מתוך ה'מגדלות מרקחים':
והלוים יסמכו את ידיהם על ראש הפרים (ח יב)
בנימוקי רבינו ישעיה בעל תוס' רי"ד [מובא בפני דוד כאן] הקשה וז"ל, "ותימה דהא תנן (מנחות פ"ט מ"ז) כל קרבנות הציבור אין טעונין סמיכה". ותירץ "י"ל דהוראת שעה היתה".
ולכאורה קושייתו צריכה ביאור, מ"ט הפר של הלוים נחשב קרבן ציבור, הלא אין זה קרבן של כל ישראל אלא רק של שבט אחד. ונראה דקושית התוס' רי"ד היא למ"ד בהוריות ה: דשבט אחד איקרי קהל, ומבואר שם בסוף דף ו. דמה"ט חטאת של שבט אחד נחשבת חטאת ציבור ואין בה את ההלכה של חטאות המתות שנאמרה רק ביחיד ולא בציבור, עי"ש. הרי דמכח דינא דאיקרי קהל, נחשב קרבנם "קרבן ציבור".
ויש להוכיח כן שגם לענין אין סמיכה בציבור שבט אחד איקרי קהל, שהרי במנחות צב. מבואר בדברי רבי יהודה דגמירי להו דאיכא ב' קרבנות ציבור שיש בהם סמיכה ולא יותר, ומזה ידעינן דאין סמיכה בציבור, ואחד מהם הוא פר העלם דבר של ציבור. ולר' יהודה עצמו דס"ל בהוריות שם ששבט אחד איקרי קהל הרי כל שבט מביא קרבן לחוד, ואעפ"כ נחשב סמיכה בציבור.
ונפקא מינה בזה לענין מה שכתב הרמב"ן (ויקרא א ב) שאם רוב ישראל התנדבו יחד להביא קרבן נדבה, אין זה נחשב קרבן שותפים אלא קרבן ציבור לענין שהוא פטור מן הסמיכה, ולפי מה שנתבאר למ"ד דשבט אחד מיקרי קהל, די ברוב שבט לענין זה, וכ"כ האדר"ת בספר סדר פרשיות ריש ויקרא.
והלוים יסמכו את ידיהם על ראש הפרים (ח יב)
בנימוקי רבינו ישעיה בעל תוס' רי"ד [מובא בפני דוד כאן] הקשה וז"ל, "ותימה דהא תנן (מנחות פ"ט מ"ז) כל קרבנות הציבור אין טעונין סמיכה". ותירץ "י"ל דהוראת שעה היתה".
ולכאורה קושייתו צריכה ביאור, מ"ט הפר של הלוים נחשב קרבן ציבור, הלא אין זה קרבן של כל ישראל אלא רק של שבט אחד. ונראה דקושית התוס' רי"ד היא למ"ד בהוריות ה: דשבט אחד איקרי קהל, ומבואר שם בסוף דף ו. דמה"ט חטאת של שבט אחד נחשבת חטאת ציבור ואין בה את ההלכה של חטאות המתות שנאמרה רק ביחיד ולא בציבור, עי"ש. הרי דמכח דינא דאיקרי קהל, נחשב קרבנם "קרבן ציבור".
ויש להוכיח כן שגם לענין אין סמיכה בציבור שבט אחד איקרי קהל, שהרי במנחות צב. מבואר בדברי רבי יהודה דגמירי להו דאיכא ב' קרבנות ציבור שיש בהם סמיכה ולא יותר, ומזה ידעינן דאין סמיכה בציבור, ואחד מהם הוא פר העלם דבר של ציבור. ולר' יהודה עצמו דס"ל בהוריות שם ששבט אחד איקרי קהל הרי כל שבט מביא קרבן לחוד, ואעפ"כ נחשב סמיכה בציבור.
ונפקא מינה בזה לענין מה שכתב הרמב"ן (ויקרא א ב) שאם רוב ישראל התנדבו יחד להביא קרבן נדבה, אין זה נחשב קרבן שותפים אלא קרבן ציבור לענין שהוא פטור מן הסמיכה, ולפי מה שנתבאר למ"ד דשבט אחד מיקרי קהל, די ברוב שבט לענין זה, וכ"כ האדר"ת בספר סדר פרשיות ריש ויקרא.
◆ ◆ ◆
ובשו"ת מהר"ם שיק יו"ד סי' רי"ד כתב להסתפק, האם תמידים ומוספים צריכים לבוא דוקא משקלי כל ישראל, או דסגי שיבוא משל שבט אחד. ולכאורה תלוי בהנ"ל, דאם שבט אחד איקרי קהל, יכולים להביא משקלי שבט אחד ובהכי הוי קרבן ציבור. אמנם יש לדון שבדין קרבנות ציבור שצריכין לבוא משל ציבור ולא משל יחיד וכדילפינן במנחות סה. מדכתיב "תשמרו" להקריב בלשון רבים, לא די בזה שיבוא משל "ציבור" ועי"ז יחול עליו שם קרבן ציבור, דאז היה מועיל שבט אחד למ"ד איקרי קהל, אלא דבעינן משל כל ישראל המחוייבים בהך קרבן.
אכן מצינו בפירוש המיוחס לראב"ד על הספרי, דגם לזה מהני הא דשבט אחד איקרי קהל, דאיתא בספרי בפרשתינו פיסקא ס"ז "רבי שמעון בר יוחאי אומר, ישראל לא היו מקריבים [תמידים במדבר], ומי היה מקריב שבטו של לוי שנאמר ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך", וכן הוא בחגיגה ו: עי"ש, וכתב הראב"ד שם דר"ש לטעמיה דס"ל בהוריות שם דשבט אחד איקרי קהל. והיינו דהוקשה לו הרי קרבנות הציבור צריכים לבוא משל ציבור, ועל זה תירץ דס"ל ששבט אחד איקרי קהל. ומבואר דגם לענין זה מהני.
◆ ◆ ◆
ובעיקר קושיית הרי"ד איך היה סמיכה בקרבן הלויים הרי אין סמיכה בציבור, היה מקום לומר, דקרבן הלוים היה רק ללוים הזכרים שהם נכנסו לשרת, אבל לא לנשים, וכיון שכן לא היה זה רוב השבט, דדל מחצה נקיבות, ומלבד זה איכא ג"כ את הכהנים שלא היו בכלל קרבן זה, והוו להו בעלי הקרבן מיעוט שבט, וא"כ נחשב קרבן שותפים, ולא קרבן ציבור.