• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

הבדל בין לוחות שנה זמן ר"ת [תורני]

הדיון הוא לא מה התכוון הרמב"ם, אלא מה החזו"א הבין בדעתו, ואם החזו"א כך הבין ולא מקשה זאת אומרת שסבר שזה לא מופקע, שאם לא כן היה מקשה על הרמב"ם.
לעומת זאת בלוח 'עיתים לבינה' לא מוכן להביא זמנים לפי 'זמניות' כלל וכלל, בטענה שזה דעה מופקעת ודחויה.
אע"פ שבלוח יש הרבה זמנים שבעל הלוח עצמו לא סובר כך, אלא שכך דרש הציבור.
 
הרב ליאור
על טענה א' כבר ענה לך הרב בניהו בפשטות ובחדות שהרמב"ן מדבר כהסוגיא על ימי ניסן, ובשאר השנה משתנה הדבר לשיטת 90 במע' בין 7 דק' לפני השקיעה ל7 דק' אחר השקיעה, לא הבנתי מה עלה בדעתך שכל השנה צריך להיות 3 דק' להרמב"ן??
וכן על טענה ב' שכאילו עוביו של רקיע אמור להיות צמוד כל השנה לאורך היום, גם זה כנ"ל, הסוגיא מדברת על ימי ניסן ותשרי, שבהם עוביו של רקיע אחד מעשרה, וכל שאר השנה אינו צמוד עוביו של רקיע לגודלו של יום.
על הנקודה א'- הרי הרמב"ן שם בתורת האדם כתב בדעת ר' יהודה דסבר זמן מנחה עד פלג המנחה הוא מטעם ייראוך עם שמש (וזה לשון הרמב"ן- "והיינו דאמרינן במס' ברכות רבי יהודה אומר עד פלג המנחה והוא זמן קרוב לתחילת שקיעת החמה אין ביניהם אלא מהלך של"ד אמות בקרוב דקסבר ר' יהודה לענין תפלה בתר שמשא אזלינן דבעינן לתפלת המנחה ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים לשל ערבית") ולפי דבריכם אפשר להתפלל מנחה (בחורף) עד כמה דקות אחר השקיעה ואין זה יראוך עם שמש הרי מבואר דלעולם צריך להתפלל מנחה קודם השקיעה כי זה עצם הגדרתו ואם כן ממילא אין דבר כזה שיהיה פלג המנחה אחר השקיעה לדעת הרמב"ן ומסתבר שכן דעת מרן הש"ע שכן הביא דברי הרמב"ן בסי' רס"א.
ודאי שהסוגיא מדברת על ימי ניסן אבל לומר שמימרא דר' יהודה דעובי הרקיע עשירית היום (לא תחילת הש"ס שם אלא מימרא דר' יהודה דקאי בפני עצמו רק בעלי הש"ס הביאוה לנידונם) תלויה רק בניסן זה דבר אחר ולזה אני אומר מי גילה רז זה שעוביו של רקיע שהוא דבר מהותי בכדור הארץ יהיה תלוי באביב יותר מן החורף זה כמו לומר שמרחק בן ירושלים לבני ברק תלוי בעונת האביב ולא בעונת החורף ואם א' מעשרה הוא רק כמראה מקום על ימות האביב ושיעור עובי משתנה לפי זמני עלות עד נץ כל יום אם כן מה רצה ר' יהודה לומר דעובי הרקיע הוא א מעשרה ביום הרי בפשיטות היה לו לומר דעובי הרקיע הוא כזמן עלות עד הנץ ומה הוסיף בזה ליחסו לשיעור היום שאינו באמת העיקר ואדרבא מטעה לחשוב שהכל תלוי בו.
ולענין מה שהקשה הר' בניהו על זמניות שזה סותר הכוכבים שכתבו מרן עמדתי בזה קצת מורכבת אבל זאת אומר שאינני סובר (כדעת כמה מחכמי ספרד בעיקר) לילך אחר ע"ב דקות כנגד ראית כוכבים כלל (אליבא דרבינו תם) דודאי שיעור כוכבים עיקר כמ"ש המנחת כהן רק באתי ליישב מה שזמני הנשף תלוי באורך היום וקיצורו והחורף מתקצר לעומת הקיץ (שלענ"ד ההבדלים בין קיץ לחורף במציאות ארץ ישראל בראיית ג' כוכבים בפועל שהוא בערך ל' דקות אחר השקיעה יכולים להתפרש כולם כצאת הכוכבים ולזה באו חכמים לקבוע שאורך היום וקיצורו יקבעו על פי ראית הכוכבים שרואים במציאות בימי אביב ויש בזה אריכות יתר.
 
