• ניתן לשלוח יישובים בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, שיודפסו בע"ה בקובץ בית יוסף מהדורת תשפ"ה למייל: office@moreshet-maran.com בקובץ וורד, עד לחג השבועות תשפ"ד, אין התחייבות לפרסום, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום.

ברכת לישב בסוכה - עניית נשים

לביא

Well-known member
בשעטו״מ התחלנו את חג הסוכות תשפ״ג, ואירחנו כטוב ידינו קרובי משפחה (אשכנזים, אגב)
שאלה שבערך התעוררה היא כזו

המקדש, שמברך לישב בסוכה מכוון את כל השומעים לצאת יד״ח
אך אשה, שאינה מצווה בישיבת סוכה, לכאורה לא יוצאת יד״ח
ובכ״ז, שאשה תענה אמן כדרך שעונה על כל ברכה אף שלא יוצאת יד״ח
אמהמה, לפני מספר שנים כשהתארחנו בעצמנו בלילה ראשון (אצל ספרדים. כבר תבינו למאי נפ״מ) אמר בעה״ב - ת״ח חשוב - שכיוון שנשים לא מחויבות בסוכה ולא יוצאות יד״ח
אם הן עונות אמן הרי זה הפסק בקידוש, ואז יוצא שמפסיקות בין הקידוש לשתיית היין ובכך לא יוצאות י״ח
ולכן הורה לנשות ביתו לא לענות אמן על לישב בסוכה כדי שלא יהיה להם הפסק ובקידוש יצאו י״ח

אמהמה, תמהתי על זאת אתמול בליל סוכות הבעל״ט, בצורה הבאה:
בשלמא
אשכנזיה,
שיוצאת י״ח בברכה שפיר, שהרי לדעת הרמ״א אף נשים יכולות לברך על מצ״ע שהזמן גרמא
אך ספרדיה, הגם שלא יכולה לברך, הרי סו״ס היא לא מברכת בעצמה
והגם שהעניין של שומע כעונה מהותו שמברך ממש, ולדעת השו״ע אסור לה לברך
הרי לא נאסר אלא לברך ממש, וכאן זה רק עניית אמן, ואולי יש לצרף סברת ר״ת לכאן
(ובפרט בציור שהיה לי, שאשכנזייה רוצה לצאת י״ח, ולא חילקתי בכוונה מי יצא י״ח ומי לא)

ובכ״א, כלל לא ברור לי מקור ההלכה שאותו ת״ח (חשוב למאד) אמר
לא ראיתי בחזו״ע שכותב להיזהר בזה וכיו״ב משאר ספרים
כיוון שאין בידי לראות את אותו ת״ח ביום יום, אולי אחד מהת״ח דהכא יביא מקור לזה, או להפך
 
מחילה. אני כלל לא הבנתי מה השאלה.
ראשית, אולי תעיין פה.
ושנית, לא הבנתי מה השאלה? האשה לא עונה אמן בדיוק כמו שאתה לא עונה אצן על ברכה של מישהו בין ברכת "מזונות" (או כל ברכה אחרת) לאכילה. זה הפסק.
 
מחילה. אני כלל לא הבנתי מה השאלה.
ראשית, אולי תעיין פה.
ושנית, לא הבנתי מה השאלה? האשה לא עונה אמן בדיוק כמו שאתה לא עונה אצן על ברכה של מישהו בין ברכת "מזונות" (או כל ברכה אחרת) לאכילה. זה הפסק.
חיפשתי מקור איפה כתוב שזה הפסק אם האשה תענה, והבאת התם מהילקו״י.
לא מצאתי אמנם בחזו״ע איפה זה כתוב.
 
חיפשתי מקור איפה כתוב שזה הפסק אם האשה תענה, והבאת התם מהילקו״י.
לא מצאתי אמנם בחזו״ע איפה זה כתוב.
לא הבנתי. זה כתוב בילקו"י ואתה מחפש דווקא מחזו"ע? (אגב, מה שהבאתי שם זה לא שהאשה לא תענה בגלל הפסק, אלא הבאתי את הקטע שאח"כ שהוא כותב למה לא עדיף שאשה תענה ותעשה הפסק ובכך לא תשתה מהיין)
אבל בכלל. זה דבר פשוט! וכי אתה יכול לברך "בורא מיני מזונות" להגיד "אמן" על ברכת חברך ואח"כ לאכול?!
 
