פותח הדיון
פותח הדיון
א.א
Active member
אדרבה יכתוב לי בקיצור אם זוכר ילק"י אמ"א
ירמיה
Member
מה התשובה??? ניחא ליה בהכנסת המים ובישולם, נו מה התשובה???
שמותר בכהאי גוונא
למה זה נקרא "ניחא ליה"? זה לא נוח לו אלא לבא אחריו.
כמו שלפתוח קולר של מים קרים זה לא "ניחא ליה" כי לי אין עניין שיכנסו מים חדשים ויתקררו, אלא זה נוח לבא אחריי ולא לי.
כמו שלפתוח קולר של מים קרים זה לא "ניחא ליה" כי לי אין עניין שיכנסו מים חדשים ויתקררו, אלא זה נוח לבא אחריי ולא לי.
ירמיה
Member
ודאי שניחא ליה באופן כללי שיהיה מים חמים כל הזמן בדוד, זה מציאות, הן לעצמו אח"כ כשיצטרך, הן לאחרים שהם בני משפחתו, תראה איך באמצע השבוע כל אחד שמח שהמים נכנסים ומתחממים תמיד, כך שיש לו כמות מים חמים גדולה וזמינה בכל עת. הדוגמא הקלאסי של ''לא ניחא ליה'', זה לגבי פסיק רישא של חרישה בשדה של חבירו, ששם ממש לא ניחא ליה בחרישה כי זה לא קשור אליו כלל!!!
אם התקלחתי עכשיו, למה שארצה ליהיו עוד מים חמים? הרי לא יהיה לי צורך להתקלח שוב.
לא מובן מה אתה רוצה. ניחא ליה לפוסקים שהובאו מותר!
אולי זה דומה לדין:
פותח הדיון
פותח הדיון
א.א
Active member
זה שונה כי שם אם יאמרו לאדם שהזרעים בוודאות לא יצמחו מאותם מים הוא ישמח אותו דבר
משא"כ כאן אם יאמרו לו שלא יכנסו מים ויגמרו הוא יהיה עצוב וישתמש פחות
ב. כמדומה לי שזה רק בארעא דחבריה ואינני זוכר אשמח למקור של הדברים
ג
מצורף הלוית חן שהביא הילקי ולא ראיתי שהמקנה מדבר גם בניחא ליה ומצרף
המקנה קונטרס אחרון סימן סד
סעיף ה
אין כונסין לבתולה לחופה בשבת לפי שע"י החופה זוכה במציאתה ובמעש"י והו"ל כקונה קנין בשבת ואלמנה אין חופה קונה בה אלא ע"י יחוד של ביאה וכו' לפיכך צריך להתיחד עמה קודם שבת כדי שלא יהא כקונה קנין בשבת וכו'. עיין בט"ז שהסכים עם הגאון מהר"א אשכנזי שאם עשה חופה בע"ש מותר לבעול בשבת מטעם דהליכת החתן מהחופה לביתו הוי כמסירה, ואפי' אי נימא כן אינו מספיק לדעת הפוסקים דמסירה אינו קונה אלא לירושה וכמ"ש בסי' ס"א באריכות. ועיין מש"ש דיש להתיר הבעולה בשבת מטעם שהתירו בבתולה אעפ"י שעושה חבורה משום דהוי דבר שאין מתכוין דלהנאת עצמו הוא צריך, מכ"ש באיסור דרבנן דיש להתיר הבעילה מהאי טעמא דלהנאת עצמו מכוין והקנין