חידה: היאך מצינו שאדם עובר על איסור כרת, ואם יעבור על איסור נוסף - ייפטר מכרת?
- Thread starter dvidcohen
- תאריך התחלה
הוציא מרה"י [בלא התראה] לרשות הרבים שחייב על זה כרת, ואם ימשיך ללכת ויכניס לרשות היחיד בלא עצירה נמצא דאינו חייב כרת
הוא לא התחייב כרת בהוצאה אא"כ הניח או עמד ברה"ר, כך שממילא מראש לא התחייב כרת, עוד בטרם הכניס לרה"י.
נאור שמעון
Member
אני לא יודע אם יש בזה כרת אבל מי עבר על מעביר בנו במולך שרק מקצת בניו חייב אבל אם העביר כל בניו פטור
תשובה נכונה ויפה!
אך התכוונתי למשהו אחר.
אם אכל ביום כיפור כזית בשר ואח"כ אכל כזית בשר חזיר
אפשר הסבר? איך אכילת החזיר יוצא אותו מן הכרת של אכילת הבשר??
את ה'חידה' אני שאלתי, אודה לך אם לא תדבר 'בחידות' ותברר דבריך...
אני לא הבנתי מה הבאת בצילום כאן, ומה עניינו אצל אוכל חזיר אחר חיוב כרת.
התשובה הנכונה [ולבסוף תשובה נכונה נוספת שענו כאן]:
כאשר חשב מחשבת פיגול באחת ממלאכות הדם - לדוגמא בשחיטה או בקבלה כו' חשב מחשבה להקטיר או לאכול מהבשר חוץ לזמנו - הרי הקרבן פיגול ומתחייב כרת.
ואם כעת יחשוב מחשבה נוספת - לדוגמא בעת ההולכה - מחשבת חוץ למקומו [שזו מחשבת פיסול - הפוסלת את הקרבן אך לא מפגלתו] שזה אומר - לאכול או להקטיר חוץ למקומו - הרי מחשבה זו מוציאה את הבשר מידי פיגול, ואוכלו לא יתחייב כרת!
הרי לך שעבירה נוספת שעשה - מחשבת פסול בקרבן - מוציאה אותו מחיוב כרת שהיה בו בעקבות מחשבת הפיגול!
הביטוי "מחשבת פסול מוציאתו מידי פיגול" מתייחס לעיקרון הלכתי: הכהן, שעובד על קורבן, יכול לבטל פסול שהוכנס על ידי מחשבה רעה (פיגול) על ידי התמקדות במחשבה "לשמה" (לשם ה') בשלב מאוחר יותר, וכך להציל את הקורבן מלהפוך ל"פיגול" (תועבה).
מקור הדברים מהמשנה בזבחים [פ"ב, משניות ג-ד-ה]
זה הכלל: כל השוחט והמקבל והמהלך והזורק – לאכול דבר שדרכו לאכול, להקטיר דבר שדרכו להקטיר –
כיצד לא קרב המתיר כמצוותו?
תשובה נכונה נוספת של @נאור שמעון -
מי שעבר על מעביר בנו במולך שרק מקצת בניו חייב אבל אם העביר כל בניו פטור, והתחייב כרת, ולאחמ"כ העביר כל בניו - עבר עבירה אך כעת פקע ממנו חיוב הכרת, שהחיוב הוא על מעביר מקצת בניו ולא כל בניו. [כעת במחשבה שניה - אכן נפטר ממיתת ב"ד, אך עדיין צריך הוכחה שנפטר בזה גם מכרת?]
כאשר חשב מחשבת פיגול באחת ממלאכות הדם - לדוגמא בשחיטה או בקבלה כו' חשב מחשבה להקטיר או לאכול מהבשר חוץ לזמנו - הרי הקרבן פיגול ומתחייב כרת.
ואם כעת יחשוב מחשבה נוספת - לדוגמא בעת ההולכה - מחשבת חוץ למקומו [שזו מחשבת פיסול - הפוסלת את הקרבן אך לא מפגלתו] שזה אומר - לאכול או להקטיר חוץ למקומו - הרי מחשבה זו מוציאה את הבשר מידי פיגול, ואוכלו לא יתחייב כרת!
הרי לך שעבירה נוספת שעשה - מחשבת פסול בקרבן - מוציאה אותו מחיוב כרת שהיה בו בעקבות מחשבת הפיגול!
הביטוי "מחשבת פסול מוציאתו מידי פיגול" מתייחס לעיקרון הלכתי: הכהן, שעובד על קורבן, יכול לבטל פסול שהוכנס על ידי מחשבה רעה (פיגול) על ידי התמקדות במחשבה "לשמה" (לשם ה') בשלב מאוחר יותר, וכך להציל את הקורבן מלהפוך ל"פיגול" (תועבה).
מקור הדברים מהמשנה בזבחים [פ"ב, משניות ג-ד-ה]
זה הכלל: כל השוחט והמקבל והמהלך והזורק – לאכול דבר שדרכו לאכול, להקטיר דבר שדרכו להקטיר –
- חוץ למקומו – פסול ואין בו כרת.
