מריחת משחה בשבת

[הלכה צרופה]

רציתי לברר בדעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל האם יש מקום להקל בדין משחה שהיא נבלעת בגוף גם שלא במקום חולי. הנה המעיין היטב יראה שלא התיר מרן זצ"ל אלא בתינוק או בחולה שאין בו סכנה, ולשם דוגמא עי' בחזו"ע שבת ג' עמ' שפז, שכך נראה מדבריו.

וזה נפק"מ גדולה למעשה, היות ומתקרבים אנו לחורף, וצריכים פעמים רבות למרוח קרם ידיים למנוע יובש וחתכים מהידיים, או שפתון לשפתיים, דלפי הדברים הנ"ל אסור.

ובכל אופן גם אני נימא דכן דעת מרן זצ"ל, צריך להבין מה הסברא בזה, הרי סו"ס יש כאן את ההיתר של המגן אברהם (סי' שטז ס"ק כ"ד) שכל שממרח את המשחה עד שכולה נימסת ונבלעת בגוף החולה לא מיקרי ממרח. ובאמת הרבה פוסקים כתבו להקל מטעם זה, גם שלא במקום חולי (מהרש"ם, ציץ אליעזר, הגרש"ז אויערבך ועוד).

 

[הרב אורן נזרית]

שלום וברכה

יש להתיר למרוח משחה לחולה שאין בו סכנה באופן שמבליע את המשחה בגוף, והמיקל להבליע המשחה בגוף גם שלא במקום חולי יש לו על מי שיסמוך, ודוקא שעושה כן לרענון ולא משום רפואה, אלא אם כן התחיל במירוח לפני השבת ויבא לידי צער אם לא ימרח באופן הנ"ל בשבת.

בשו"ת יביע אומר (חלק ד אורח חיים סימן כח סוף אות יג) כתב שבעלמא יש להקל ע"פ דברי המג"א (סי' שטז ס"ק כ"ד) גם שלא במקום חולי. וקושיית הא"ר (סימן שטז ס"ק לה) מהראשונים לק"מ, ואין סתירה מדברי רש"י והר"ן והטור לדברי המג"א, שמש"כ שהוא מירוח הוא לשון מושאל, ואינו אלא משום אשווי גומות. ויתד היא שלא תמוט. עי"ש. אולם מה שלכתחילה כתב בחזו"ע שההיתר הוא בחולה שאין בו סכנה דוקא, כמו שנראה בחזו"ע (ח"ג עמוד שפד, וח"ה עמוד קלד), נראה לפי שיש פוסקים שהבינו שדעת רש"י (קכא ע"ב ד"ה דורסו) ור"ן וטור דעתם דהוי מירוח, כמו שכתב האליה רבה (סימן שטז ס"ק לה), וכ"כ בדעת תורה (שם סעיף כו), וכ"נ משמירת שבת כהלכתה (פרק לג ס"ק סד), ועוד שדעת החזו"א (אורח חיים סימן נב אות טז) והגרי"ש אלישיב זצ"ל (הובא בשש"כ שם) במריחת משחה שיש לשפוך מן השפופרת ללא מריחה כלל, וכן פסק באור לציון חלק ב' (עמוד קנו סי' ז'), שאין למרוח לתינוק או לחולה משחה בשבת, ובמקום שיש צער לתינוק או לחולה, יתן את המשחה במקום הצריך בלי מריחה. ועוד יש מקום לחוש שאם נתיר למרוח משחה באופן שמבליע בגוף גם לבריא, יבואו להקל גם במשחה עבה ששייך בה משום מירוח, מ"מ הסומך להקל בזה גם שלא במקום חולי יש לו על מי לסמוך, וכנ"ל, וכ"כ בילקוט יוסף (סימן ש"ג ס"י), אלא שלכתחילה יש להתיר רק בחולה שאין בו סכנה, וכ"כ בילקוט יוסף שבת ד (סימן שכז סעיף א) וז"ל: יש אומרים שמעיקר הדין מותר לסוך תינוק במשחה בשבת, באופן שהמשחה תבלע בגופו, ואין לחוש בתינוק לא משום איסור ממרח, ולא משום רפואה בשבת. ויש חולקים. ולמעשה עדיף שיתן את המישחה על מקום הצריך, ויתמרח מאליו. והמיקל למרוח משחה לתינוק או לחולה וכל מטרתו שהמשחה תיבלע בגופו, יש לו על מה לסמוך. ע"כ.
ומש"כ שיש להתיר משום רפואה אם התחיל במירוח לפני השבת ויבא לידי צער אם לא ימרח באופן הנ"ל בשבת, הוא ע"פ המבואר בילקוט יוסף (סימן שכח סעיף מט) בשם הגאון רבי שלמה קלוגר בספר החיים (סימן שכ"ח פ"ו) ובשו"ע (סימן שכח סעיף כה) עי"ש.


בברכה רבה

 

[אב בחכמה]

בשו"ת הראשון לציון (ח"א סי' לט אות ט) תמיה על מי שהחמיר בקרם ידים שלא למטרת רפואה, שהרי לפי כללו של המג"א יש להתיר בזה, ואין בזה מנהג להחמיר. עיין שם ותרו"ץ