התשובה אליה התכוונתי [הגם שנתנו כאן תשובות נוספות נכונות!]:
רש"י מסכת זבחים דף מ עמוד ב
בדם שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרא גרסינן - משעת קבלה ראשונה למעוטי קבל פחות מכדי טבילה בכלי זה ופחות מכדי טבילה בכלי זה ועירבן והכי מפרש לה במנחות (דף ז:) ולקמן בפרק דם חטאת (דף צג:) ויליף מבדם מדקרינן וטבל...
יישר כח!
יש כאן אכן דוגמאות יפות לדרשות גם בעניינים הלכתיים על פי הניקוד, ותמיד מענג לראות את מחקריו של הגאוניים של הרב מרגליות!
אך לא הובא כאן הדוגמא אליה התכוונתי.
אמת!
לא לזה כיוונתי, אבל אתה צודק, זו דרשה מהניקוד נטו, ציטוט מ'חברותא':
חברותא ברכות דף ה עמוד א
אל תקרי "תלמדֶנו" בלשון יחיד, שנסוב רק על המתייסר, אלא "תלמדֵנו" [בד' צרויה].
בדרך כלל דרשות חז"ל מבוססות על יתור / חיסור של מילה או אות.
היכן מצאנו שחז"ל דרשו מהפסוק על פי הניקוד של המילה בלבד?
[אין הכוונה לדרשה כמו "שבעים" "שבועים" ביולדת וכד', אלא לדוגמא מילה כמו "ועשה" מזה שכתוב הש' בצירה ולא בקמץ, ללמוד שמדובר בציווי, ולא בפעולה שנעשית בעבר]
אני מצאתי דוגמא אחת, אבל...
עניתי על זה כאן.
בנוגע לשאלה אם אכל ואח"כ חשב מחשבת פיסול -
כיצד יתקן את הכרת? ממ"נ, אם תרצה לחייב אותו על האכילה שאכל אז, לא שייך כרת מעיקרא כשלא קרבו מתיריו.
ואם תרצה לחייב אותו כרת על מה שיאכל בעתיד כשתושלם העבודה, הוא נפטר מצד מחשבת הפסול.
א. לא הבנתי למה אתה צריך להכניס לכל הסיפור את יום הכיפורים?? די שתכתוב מי שעבר על איסור כרת ואח"כ אכל חזיר כו'?
ב. איך העבירה הנוספת פוטרת אותו מכרת על העבירה הראשונה? הרי בסיפור כאן המלקות פוטרים אותו?!
אכן, תקרא לזה 'פונטציאל', אבל בפעולה העבירה הראשונה - התחייב כרת, אם יאכל מהבשר. והוא עובר עבירה נוספת - וכעת ייפטר מהכרת אם יאכל מהבשר.
בנוגע למעביר בנו למולך - כתבתי שעדיין צריך לי עיון אם רק נפטר ממיתת ב"ד או גם מהכרת. אשמח לראיות.
התשובה הנכונה [ולבסוף תשובה נכונה נוספת שענו כאן]:
כאשר חשב מחשבת פיגול באחת ממלאכות הדם - לדוגמא בשחיטה או בקבלה כו' חשב מחשבה להקטיר או לאכול מהבשר חוץ לזמנו - הרי הקרבן פיגול ומתחייב כרת.
ואם כעת יחשוב מחשבה נוספת - לדוגמא בעת ההולכה - מחשבת חוץ למקומו [שזו מחשבת פיסול - הפוסלת את הקרבן אך לא...
אפשרות נוספת - כשפירש עליה ניילון לנוי, והוא מונע את ירידת הגשמים, הגם שלכתחילה יש להמנע מכך כפי שכתב המשנ"ב, אבל בכל אופן אם עשה כן אין לו כבר הכרח לצאת מן הסוכה.