תוצאות חיפוש

אומרים שספר הכלבו נכתב על ידי אשה.

ולמה קידוש על היין לא עונה על החידה? או ברכת מקדש השבת? (הרי שניהם תקנה דרבנן, אך בעצם מקיימים בהם מצוה דאורייתא של קידוש השבת בדברים)

מה? הבנת כלל מה יישבתי? יש חיוב מדרבנן לברך ק׳ ברכות בכל יום חלק מהברכות בשביל לקיים את החובה הזו, זה ברכה״מ, והיא דאורייתא, והיא בעצמה ג׳ ברכות לענ״ד זה עונה מצוין על החידה בכותרת: ״ חיוב דרבנן שכשמקיימו הרי הוא מקיים מצוה דאורייתא ״ אם כוונתך לא כך, באר זאת בהודעה הראשונה היטב הדק.

ואם ארחיק מעט לכת - חז״ל חייבו לברך כל יום ק׳ ברכות, ובשביל לקיים אותו מברכים גם ברכה״מ

כבר נאמר קידוש על היין (וזה מה שעלה בדעתי), בכגון דא - ברכת מקדש השבת בתפילה

ההבדל בין מה שרצוי לבין מה שמצוי הוא גדול עד למאד. לך תאמר זאת לכל האברכים שנמצאים בכוללים שמקבלים רק דתות, ותשמע את התשובות שלהם. העדיפות צריכה להיות למקום שבו אפשר ללמוד תורה בירא״ש ובאיכות, ולא לכסף. עיקר תגובה זו באה על התוכן המצוטט ולא על עצם השרשור.

בנורת להט יש בזה איסור מבעיר. אבל ברוב נורות כהיום (פלורוסנט ולדים) אין איסור מבעיר, אלא כשאר חשמל. אני מתקשה לדון איתך ע״ז כי אתה כותב שהפוסקים כת׳ כל מיני טעמים לחשמל, אך לא מביאם.

אולי בשביל להבהיר את כוונתי היטב אביא לשון החינוך: הנה מדבריו מבורר, שלרמב״ם אסור לאסור פסל על כל כוונה שהיא, כי זה יכול להביא לידי מכשול. ואילו לרמב״ן, האיסור לעשות פסל הוא רק לשם הע״ז. ולכאורה הנפקותא בין ב׳ השיטות, היא שלרמב״ן כאשר יוצרים פסל שלא לשם ע״ז, זה יהיה מותר. וע״ז באה שאלתי, האם יש...

הפוך. החזו״א כתב שחשמל הוא איסור בונה, ורוב הפוסקים חלקו עליו וכתבו שהוא מדין מוליד, ביניהם מרן. אך בודאי וודאי שחשמל אינו איסור מבעיר. (לו היה כך, זה היה מותר ביו״ט משום שמתוך שהותר לצורך וכו׳ )

בליל התיקון בעת קריאת התרי״ג מצוות,התחדש לי חידוש מסוים, ואח״כ התאמת לי זה החידוש בדברי החינוך. באיסור ״לא תעשה לך פסל״ מביא החינוך מחלוקת הרמב״ם והרמב״ן - לפי הרמב״ם, מדובר אפילו שלא עשה את הפסל לשם ע״ז, אלא כיוון שיכול לצאת מידי מכשול - כלומר, אחרים עשויים לעבדו - אסור לעשות פסל אפילו שלא לשם...

א׳ לא שייך, כי חשמל זה לא איסור הבערה. (ומטעם זה גם אסור לחבר פלטה בשבת, אף שזה איסור הבערה (של מתכת) מכיוון שיש פעולה חשמלית) וחשמל אסור מדרבנן הן בשבת והן ביו״ט ב׳ לא מובן לי דיו. אם יש פה צד אחר של ספק, אפשר אולי להקל על פי הסוברים שחשמל מותר ביו״ט.

לא מובן לי ההיתר שהראשל״צ (במכתב הנ״ל) מביא מחזו״ע ח״ה, התם התיר מרן מדין חותלות של תמרים, שיש כאן צורך שבת של אוכל, וכן בחלב. ואילו בטישו, אע״פ שצורך שבת איכא, סו״ס אין זה אוכל, והדימוי מחותלות של תמרים לא מתחיל לכאורה. (אני כותב הערה זו אחרי עיון קצר ממש בנושא, ייתכן שפספסתי דבר או שניים)

אבל זה לא הבערה. באש אמרינן שגרם כיבוי מותר.

אני לא מבין למען האמת למה שיהיה חילוק בזה בין שבת ליו״ט. לא מדובר כאן בצורך אוכל נפש, ורק בהבערה אמרינן מתוך שהותר שלא לצורך וכו׳, ובחשמל זה איסור מוליד.

אני מנסה להבין את השאלה. הכותרת לא ברורה לענ״ד

צריך לראות בנימוקים עצמם, ייתכן שהם קשורים לעניין. (לצערי אין בידי הספרים)

מה שיצא לי בחיפוש זריז https://halachayomit.co.il/he/Default.aspx?HalachaID=5055&PageIndex=62 וביותר ברצינות מהרב מרדכי אליהו - מאמר מרדכי שבת פ״א: לט – המקבל פרחים לכבוד שבת וכבר יש לו פרחים לכבד בהם את שבת – יכול להשתמש גם בחדשים בשבת זו, ואינו צריך לשמרם בקירור עד לשבת הבאה, ואין זה דומה...

זה לא אומר שסגרו אותך ח״ו, אלא שהועבר הנושא לקבוצה שמתאימה לנושאים מסוג אלו.

אני לא בא להצדיק שום אמירה ח״ו. אך מי שמבין מעט, יש הבדל בין אמירה אומללה על ידי אנשים אומללים, ברשת חברתית, בה אמירות אומללות מסוג כאלו זה חלק מהאוירה. לבין נציגת שידור אומללה שאומרת כדברים האלה בתקשורת שהיא מייצגת אותה. עד כמה שהתקשורת לעולם לא הוציאה את החרדים בצורה נאה, יש הבדל בין איך להציג...

זה רק מוכיח שאין זה דרך כתיבתו של הראשל״צ. מי שרגיל בלימוד תשובותיו וכתביו רואה זאת בבירור. ואתה רק מאשר זאת יותר.