בשעטו״מ התחלנו את חג הסוכות תשפ״ג, ואירחנו כטוב ידינו קרובי משפחה (אשכנזים, אגב)
שאלה שבערך התעוררה היא כזו
המקדש, שמברך לישב בסוכה מכוון את כל השומעים לצאת יד״ח
אך אשה, שאינה מצווה בישיבת סוכה, לכאורה לא יוצאת יד״ח
ובכ״ז, שאשה תענה אמן כדרך שעונה על כל ברכה אף שלא יוצאת יד״ח
אמהמה, לפני מספר שנים כשהתארחנו בעצמנו בלילה ראשון (אצל ספרדים. כבר תבינו למאי נפ״מ) אמר בעה״ב - ת״ח חשוב - שכיוון שנשים לא מחויבות בסוכה ולא יוצאות יד״ח
אם הן עונות אמן הרי זה הפסק בקידוש, ואז יוצא שמפסיקות בין הקידוש לשתיית היין ובכך לא יוצאות י״ח
ולכן הורה לנשות ביתו לא לענות אמן על לישב בסוכה כדי שלא יהיה להם הפסק ובקידוש יצאו י״ח
אמהמה, תמהתי על זאת אתמול בליל סוכות הבעל״ט, בצורה הבאה:
בשלמא
אשכנזיה,
שיוצאת י״ח בברכה שפיר, שהרי לדעת הרמ״א אף נשים יכולות לברך על מצ״ע שהזמן גרמא
אך ספרדיה, הגם שלא יכולה לברך, הרי סו״ס היא לא מברכת בעצמה
והגם שהעניין של שומע כעונה מהותו שמברך ממש, ולדעת השו״ע אסור לה לברך
הרי לא נאסר אלא לברך ממש, וכאן זה רק עניית אמן, ואולי יש לצרף סברת ר״ת לכאן
(ובפרט בציור שהיה לי, שאשכנזייה רוצה לצאת י״ח, ולא חילקתי בכוונה מי יצא י״ח ומי לא)
ובכ״א, כלל לא ברור לי מקור ההלכה שאותו ת״ח (חשוב למאד) אמר
לא ראיתי בחזו״ע שכותב להיזהר בזה וכיו״ב משאר ספרים
כיוון שאין בידי לראות את אותו ת״ח ביום יום, אולי אחד מהת״ח דהכא יביא מקור לזה, או להפך
שאלה שבערך התעוררה היא כזו
המקדש, שמברך לישב בסוכה מכוון את כל השומעים לצאת יד״ח
אך אשה, שאינה מצווה בישיבת סוכה, לכאורה לא יוצאת יד״ח
ובכ״ז, שאשה תענה אמן כדרך שעונה על כל ברכה אף שלא יוצאת יד״ח
אמהמה, לפני מספר שנים כשהתארחנו בעצמנו בלילה ראשון (אצל ספרדים. כבר תבינו למאי נפ״מ) אמר בעה״ב - ת״ח חשוב - שכיוון שנשים לא מחויבות בסוכה ולא יוצאות יד״ח
אם הן עונות אמן הרי זה הפסק בקידוש, ואז יוצא שמפסיקות בין הקידוש לשתיית היין ובכך לא יוצאות י״ח
ולכן הורה לנשות ביתו לא לענות אמן על לישב בסוכה כדי שלא יהיה להם הפסק ובקידוש יצאו י״ח
אמהמה, תמהתי על זאת אתמול בליל סוכות הבעל״ט, בצורה הבאה:
בשלמא
אשכנזיה,
שיוצאת י״ח בברכה שפיר, שהרי לדעת הרמ״א אף נשים יכולות לברך על מצ״ע שהזמן גרמא
אך ספרדיה, הגם שלא יכולה לברך, הרי סו״ס היא לא מברכת בעצמה
והגם שהעניין של שומע כעונה מהותו שמברך ממש, ולדעת השו״ע אסור לה לברך
הרי לא נאסר אלא לברך ממש, וכאן זה רק עניית אמן, ואולי יש לצרף סברת ר״ת לכאן
(ובפרט בציור שהיה לי, שאשכנזייה רוצה לצאת י״ח, ולא חילקתי בכוונה מי יצא י״ח ומי לא)
ובכ״א, כלל לא ברור לי מקור ההלכה שאותו ת״ח (חשוב למאד) אמר
לא ראיתי בחזו״ע שכותב להיזהר בזה וכיו״ב משאר ספרים
כיוון שאין בידי לראות את אותו ת״ח ביום יום, אולי אחד מהת״ח דהכא יביא מקור לזה, או להפך