הדיון הוא לא מה התכוון הרמב"ם, אלא מה החזו"א הבין בדעתו, ואם החזו"א כך הבין ולא מקשה זאת אומרת שסבר שזה לא מופקע, שאם לא כן היה מקשה על הרמב"ם.
לעומת זאת בלוח 'עיתים לבינה' לא מוכן להביא זמנים לפי 'זמניות' כלל וכלל, בטענה שזה דעה מופקעת ודחויה.
אע"פ שבלוח יש הרבה זמנים שבעל הלוח עצמו לא סובר כך, אלא שכך דרש הציבור.
בלי לקנתר אבל אין מנוס מלומר שממש חבל שלא תשקיע בעיון בתורת החזו''א בסוגיות חמורות אחרות.
החזו''א לא נחשף לשיטת המעלות כמו שהחו''ב מעיד בשמו, מה ששיטת הזמניות היא מופקעת זה אחרי שנתברר שהמציאות לא תואמת אליה כלל ועיקר אבל בלי זה, מנין למי שאינו אסטרונום לדעת דבר כזה. (נכון כבר הרמב''ם ראה כן בתורת המדעים שהמודד הוא י''ח מעלות מהאופק וכן הישר מקנדיא שעסקו בתחומים אלו וגם המלבי''ם באיוב הביא זאת אבל מה זה ענין לחזו''א שלא היה חשוף למידע זה, וכמדומה שהגרח''ק כתב לעתים לבינה או לר' מנת שאין לנו התייחסות של החזו''א לדבר זה. ובפרט שהגר''ח גריינמן הנ'ל מעיד שהחזו''א נעלם ממנו ענין זה)
אבל לעיקר הדישה בדברי החזו''א הללו זה להוציא דברים מהקשרם כי החזו''א שם כלל לא דן על נושא זה אלא הוא בא לדון בנושאים אחרים בזמני היום ובא לשלול שם דעה מוטעית בצורת חישוב היום שאין לה שום קשר לנידון המעלות.
עוד שאלה קטנה. וכי כבודו חושב שהסיבה שאנו חושדים את מרן היבי'''א בהעלם שיטת המעלות זה בגלל שהוא ספרדי ואילו החזו''א שהוא אשכנזי ודאי שידע משיטת המעלות.....
או אדרבה לגודל שקיעותו בספרות התורנית של מרן לא התפנה לחקור את הידיעות האסטרונומיות ולא סמך על הבלי הגויים ואם כן אדרבה ואדרבה הרי החזו''א לא היה אמור להיחשף לזה והרי ק''ו שאם מרן שדרכו ברבוי ידיעות לא נחשף כ''ש מרן החזו''א. והרי כבר הראב''ד כתב על רבותיו שלא היו בקיאים בזאת החכמה (משא''כ לנו שכבר נתברר הדבר לכולם שהמציאות קמה וניצבת לפנינו)
מה שנראה שיש כאן באויר תחושה שכולם חושבים שמרן היה כזה מין ספרדי שלא מבין כלום ורק אתה יודע להאריך אותו. זה פשוט טעות, כולם מעריכים את מרן ויודעים בגדלותו אבל העלם המעלות אינו חסרון לגדלותו. החסרון לגדלות זה מי שמקדש דברים שאינם נכונים באיצטלא של מרן ומחלל בזה את קדושת מרן כאילו היה יכול לפסוק על יום שהוא לילה ועל לילה שהוא יום.
 
על הנקודה א'- הרי הרמב"ן שם בתורת האדם כתב בדעת ר' יהודה דסבר זמן מנחה עד פלג המנחה הוא מטעם ייראוך עם שמש (וזה לשון הרמב"ן- "והיינו דאמרינן במס' ברכות רבי יהודה אומר עד פלג המנחה והוא זמן קרוב לתחילת שקיעת החמה אין ביניהם אלא מהלך של"ד אמות בקרוב דקסבר ר' יהודה לענין תפלה בתר שמשא אזלינן דבעינן לתפלת המנחה ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים לשל ערבית") ולפי דבריכם אפשר להתפלל מנחה (בחורף) עד כמה דקות אחר השקיעה ואין זה יראוך עם שמש הרי מבואר דלעולם צריך להתפלל מנחה קודם השקיעה כי זה עצם הגדרתו ואם כן ממילא אין דבר כזה שיהיה פלג המנחה אחר השקיעה לדעת הרמב"ן ומסתבר שכן דעת מרן הש"ע שכן הביא דברי הרמב"ן בסי' רס"א.
ודאי שהסוגיא מדברת על ימי ניסן אבל לומר שמימרא דר' יהודה דעובי הרקיע עשירית היום (לא תחילת הש"ס שם אלא מימרא דר' יהודה דקאי בפני עצמו רק בעלי הש"ס הביאוה לנידונם) תלויה רק בניסן זה דבר אחר ולזה אני אומר מי גילה רז זה שעוביו של רקיע שהוא דבר מהותי בכדור הארץ יהיה תלוי באביב יותר מן החורף זה כמו לומר שמרחק בן ירושלים לבני ברק תלוי בעונת האביב ולא בעונת החורף ואם א' מעשרה הוא רק כמראה מקום על ימות האביב ושיעור עובי משתנה לפי זמני עלות עד נץ כל יום אם כן מה רצה ר' יהודה לומר דעובי הרקיע הוא א מעשרה ביום הרי בפשיטות היה לו לומר דעובי הרקיע הוא כזמן עלות עד הנץ ומה הוסיף בזה ליחסו לשיעור היום שאינו באמת העיקר ואדרבא מטעה לחשוב שהכל תלוי בו.
ולענין מה שהקשה הר' בניהו על זמניות שזה סותר הכוכבים שכתבו מרן עמדתי בזה קצת מורכבת אבל זאת אומר שאינני סובר (כדעת כמה מחכמי ספרד בעיקר) לילך אחר ע"ב דקות כנגד ראית כוכבים כלל (אליבא דרבינו תם) דודאי שיעור כוכבים עיקר כמ"ש המנחת כהן רק באתי ליישב מה שזמני הנשף תלוי באורך היום וקיצורו והחורף מתקצר לעומת הקיץ (שלענ"ד ההבדלים בין קיץ לחורף במציאות ארץ ישראל בראיית ג' כוכבים בפועל שהוא בערך ל' דקות אחר השקיעה יכולים להתפרש כולם כצאת הכוכבים ולזה באו חכמים לקבוע שאורך היום וקיצורו יקבעו על פי ראית הכוכבים שרואים במציאות בימי אביב ויש בזה אריכות יתר.
א) ראשית יש לעדכן את הציבור שמי שרוצה להעמיק בדברי הרב ליאור יכול לעיין במאמרו בהאוצר פ''ד (הובא למעלה) ושם ביאר דעתו באריכות ובמו''מ שם עם שכנגדו. (וברוך ה' שזכינו שנצטרף לדון כאן בענין שידיו רב לו בלוח עמודי הוראה בניו יורק וגם ספריו הנפלאים מפיקים מזן אל זן) ומכאן טענה עליו למה הוא לא חותם את שמו 'מח''ס עמודי הוראה' דשרי לצורבא מרבנן וכו'
ב) לגבי עיקר הטענה מהגמרא. יש כאן בעיה רגישה מאוד מאוד. שקשורה לפולמוס הגדול של הריגת הכינים שהאריך בזה הרב מנוחת אהבה ובסוף ח''ג הובא מכתבים של מרן בענין איך ההתייחסות שלנו אם שייך לומר שיש העלם מציאות מחז''ל, כיון שפשטות כל הסוגיא בפסחים משמע שהתפיסה של חז''ל היתה שלא כפי המציאות שאנו רואים אותה ונראה שם כאילו אין הבדלי שעות בין מקומות בין הארצות ועוד כמה דברים שלא כפי הנודע במדע ואם כן קשה להקיש מדברי רבי יהודה למציאות שאנו מוכרחים לחיות לפיה היום. (אפשר להוציא את הגמרות לדרוש כפי שידוע מגדולי המחשבה אבל זה לא ינפק''מ כלפי נידון דידן)
אך זאת יש להדגיש שאפילו לפי הדעה הרווחת בבית המדרש נגד שיטת המנוחת אהבה שלא תולים העלם מציאות מחז''ל ואם כן אם חזל יקבעו לשער בזמניות הרי השיעור נקבע לעד כי על דעת כן נתנה תורה ושיעורי חכמים כך הן, אבל זה לא שייך בנידון עלות השחר וצאת הכוכבים וזמן יכיר את חבירו וכו' שכולם נכתבו בשו''ע וברמב''ם לפי ראיית העין וזה השיעור שנמסר וממילא כל השיעורים שדנו בהם בגמרא הם רק הכ''ת ללמד אותנו איך לשער ולא שבאו לקבוע הלכה וממילא הסוגיא שמחייבת אותנו זה מראה עינים ולא שיעורי הגמרא. (כל זה בהנחה שהרב ליאור צודק שיש הוכחה בגמרא, ואכן סתימת הגמרא משמע שיש כאן קביעה ברורה ואם כן נוטה יותר אדרבה לשיעור שוות וזה מסתדר מאוד אם נאמר כדברי המנוחת אהבה שאפשר לתלות העלם מציאות מחז''ל)
 
