אור יעקב
Active member
ברוך ה' אחר יגיעה ארוכה בנושא, העלנו שדעת מרן זצוק"ל להתיר למרוח משחה בשבת אפי' לבריא לכתחילה ודלא כמו שכתבו בקיצור חזו"ע שבת (עמ' תקנח) שדעת מרן הלכה למעשה להתיר רק לחולה שאין בו סכנה.
מי שיש לו עוד חומר בנושא בנוגע למה שכתבו בקיצור חזו"ע והתשובה של מרן שהביאו שם אשמח שיכתוב כאן.
ואעתיק חלק קטן מתוך התשובה שכתבתי - (התשובה בקיצור מצורפת כאן)
וכתב מרן זצוק"ל ביבי"א (שם סי' כח סוף אות יג) "והן אמת דבנידונם (של המהרש"ם והמנחת שבת) א"א היה להתיר במקום חולי דבלא"ה הרי אסרו רפואה בשבת למי שמתחזק והולך כבריא גזירה משום ממרח ומשום שחיקת סממנים, אולם בעלמא (כגון בנידונו דהיינו צחצוח שיניים עיי"ש) יש להקל ע"פ דברי המג"א גם שלא במקום חולי וקושיית הא"ר מהראשונים לא קשיא וכמש"כ לעיל בראשית דברינו שאין סתירה מדברי רש"י והר"ן והטור לדברי המג"א ויתד היא שלא תמוט". ע"כ לשון קודשו.
הרי להדיא דדעת מרן זצוק"ל שמותר למרוח משחה בשבת אף לבריא, ועוד סיים על כך בדברים חדים וברורים "ויתד היא שלא תמוט".
איברא דבקיצור חזו"ע על שבת (פרק עג הערה 7) כתבו "יש להבהיר כי הגם שבשו"ת יבי"א ח"ד אור"ח סי' כח סוף אות יג נראה שיש להקל בדין משחה שהיא נבלעת בגוף שלא במקום חולי, מ"מ ממש"כ בגליון יבי"א שם הערה 1 וכן בחזו"ע ח"ה עמ' קלד סוף הערה ג יש ללמוד שהלכה למעשה התיר מרן זצוק"ל לחולה שאין בו סכנה או לתינוק, וכן נראה מחזו"ע ח"ג עמ' שפז ריש ד"ה דין עשיית ודו"ק. ובתשובה לשואל (יז כסלו תשל"ה) השיב מרן זצ"ל הלכה למעשה "אין למרוח בשבת משחת ולוטה או וזלין על הידיים או על השפתיים אבל מותר לסוך את ידיו או את שפתיו בשמן". עכ"ד.
והנה קודם שנענה על המקורות הנ"ל נקדים לומר דודאי דעת מרן זצוק"ל להתיר למרוח משחה בשבת אפי' לבריא דהרי כל ההיתר של צחצוח שיניים בשבת (יבי"א ח"ד סי' כז-ל) מבוסס ע"פ דברי המג"א וסייעתיה שאין בכך איסור ממרח כיון שאין כוונתו למרח את המשחה ע"מ שתשאר שם.
וכן בחזו"ע ח"ה (עמ' קלג) התיר למרוח רוק בשבת ע"ג הרצפה (וכמשמעות השו"ע כדלעיל) כיון שכוונתו שיבלע ולא יתמרח והתיר זאת ע"פ דברי המג"א אפי' לבריא ולאו דווקא לחולה שאין בו סכנה.
וכן בחזו"ע ח"ג (עמ' שפה) הביא את דברי הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שאוסר למרוח משחה על גופו וכתב "ולפי האמור לא נהירא שכיון שמבליע המשחה בגופן אין בזה משום ממרח וכדברי המג"א ואין בזה חשש לכו"ע כאשר עיני המעיין תחזינה משרים". עכ"ל ומשמע דעתו להקל בכל גווני.