לא הבנתי. זה כתוב בילקו"י ואתה מחפש דווקא מחזו"ע? (אגב, מה שהבאתי שם זה לא שהאשה לא תענה בגלל הפסק, אלא הבאתי את הקטע שאח"כ שהוא כותב למה לא עדיף שאשה תענה ותעשה הפסק ובכך לא תשתה מהיין)
אבל בכלל. זה דבר פשוט! וכי אתה יכול לברך "בורא מיני מזונות" להגיד "אמן" על ברכת חברך ואח"כ לאכול?!
אבל כאן זה סדר ברכות שתקנו על הקידוש, עובדה שאתה לא שותה עד אחר ברכת שהחיינו, אע״פ שאתה יכול לברך לישב בסוכה לפני המוציא, ויוצא י״ח באותה מידה לכאורה.
ועוד, שאם נחשב הפסק כיוון שהאשה לא מחויבת על הסוכה, למה זה ברור שהיא לא יכולה לענות אמן ולצאת י״ח ברכה, שמא שונה שומע כעונה ממברך ממש, הגם ששומע כעונה מהותו שהוא כמברך ממש.
ועובדה שאם אדם מסופק בברכה, הוא יכול לבקש מחברו לברך להוציאו י״ח. והיכי דמי? אם הוא כמברך ממש וכבר בירך, זו אמן לבטלה! ובכ״ז מועילה ההנהגה הזו.
והגם שכאן זה מחלוקת בפוסקים ולא ספק במציאות, לכאורה הדמיון לא עד כדי כך רחוק.
 
אבל כאן זה סדר ברכות שתקנו על הקידוש
תיקנו למישהו אחר.
אם אחרי ברכת "מזונות" תשמע חזרת הש"ץ גם תגיד שמותר לך לענות לפני האכילה כי זה סדר הברכות שתיקנו? זה לא תוקן שאתה תאמר. (כלומר האשה)
ועוד, שאם נחשב הפסק כיוון שהאשה לא מחויבת על הסוכה, למה זה ברור שהיא לא יכולה לענות אמן ולצאת י״ח ברכה, שמא שונה שומע כעונה ממברך ממש.
מה החילוק? וודאי שאין לה איסור לכוון לצאת ידי חובה אע"פ שפטורה. אבל לענות אמן בזמן שאסור לה לדבר, ועל דבר שהיא לא אמורה לצאת בו ידי חובה, ממילא זה הפסק בין הברכה לשתייה.
 
אבל לענות אמן בזמן שאסור לה לדבר
והרי היא הולכת לענות אמן על ברכת שהחיינו בכ״א אז מה עשינו בזה?
וגם בילקו״י שהובא לא כתוב שאסור לה לענות, אלא שלא תשתה את היין במידה שעונה
ואתה מחפש דווקא מחזו"ע?
אני לא הולך על פי הראשל״צ אלא על פי מרן זצוק״ל
(ושלא תצא טעות - זה לא שאני לא חושש לדברי הראשל״צ, אבל במקום שלא נתפרש בדברי מרן, אני נוטה לפעמים לדברי הרב דוד או מה שקיבלתי מרבי. כמו לגבי ברכת במבה לצורך העניין.
או כמו שנו״ב היטיבה לנסח - כשיש לי שאלה בהלכה, אני שואל את מרן דרך ספריו.)
 
ועובדה שאם אדם מסופק בברכה, הוא יכול לבקש מחברו לברך להוציאו י״ח. והיכי דמי? אם הוא כמברך ממש וכבר בירך, זו אמן לבטלה! ובכ״ז מועילה ההנהגה הזו.
והגם שכאן זה מחלוקת בפוסקים ולא ספק במציאות, לכאורה הדמיון לא עד כדי כך רחוק.
זה לא כמברך ממש, וכמובא בכמה מקומות. (וגם בנד"ד בילקו"י הנ"ל הביא שזה כמו שבחזרת הש"ץ יכול לשמוע קדושה מדין שומע כעונה ואין זה הפסק).
 
זה לא כמברך ממש, וכמובא בכמה מקומות. (וגם בנד"ד בילקו"י הנ"ל הביא שזה כמו שבחזרת הש"ץ יכול לשמוע קדושה מדין שומע כעונה ואין זה הפסק).
לזיכרוני - תקנני, הראשל״צ כותב שאפשר לענות קדושה באמצע אשר יצר
 