בלי לקנתר אבל אין מנוס מלומר שממש חבל שלא תשקיע בעיון בתורת החזו''א בסוגיות חמורות אחרות.
החזו''א לא נחשף לשיטת המעלות כמו שהחו''ב מעיד בשמו, מה ששיטת הזמניות היא מופקעת זה אחרי שנתברר שהמציאות לא תואמת אליה כלל ועיקר אבל בלי זה, מנין למי שאינו אסטרונום לדעת דבר כזה. (נכון כבר הרמב''ם ראה כן בתורת המדעים שהמודד הוא י''ח מעלות מהאופק וכן הישר מקנדיא שעסקו בתחומים אלו וגם המלבי''ם באיוב הביא זאת אבל מה זה ענין לחזו''א שלא היה חשוף למידע זה, וכמדומה שהגרח''ק כתב לעתים לבינה או לר' מנת שאין לנו התייחסות של החזו''א לדבר זה. ובפרט שהגר''ח גריינמן הנ'ל מעיד שהחזו''א נעלם ממנו ענין זה)
אבל לעיקר הדישה בדברי החזו''א הללו זה להוציא דברים מהקשרם כי החזו''א שם כלל לא דן על נושא זה אלא הוא בא לדון בנושאים אחרים בזמני היום ובא לשלול שם דעה מוטעית בצורת חישוב היום שאין לה שום קשר לנידון המעלות.
עוד שאלה קטנה. וכי כבודו חושב שהסיבה שאנו חושדים את מרן היבי'''א בהעלם שיטת המעלות זה בגלל שהוא ספרדי ואילו החזו''א שהוא אשכנזי ודאי שידע משיטת המעלות.....
או אדרבה לגודל שקיעותו בספרות התורנית של מרן לא התפנה לחקור את הידיעות האסטרונומיות ולא סמך על הבלי הגויים ואם כן אדרבה ואדרבה הרי החזו''א לא היה אמור להיחשף לזה והרי ק''ו שאם מרן שדרכו ברבוי ידיעות לא נחשף כ''ש מרן החזו''א. והרי כבר הראב''ד כתב על רבותיו שלא היו בקיאים בזאת החכמה (משא''כ לנו שכבר נתברר הדבר לכולם שהמציאות קמה וניצבת לפנינו)
מה שנראה שיש כאן באויר תחושה שכולם חושבים שמרן היה כזה מין ספרדי שלא מבין כלום ורק אתה יודע להאריך אותו. זה פשוט טעות, כולם מעריכים את מרן ויודעים בגדלותו אבל העלם המעלות אינו חסרון לגדלותו. החסרון לגדלות זה מי שמקדש דברים שאינם נכונים באיצטלא של מרן ומחלל בזה את קדושת מרן כאילו היה יכול לפסוק על יום שהוא לילה ועל לילה שהוא יום.
כנראה שאנחנו על שני קווים מקבילים...
נראה שאתה לא מבין בגודל גדלותם של שני 'בעלי החזון'.
לא דומה מי שמתמקצע בתחום אחד, לגדול שיודע את כל התורה, ונראה כביכול שלא מבין בתחומים מסוימים.
"הקצת" שכן יודע מספיק לו, יותר מכל מה שיודע המתמחה בנושא אחד או שתים, כיון שמקיף את כל תחומי התורה.
אני לא יודע מה אתה, אבל אני יש לי קצת שמוש חכמים, ומהנסיון גם כשיש שאלות חמורות כמעט תמיד בסוף יש תשובה.
לכן בדבר 'שדורות על דורות' -כפי שהעיד הג"ר דוד סופר-, נהגו לחשב לפי 'זמניות', לא כל אחד יכול להחליט שטעו כל גדול הדורות
וצריך כתפיים רחבות של גדול הדור לשנות.
 
