• לחכמי ורבני הפורום הע"י,

    בימים האחרונים יצאנו לפסק זמן קצר, כדי לעשות בדק בית וחשבון נפש כיצד הפורום יוכל להגיע לנקיות גדולה יותר בעניין כבוד חכמים, בעקבות תקלה שקרתה, חרף הצעדים וההגבלות שננקטו בעבר.

    כעת בסיעתא דשמיא, לאחר היוועצות עם דעת תורה, הגענו למתווה שבע"ה יהיה לתועלת לכולנו, להיות בפורום נקי יותר, בו יוכלו הרבנים הגאונים שליט"א מכלל המגזרים לדון בדברי תורה, כדרכה של תורה, ללא חשש של היכשלות חלילה בכבוד חכמים.

    הנהלים הוחמרו, וננקטו גם פעולות טכניות לשם כך. ואנו שמחים לבשר על פתיחת הפורום בחזרה במתכונתו החדשה. תיתכן אולי אי נוחות קטנה, אבל הרווח הוא של כולנו: פורום נקי וזך! כאן המקום לבקש מהציבור לשים יותר לב על כפתור הדיווח שבכל הודעה, ולדווח על תוכן שלדעתם אינו מתאים, ובפרט בתוכן ישן (שאולי חרף ההגבלות הישנות נשאר בטעות).

    אנו תקווה שבע"ה נזכה להיות מחכמי ארץ ישראל שנוחים זה לזה בהלכה, ולהגדיל תורה ולהאדירה בדרך התורה אשר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

    ונסיים בתודה לכל הפונים בתקופה הזו, ושלחו את חיזוקיהם. תודה על האיכפתיות והשותפות, בע"ה יחד נמשיך להגדיל את בית המדרש הדיגיטלי הנוכחי, אשר מביא ברכה לרבבות אלפי ישראל.

    חזקו ואמצו!

עניית אמן אחרי ברכת שהחיינו שאומרים האשכנזים לפני קריאת המגילה ביום

רחמים

Member
הרב יצחק יוסף דיבר בשיעור במוצ"ש על אדם המתפלל עם האשכנזים ביום פורים,
שהם נוהגים לברך שהחיינו גם על קריאת המגילה ביום,
ופסק שלא יענה אמן על ברכת שהחיינו,
שאף שיש ספק ספקא אם אפשר לענות אמן,
שמא הלכה כר"ת ודעימא שאומרים שהחיינו בבוקר,
וגם אם לא, שמא כיש אומרים שאין סב"ל בברכות השבח,
אף על פי כן לא יברך.
והסביר: שאף שאין בעיה מצד אמן יתומה בגלל ספק ספקא,
אבל לא יענה בגלל שהאמן הוא הפסק בין הברכה לקריאת המגילה,
ואם לא היה צריך לקרוא את המגילה אחרי הברכה - באמת היה אפשר לענות כי אין חשש הפסק.

וצ"ב, דכמו שספק ספקא מועיל שלא יחשב אמן יתומה, גם הפסק לא נחשב, וכיון שהוא ספק ספקא של הפסק אין בעיה לענות אמן.
מה דעתכם?

קישור לשיעור בדיוק למקום המדובר כאן
 
נערך לאחרונה:
עכשיו אני רואה שגם בילקו"י חנוכה (עמ' קכא) הביא את הס"ס הנ"ל וכתב שעדיין יש ס"ס לחומרא - עיי"ש. ונשאר שם בצ"ע.
והביא גם שו"ת שמן אפרסמון (ח"ב עמ' שצח) שכתב בשם מרן זצוק"ל שבאמת יכול לענות אמן.
 
מצד אמן יתומה - יש לדמות זה למח' הפוסקים לכאו', האם מותר לענות 'אמן' על הלל בר''ח לבני ספרד, וידועה דעת מרן הגרע''י דשב ואל תעשה עדיף...
מצד הפסק - יש לדמות למח' הפוסקים לכאו', האם מותר לנשים לענות 'אמן' בקידוש של סוכות על ברכת 'לישב בסוכה', וגם בזה ידועה דעת מרן זצ''ל...
והיוצא לכאורה מהנ''ל דלפי הרב אור לציון שבב' הנידונים פסק שמותר לענות, גם בנידו''ד מותר, אמנם מסתבר שהשואל כאן לא התכוין לדעת הרב אור לציון...
 
