היות ולא הרבה מחוץ לירושלים מבינים מה היה זה המושג הזה שנקרא שמאי, ורק שומעים את רבינו עובדיה או הרב מוצפי שיבלח"א מתבדחים איתו ולא מבינים למה
כדאי שיובן בקצרה כי חכם שמאי היה אדם שנראה פשוט מאוד [איני זוכר במה עבד] אבל כל הראש שלו היה איך לעזור לרוחניות שהכל יהיה מסודר, וזה בדברים שהוא לא הרויח מהם כלום ואף אחד לא ביקש ממנו אבל היה אכפת לו וכאב לו ולכן הוא עשה את זה
לכן הוא היה מגיע מוקדם ליזדים ומחכה למרן רבינו עובדיה שיגיע, וגם הנכד שלו [אברך עם משקפים כהות] היה עוזר על ידו ומביא תה כשחכם דוד עמאר זצ"ל לא יכל להגיע, ובנתיים היה דואג שכל הספסלים יהיו מסודרים, ושרבינו עובדיה יוכל לעבור במדרגות כשעדיין לא היה מעלית בלי שידחקו וידחסו אותו, וגם אחר כך כשעשו את המעלית דאג שיהיה פנוי למטה ולמעלה במקום של המעבר, כי לא היה מסודר כמו היום שהרב עובר בקלות יחסית
וגם אחרי שהרב מגיע היה דואג שלא יהיה דוחס רב מדאי אלא שיעלו למעלה או ירדו למטה לראות במסכים,
ורק אחרי זה היה יושב להקשיב לשיעור ומהבדיחות שהיה זורק היה ניכר שהוא אוחז ראש בעניינים, ורבינו עובדיה שהיה אוהב אותו היה זורם איתו ועונה לו גם בבדיחותא ויורד עליו וכולם היו נהנים מזה, כששמאי הראשון שנהנה מזה ...
ואחרי השיעור כשהוא ראה שרבינו נסע בבטחה היה עומד עם הבשמים למטה [ומולא נקי הצורף למעלה] ומזכה את הרבים בברכות הבשמים
וכן במוסאיוף
הוא היה יושב בחצר עם שולחן עמוס בשמים וקורא לאנשים שיברכו עצי עשבי, ואל תחשבו שהוא ציפה שיזרקו לו איזה מטבע או משהו, אלא נטו כדי לזכות את הרבים,
ובנתיים כל מי שהיה שואל איפה יש מנין הוא היה אומר עכשיו התחילו באל'ף ובב'ית נמצאים באשרי, או תלכו לחצר תתחילו מנין או במרתף וכן על זה הדרך
וגם כאן ראו את החיבה הגדולה של הרב מוצפי אליו שהיה לא נותן לו להירדם וסוחט ממנו הערות מצחיקות כדי שכולם יהיו עירניים
והיום חסר אנשים כאלה מאוד
אתה בא לבית הכנסת רואה לכלוך על הריצפה אומר מה אכפת לי יש מנקה שמקבל כסף למה שאני ירים, או רואה יהודי שמחפס משהו ולא מנסה לשאול אותו אולי רוצה תפילין או שיעור או כיוצא בזה, וחכם שמאי מחייב אותנו שכל הזדמנות שיש לחטוף איזה מצוה או זיכוי הרבים מיד לקחת
יהי זכרו ברוך
רוח ה' תניחהו בגן עדן