לעומת זאת בלוח 'עיתים לבינה' לא מוכן להביא זמנים לפי 'זמניות' כלל וכלל, בטענה שזה דעה מופקעת ודחויה. אע"פ שבלוח יש הרבה זמנים שבעל הלוח עצמו לא סובר כך, אלא שכך דרש הציבור.
אני לא פונקציה מה אני חושב ומה לא, כי מי אני ומה אני. אני משתדל לשרת את הציבור בדבר שיהיה לו לתועלת ובכמה שפחות לבלבל. ולכן אינני רשאי לתת את כל הזמנים לפי כל השיטות, ובמסגרת זו אני נאלץ לבחור את מה להציג. ומי שלא ניחא לו, שלא יכעס עלי, אלא יבנה לעצמו טבלה שמתאימה לו ויערב לו ויבוסם לו.
[יש לי קו ייצור של מעדנים שהכנתי לפי טעמי, מי שמעוניין שיקנה ויהנה, מי שאוהב טעם אחר שיקנה טעם אחר של מפעל אחר, מי שחושב שהטעם שלו יותר מוצלח שיעשה פס יצור וישווק בכל כוחו, אם יתפוס וימכור הרבה סימן שצדק, אם הציבור אוהב את המעדנים שלי נא אל תצעקו עלי שרב פלוני וחכם פלוני לא אהב את המעדנים הללו, כי רבנים רבים אני כנראה כן קולע לטעמם, בפרט שכנראה הציבור (שהוא לא טיפש בכלל, עשרות אלפים קרוב לשלשה עשורים) כן מרוצה מהדרך הזו. ולהתחלחל מהכשלת הרבים? הריני להודיע בזאת שהמעדנים שלי עם הכשר של רבנים גדולים ומפורסמים ספרדים ואשכנזים קדמונים ומאוחרים, וגם לאחרים יש מוצרים מהודרים, הכל בסדר].
ואפרט:
זמני הנץ הנראה כאשר הם מאוחרים ביותר מכמה דק' אחר הנץ המישורי (נגיד יותר מ7 8 דק' שכבר אין החמה אדומה כלל), אינם הגיוניים להלכה, ועכ"ז אני מפרסם אותם כי אין בהם מכשול, ויש כאלה שחושבים שהם תורה מסיני, לצערי.
גם סוזק"ש לחומרא הגם שאי אפשר לקיימו כדלקמן, כיון שהוא לחומרא ויש החפצים בו, הריני נותן שירות זה לציבור.
זמן פלג המנחה של הבא"ח שמחשב את היום מעה"ש עד צאה"כ דהגאונים, קשה לי איתו מאד, וברוב הלוחות הוא בקושי בטבלה בסוף הלוח, הוא זמן שנאמר עליו לא לנהוג תרתי דסתרי ולכן הוא צריך להיות מדוייק, ושיטה זו היא כל כך מוקשה עד שאין לה קיום, וחצות היום של כל יום מחדש מפריך אותה והוא נגד סוגיא ערוכה וכל הראשונים, שכל אלו שסברו ששעות היום מעה"ש לצה"כ סברו זאת לצאה"כ דר"ת.
שיטת הזמניות מאחר שהיא משפיעה על עה"ש וצאה"כ וכל זמני היום הנגזרים מזה כסוזק"ש וסו"ז תפילה ופלג המנחה וזמני חמץ, והיתה גורמת לכפילות עצומה ובלבול גדול, אי אפשר להכניסה בלוח הקיים, והגם שעומדים אחריה גאוני עולם, כבר נתברר שאינה נכונה במציאות, ואותם גאונים לא הכריעו בינה לבין המעלות אלא בינה לבין השוות, והיא אכן הרבה יותר טובה מהשוות, ובקיץ היא שיטה נכונה וטובה (כמעט צמודה למעלות), הבעיה איתה הוא בחורף שאז היא לא תואמת מציאות, בפרט בעה"ש שאז זה ניכר לעיניים. המעונין בזמני היום לפי שיטת הזמניות, מצוי לו לוחות אור החיים, ויאכלו ענוים וישבעו, [מלבד זמן פלג המנחה שהוא משובש שם ביותר ואכמ"ל].
 