- חוץ לזמנו – פיגול וחייבין עליו כרת, ובלבד שיקרב המתיר כמצוותו.
כיצד קרב המתיר כמצוותו?- שחט בשתיקה, קיבל והילך וזרק חוץ לזמנו;
- או ששחט חוץ לזמנו, קיבל והילך וזרק בשתיקה;
- או ששחט וקיבל והילך וזרק חוץ לזמנו – זה הוא שקרב המתיר כמצוותו.
כיצד לא קרב המתיר כמצוותו?
- שחט חוץ למקומו, קיבל והילך וזרק חוץ לזמנו;
- או ששחט חוץ לזמנו, קיבל והילך וזרק חוץ למקומו;
- או ששחט, קיבל, והילך, וזרק חוץ למקומו;
- הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן, קיבל והילך וזרק חוץ לזמנו;
- או ששחט חוץ לזמנו, קיבל והילך וזרק שלא לשמן;
- או ששחט, קיבל, והילך, וזרק שלא לשמן – זהו שלא קרב המתיר כמצוותו.
לאכול כזית בחוץ וכזית למחר, כזית למחר וכזית בחוץ, כחצי זית בחוץ וכחצי זית למחר, כחצי זית למחר וכחצי זית בחוץ – פסול ואין בו כרת.תשובה נכונה נוספת של @נאור שמעון -
מי שעבר על מעביר בנו במולך שרק מקצת בניו חייב אבל אם העביר כל בניו פטור, והתחייב כרת, ולאחמ"כ העביר כל בניו - עבר עבירה אך כעת פקע ממנו חיוב הכרת, שהחיוב הוא על מעביר מקצת בניו ולא כל בניו. [כעת במחשבה שניה - אכן נפטר ממיתת ב"ד, אך עדיין צריך הוכחה שנפטר בזה גם מכרת?]
נערך לאחרונה:
פִּתָרוֹן
במחילה, אך לא כ"כ הבנתי איך זה עונה על השאלה, השאלה היא: "שאדם התחייב כרת בעקבות פעולה מסוימת, ואם יעשה איסור נוסף - ייפטר מאותו הכרת", כהן שחשב מחשבת פיגול להבנתי לא חייב כרת - אלא אם אוכל כזית בשר.
אם כן, לא הבנתי מה הציור שבו הוא עושה מעשה שחייב כרת - ואז נפטר.
מה שתיארת זה מצב בו - הוא בפוטנציאל מחייב כרת - ואז נפטר בפוטנציאל מכרת.
אבל הדוגמא של מעביר את בנו למולך היא אכן להגדרת השאלה.
אשמח להבהרות, שבוע טוב!
אם כן, לא הבנתי מה הציור שבו הוא עושה מעשה שחייב כרת - ואז נפטר.
מה שתיארת זה מצב בו - הוא בפוטנציאל מחייב כרת - ואז נפטר בפוטנציאל מכרת.
אבל הדוגמא של מעביר את בנו למולך היא אכן להגדרת השאלה.
אשמח להבהרות, שבוע טוב!
מחילה, אכן קיצרתי מידי,
מי שאכל כזית ביום כיפור התחייב כרת, ולאחר יום כיפור אכל כזית בשר חזיר בעדים והתראה והתחייב מלקות ולקה נפטר מכרת שנאמר ונקלה "אחיך" לעיניך. מי שלקה והתבזה חשוב אחיך ונפטר מכרת.
א. לא הבנתי למה אתה צריך להכניס לכל הסיפור את יום הכיפורים?? די שתכתוב מי שעבר על איסור כרת ואח"כ אכל חזיר כו'?
ב. איך העבירה הנוספת פוטרת אותו מכרת על העבירה הראשונה? הרי בסיפור כאן המלקות פוטרים אותו?!
אכן בדקתי ומצאתי מנחת חינוך (מצוה קפח) וכן מבארים בדעת הפרי מגדים בספרו פורת יוסף (יבמות צז. בהערות אות ב. עמ' קפח) שאם לקה על לאו אחר אין זה פותר מהכרת רק אם לקה על אותו לא תעשה שיש בו כרת ושלוקין עליו. ומהר"י בירב מוסיף שגם הלוקה מעצמו משום תשובה (בביה"ד אפי' של הדיוטות) מכפר לו (ועל זה סובב ענין שרצה להחזיר את הסמיכה). חזק וברוך!
נערך לאחרונה:
לא הבנתי איך לאו דאכילה ביוה"כ ולאו דאכילת חזיר - הם אותו לאו?
כונתי שאני טעיתי שהבאתי דוגמא שלאו דכרת וסתם לאו, אלא כל מה שאנו אומרים שהמלקות פוטרים את הכרת זה דוקא אם אכל ביום הכיפורים כזית והתחייב מלקות על מה שאכל ביום הכיפורים ולקה, שזה פוטר את הכרת שהתחייב מכח אכילה זו.
כעת הבנתי.
ואם הבנתי נכון, אז זה לא עונה על השאלה ששאלתי, כי אתה אומר שמלקות פוטרות מכרת, ואני שאלתי כיצד יתכן ועבירה נוספת שיעבור תפטור מכרת.
נושאים דומים בפורום
