מרן שליט"א כתב בילקו"י סי' שמ"א (החדש) שאונן להלכה אסור ברחיצה. כמנהג ירושלים. ורק אם מזיע מאוד המיקל להתרחץ יש לו ע"מ לסמוך.
ולפי"ז כנראה תמיהתו בשיעור היא על הוראתו של אותו רב להקל בכל אופן.
ל"נ ול"פ.
פשוט, התם זו דעת הרי"ף והרמב"ם, שני עמודי הוראה, והיה למרן לפסוק לברך, ורק לענין הברכה חשש מרן לסב"ל ולא לעניית אמן. (כיו"ב אין עושים ס"ס לברך אבל עושים עניית אמן).
וכאן דעת הרמב"ם שאין לברך.