ראיתי להג"ר אופיר מלכא שפסק בהליכות שבת ח"א ע' קע"ב (פט"ו סי' יט) שאם פתח קופסת שימורים או חטיף וכיו"ב אסור להשתמש בהם לאחסן פסולת וכד' אחר שהתרוקנו משום שפתיחתם נאסרת למפרע משום עשיית כלי אבל לאחסן חזרה את החטיף וכיו"ב מותר, אולי אני השפל קצת חלוד ולא מחודד בכל הפרטים אבל הוקשה לי מהמשנה בצידה שאם אדם עמד על פתח הדלת ואחר כך גילה שצבי בתוך הבית מותר להמשיך לשהות על הפתח כי קדמה צידה למחשבה, והנה מה העניין כאן שלאחר שפתח ולא היה בו רצון לעשותו כלי אלא שלאחמ"כ נמלך עליו אמאי תאסר למפרע פתיחתו משום עשיית כלי? ועו"ע שש"כ פ"כ הערה קעב' וע' ג"כ קצות השלחן קט בדי השולחן יא אם אני זוכר נכון עניין ייחוד כלי בשבת
ראיתי בספר דודי ראובן סעדון (שבת סי' יח) שיש מחלוקת בין הגר"נ קרליץ שאמר שדוקא שאינו ראוי לכלי אזי בטל שם כלי שבו, אבל לא מחמת פינוק שכבר סיימו להשתמש בו אבל ראוי מצד עצמו. והגרש"ז אוירבך באמת הולך אחר הדרך שבד"כ זורקים את האריזה. והביא כמה צדדים להקל גם להגרש"ז ואחד מהם זה שאם עדיין נשאר פירורים שהילדים רגילים לאכול או בחלב שרגילים לנצל אותו עד הסוף. וכתב שם,ונראה שכל זה טומון בתשובת הגרש"ז "לאחר שעומר לאשפה", והיינו שריקן גם את הטיפו השהדרך להחשיב ולרוקן שמשתמשים עד הסוף, ואם נשאר קצת יותר מזה כמו שבדר"כ שפיר מודה שמותר, וכמו שהעידו שאמר בעצמו.
וז"ל השלחן שבת סי' שח סעיף כח אות נ בהערה למטה, ובתשובה לשאול אמר מרן זלה"ה לגבי שקית חלב שנרוקנה בשבת, דזה גריע מבקבוק שהתרוקן שיש שממלאים אותו שוב וממילא הוי כלי, מה שאין כן בשקית אין משתמשים כלל מפני שצריך לנקותה משיירי החלב, וממילא הוי מוקצה מחמת גופו, אמנם אין לומר שצריך לנערה מהכלי מיד כשנגמר החלב, במקום שהוא נמצא, דזהו שימושה שבסוף לוקחים אותה ומשליכים לאשפה, ועד שמשליכים לא מיקרי עדיין גמר שימושה שלהשקית, אבל אין הכי נמי אם הוציאוה והניחוה באיזה מקום, הוי מקוצה ושוב אסור ליטלה משם. ולמעלה בהלכה הביאו בשמו, ומטעם זה ה"ה בשקית חלב לאחר שהתרוקנה "לגמרי" מהחלב מסתבר שנעשתה מוקצה. וע"ע שם.
מ"מ מבואר שאין זה פשוט לומר שהאריזה היא מוקצה.
rafi2391
Member
אם אתה אומר 'היא לא מוקצה אז היא כלי ואז תיקנת כלי בשבת
ברור ההלכה הביא את זה שהיא מוקצה
כלומר לעניות דעתכם האיסור הוא משום שמוריד תורת כלי חדשה על הכלי ואז אולי אפשר להבין טעם האיסור למפרע? כ"א זה לא כך אני מתקשה מאוד להבין ודאי שאי אפשר לומר כאן איגלאי מילתא למפרע, כי לא הייתה לאדם כוונה כלל להשתמש באריזה, אלא רק אחרי זה נהייתה ראויה לו דאדחי ואדר אחזי ואין כאן איסור ודאי, אולי מצד זה שמוריד עליה תורת כלי בשבת יש לאסור אבל לא מצינו לזה מקור ברור וע' הגרעק"א על המגא שח סקנ"ו