ועוד אין סברא לומר שמרן זצוק"ל יתיר למרוח רק לחולה שאין בו סכנה, אחר שכן משמע דעת מרן השו"ע ורבים מהאחרונים כתבו שכן דעתו. ובפרט שסיים בדברים חדים וברורים "ויתד היא שלא תמוט". וא"כ מדוע שמרן זצוק"ל יעזוב את דברי הירושלמי ומרן השו"ע ורבים מהאחרונים ויתיר רק לחולה שאין בו סכנה למרוח משחות באופן הנ"ל בשבת?
ועתה נבוא ליישב ההוכחות דלעיל.
בראשונה מה שרצו להוכיח ממש"כ בגליון (שם הערה 1) הנה מרן זצוק"ל כתב שם "ולכן הממרח משחה על גופו עד שתעלם אין בזה איסור תורה ועיין למהרש"ם בדעת תורה (סי' שכח סעי' כו) שכתב כן, ונפק"מ לחולה שאין בו סכנה שיש מקום להקל". עכ"ד. והבינו מדבריו שיש להקל רק לחולה שאין בו סכנה. אולם אין האמת כן דמרן זצוק"ל בא לאפוקי רק חולה רגיל שמתחזק והולך כבריא שבזה אסור משום רפואה וכמו שכתב (שם בסוף אות יג) דבנידון המהרש"ם לא היה אפשר להתיר אלא במקום חולי דבלאו הכי אסרו רפואה בשבת למי שמתחזק והולך כבריא. עיי"ש. וא"כ אם רוצה למרוח בשבת משחת וזלין או קרם על הידיים כדי להחליק את עורו מותר כיון שאין בכך בעיה של רפואה שהרי גם דרך הבריאים לעשות כן וכל דבר שהבריאים אוכלים אותו מותר גם לחולה לאכול אותו אפי' שמתכוון לרפואה כמש"כ מרן זצוק"ל (הליכו"ע ח"ד עמ' קמח, חזו"ע ח"ג עמ' שע).
וכן יש לצרף מש"כ בשו"ע רצאבי (ח"ב עמ' רלב) שעל וזלין ושאר קרמים אין שם רפואה כיון שאינם מרפאים את המכה אלא מרככים ומחליקים את העור וממילא קל לו להתאחות. ובפרט אם התחיל למרוח את המשחה קודם השבת אין בכך משום רפואה, וכל שמניעת לקיחת התרופה או מריחת המשחה תגרום לו צער מותר לו להמשיך בכך בשבת, ועיין בזה באורך בילקו"י שבת ח"ד (עמ' קלה).
וא"כ כיון שאין בעיה של רפואה וגם אין בעיה של ממרח באופן שמבליעים את המשחה בגוף, יהיה מותר למרוח משחות אלה בשבת.
וכן מה שכתב מרן בחזו"ע ח"ה (עמ' קלד) "העיקר להקל לחולה שאין בו סכנה" היינו כמו שכתבתי שדיבר רק על משחות שיש בהם בעיה של רפואה.
ומה שכתב בחזו"ע ח"ג (עמ' שפו-שפז) "שמי שיש לו כאב בעצמותיו מותר לו לעשות מסאז' בשבת בנחת ודווקא ללא משחה". היינו גם מטעם רפואה כיון שאין דרך הבריאים בכך. וכן מוכח ממה שכתב שם שע"י שמן מותר והסביר למה אין בזה משום רפואה (או מטעם שאין עושים דברים אלו בסממנים או מטעם שדרך הבריאים בכך. עיי"ש) ולא הזכיר כלל איסור ממרח, ועל כרחך שכל הנידון היה מטעם רפואה ולכן אסר במשחה אולם בשמן כיון שאין בעיה של רפואה מותר ודו"ק.
ועתה נבאר מה שהביאו שם תשובה בשם מרן זצוק"ל "שאין למרוח בשבת משחת ולוטה או וזלין על הידיים או על השפתיים אבל מותר לסוך את ידיו או את שפתיו בשמן". עכ"ד.
