יואל בן מנשה
Active member
והגר"ח גריינמן ביטל דעתו לדעת החזו"א או שנשאר בדעתו?
קשה להאמין שלא ידע.החזון איש לא ידע איך עובדת שיטת המעלות,
אז זה לא מופקע.אני מתכוון, שאם זה היה דבר מופקע החזו"א היה מקשה על הרמב"ם.
לא הבנתי. שטונשטיין בבקשה.אז זה לא מופקע.
אבל הרמב"ם לא אמר את זה, אלא אמר להיפך....
כבר כתבתי כמה פעמים לעיל, שברמב"ם המדוייק כתוב להדיא במקום שעות 'זמניות' [שכתב המתרגם הישן] - שעות 'שוות' [או 'מתאימות', דהיינו 'מעלות'].לא הבנתי. שטונשטיין בבקשה.
על הנקודה א'- הרי הרמב"ן שם בתורת האדם כתב בדעת ר' יהודה דסבר זמן מנחה עד פלג המנחה הוא מטעם ייראוך עם שמש (וזה לשון הרמב"ן- "והיינו דאמרינן במס' ברכות רבי יהודה אומר עד פלג המנחה והוא זמן קרוב לתחילת שקיעת החמה אין ביניהם אלא מהלך של"ד אמות בקרוב דקסבר ר' יהודה לענין תפלה בתר שמשא אזלינן דבעינן לתפלת המנחה ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים לשל ערבית") ולפי דבריכם אפשר להתפלל מנחה (בחורף) עד כמה דקות אחר השקיעה ואין זה יראוך עם שמש הרי מבואר דלעולם צריך להתפלל מנחה קודם השקיעה כי זה עצם הגדרתו ואם כן ממילא אין דבר כזה שיהיה פלג המנחה אחר השקיעה לדעת הרמב"ן ומסתבר שכן דעת מרן הש"ע שכן הביא דברי הרמב"ן בסי' רס"א.הרב ליאור
על טענה א' כבר ענה לך הרב בניהו בפשטות ובחדות שהרמב"ן מדבר כהסוגיא על ימי ניסן, ובשאר השנה משתנה הדבר לשיטת 90 במע' בין 7 דק' לפני השקיעה ל7 דק' אחר השקיעה, לא הבנתי מה עלה בדעתך שכל השנה צריך להיות 3 דק' להרמב"ן??
וכן על טענה ב' שכאילו עוביו של רקיע אמור להיות צמוד כל השנה לאורך היום, גם זה כנ"ל, הסוגיא מדברת על ימי ניסן ותשרי, שבהם עוביו של רקיע אחד מעשרה, וכל שאר השנה אינו צמוד עוביו של רקיע לגודלו של יום.
בלי לקנתר אבל אין מנוס מלומר שממש חבל שלא תשקיע בעיון בתורת החזו''א בסוגיות חמורות אחרות.הדיון הוא לא מה התכוון הרמב"ם, אלא מה החזו"א הבין בדעתו, ואם החזו"א כך הבין ולא מקשה זאת אומרת שסבר שזה לא מופקע, שאם לא כן היה מקשה על הרמב"ם.
לעומת זאת בלוח 'עיתים לבינה' לא מוכן להביא זמנים לפי 'זמניות' כלל וכלל, בטענה שזה דעה מופקעת ודחויה.
אע"פ שבלוח יש הרבה זמנים שבעל הלוח עצמו לא סובר כך, אלא שכך דרש הציבור.
א) ראשית יש לעדכן את הציבור שמי שרוצה להעמיק בדברי הרב ליאור יכול לעיין במאמרו בהאוצר פ''ד (הובא למעלה) ושם ביאר דעתו באריכות ובמו''מ שם עם שכנגדו. (וברוך ה' שזכינו שנצטרף לדון כאן בענין שידיו רב לו בלוח עמודי הוראה בניו יורק וגם ספריו הנפלאים מפיקים מזן אל זן) ומכאן טענה עליו למה הוא לא חותם את שמו 'מח''ס עמודי הוראה' דשרי לצורבא מרבנן וכו'על הנקודה א'- הרי הרמב"ן שם בתורת האדם כתב בדעת ר' יהודה דסבר זמן מנחה עד פלג המנחה הוא מטעם ייראוך עם שמש (וזה לשון הרמב"ן- "והיינו דאמרינן במס' ברכות רבי יהודה אומר עד פלג המנחה והוא זמן קרוב לתחילת שקיעת החמה אין ביניהם אלא מהלך של"ד אמות בקרוב דקסבר ר' יהודה לענין תפלה בתר שמשא אזלינן דבעינן לתפלת המנחה ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים לשל ערבית") ולפי דבריכם אפשר להתפלל מנחה (בחורף) עד כמה דקות אחר השקיעה ואין זה יראוך עם שמש הרי מבואר דלעולם צריך להתפלל מנחה קודם השקיעה כי זה עצם הגדרתו ואם כן ממילא אין דבר כזה שיהיה פלג המנחה אחר השקיעה לדעת הרמב"ן ומסתבר שכן דעת מרן הש"ע שכן הביא דברי הרמב"ן בסי' רס"א.
ודאי שהסוגיא מדברת על ימי ניסן אבל לומר שמימרא דר' יהודה דעובי הרקיע עשירית היום (לא תחילת הש"ס שם אלא מימרא דר' יהודה דקאי בפני עצמו רק בעלי הש"ס הביאוה לנידונם) תלויה רק בניסן זה דבר אחר ולזה אני אומר מי גילה רז זה שעוביו של רקיע שהוא דבר מהותי בכדור הארץ יהיה תלוי באביב יותר מן החורף זה כמו לומר שמרחק בן ירושלים לבני ברק תלוי בעונת האביב ולא בעונת החורף ואם א' מעשרה הוא רק כמראה מקום על ימות האביב ושיעור עובי משתנה לפי זמני עלות עד נץ כל יום אם כן מה רצה ר' יהודה לומר דעובי הרקיע הוא א מעשרה ביום הרי בפשיטות היה לו לומר דעובי הרקיע הוא כזמן עלות עד הנץ ומה הוסיף בזה ליחסו לשיעור היום שאינו באמת העיקר ואדרבא מטעה לחשוב שהכל תלוי בו.
ולענין מה שהקשה הר' בניהו על זמניות שזה סותר הכוכבים שכתבו מרן עמדתי בזה קצת מורכבת אבל זאת אומר שאינני סובר (כדעת כמה מחכמי ספרד בעיקר) לילך אחר ע"ב דקות כנגד ראית כוכבים כלל (אליבא דרבינו תם) דודאי שיעור כוכבים עיקר כמ"ש המנחת כהן רק באתי ליישב מה שזמני הנשף תלוי באורך היום וקיצורו והחורף מתקצר לעומת הקיץ (שלענ"ד ההבדלים בין קיץ לחורף במציאות ארץ ישראל בראיית ג' כוכבים בפועל שהוא בערך ל' דקות אחר השקיעה יכולים להתפרש כולם כצאת הכוכבים ולזה באו חכמים לקבוע שאורך היום וקיצורו יקבעו על פי ראית הכוכבים שרואים במציאות בימי אביב ויש בזה אריכות יתר.