על הנקודה א'- הרי הרמב"ן שם בתורת האדם כתב בדעת ר' יהודה דסבר זמן מנחה עד פלג המנחה הוא מטעם ייראוך עם שמש (וזה לשון הרמב"ן- "והיינו דאמרינן במס' ברכות רבי יהודה אומר עד פלג המנחה והוא זמן קרוב לתחילת שקיעת החמה אין ביניהם אלא מהלך של"ד אמות בקרוב דקסבר ר' יהודה לענין תפלה בתר שמשא אזלינן דבעינן לתפלת המנחה ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים לשל ערבית") ולפי דבריכם אפשר להתפלל מנחה (בחורף) עד כמה דקות אחר השקיעה ואין זה יראוך עם שמש הרי מבואר דלעולם צריך להתפלל מנחה קודם השקיעה כי זה עצם הגדרתו ואם כן ממילא אין דבר כזה שיהיה פלג המנחה אחר השקיעה לדעת הרמב"ן ומסתבר שכן דעת מרן הש"ע שכן הביא דברי הרמב"ן בסי' רס"א.
דבריך תמוהים וחדשים הרבה בעיני, שפלג המנחה להרמב"ן חייב להיות לפני שקיעה.
והרי לר"ת אחר שקיעה ראשונה יום גמור, ומה לי אם פלג המנחה לפניו 5 דק' או אחריו 5 דק'. ואם כדבריך שר' יהודה מדקדק בלשון ייראוך עם שמש, היה לו לומר שתפילת מנחה עד שקיעת החמה ותו לא מידי, שהרי כאשר פלג המנחה ד' דק' לפני השקיעה גם כן אינו עם שמש, שהרי השמש נראית עוד ד' דק' אחר פלג המנחה, ולמה שיעצור את זמן תפילת מנחה 4 דק' לפני השקיעה, ועוד שהרי לדבריך מה שאומר "ולפני ירח דור דורים לשל ערבית" צ"ע שהרי עדיין יש חמה ד' דקות, ואיך מתיר הרב להתפלל ערבית לר"י מפלג, והרי עדיין יש שמש ואינו לפני ירח, וכמה פשוט היה לר' יהודה לפרש כרבנן ששקיעת החמה היא הקובעת, וזהו שמנחה עם שמש, ומיד אחר שקיעה יהיה ערבית עם הירח.
ולכן אומר אני שפורתא לא דק, בין פלג לפני שקיעה בין פלג אחרי שקיעה, והרי זו רק תחילת שקיעה לר"ת, אלא שבעיני הרמב"ן מפלג המנחה אין החמה זורחת בארץ וכבר ניתן להגדירה שקיעה, וזהו ייראוך עם שמש לסיום מנחה, ומאז הוי לפני ירח לתפילת ערבית כיון שתיכף תשקע חמה.
ומש"כ הרמב"ן שם שהתפלל ערבית מע"ש אע"פ שפלג מוסיף מע"ש, לא שתמיד חייב להיות כך, אלא שכיון שיכול להיות שפלג יהיה לפני השקיעה הוקשה לו איך התפלל רב ערבית, ואמנם בזמנים שפלג אחרי השקיעה לק"מ.
ולכשתעיין בדבריו היטב תראה שהרמב"ן לא הביא את ר' יהודה לנידון זמן מנחה, אלא לענין איך שייך לקבל שבת לפני שקיעת החמה שהרי בית הלל מתירים עם השמש היינו עד השקיעה ממש, ואחר שמצא את שיטת ר"ת שיש משקיעה ראשונה לשניה ג' מיל ורביע נחה דעתו שזמן זה הוא לתוספת רצה מקצתו רצה כולו והועתק בשו"ע.

ואשמח לברר עם רבותי את דברי הרמב"ן הללו, שקשים לי להבנה מזה זמן. דמביא דברי ר"ת בספר הישר דב' שקיעות הוו, ומבאר ענין תוספת בזמן שבין השקיעות, ומוסיף שצריך שיעור הניכר לעיניים ולא כל שהוא, ומוסיף והיינו דאמרינן דר"י אומר עד פלג המנחה, ומה כוונת קדשו ב"היינו דאמרינן", להביא ראיה על מה? שתוספת היה דבר הניכר לעיניים? או שזמן התוספת הוא כר"ת? או שאפשר לקבל שבת מזמן פלג? (וראה אחרונים בשו"ע על דברי הרמ"א דזמן התוספת מפלג המנחה, אי פליג על מרן), דלכאו' חסר הסבר מה קשור לכאן רבי יהודה דפלג.
1736990031901.png
וכן מוסיף בדיבור הבא קישור לדבריו אלו
1736990458298.png
ונראה דהביא לפלג דר' יהודה דאפשר לקבל תוספת לא רק מהשקיעה אלא מד' דקות לפניה, דאפילו אם יקבל שבת ויתפלל עמידה של שבת מפלג עד שיסיימה כבר תשקע חמה והגיעה שעת תוספת, וסיימה בזמן שיכול לחול כבר שבת. ואף שאין לקבל שבת לפני השקיעה הראשונה, דעדיין יום גמור הוא, כיון שסמוך מאד פלג לשקיעה יש לסמוך על זה ולהקל מזמן פלג אפילו שהוא ד' דק', כיון דסיום התפילה יהיה בשבת.
והדברים טעונים העמקה ובירור, אשמח לדעות המעיינים.
 