ראשית נקדים להביא את דברי מרן הב"י בסי' רסג (סעי' טז) וז"ל: "ולעניין הלכה נראה שיש לסמוך על מה שכתב בספר תרומת הדשן יותר מעל מה שכתב בכתביו, דמה שאדם כותב בספר יותר מדקדק בו ממה שכותב בכתביו". עכ"ל. וה"ה לנידון דידן שיש לסמוך על מה שכתב מרן פעמים רבות בספריו מאשר מה שכתב בתשובה. (ועוד דניתן ליישב דבריו בתשובה וכעין מה שסיים שם בב"י, עיי"ש.)
ועתה נוסיף דאפשר להסביר את דעת מרן זצוק"ל דסבירא ליה דמשחות אלו לא מבליעים אותם בגוף ולכן בכה"ג ודאי שאסור למורחם בשבת אליבא דכו"ע. וכן מוכח קצת ממה שלא התיר למרוח אותם אפי' לחולה שאין בו סכנה. ודו"ק.
אולם באמת במשחות או אפי' וזלין אם מבליע אותם בגוף מותר למרוח אותם בשבת. ואפי' וזלין שהיא משחה עבה, אם מורח מעט ומבליע היטב בעור שפיר דמי.
וע"ע בקובץ בית יוסף גליון מד (סי' נ) שכן ביארו הרב שלמה דנינו והרב שמעון ללוש שליט"א בדעת מרן זצוק"ל שדעתו להתיר למרוח משחות בשבת באופן שאינו רוצה בקיום המשחה. עיי"ש.
וע"ע בכל הנ"ל בחוברת בהלכה ובאגדה (דיני ממרח) של הגאון הרב דוד נקי שליט"א מה שביאר שם באורך וגם העלה להקל ושכן דעת מרן זצוק"ל.
העולה מכל האמור לעיל שאיסור ממרח היינו רק באופן שרוצה בקיום המשחה, אולם היכא שאינו רוצה בקיום המשחה כגון שרוצה שהמשחה תבלע בגוף, מותר למרוח משחות אלו בשבת ללא שום חשש (באופנים שאין איסור רפואה כדלקמן) אחר שכן משמע בירושלמי להתיר וכן משמע מדברי כמה ראשונים ועל צבאם מרן השו"ע, וכן פסקו רבים מהאחרונים ואחרוני זמנינו, וכן דעת מרן הגרע"י זצוק"ל.
מי שיש לו עוד חומר בנושא בנוגע למה שכתבו בקיצור חזו"ע והתשובה של מרן שהביאו שם אשמח שיכתוב כאן.
ואעתיק חלק קטן מתוך התשובה שכתבתי - (התשובה בקיצור מצורפת כאן)
וכתב מרן זצוק"ל ביבי"א (שם סי' כח סוף אות יג) "והן אמת דבנידונם (של המהרש"ם והמנחת שבת) א"א היה להתיר במקום חולי דבלא"ה הרי אסרו רפואה בשבת למי שמתחזק והולך כבריא גזירה משום ממרח ומשום שחיקת סממנים, אולם בעלמא (כגון בנידונו דהיינו צחצוח שיניים עיי"ש) יש להקל ע"פ דברי המג"א גם שלא במקום חולי וקושיית הא"ר מהראשונים לא קשיא וכמש"כ לעיל בראשית דברינו שאין סתירה מדברי רש"י והר"ן והטור לדברי המג"א ויתד היא שלא תמוט". ע"כ לשון קודשו.
הרי להדיא דדעת מרן זצוק"ל שמותר למרוח משחה בשבת אף לבריא, ועוד סיים על כך בדברים חדים וברורים "ויתד היא שלא תמוט".
איברא דבקיצור חזו"ע על שבת (פרק עג הערה 7) כתבו "יש להבהיר כי הגם שבשו"ת יבי"א ח"ד אור"ח סי' כח סוף אות יג נראה שיש להקל בדין משחה שהיא נבלעת בגוף שלא במקום חולי, מ"מ ממש"כ בגליון יבי"א שם הערה 1 וכן בחזו"ע ח"ה עמ' קלד סוף הערה ג יש ללמוד שהלכה למעשה התיר מרן זצוק"ל לחולה שאין בו סכנה או לתינוק, וכן נראה מחזו"ע ח"ג עמ' שפז ריש ד"ה דין עשיית ודו"ק. ובתשובה לשואל (יז כסלו תשל"ה) השיב מרן זצ"ל הלכה למעשה "אין למרוח בשבת משחת ולוטה או וזלין על הידיים או על השפתיים אבל מותר לסוך את ידיו או את שפתיו בשמן". עכ"ד.
