ע"ה ס"ט
Well-known member
הערת:
והאמת שזה תלוי בחקירה האם התנאים בפהב"כ הם סיבה או סימן, והאריך בזה בהליכו"ב, ואנן נקטי' דהוי סיבה, כדמוכח מדברי כמה מרבותינו הפוסקים הספרדים (זולת השד"ח). וא"כ לק"מ. עיין ודו"ק.
שו"ר שבהודעה אח"כ עמדת בזה, ולכן כדאי שתתקן את ההודעה הראשונה, ועכ"פ את הלשון, כפי שהעירו כאן לפנ"ז.
ומ"מ ייש"כ על הדברים המתוקים שכתבת.
ואח"כ כתבת:אמנם אחה"מ זה אינו, שהרי מבואר בראשונים שהסיבה שפת הבאה בכסנין ברכתה מזונות, זה לא גזירת הכתוב כיון שהיא נכססת וכד', אלא משום שאין הדרך לאכלה לקביעות סעודה אלא לתענוג. ולכן פת נכססת שאין הדרך לאכולה לקביעות ברכתה מזונות, ולכן גם אם ירטיבה ותהיה רכה, סוף סוף אין דרך לקבוע סעודה על פת זאת. וה"ה מצה שאין הדרך לאוכלה לקביעות סעודה מחמת שנכססת [מלבד פסח שאין לנו לחם אחר], אף אם ירטיבה ברכתה נשארת מזונות. ולכן מש"כ בהליכות מועד שהדרך לקבוע עליה סעודה אלא שברכתה מזונות מחמת שנכססת, אינו נכון, שהרי אם הדרך לקבוע עליה סעודה, ברכתה המוציא אפי' אם נכססת. א"ו כדאמרינן.
ולפי"ז לא מתחילה הערתך.ה). אמנם ליבי מגמגם בעיקר ההוראה שברכת המצה מזונות במשך ימות השנה, שהרי הבית יוסף כתב בביאור דין פת הבאה בכסנין, דלאו במידי דמקרי לחם תליא מילתא, אלא לא קבעו חכמים לברך המוציא ושלש ברכות, אלא בלחם שדרך בני אדם לקבוע עליו, אבל כל שאין דרך בני אדם לקבוע עליו, לא תיקנו עליו המוציא. וא"כ מצה שאין הדרך לאוכלה דרך ארעי וקינוח, אלא הדרך לאוכלה בסעודה של קבע, וא"כ ברכתה המוציא וברכת המזון, וכמו שכתבנו במקו"א לגבי ברכת הלחמניות המתוקות. אלא שכבר נהגו העולם ע"פ גדולים לברך על המצות הנכססות מזונות במשך ימות השנה, ויש להם על מה שיסמוכו.
והאמת שזה תלוי בחקירה האם התנאים בפהב"כ הם סיבה או סימן, והאריך בזה בהליכו"ב, ואנן נקטי' דהוי סיבה, כדמוכח מדברי כמה מרבותינו הפוסקים הספרדים (זולת השד"ח). וא"כ לק"מ. עיין ודו"ק.
שו"ר שבהודעה אח"כ עמדת בזה, ולכן כדאי שתתקן את ההודעה הראשונה, ועכ"פ את הלשון, כפי שהעירו כאן לפנ"ז.
ומ"מ ייש"כ על הדברים המתוקים שכתבת.