לענ"ד דהבנת דברי הרמב"ן הוא דוקא ור' יהודה מתפלל מנחה עד פלג הכוונה עד שגלגל החמה מתחיל לשקוע תחת האופק שאז כבר אין כאן "עם שמש" שחלקו כבר נשקע תחת האופק (ואין זה תחילת שקיעה שכתב הרמב"ן לזמן תוספת אליבא דר"ת שהוא אחר שכל גלגל החמה נתכסית וקוראו תחילת שקיעה על שם סוף שקיעה שהוא כשעה אחר כך אליבא דר"ת) ויש כאן ג' מושגים א' פלג- שהוא השעה שגלגל חמה מתחלת להתחסר מתחת לאופק אבל עדיין נראית בחלקה מעל האופק (וזהו סוף זמן מנחה) ויש שקיעת החמה שכל הגלגל ירד מתחת לאופק (וקורא הרמב"ן לזה שעת תוספת) וג' סוף שקיעה שהוא כבר זמן בין השמשות. ועיקר חידוש הרמב"ן שיש משמעות וחשיבות לשקיעה זאת הראשונה אף אליבא דרבינו תם (דעיקר השקיעה לדעתו הוא סוף השקיעה) וזהו שאמר "והיינו דאמרינן במסכת ברכות וכו'" שגם ר' יהודה עשה חשיבות לשעה זאת אע"פ שאין עיקר הלילה והוא זמן קרוב לזמן שקיעה שנותן לה הרמב"ן חשיבות לענין תוספת. ולענ"ד כמו שדעת הרמב"ן לפי דעתי בזמני הנשף הולך לפי אריכות היום וקיצורו גם שתות המיל לפי הזמניות שהוא ירידת גלגל השמש משתנה מהלכו לפי אריכות היום ולעולם כשגלגל השמש (חלקו התחתון) מתחיל לירד תחת האופק עד שיורד כולו הוא שתות המיל (זמנית) דבקיץ מתעכבת לירד מחמת גודל הקשת (ע' מנחת כהן בזה) ובחורף ממהרת לירד (ודוקא נראה שזה באמת המציאות דלא כבזמני הנשף שנקבע באמת על פי מעלות) ודוקא לפי דברי הרמב"ן אתי שפיר מאוד זמן פלג המנחה שיש לו טעם וריח להיות תלוי בשקיעת הגלגל עצמו משא"כ ניקח לדוגמא דעת הגר"א שהולך הפלג שעה ורבע קודם השקיעה אינו זמן מבורר בתכונה אלא הוא זמן שנקבע בלי סימן שמימי (דלא כעלות או צאת או שקיעה כשאר הזמנים). ויש לציין שאפשר לבדוק זה שלוקח לגלגל השמש לירד כמה דקות מתחילה עד סוף והוא תואם מאוד לדברי הרמב"ן לענ"ד ודבריו ד"ייראוך עם שמש" הוא דוקא ואי אפשר כלל וכלל לפלג להיות אחר השקיעה כי עצם מהותו לעולם להיות קודם וכמו שכתב הרמב"ן דמוסיף על מהלך והדברים כפשוטן ממש בכוונתו בלא אוקימתות ובלא דחוקים.
 
אני לא פונקציה מה אני חושב ומה לא, כי מי אני ומה אני. אני משתדל לשרת את הציבור בדבר שיהיה לו לתועלת ובכמה שפחות לבלבל. ולכן אינני רשאי לתת את כל הזמנים לפי כל השיטות, ובמסגרת זו אני נאלץ לבחור את מה להציג. ומי שלא ניחא לו, שלא יכעס עלי, אלא יבנה לעצמו טבלה שמתאימה לו ויערב לו ויבוסם לו.
[יש לי קו ייצור של מעדנים שהכנתי לפי טעמי, מי שמעוניין שיקנה ויהנה, מי שאוהב טעם אחר שיקנה טעם אחר של מפעל אחר, מי שחושב שהטעם שלו יותר מוצלח שיעשה פס יצור וישווק בכל כוחו, אם יתפוס וימכור הרבה סימן שצדק, אם הציבור אוהב את המעדנים שלי נא אל תצעקו עלי שרב פלוני וחכם פלוני לא אהב את המעדנים הללו, כי רבנים רבים אני כנראה כן קולע לטעמם, בפרט שכנראה הציבור (שהוא לא טיפש בכלל, עשרות אלפים קרוב לשלשה עשורים) כן מרוצה מהדרך הזו. ולהתחלחל מהכשלת הרבים? הריני להודיע בזאת שהמעדנים שלי עם הכשר של רבנים גדולים ומפורסמים ספרדים ואשכנזים קדמונים ומאוחרים, וגם לאחרים יש מוצרים מהודרים, הכל בסדר].
ואפרט:
זמני הנץ הנראה כאשר הם מאוחרים ביותר מכמה דק' אחר הנץ המישורי (נגיד יותר מ7 8 דק' שכבר אין החמה אדומה כלל), אינם הגיוניים להלכה, ועכ"ז אני מפרסם אותם כי אין בהם מכשול, ויש כאלה שחושבים שהם תורה מסיני, לצערי.
גם סוזק"ש לחומרא הגם שאי אפשר לקיימו כדלקמן, כיון שהוא לחומרא ויש החפצים בו, הריני נותן שירות זה לציבור.
זמן פלג המנחה של הבא"ח שמחשב את היום מעה"ש עד צאה"כ דהגאונים, קשה לי איתו מאד, וברוב הלוחות הוא בקושי בטבלה בסוף הלוח, הוא זמן שנאמר עליו לא לנהוג תרתי דסתרי ולכן הוא צריך להיות מדוייק, ושיטה זו היא כל כך מוקשה עד שאין לה קיום, וחצות היום של כל יום מחדש מפריך אותה והוא נגד סוגיא ערוכה וכל הראשונים, שכל אלו שסברו ששעות היום מעה"ש לצה"כ סברו זאת לצאה"כ דר"ת.
שיטת הזמניות מאחר שהיא משפיעה על עה"ש וצאה"כ וכל זמני היום הנגזרים מזה כסוזק"ש וסו"ז תפילה ופלג המנחה וזמני חמץ, והיתה גורמת לכפילות עצומה ובלבול גדול, אי אפשר להכניסה בלוח הקיים, והגם שעומדים אחריה גאוני עולם, כבר נתברר שאינה נכונה במציאות, ואותם גאונים לא הכריעו בינה לבין המעלות אלא בינה לבין השוות, והיא אכן הרבה יותר טובה מהשוות, ובקיץ היא שיטה נכונה וטובה (כמעט צמודה למעלות), הבעיה איתה הוא בחורף שאז היא לא תואמת מציאות, בפרט בעה"ש שאז זה ניכר לעיניים. המעונין בזמני היום לפי שיטת הזמניות, מצוי לו לוחות אור החיים, ויאכלו ענוים וישבעו, [מלבד זמן פלג המנחה שהוא משובש שם ביותר ואכמ"ל].
קבלתי.
אני עד היום ראיתי את זה בתור זלזול, עכשיו שמעתי דבר מתקבל.
אע"פ שעדיין אני טוען שא"א לומר על רבים מגדולי הדורות שטעו בדבר כזה, ומי שנוהג כמותם בכל דבר גם בזה לא ישנה.
ובזה אין ויכוח שהלוח של כבודו מיוחד במינו ואין לו תחליף, אני מקווה שיגע היום ויהיה לוח כזה גם לפי מעלות.
 