הוא דשא"מ ומותר לכתחילה, ולא אסרו בירושלמי אלא כניסה לחופה דלא שייך הנאת עצמו אלא לקנות אותה להיות אשתו משא"כ בבעילה, ואף על גב דהוי פס"ר, כבר כתבנו שם דאף לדעת המ"א באו"ח סי' שי"ד שחולק על תרוה"ד וס"ל דאף באיסור דרבנן אסור פס"ר מודה בזה, דכל הראיות שמביא שם היינו בדבר שלא אסרו משום גזירה אבל בדבר שלא אסרו אלא משום גזירה כמו שמביא התרוה"ד שם ראי' מהמרדכי פ' הזורק דמתיר לשפוך מים אף על פי שיורד לכרמלית ע"ש, וכמ"ש המג"א שם דרבנן לא גזרו אלא בר"ה ובכרמלית לא גזרו כשאינו מתכוין להוציאה, דכיון שאינו מתכוין לא אתי להוציאה וה"נ כיון דאיסור מקח וממכר אינו אלא משום גזירה דשמא יכתוב כדאי' בביצה דף ל"ז ע"ש וכיון דאינו מתכוין לא גזרו:
פותח הדיון
פותח הדיון
א.א
Active member
אה"נ כל הכותרת היא משא ומתן בתורתו של מרן זצ"ל
מצטט מעט מתשובות רבנו הגדול ועפ"ז מובן יותר אך יש להתיישב בזה והנני מצטט כחותה על הגחלים
ושם לא הביא להקל מטעם פסיק רישה דניחא ליה [אמנם הביא את ר יצחק אלחנן אך לא בתוך צד קולא]
וכן הגאון ר' יצחק אלחנן בשו"ת באר יצחק (חאו"ח סי' טו) האריך הרחיב /לאשר/ ולאשר ולקיים שיטת התה"ד בדברים המיוסדים על אדני פז כדרכו בקודש. ולהפיץ ולהדיח מעליו כל קושיות האחרונים ז"ל, ומסיק, ולפ"ז דברי התה"ד ברורים ונכונים. ולכן יש להקל בדרבנן אפילו בפסיק רישיה דניחא ליה, וכ"ש היכא דלא ניחא ליה ובמקום דלא אפשר. עכ"ל. (ומיהו בהשמטות ותיקונים לדף ל"ז ע"ד מסיק, ונלע"ד להכריע כעת דבפ"ר דניח"ל אין להקל אף בדרבנן, אלא בפ"ר דלא ניח"ל בדרבנן ובמקום דלא אפשר דעתי מסכמת להקל. עכ"ל.) וע"ע בשו"ת עמק הלכה (חאו"ח סי' צח) שהעלה דפ"ר בדרבנן שרי. וכן העלה בשו"ת מעט מים (סי' לג). ובשו"ת קרית חנה דוד ח"ב (סי' נז). ע"ש.
שו"ת יביע אומר חלק ד - אורח חיים סימן לד
ומלבד כל האמור נראה דאעיקרא אין הדבר ברור דבנ"ד חשיב פ"ר בבישול המים הזורמים לתוך הדוד.
ולפ"ז בנ"ד שהמים הצוננים חודרים אל הדוד דרך שיפולי הדוד בצנור המחובר אליו למטה, י"ל דחשיבי כחמין לתוך צונן (דתתאה גבר). והגם שאינם אלא צוננים מועטים, מכיון שמתערבים מהר אין בהם משום בישול. (אלא שאפשר שלמטה מן הצנור יש עוד מים בדוד, והם חמים. ומ"מ מכיון שאפשר שאין היד סולדת בהם שפיר דמי).
