• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

הבדל בין לוחות שנה זמן ר"ת [תורני]

הדיון הוא לא מה התכוון הרמב"ם, אלא מה החזו"א הבין בדעתו, ואם החזו"א כך הבין ולא מקשה זאת אומרת שסבר שזה לא מופקע, שאם לא כן היה מקשה על הרמב"ם.
לעומת זאת בלוח 'עיתים לבינה' לא מוכן להביא זמנים לפי 'זמניות' כלל וכלל, בטענה שזה דעה מופקעת ודחויה.
אע"פ שבלוח יש הרבה זמנים שבעל הלוח עצמו לא סובר כך, אלא שכך דרש הציבור.
 
הרב ליאור
על טענה א' כבר ענה לך הרב בניהו בפשטות ובחדות שהרמב"ן מדבר כהסוגיא על ימי ניסן, ובשאר השנה משתנה הדבר לשיטת 90 במע' בין 7 דק' לפני השקיעה ל7 דק' אחר השקיעה, לא הבנתי מה עלה בדעתך שכל השנה צריך להיות 3 דק' להרמב"ן??
וכן על טענה ב' שכאילו עוביו של רקיע אמור להיות צמוד כל השנה לאורך היום, גם זה כנ"ל, הסוגיא מדברת על ימי ניסן ותשרי, שבהם עוביו של רקיע אחד מעשרה, וכל שאר השנה אינו צמוד עוביו של רקיע לגודלו של יום.
על הנקודה א'- הרי הרמב"ן שם בתורת האדם כתב בדעת ר' יהודה דסבר זמן מנחה עד פלג המנחה הוא מטעם ייראוך עם שמש (וזה לשון הרמב"ן- "והיינו דאמרינן במס' ברכות רבי יהודה אומר עד פלג המנחה והוא זמן קרוב לתחילת שקיעת החמה אין ביניהם אלא מהלך של"ד אמות בקרוב דקסבר ר' יהודה לענין תפלה בתר שמשא אזלינן דבעינן לתפלת המנחה ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים לשל ערבית") ולפי דבריכם אפשר להתפלל מנחה (בחורף) עד כמה דקות אחר השקיעה ואין זה יראוך עם שמש הרי מבואר דלעולם צריך להתפלל מנחה קודם השקיעה כי זה עצם הגדרתו ואם כן ממילא אין דבר כזה שיהיה פלג המנחה אחר השקיעה לדעת הרמב"ן ומסתבר שכן דעת מרן הש"ע שכן הביא דברי הרמב"ן בסי' רס"א.
ודאי שהסוגיא מדברת על ימי ניסן אבל לומר שמימרא דר' יהודה דעובי הרקיע עשירית היום (לא תחילת הש"ס שם אלא מימרא דר' יהודה דקאי בפני עצמו רק בעלי הש"ס הביאוה לנידונם) תלויה רק בניסן זה דבר אחר ולזה אני אומר מי גילה רז זה שעוביו של רקיע שהוא דבר מהותי בכדור הארץ יהיה תלוי באביב יותר מן החורף זה כמו לומר שמרחק בן ירושלים לבני ברק תלוי בעונת האביב ולא בעונת החורף ואם א' מעשרה הוא רק כמראה מקום על ימות האביב ושיעור עובי משתנה לפי זמני עלות עד נץ כל יום אם כן מה רצה ר' יהודה לומר דעובי הרקיע הוא א מעשרה ביום הרי בפשיטות היה לו לומר דעובי הרקיע הוא כזמן עלות עד הנץ ומה הוסיף בזה ליחסו לשיעור היום שאינו באמת העיקר ואדרבא מטעה לחשוב שהכל תלוי בו.
ולענין מה שהקשה הר' בניהו על זמניות שזה סותר הכוכבים שכתבו מרן עמדתי בזה קצת מורכבת אבל זאת אומר שאינני סובר (כדעת כמה מחכמי ספרד בעיקר) לילך אחר ע"ב דקות כנגד ראית כוכבים כלל (אליבא דרבינו תם) דודאי שיעור כוכבים עיקר כמ"ש המנחת כהן רק באתי ליישב מה שזמני הנשף תלוי באורך היום וקיצורו והחורף מתקצר לעומת הקיץ (שלענ"ד ההבדלים בין קיץ לחורף במציאות ארץ ישראל בראיית ג' כוכבים בפועל שהוא בערך ל' דקות אחר השקיעה יכולים להתפרש כולם כצאת הכוכבים ולזה באו חכמים לקבוע שאורך היום וקיצורו יקבעו על פי ראית הכוכבים שרואים במציאות בימי אביב ויש בזה אריכות יתר.
 