קבלתי.
אני עד היום ראיתי את זה בתור זלזול, עכשיו שמעתי דבר מתקבל.
אע"פ שעדיין אני טוען שא"א לומר על רבים מגדולי הדורות שטעו בדבר כזה, ומי שנוהג כמותם בכל דבר גם בזה לא ישנה.
ובזה אין ויכוח שהלוח של כבודו מיוחד במינו ואין לו תחליף, אני מקווה שיגע היום ויהיה לוח כזה גם לפי מעלות.

לפי זמניות התכוונת;),
ואספר לך שלערים מסויימות היתה הזמנה של שיטה זו, וסיפקתי לוחות כאלו בשמחהבאמת אם תהיה הזמנה של שיטה זו אספק להם בשמחה.
עכ"פ האמת והשלום אהבו, חזק ואמץ
 
כנראה שאנחנו על שני קווים מקבילים...
נראה שאתה לא מבין בגודל גדלותם של שני 'בעלי החזון'.
לא דומה מי שמתמקצע בתחום אחד, לגדול שיודע את כל התורה, ונראה כביכול שלא מבין בתחומים מסוימים.
"הקצת" שכן יודע מספיק לו, יותר מכל מה שיודע המתמחה בנושא אחד או שתים, כיון שמקיף את כל תחומי התורה.
אני לא יודע מה אתה, אבל אני יש לי קצת שמוש חכמים, ומהנסיון גם כשיש שאלות חמורות כמעט תמיד בסוף יש תשובה.
לכן בדבר 'שדורות על דורות' -כפי שהעיד הג"ר דוד סופר-, נהגו לחשב לפי 'זמניות', לא כל אחד יכול להחליט שטעו כל גדול הדורות
וצריך כתפיים רחבות של גדול הדור לשנות.
אני חושב שלכבודו פשוט אין קו ולא שהוא מקביל. עובדה היא שרוב ככל חכמי ישראל שהתוודעו למעלות קיבלוה בשמחה. ויעידו על זה כל תלמידי החזו''א שהסכימו עם הרב מנת לגמרי. וכל גדולי הדור שהסכימו על לוח עתים לבינה. ורוב ככל חכמי ישראל שחיו מאז התפשטות לוחות הרב מנת לא מסכימים לזוז כמלא נימה מדבריו (מלבד דברים שהוא בא בחידושים אישיים שלו כמו השקיעה המישורית בירושלים שהוא נשאר עם המנהג הישן ולא מסכים לזוז מזה מטענות שדומות לטענות של כבודו ובזה יצא פולומוס ענק נגדו מהרבה מאוד ת''ח גדולים מאוד. הגע עצמך אפילו על הדברים שהוא נשאר שמרן יוצאים נגדו שהוא מידי מקדש טעויות כל שכן על דברים שהוא מודה שצריך לשנות, יאמר לשבחו של הרב סופר שהגם שהוא נוטה יותר בענין השקיעה לרב מנת הסכים להוציא גם לוח של מישורית בירושלים לקבוצה מסויימת שביקשה)
האם יש אחד מחכמי ישראל חוץ מהרב בניזרי שסוברים שאפשר לאכול בעשרה בטבת אחרי שרואים אור בכל המזרח. טענה לי תשובה על זה ולא לסבך אותי עם שטויות והבלים. ולזה אני קורה שאין קו. לומר בצרפת שאנחנו לא בקיאים בהאיר המזרח ולכן אסור באיסור דאו' להניח תפילין אחרי שיש אור יום גמור רק בגלל שחסר בע''ב דקות במעלות זה דבר הבל ורוח כי הרי בארץ ישראל בכזה אור כבר היית מניח תפילין. זה חוסר יציבות ושגעון רוח.
לגייס גדולי ישראל באמונת חכמים שלא קשורה לענין. זה לזלזל בכל התורה כולה ולומר שהיא לא רלוונטית רח''ל.
כל מסורת ישראל מדורות בענין הזמנים היתה תלויה בראייה ולא בלוחות לוחות זה המצאה חדשה של הדורות האחרונים ממש ואף פעם לא היו סומכים על זה כדבר רציני מלבד בשנים האחרונות מאז שנכנס עתים לבינה שיודעים שהוא לוח מדויק.
לגבי שימוש ת''ח כבודו יכול להיות רגוע הגם שאינו מכירני
 