וא"כ בנ"ד דהוי מדרבנן, דגזרינן תולדות חמה אטו תולדות האור, ולא יצא הדבר מכלל ספק אי חשיב בישול כה"ג. דשמא אין המים שבשיפולי החבית חמים שהיד סולדת בהם, והו"ל כספק פ"ר שפיר דמי להקל בזה. וכבר נודע בשערים דלא קרינן פסיק רישיה אלא בודאי, ולא ע"פ רוב
(לה) ובר מן דין יש להוסיף דבנ"ד אין הדבר ברור שהוא בגדר פ"ר דניחא ליה כי הרבה פעמים יש מספיק מים חמים בדוד שיוכל להשתמש בהם בשבת ובמוצ"ש לשטיפת כלים ולרחיצה וכדומה, גם מבלעדי המים הצוננים החודרים אל תוך הדוד, מכיון שהדוד גדול הכמות ומחזיק מים מרובים ויש בו די והותר. ונמצא דהוי פ"ר דלא איכפת ליה בדרבנן
ויש להוסיף עוד כי בכל אופן אין כאן מלאכה הצריכה לגופה, מכיון שאינו צריך לבישולם של המים רק לחימומם, שהרי אין דרך להשתמש במים החמים שבברז לצורך שתיית קפה או טי /תה/ מבלי להרתיחם ולבשלם על האש. וא"כ הו"ל משאצל"ג בדרבנן. ובתרי דרבנן בודאי שיש להקל בפסיק רישיה
ועכ"פ אף שהעיקר לדינא כד' האומרים שהמבשל מים חייב מה"ת משום מבשל. וכ"ש לדידן דנקטינן כמרן הש"ע (סי' שיח ס"ד) שאף בדבר שנתבשל כמאב"ד יש בישול מה"ת. והמשנ"ב בבאה"ל שם הביא חבל נביאים דס"ל הכי. מ"מ יש מקום לצרף בנ"ד לסניף בעלמא סברת האומרים שאין בבישול מים איסור תורה. [ויש לצרף עוד סברת מהרש"ל בתשו' (סי' סא) שמתיר לצלות ביצה על גג רותח מן החמה, משום דלא מחלף בתולדות האור. ע"ש. וה"נ הכא בדוד שמש דכ"ע ידעי שהוא חם מכח החמה ושמו מעיד עליו, ולא מחלף בתולדות האור, שפיר דמי להקל
ומיהו אם אפשר לסגור את ברז המעבר של המים הצוננים, ולחסום עי"ז את זרימתם לתוך הדוד, נכון לעשות כך, כדי לצאת מכל פקפוק. אבל כשאי אפשר לעשות כן מותר להשתמש במים החמים. (ואם המים חמים הרבה ורוצה למזגם ע"י פתיחת שני הברזים ביחד החם והצונן, אפשר להקל גם בזה). והרוצה להחמיר על עצמו לבל ישתמש במים שהוחמו בדוד שמש, מטעם גרם - בישול של המים הצוננים, תבא עליו ברכה. אולם גם המקילים יש להם על מה שיסמוכו להלכה ולמעשה. והכי מורינן בס"ד בכחא דהיתרא דעדיף. והשי"ת יאיר עינינו בתורתו הקדושה והטהורה אמן. ידידו עוז נא"ה דו"ש באה"ר עובדיה יוסף ס"ט
אור יעקב
Active member
עיקר ההיתר של מרן זצוק"ל הוא פסיק רישיה בדרבנן שלפי רבים מהפוסקים מותר, ואע"פ שבעלמא אנו מחמירים הכא כיון שזה רק "גזירה" יש להקל. (ורק צירף שאפשר שהוי "גרמא" וכן אפשר דלא ניחא ליה, ועוד כמה צירופים. עיי"ש)
וכן מרן הראשל"צ שליט"א התרעם פעם אחת בשיעורו על רב ברדיו שאמר שאם באמת הרבה מבני הבית רוצים להתקלח יש להחמיר כיון שניחא ליה בחימום המים. ולפי האמור אותו רב לא למד הייטב את תשובת מרן זצוק"ל שעיקר ההיתר שלו זה בגלל פסיק רישיה בגזירה.
וכן מרן הראשל"צ שליט"א התרעם פעם אחת בשיעורו על רב ברדיו שאמר שאם באמת הרבה מבני הבית רוצים להתקלח יש להחמיר כיון שניחא ליה בחימום המים. ולפי האמור אותו רב לא למד הייטב את תשובת מרן זצוק"ל שעיקר ההיתר שלו זה בגלל פסיק רישיה בגזירה.
עלון השיעור השבועי חוקת תשפ"ג:
עלון השיעור השבועי בלק תשפ"ג:
אגב, בבית מרן חיי שרה תשפ"א נכתב:
וכבר במוצ"ש וארא תשע"ה הזכיר את הדברים...
וכבר במוצ"ש וארא תשע"ה הזכיר את הדברים...
נושאים דומים בפורום
