האם כהן בעל מום בכלל האיסור להטמאות למתים?

[גרינפלד]

מאירי סנהדרין דף נא עמוד ב:
ויראה מכאן שכהן בעל מום אע"פ שפסול לעבודה מוזהר הוא על טומאת מת וכן כתבוה בהדיא גדולי הרבנים וכן יראה מדברי גדולי המחברים שלא הוציאו מדין טומאה אלא בנות אהרן וחללים ובשם תוספתא שמענו בהפך ולא יראה כן והוא שהביאוה בכאן מוהיו קודש בהויתן יהו:

הובאו דבריו בשמן המנחה להרמ"ש ורנר, ועיי"ש מה שהקשה מביכורים (פ"ד מ"ב).​

 

[פשוט]

וחללים

זה לא מחלוקת ב"ש וחלק"מ?

 

[גרינפלד]

הובאו דבריו בשמן המנחה להרמ"ש ורנר, ועיי"ש מה שהקשה מביכורים (פ"ד מ"ב).​

הרחבת הקושיא:
בשם אביו הגרש"ב בשם חכם אחד, שבתסופתא (בכורים פ"ד ה"ב) איתא שאנדרוגינוס כהן יש לו דין כאיש, שאסור לו להיטמא למתים,
והלא הרמב"ם כותב שאנדרוגינוס הוא בעל מום, ואם כן לפי התוספתא שבשמועת המאירי - צריך להיות לו מותר להיטמא,
וצ"ע.

ואולי זו מחלוקת בין התוספתות.

 

[גרינפלד]

זה לא מחלוקת ב"ש וחלק"מ?

היכן?

 

[פשוט]

היכן?

טעות שלי
חלל גמור למעט ספק חלל או חלל מדבריהם מיטמא למתים.
הב"ש והחלק"מ נחלקו בכהן פצו"ד שפסק מרן (אה"ע סימן ה' ס"א) שאינו בקדושתו, האם פקעה קדושתו לגמרי והוי כזר ומותר ליטמא למתים, וכך דעת חלק"מ. ובב"ש שם מבואר שרק הותר בגיורת ומשוחררת, אבל אסור בגרושה דעדיין נותר בכהונתו. עיי"ש.