מרפסן איגרי
Active member
בש"ע סימן קכב סעיף ב נפסק -
אין נכון לומר תחנונים קודם יהיו לרצון, אלא אחר סיום י"ח מיד, יאמר יהיו לרצון; ואם בא לחזור ולאומרו פעם אחרת אחר התחנונים, הרשות בידו. ע"כ. משמע שאינו חיוב.
גם בשו"ת יביע אומר ח"ט סימן יג אות ד כתב לגבי אמירת פסוק שרומז לשמו לפני יהיו לרצון האחרון -
אולם לפע"ד אין בזה חשש הפסק כשסיים לומר התחנונים, ואומרו קודם פסוק יהיו לרצון האחרון. וע' בקיצור ש"ע (סי' יח סעיף טו) שכתב שאם אומרים יהיו לרצון ב' פעמים, אחד קודם אלהי נצור, ובסופו חוזרים לומר יהיו לרצון, מותר להפסיק לענות כל אמן בתפלת אלהי נצור. ע"ש. ואף שאין זה מחוור, וכמו שכתבנו בהליכות עולם (ח"א עמוד קמ והלאה), שאין להפסיק באמצע אלהי נצור אלא לקדיש וקדושה, כדין ק"ש וברכותיה, ולא לאמנים דברכות. מ"מ בסוף אלהי נצור קודם יהיו לרצון מותר להפסיק שם, מאחר שסיים לומר התחנונים. וכ"כ בכף החיים (סי' קכב ס"ק יא). עכ"ל. משמע מדבריו שאחר שסיים תחנונים לפני יהיו לרצון אין איסור להפסיק שם.
לפי זה יוצא שאפשר לענות שם כל דבר שבקדושה.
אמנם המאמ"ר שם כתב שרק אחר יהיו לרצון השני אפשר לענות הכל. כ"כ בילקוי קכב, א.
איך זה מסתדר אם הרשות בידו שכתב הש"ע?
אין נכון לומר תחנונים קודם יהיו לרצון, אלא אחר סיום י"ח מיד, יאמר יהיו לרצון; ואם בא לחזור ולאומרו פעם אחרת אחר התחנונים, הרשות בידו. ע"כ. משמע שאינו חיוב.
גם בשו"ת יביע אומר ח"ט סימן יג אות ד כתב לגבי אמירת פסוק שרומז לשמו לפני יהיו לרצון האחרון -
אולם לפע"ד אין בזה חשש הפסק כשסיים לומר התחנונים, ואומרו קודם פסוק יהיו לרצון האחרון. וע' בקיצור ש"ע (סי' יח סעיף טו) שכתב שאם אומרים יהיו לרצון ב' פעמים, אחד קודם אלהי נצור, ובסופו חוזרים לומר יהיו לרצון, מותר להפסיק לענות כל אמן בתפלת אלהי נצור. ע"ש. ואף שאין זה מחוור, וכמו שכתבנו בהליכות עולם (ח"א עמוד קמ והלאה), שאין להפסיק באמצע אלהי נצור אלא לקדיש וקדושה, כדין ק"ש וברכותיה, ולא לאמנים דברכות. מ"מ בסוף אלהי נצור קודם יהיו לרצון מותר להפסיק שם, מאחר שסיים לומר התחנונים. וכ"כ בכף החיים (סי' קכב ס"ק יא). עכ"ל. משמע מדבריו שאחר שסיים תחנונים לפני יהיו לרצון אין איסור להפסיק שם.
לפי זה יוצא שאפשר לענות שם כל דבר שבקדושה.
אמנם המאמ"ר שם כתב שרק אחר יהיו לרצון השני אפשר לענות הכל. כ"כ בילקוי קכב, א.
איך זה מסתדר אם הרשות בידו שכתב הש"ע?