גם שם זה ס"ס?
שם הנידון שונה, כי אין חשש אמן יתומה, כי בודאי שאין כאן ברכה לבטלה, ולגבי חשש הפסק
א) שמא הלכה כר''ת שמותר לנשים לברך על סוכה
ב) שמא עניית אמן אינה הפסק
כך הנראה לענ''ד, אמנם אם נוקטים לגמרי שעניית אמן חשיב הפסק, אין ספק ספיקא, ושב ואל תעשה עדיף
 
וצ"ב, דכמו שספק ספקא מועיל שלא יחשב אמן יתומה, גם הפסק לא נחשב, וכיון שהוא ספק ספקא של הפסק אין בעיה לענות אמן.
מה דעתכם?
החילוק ברור.
דגבי אמן יתומה, אין זה איסור חמור ולא כמו חשש לברכה לבטלה שזה דאורי', אלא רק מדרבנן, ולכן מחמת ס"ס שרי.
אך גבי הפסק, כיון שיש בזה צד של ברכה לבטלה-דעי"ז הברכות שברך על המגילה יהיו לבטלה (לחלק מהפוסקים), לכן בזה שפיר לא מהני ס"ס, כמעין הכלל דלא אמרי' ס"ס בברכות.
חילוק ברור מאוד לדעתי.
 
החילוק ברור.
דגבי אמן יתומה, אין זה איסור חמור ולא כמו חשש לברכה לבטלה שזה דאורי', אלא רק מדרבנן, ולכן מחמת ס"ס שרי.
אך גבי הפסק, כיון שיש בזה צד של ברכה לבטלה-דעי"ז הברכות שברך על המגילה יהיו לבטלה (לחלק מהפוסקים), לכן בזה שפיר לא מהני ס"ס, כמעין הכלל דלא אמרי' ס"ס בברכות.
חילוק ברור מאוד לדעתי.
אני בהחלט מסכים שברכה לבטלה יותר חמור מאמן יתומה.
אבל הנידון הוא אם השומע יכול לענות אמן אחרי שהחיינו של השליח ציבור האשכנזי, השומע לא בירך בעצמו על מקרה מגילה, כך שאין פה ברכה שתהפך לבטלה בגלל הפסק, לכל היותר יחשב שהוא קיים את המצווה ללא ברכה.
דבר נוסף, בספירת העומר כן אומרים שיברך במצב של ספק ספקא ולא אמרינן סב"ל בספק ספקא, כגון ששכח לספור בלילה וספר ביום בלי ברכה - מכאן ואילך יכול לספור בברכה בגלל ספק ספקא.
 
יש להוסיף שנראה שמרן השו"ע עצמו יורה ויודה שיש לענות אמן, דכל מה שהוא החמיר הוא שלא 'לברך' דהוי ספק ברכה לבטלה, אבל בעניית אמן שאינה חמורה כברכה לבטלה ממש, דהא בס"ס עונים אמן משא"כ לא מברכים, א"כ גם השו"ע עצמו יסכים שאפשר וצריך לענות על ברכה שמישהו מברך לפי שיטתו. דומיא דמה שכתב מרן זצ"ל לענין בישול אחר בישול בלח בגרמא, שכל מה שפסק השו"ע לאסור זה רק בדאוריתא, אבל בדרבנן כמו גרמא או אמירה לגוי גם הוא יודה שמותר, וה"ה הכא.
 
דבר נוסף, בספירת העומר כן אומרים שיברך במצב של ספק ספקא ולא אמרינן סב"ל בספק ספקא, כגון ששכח לספור בלילה וספר ביום בלי ברכה - מכאן ואילך יכול לספור בברכה בגלל ספק ספקא.
כי שם יש צד שזה דאורייתא, ובמצווה דאורייתא כן עושים ס"ס בברכות בכדי לברך.
 
חזור
חלק עליון