והנה קודם שנענה על המקורות הנ"ל נקדים לומר דודאי דעת מרן זצוק"ל להתיר למרוח משחה בשבת אפי' לבריא דהרי כל ההיתר של צחצוח שיניים בשבת (יבי"א ח"ד סי' כז-ל) מבוסס ע"פ דברי המג"א וסייעתיה שאין בכך איסור ממרח כיון שאין כוונתו למרח את המשחה ע"מ שתשאר שם.
וכן בחזו"ע ח"ה (עמ' קלג) התיר למרוח רוק בשבת ע"ג הרצפה (וכמשמעות השו"ע כדלעיל) כיון שכוונתו שיבלע ולא יתמרח והתיר זאת ע"פ דברי המג"א אפי' לבריא ולאו דווקא לחולה שאין בו סכנה.
וכן בחזו"ע ח"ג (עמ' שפה) הביא את דברי הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שאוסר למרוח משחה על גופו וכתב "ולפי האמור לא נהירא שכיון שמבליע המשחה בגופן אין בזה משום ממרח וכדברי המג"א ואין בזה חשש לכו"ע כאשר עיני המעיין תחזינה משרים". עכ"ל ומשמע דעתו להקל בכל גווני.
ועוד אין סברא לומר שמרן זצוק"ל יתיר למרוח רק לחולה שאין בו סכנה, אחר שכן משמע דעת מרן השו"ע ורבים מהאחרונים כתבו שכן דעתו. ובפרט שסיים בדברים חדים וברורים "ויתד היא שלא תמוט". וא"כ מדוע שמרן זצוק"ל יעזוב את דברי הירושלמי ומרן השו"ע ורבים מהאחרונים ויתיר רק לחולה שאין בו סכנה למרוח משחות באופן הנ"ל בשבת?
ועתה נבוא ליישב ההוכחות דלעיל.
בראשונה מה שרצו להוכיח ממש"כ בגליון (שם הערה 1) הנה מרן זצוק"ל כתב שם "ולכן הממרח משחה על גופו עד שתעלם אין בזה איסור תורה ועיין למהרש"ם בדעת תורה (סי' שכח סעי' כו) שכתב כן, ונפק"מ לחולה שאין בו סכנה שיש מקום להקל". עכ"ד. והבינו מדבריו שיש להקל רק לחולה שאין בו סכנה. אולם אין האמת כן דמרן זצוק"ל בא לאפוקי רק חולה רגיל שמתחזק והולך כבריא שבזה אסור משום רפואה וכמו שכתב (שם בסוף אות יג) דבנידון המהרש"ם לא היה אפשר להתיר אלא במקום חולי דבלאו הכי אסרו רפואה בשבת למי שמתחזק והולך כבריא. עיי"ש. וא"כ אם רוצה למרוח בשבת משחת וזלין או קרם על הידיים כדי להחליק את עורו מותר כיון שאין בכך בעיה של רפואה שהרי גם דרך הבריאים לעשות כן וכל דבר שהבריאים אוכלים אותו מותר גם לחולה לאכול אותו אפי' שמתכוון לרפואה כמש"כ מרן זצוק"ל (הליכו"ע ח"ד עמ' קמח, חזו"ע ח"ג עמ' שע).
וכן יש לצרף מש"כ בשו"ע רצאבי (ח"ב עמ' רלב) שעל וזלין ושאר קרמים אין שם רפואה כיון שאינם מרפאים את המכה אלא מרככים ומחליקים את העור וממילא קל לו להתאחות. ובפרט אם התחיל למרוח את המשחה קודם השבת אין בכך משום רפואה, וכל שמניעת לקיחת התרופה או מריחת המשחה תגרום לו צער מותר לו להמשיך בכך בשבת, ועיין בזה באורך בילקו"י שבת ח"ד (עמ' קלה).