הדיון הוא לא מה התכוון הרמב"ם, אלא מה החזו"א הבין בדעתו, ואם החזו"א כך הבין ולא מקשה זאת אומרת שסבר שזה לא מופקע, שאם לא כן היה מקשה על הרמב"ם.
לעומת זאת בלוח 'עיתים לבינה' לא מוכן להביא זמנים לפי 'זמניות' כלל וכלל, בטענה שזה דעה מופקעת ודחויה.
אע"פ שבלוח יש הרבה זמנים שבעל הלוח עצמו לא סובר כך, אלא שכך דרש הציבור.
בלי לקנתר אבל אין מנוס מלומר שממש חבל שלא תשקיע בעיון בתורת החזו''א בסוגיות חמורות אחרות.
החזו''א לא נחשף לשיטת המעלות כמו שהחו''ב מעיד בשמו, מה ששיטת הזמניות היא מופקעת זה אחרי שנתברר שהמציאות לא תואמת אליה כלל ועיקר אבל בלי זה, מנין למי שאינו אסטרונום לדעת דבר כזה. (נכון כבר הרמב''ם ראה כן בתורת המדעים שהמודד הוא י''ח מעלות מהאופק וכן הישר מקנדיא שעסקו בתחומים אלו וגם המלבי''ם באיוב הביא זאת אבל מה זה ענין לחזו''א שלא היה חשוף למידע זה, וכמדומה שהגרח''ק כתב לעתים לבינה או לר' מנת שאין לנו התייחסות של החזו''א לדבר זה. ובפרט שהגר''ח גריינמן הנ'ל מעיד שהחזו''א נעלם ממנו ענין זה)
אבל לעיקר הדישה בדברי החזו''א הללו זה להוציא דברים מהקשרם כי החזו''א שם כלל לא דן על נושא זה אלא הוא בא לדון בנושאים אחרים בזמני היום ובא לשלול שם דעה מוטעית בצורת חישוב היום שאין לה שום קשר לנידון המעלות.
עוד שאלה קטנה. וכי כבודו חושב שהסיבה שאנו חושדים את מרן היבי'''א בהעלם שיטת המעלות זה בגלל שהוא ספרדי ואילו החזו''א שהוא אשכנזי ודאי שידע משיטת המעלות.....
או אדרבה לגודל שקיעותו בספרות התורנית של מרן לא התפנה לחקור את הידיעות האסטרונומיות ולא סמך על הבלי הגויים ואם כן אדרבה ואדרבה הרי החזו''א לא היה אמור להיחשף לזה והרי ק''ו שאם מרן שדרכו ברבוי ידיעות לא נחשף כ''ש מרן החזו''א. והרי כבר הראב''ד כתב על רבותיו שלא היו בקיאים בזאת החכמה (משא''כ לנו שכבר נתברר הדבר לכולם שהמציאות קמה וניצבת לפנינו)
מה שנראה שיש כאן באויר תחושה שכולם חושבים שמרן היה כזה מין ספרדי שלא מבין כלום ורק אתה יודע להאריך אותו. זה פשוט טעות, כולם מעריכים את מרן ויודעים בגדלותו אבל העלם המעלות אינו חסרון לגדלותו. החסרון לגדלות זה מי שמקדש דברים שאינם נכונים באיצטלא של מרן ומחלל בזה את קדושת מרן כאילו היה יכול לפסוק על יום שהוא לילה ועל לילה שהוא יום.
 