והרי היא הולכת לענות אמן על ברכת שהחיינו בכ״א אז מה עשינו בזה?
ובזה היא באמת יוצאת יד"ח, אז היא יוצאת יד"ח מדין דומע כעונה, וממילא יכולה לענות אמן.
וגם בילקו״י שהובא לא כתוב שאסור לה לענות, אלא שלא תשתה את היין במידה שעונה
ולכן כתבתי
מה שהבאתי שם זה לא שהאשה לא תענה בגלל הפסק, אלא הבאתי את הקטע שאח"כ שהוא כותב למה לא עדיף שאשה תענה ותעשה הפסק ובכך לא תשתה מהיין
אני לא הולך על פי הראשל״צ אלא על פי מרן זצוק״ל
(ושלא תצא טעות - זה לא שאני לא חושש לדברי הראשל״צ, אבל במקום שלא נתפרש בדברי מרן, אני נוטה לפעמים לדברי הרב דוד או מה שקיבלתי מרבי. כמו לגבי ברכת במבה לצורך העניין.
או כמו שנו״ב היטיבה לנסח - כשיש לי שאלה בהלכה, אני שואל את מרן דרך ספריו.)
והרב דוד חולק?!
הדבר הזה פשוט. גם אם לא היה נכתב במפורש בילקו"י.
זה כמו שתחפש אם מרן כתב לאסור לאכול תולעים... זה כתוב בתורה!
(אולי קצת הגזמתי עם הדוגמה, אבל בוודאי שבדבר כ"כ ברור אין חילוק בין מרן זצ"ל למרן שליט"א).
 
אבל בוודאי שבדבר כ"כ ברור אין חילוק בין מרן זצ"ל למרן שליט"א
הוצאת דבריי מהקשרם. לא באתי לומר שיש חילוק. נקטתי מילתא בעלמא, שאני לא הולך אחר פסקי הראשל״צ אלא אחר פסקי מרן.
הנפ״מ לפה, לא שלא אחשוש לדברי הראשל״צ חלילה, אלא שאם זה היה מפורש בדברי מרן היה עדיף טפי.

(יש עוד נפ״מ, אך אכמ״ל)
ובזה היא באמת יוצאת יד"ח, אז היא יוצאת יד"ח מדין דומע כעונה, וממילא יכולה לענות אמן.
ולמה היא לא יוצאת י״ח גם בברכת לישב בסוכה?
דהגם דהיא לא מחויבת ולכן היא מעצמה לא תברך, אך כמו בשאר ספקות, פה תצא לפחות לדעת ר״ת? ובכך לפחות לא יהיה הפסק.
והגם דלא פסקינן כר״ת בהכי, סו״ס אפשר לצרף דעתו לעניין, דהרי שומע כעונה הוא לא כעונה ממש כמו שהבאתי דוגמא מספק ברכות.
ולא יהיה הפסק כמו באמירת קדושה או אמן יהש״ר באמצע ברכות ק״ש או בין הפרקים. ולמה שם זה לא הפסק והכא זה הפסק?
 
ולמה היא לא יוצאת י״ח גם בברכת לישב בסוכה?
דהגם דהיא לא מחויבת ולכן היא מעצמה לא תברך, אך כמו בשאר ספקות, פה תצא לפחות לדעת ר״ת? ובכך לפחות לא יהיה הפסק.
והגם דלא פסקינן כר״ת בהכי, סו״ס אפשר לצרף דעתו לעניין, דהרי שומע כעונה הוא לא כעונה ממש כמו שהבאתי דוגמא מספק ברכות.
ולא יהיה הפסק כמו באמירת קדושה או אמן יהש״ר באמצע ברכות ק״ש או בין הפרקים. ולמה שם זה לא הפסק והכא זה הפסק?
הוי חומרא דאתי לידי קולא.
אה"נ, ביום רגיל שהיא שומעת ברכת "לישב בסוכה" קודם ברכת המוציא, אולי באמת תוכל לכוון לצאת יד"ח לדעת הסוברים כך. ותענה אמן. (אם המברך מברך לפני ברכת המוציא), אך פשוט שאם הוא מברך "לישב בסוכה" אחר ברכת המוציא, שלא תענה אמן, כי יוצא שבכדי להרוויח דעה שאנחנו לא פוסקים כמותה, היא עושה הפסק בין הברכה לאכילה. וה"ה אצלנו, שלא תענה ותרוויח דעה מסויימת, מכיון שע"י כך עושה הפסק בין הברכה לאכילה.
 
אני לא הולך על פי הראשל״צ אלא על פי מרן זצוק״ל
מחילה מכבודו אבל היחיד שמרן זיעא כתב עליו "ממשיך דרכי בהלכה" בכמה וכמה מקומות זהו מרן רבי יצחק שליטא ולא אחר אז מי שהולך כמרן זיעא ורוצה להמשיך בדרכו יעשה כהוראתו ללכת אחרי רבי יצחק בלי חוכמות!
 
אתם יודעים שהילקו'י עצמו פסק קסז יד שאמן לא הפסק מחמת ספק ע''פ מאירי
כלומר שאם ברכתי שהכל ועניתי לעצמי אמן אני אשתה ולא אברך שוב
ולכאו' זו סתירה ?
 
חזור
חלק עליון