וא"כ כיון שאין בעיה של רפואה וגם אין בעיה של ממרח באופן שמבליעים את המשחה בגוף, יהיה מותר למרוח משחות אלה בשבת.
וכן מה שכתב מרן בחזו"ע ח"ה (עמ' קלד) "העיקר להקל לחולה שאין בו סכנה" היינו כמו שכתבתי שדיבר רק על משחות שיש בהם בעיה של רפואה.
ומה שכתב בחזו"ע ח"ג (עמ' שפו-שפז) "שמי שיש לו כאב בעצמותיו מותר לו לעשות מסאז' בשבת בנחת ודווקא ללא משחה". היינו גם מטעם רפואה כיון שאין דרך הבריאים בכך. וכן מוכח ממה שכתב שם שע"י שמן מותר והסביר למה אין בזה משום רפואה (או מטעם שאין עושים דברים אלו בסממנים או מטעם שדרך הבריאים בכך. עיי"ש) ולא הזכיר כלל איסור ממרח, ועל כרחך שכל הנידון היה מטעם רפואה ולכן אסר במשחה אולם בשמן כיון שאין בעיה של רפואה מותר ודו"ק.
ועתה נבאר מה שהביאו שם תשובה בשם מרן זצוק"ל "שאין למרוח בשבת משחת ולוטה או וזלין על הידיים או על השפתיים אבל מותר לסוך את ידיו או את שפתיו בשמן". עכ"ד.
ראשית נקדים להביא את דברי מרן הב"י בסי' רסג (סעי' טז) וז"ל: "ולעניין הלכה נראה שיש לסמוך על מה שכתב בספר תרומת הדשן יותר מעל מה שכתב בכתביו, דמה שאדם כותב בספר יותר מדקדק בו ממה שכותב בכתביו". עכ"ל. וה"ה לנידון דידן שיש לסמוך על מה שכתב מרן פעמים רבות בספריו מאשר מה שכתב בתשובה. (ועוד דניתן ליישב דבריו בתשובה וכעין מה שסיים שם בב"י, עיי"ש.)
ועתה נוסיף דאפשר להסביר את דעת מרן זצוק"ל דסבירא ליה דמשחות אלו לא מבליעים אותם בגוף ולכן בכה"ג ודאי שאסור למורחם בשבת אליבא דכו"ע. וכן מוכח קצת ממה שלא התיר למרוח אותם אפי' לחולה שאין בו סכנה. ודו"ק.
אולם באמת במשחות או אפי' וזלין אם מבליע אותם בגוף מותר למרוח אותם בשבת. ואפי' וזלין שהיא משחה עבה, אם מורח מעט ומבליע היטב בעור שפיר דמי.
וע"ע בקובץ בית יוסף גליון מד (סי' נ) שכן ביארו הרב שלמה דנינו והרב שמעון ללוש שליט"א בדעת מרן זצוק"ל שדעתו להתיר למרוח משחות בשבת באופן שאינו רוצה בקיום המשחה. עיי"ש.
וע"ע בכל הנ"ל בחוברת בהלכה ובאגדה (דיני ממרח) של הגאון הרב דוד נקי שליט"א מה שביאר שם באורך וגם העלה להקל ושכן דעת מרן זצוק"ל.
העולה מכל האמור לעיל שאיסור ממרח היינו רק באופן שרוצה בקיום המשחה, אולם היכא שאינו רוצה בקיום המשחה כגון שרוצה שהמשחה תבלע בגוף, מותר למרוח משחות אלו בשבת ללא שום חשש (באופנים שאין איסור רפואה כדלקמן) אחר שכן משמע בירושלמי להתיר וכן משמע מדברי כמה ראשונים ועל צבאם מרן השו"ע, וכן פסקו רבים מהאחרונים ואחרוני זמנינו, וכן דעת מרן הגרע"י זצוק"ל.