אני חושב שלכבודו פשוט אין קו ולא שהוא מקביל. עובדה היא שרוב ככל חכמי ישראל שהתוודעו למעלות קיבלוה בשמחה. ויעידו על זה כל תלמידי החזו''א שהסכימו עם הרב מנת לגמרי. וכל גדולי הדור שהסכימו על לוח עתים לבינה. ורוב ככל חכמי ישראל שחיו מאז התפשטות לוחות הרב מנת לא מסכימים לזוז כמלא נימה מדבריו (מלבד דברים שהוא בא בחידושים אישיים שלו כמו השקיעה המישורית בירושלים שהוא נשאר עם המנהג הישן ולא מסכים לזוז מזה מטענות שדומות לטענות של כבודו ובזה יצא פולומוס ענק נגדו מהרבה מאוד ת''ח גדולים מאוד. הגע עצמך אפילו על הדברים שהוא נשאר שמרן יוצאים נגדו שהוא מידי מקדש טעויות כל שכן על דברים שהוא מודה שצריך לשנות, יאמר לשבחו של הרב סופר שהגם שהוא נוטה יותר בענין השקיעה לרב מנת הסכים להוציא גם לוח של מישורית בירושלים לקבוצה מסויימת שביקשה)
האם יש אחד מחכמי ישראל חוץ מהרב בניזרי שסוברים שאפשר לאכול בעשרה בטבת אחרי שרואים אור בכל המזרח. טענה לי תשובה על זה ולא לסבך אותי עם שטויות והבלים. ולזה אני קורה שאין קו. לומר בצרפת שאנחנו לא בקיאים בהאיר המזרח ולכן אסור באיסור דאו' להניח תפילין אחרי שיש אור יום גמור רק בגלל שחסר בע''ב דקות במעלות זה דבר הבל ורוח כי הרי בארץ ישראל בכזה אור כבר היית מניח תפילין. זה חוסר יציבות ושגעון רוח.
לגייס גדולי ישראל באמונת חכמים שלא קשורה לענין. זה לזלזל בכל התורה כולה ולומר שהיא לא רלוונטית רח''ל.
כל מסורת ישראל מדורות בענין הזמנים היתה תלויה בראייה ולא בלוחות לוחות זה המצאה חדשה של הדורות האחרונים ממש ואף פעם לא היו סומכים על זה כדבר רציני מלבד בשנים האחרונות מאז שנכנס עתים לבינה שיודעים שהוא לוח מדויק.
לגבי שימוש ת''ח כבודו יכול להיות רגוע הגם שאינו מכירני
שו"ת יביע אומר חלק י - אורח חיים סימן לא
וראיתי להגאון ר' אליהו קלצקין בשו"ת דבר אליהו (סי' סז) שהביא הערת מרן על הטור, דלמה לא כתב "שלשה כוכבים לילה", כמו שאמרו בש"ס. וכתב ליישב, דס"ל להטור דחכמי הש"ס מיירי באקלים של ארץ ישראל ובבל, ובשאר מדינות המזרח הסמוכות להן. משא"כ במקומו של הטור שנוטה הרבה לצד צפון, ופעמים שכבר הוא לילה ואין הכוכבים נראים, מצד שהרקיע מזהיר כעין אור היום, ולכן אין הכוכבים נראים, דשרגא בטיהרא מאי מהני, לכן כתב רק השיעור של שלשת רבעי מיל. ושם הביא בשם היראים (ס"ס קב) שכתב ג"כ, שכל שיודעים שכבר עבר שיעור שלשת רבעי מיל אחר שקיעת החמה בודאי, הוי לילה, ואין הוכחה ממה שלא נראו הכוכבים עדיין. ע"ש.
 
שו"ת יביע אומר חלק י - אורח חיים סימן לא
וראיתי להגאון ר' אליהו קלצקין בשו"ת דבר אליהו (סי' סז) שהביא הערת מרן על הטור, דלמה לא כתב "שלשה כוכבים לילה", כמו שאמרו בש"ס. וכתב ליישב, דס"ל להטור דחכמי הש"ס מיירי באקלים של ארץ ישראל ובבל, ובשאר מדינות המזרח הסמוכות להן. משא"כ במקומו של הטור שנוטה הרבה לצד צפון, ופעמים שכבר הוא לילה ואין הכוכבים נראים, מצד שהרקיע מזהיר כעין אור היום, ולכן אין הכוכבים נראים, דשרגא בטיהרא מאי מהני, לכן כתב רק השיעור של שלשת רבעי מיל. ושם הביא בשם היראים (ס"ס קב) שכתב ג"כ, שכל שיודעים שכבר עבר שיעור שלשת רבעי מיל אחר שקיעת החמה בודאי, הוי לילה, ואין הוכחה ממה שלא נראו הכוכבים עדיין. ע"ש.
אבקש לכבד את מרן ולא להציף כאלו דברים, זה זלזול נורא במרן. (כי לפי המשתמע נראה שמרן לא ידע שהכוכבים נמצאים גם ביום, וכל השינוי בצאת הכוכבים הוא רק בהחשכה שמבליטה את הכוכבים. ואילו בדברי התשובה מבואר שהכוכבים יוצאים רק בלילה)
 
חזור
חלק עליון