על הנקודה א'- הרי הרמב"ן שם בתורת האדם כתב בדעת ר' יהודה דסבר זמן מנחה עד פלג המנחה הוא מטעם ייראוך עם שמש (וזה לשון הרמב"ן- "והיינו דאמרינן במס' ברכות רבי יהודה אומר עד פלג המנחה והוא זמן קרוב לתחילת שקיעת החמה אין ביניהם אלא מהלך של"ד אמות בקרוב דקסבר ר' יהודה לענין תפלה בתר שמשא אזלינן דבעינן לתפלת המנחה ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים לשל ערבית") ולפי דבריכם אפשר להתפלל מנחה (בחורף) עד כמה דקות אחר השקיעה ואין זה יראוך עם שמש הרי מבואר דלעולם צריך להתפלל מנחה קודם השקיעה כי זה עצם הגדרתו ואם כן ממילא אין דבר כזה שיהיה פלג המנחה אחר השקיעה לדעת הרמב"ן ומסתבר שכן דעת מרן הש"ע שכן הביא דברי הרמב"ן בסי' רס"א.
ודאי שהסוגיא מדברת על ימי ניסן אבל לומר שמימרא דר' יהודה דעובי הרקיע עשירית היום (לא תחילת הש"ס שם אלא מימרא דר' יהודה דקאי בפני עצמו רק בעלי הש"ס הביאוה לנידונם) תלויה רק בניסן זה דבר אחר ולזה אני אומר מי גילה רז זה שעוביו של רקיע שהוא דבר מהותי בכדור הארץ יהיה תלוי באביב יותר מן החורף זה כמו לומר שמרחק בן ירושלים לבני ברק תלוי בעונת האביב ולא בעונת החורף ואם א' מעשרה הוא רק כמראה מקום על ימות האביב ושיעור עובי משתנה לפי זמני עלות עד נץ כל יום אם כן מה רצה ר' יהודה לומר דעובי הרקיע הוא א מעשרה ביום הרי בפשיטות היה לו לומר דעובי הרקיע הוא כזמן עלות עד הנץ ומה הוסיף בזה ליחסו לשיעור היום שאינו באמת העיקר ואדרבא מטעה לחשוב שהכל תלוי בו.
ולענין מה שהקשה הר' בניהו על זמניות שזה סותר הכוכבים שכתבו מרן עמדתי בזה קצת מורכבת אבל זאת אומר שאינני סובר (כדעת כמה מחכמי ספרד בעיקר) לילך אחר ע"ב דקות כנגד ראית כוכבים כלל (אליבא דרבינו תם) דודאי שיעור כוכבים עיקר כמ"ש המנחת כהן רק באתי ליישב מה שזמני הנשף תלוי באורך היום וקיצורו והחורף מתקצר לעומת הקיץ (שלענ"ד ההבדלים בין קיץ לחורף במציאות ארץ ישראל בראיית ג' כוכבים בפועל שהוא בערך ל' דקות אחר השקיעה יכולים להתפרש כולם כצאת הכוכבים ולזה באו חכמים לקבוע שאורך היום וקיצורו יקבעו על פי ראית הכוכבים שרואים במציאות בימי אביב ויש בזה אריכות יתר.
א) ראשית יש לעדכן את הציבור שמי שרוצה להעמיק בדברי הרב ליאור יכול לעיין במאמרו בהאוצר פ''ד (הובא למעלה) ושם ביאר דעתו באריכות ובמו''מ שם עם שכנגדו. (וברוך ה' שזכינו שנצטרף לדון כאן בענין שידיו רב לו בלוח עמודי הוראה בניו יורק וגם ספריו הנפלאים מפיקים מזן אל זן) ומכאן טענה עליו למה הוא לא חותם את שמו 'מח''ס עמודי הוראה' דשרי לצורבא מרבנן וכו'
ב) לגבי עיקר הטענה מהגמרא. יש כאן בעיה רגישה מאוד מאוד. שקשורה לפולמוס הגדול של הריגת הכינים שהאריך בזה הרב מנוחת אהבה ובסוף ח''ג הובא מכתבים של מרן בענין איך ההתייחסות שלנו אם שייך לומר שיש העלם מציאות מחז''ל, כיון שפשטות כל הסוגיא בפסחים משמע שהתפיסה של חז''ל היתה שלא כפי המציאות שאנו רואים אותה ונראה שם כאילו אין הבדלי שעות בין מקומות בין הארצות ועוד כמה דברים שלא כפי הנודע במדע ואם כן קשה להקיש מדברי רבי יהודה למציאות שאנו מוכרחים לחיות לפיה היום. (אפשר להוציא את הגמרות לדרוש כפי שידוע מגדולי המחשבה אבל זה לא ינפק''מ כלפי נידון דידן)
אך זאת יש להדגיש שאפילו לפי הדעה הרווחת בבית המדרש נגד שיטת המנוחת אהבה שלא תולים העלם מציאות מחז''ל ואם כן אם חזל יקבעו לשער בזמניות הרי השיעור נקבע לעד כי על דעת כן נתנה תורה ושיעורי חכמים כך הן, אבל זה לא שייך בנידון עלות השחר וצאת הכוכבים וזמן יכיר את חבירו וכו' שכולם נכתבו בשו''ע וברמב''ם לפי ראיית העין וזה השיעור שנמסר וממילא כל השיעורים שדנו בהם בגמרא הם רק הכ''ת ללמד אותנו איך לשער ולא שבאו לקבוע הלכה וממילא הסוגיא שמחייבת אותנו זה מראה עינים ולא שיעורי הגמרא. (כל זה בהנחה שהרב ליאור צודק שיש הוכחה בגמרא, ואכן סתימת הגמרא משמע שיש כאן קביעה ברורה ואם כן נוטה יותר אדרבה לשיעור שוות וזה מסתדר מאוד אם נאמר כדברי המנוחת אהבה שאפשר לתלות העלם מציאות מחז''ל)
 
חזור
חלק עליון