עניית אמן בשהחיינו בחנוכה

[מנשה]

אם בעל הבית לא היה ביום הראשון ולא בירך שהחיינו ואשתו ברכה. ביום השני שהוא מדליק ומברך שהחיינו האם אשתו עונה אמן או שיש בזה הפסק? כי אולי יש לחלק כאן שהוא זה שמקיים את המצוה והוא שליח שלה אז היא תהיה רשאית לענות אמן

 

[בנימין לוריא]

מה הצד שלא תוכל לענות?
הפסק בין מה למה יש כאן?
הרי הוא מברך ומדליק, ובשבילו זה לא הפסק.
(וק"ו כאשר מי שחייב ב"על המחיה" ועל הגפן" יכול לפטור את חבירו שחייב רק ב"על המחיה").

 

[בנימין לוריא]

אא"כ כוונתך שהיא זו שלא היתה בלילה הראשון, ורוצה לברך שהחיינו ביום השני אע"פ שבעלה מדליק, אבל בעניין זה כבר נכתב כאן שלא תברך.

 

[מנשה]

מה הצד שלא תוכל לענות?
הפסק בין מה למה יש כאן?

לכאורה שהרי גם היא מקיימת את המצוה של הדלקת נרות ובברכה שלו היא שומעת ומכוונת לצאת ידי חובה

 

[בנימין לוריא]

לכאורה שהרי גם היא מקיימת את המצוה של הדלקת נרות ובברכה שלו היא שומעת ומכוונת לצאת ידי חובה

נר איש וביתו. זה לא חיוב על כל אחד ואחד מבני הבית.
היא כלל לא חייבת להיות נוכחת בהדלקת הנרות.

 

[מנשה]

ואם היא מדליקה נרות ההידור?

 

[בנימין לוריא]

ואם היא מדליקה נרות ההידור?

נ"ל שכיון שסו"ס בירכו ברכה על הדלקה זו, יכולה להדליק.
כלומר, שאמנם אם הדליק נר אחד ושכח לברך, יכול לברך על נרות ההידור. אבל אם בירך על הנר הראשון ואח"כ הפסיק באיזה דבר, יכול להמשיך להדליק את שאר הנרות.
הגע עצמך, שמתחילים לומר "הנרות הללו" רק אחר הדלקת הנר הראשון, כיון שקודם לכן הוי הפסק, אבל אחרי שהדליק את הנר הראשון, אע"פ שיש לפניו להדליק את נרות ההידור, שוב אינו הפסק. (ובפרט לפי מש"כ בחזו"ע חנוכה עמ' קל שיאמר גם מזמור שיר וכו' אחר הנר הראשון, ואע"פ שממידת חסידות יש לחוש לאוסרים וכו', כמש"כ בילקו"י חנוכה עמ' תכ"ח).

 

[מנשה]

לדבריך קשה למה מי שבירך בבית הכנסת ומגיע הביתה מברך כל הברכות להוציא בני ביתו - לדבריך הם לא צריכים לצאת ולא יברך רק להדליק

 

[יעקב הבבלי]

נ"ל שכיון שסו"ס בירכו ברכה על הדלקה זו, יכולה להדליק.

ותוספת מרובה ויתד חיזוק לדברי כת"ר, ואת עלית על כולנה שכמה פוסקים מחכמי המקובלים פסקו שכן צ"ל מעיקר הדין, מיד אחרי הברכה הראשונה צריך להדליק ואחרי כל ההדלקה של כל הנרות יברך שאר הברכות, כנזכר בשו"ת "ישכיל עבדי" וכן נהג גדול המקובלים בדור האחרון (כלשון מרן הגר"ע יוסף) הר"מ שרעבי ויש חולקים

 

[בנימין לוריא]

לדבריך קשה למה מי שבירך בבית הכנסת ומגיע הביתה מברך כל הברכות להוציא בני ביתו - לדבריך הם לא צריכים לצאת ולא יברך רק להדליק

בברכת שהחיינו גם הם חייבים, ונתקנה על הדלקת הנרות. (עי' ילקו"י סי' תרע"א ס"ד).

 

[מנשה]

בברכת שהחיינו גם הם חייבים, ונתקנה על הדלקת הנרות. (עי' ילקו"י סי' תרע"א ס"ד).

ומה עם ברכת שעשה ניסים? הרי הוא מברך להוציא אותה ידי חובה ובמה מוציא אותה הרי הוא לא מדליק?
ולכאורה הבעל מוציא את האשה בברכה על זה שהיא רואה את הנרות כמו מי שלא מדליק בביתו שמברך על הנרות שרואה שעשה ניסים ושהחיינו וכאן שהוא עדיין לא הדליק יש הפסק במה שתענה אמן שהיא עדיין לא ראתה את הנרות

 

[מנשה]

ותוספת מרובה ויתד חיזוק על דברי כת"ר, ואת עלית על כולנה שכמה פוסקים מחכמי המקובלים פסקו שכן צ"ל מעיקר הדין, מיד אחרי הברכה הראשונה צריך להדליק ואחרי כל ההדלקה של כל הנרות יברך שאר הברכות, כנזכר בשו"ת "ישכיל עבדי" וכן נהג גדול המקובלים בדור האחרון (כלשון מרן הגר"ע יוסף) הר"מ שרעבי ויש חולקים

זו סיעתא לדברי שכתב הריטב"א מסכת שבת דף כג עמוד א
מאי מברך וכו'. ונהגו לברך שלשתם קודם הדלקה משום דבכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן (פסחים ז' ב'), וכמו שמברך שלשתן קודם מקרא מגילה, ויש אומרים כי הראשונה שהיא ברכת המצוה צריך לברך תחלה, אבל השתים האחרות אומרם אחר שהתחיל להדליק שיהא רואה נסו ויברך עליו כעין הרואה נר חנוכה, ואין לשנות בזה המנהג.
הרי שברכת שעשה ניסים היא על הראיה של הנרות - וא"כ ה"ה שגם האשה אסור לה להפסיק בדבור עד שתראה את הנרות