נשאלתי אם מותר לקנות לילדים קטנים בובות העשויות תבנית אדם. ואם יש חילוק בין בובות העשויות תבנית אדם שלם בכל חלקי גופו ואיבריו, להעשויות תבנית חצי גוף העליון פנים וצואר עד החזה. או העשויות תבנית אדם הנראה מצד אחד דוקא בעין אחת ואזן אחת וחצי חוטם ויד אחת ורגל אחת.
(א) ראשית כל נבאר בס"ד ההיתר בדין קניית הבובות העשויות תבנית חצי גוף העליון. הנה בתוס' ע"ז (מג:) ד"ה שאני. כ' בזה"ל, ויש שהיו רוצים להחמיר וכו' שלא לחגור אותם רצועות שיש בהם צורת אדם בולטת. אמנם יש סמך להתיר מתוך הלכות גדולות, שמעמיד ההיא דא"ל שמואל לרב יהודה סמי עיניה דדין, בצורת דרקון, דהתם שייך חשדא טפי מבאחריני. כדתנן (ע"ז מב:) מצא כלים ועליהם צורת דרקון יוליכם לים המלח, ואנדרטי דקא חייש לחשדא היינו משום שהיה צלם דמות אדם כל גופו בידים ורגלים. עכ"ל. וכ"כ הרא"ש שם (פ"ג סי' ה) בה"ל: והאי דאסרינן צורת אדם ודרקון דוקא בגולם שלם אבל צורת הראש בלא גוף שלם מותר דלא תעשון אותי דרשינן. וגם חשדא ליכא אם אין כל הדמות שלם. ע"כ. וכן מבואר במרדכי (פ"ג דע"ז סי' תתלט), שכ', דשאני אנדרטי שהיה בו צורת כל הגוף בידים וברגלים אבל כשאין בו צורת כל הגוף מותר. וסיים, ומיהו אמת הוא שאסור לעשות צורת אדם בולטת. ומ"מ צורת אדם שצובעים בסדינים בצבעים ורקמה מותר, שאין שם פרצוף שלם. ע"כ שיטת ה"ר פרץ. עכ"ל. וכ"ה באגודה (פ"ג דע"ז סי' לח). ע"ש. אמנם הסמ"ג (לאוין כב) כ' וז"ל, כתב מורי, דהא דחיישינן באנדרטי לחשד, לפי שהוא צלם גמור ויש לו כל הגוף, אבל פרצוף אדם לבדו לא מצינו שיהא אסור. ואומר אני שאין להקל בזה, מאחר שאין כאן ראיה ברורה. עכ"ל. אולם גם הטור יו"ד (סי' קמא) הביא דברי א"א הרא"ש להקל בזה כנ"ל. וז"ל מרן בש"ע (שם ס"ז). יש מי שאומר שלא אסרו בצורת אדם אלא דוקא בצורה שלימה בכל איבריה, אבל צורת ראש לבד או גוף בלא ראש אין בה שום איסור לא במוצא ולא בעושה. הגה, וכן נוהגין. ע"כ. והדבר ידוע דכל כה"ג שכותב מרן איזו הלכה בשם יש מי שאומר ולא הביא שום חולק, דעתו לפסוק כן לדינא. ומה גם לפ"מ שנתבאר לעיל דרוה"פ ס"ל להקל בזה לענין שהייה.
(ב) ותבט עיני בשו"ת מהרי"ט (חיו"ד ס"ס לה) שהביא דברי הרא"ש שמיקל בזה, וכ' להוכיח להיפך מזה מדברי רבו מהר"ם מרוטנברג בתוס' יומא (נד:) שכ', דאף דפרצוף אדם לחודיה אסור, הוצרך הכתוב לאסור דמות החיות, שהם ד' פרצופין, אדם אריה שור ונשר, לעבור עליו בשתים, משום פרצוף אדם ומשום ד' פרצופין בהדי הדדי. ע"כ. ואם איתא להא דהרא"ש, משום פרצוף אדם לא מחייב אם לא יהא גוף האדם שלם, וגוף החיה לא היתה תמונת האדם, שהרי יש להם ד' כנפים וכף רגליהם ככף רגל עגל. וכן הר"ן תירץ באופן אחר, דד' פנים בהדי הדדי לא מחייב משום לא תעשון אותי, לפי שאין זה צורת אדם שהרי יש לו ד' פנים. ולמדנו מזה דמהר"ם והר"ן חולקים על הרא"ש בדין זה. ובאיסור דאו' דע"ז אזלינן לחומרא. ע"כ. ולפע"ד יש להעיר ע"ז, שהרי גם התוס' ע"ז (מג) ד"ה לא תעשון אתי, כתבו בזה"ל, וא"ת כיון דפרצוף אדם לחודיה אסור אמאי אצטריך לאסור דמות ד' פנים בהדדי ת"ל דאיכא דמות אדם. וי"ל לחייב אף כשמצא פרצוף אדם לחודיה והשלים ד' פנים. א"נ לעבור עליו בב' לאוין. ע"כ. וכ"ה בתוס' ר"ה (כד:). אלא ששם הוסיפו עוד תירוץ כהר"ן הנ"ל דכי איכא שאר פרצופין עם אדם שרי טפי. ע"ש. והרי מבואר ברבינו ירוחם (נתיב יז חלק ה) בשם התוס', דמותר לעשות צורת ראש בלא גוף שלם. ע"ש. ולדברי מהרי"ט הנ"ל יהיו התוס' סותרים את עצמם בזה. בשלמא מההיא דהתוס' ע"ז (מג:) סוד"ה שאני, י"ל שלא התירו כשאין גוף שלם, אלא לענין שהייה. אבל לעשות י"ל דאסור. וכ"כ להדיא בשו"ת שאלת יעב"ץ ח"א (סי' קע) בכוונתם. אף שמביאורי הגר"א (סי' קמא ס"ק לב) לא משמע כן. ע"ש. אבל מדברי רבינו ירוחם בשם התוס' קשיא. (וע"ע להלן (אות ה). ובשו"ת דעת כהן (סי' סה). ע"ש.). ולכן נראה לומר שהואיל וכל הד' פרצופין של החיות נזכרו על שם האדם, וכדכתיב ביחזקאל (פ"א פסוק ה), ומתוכה דמות ארבע חיות וזה מראיהן דמות אדם להנה. לכן גם פרצוף אדם אשר בחיות ישנו בכלל לא תעשון אותי. והכנפים ושינוי תבנית כפות הרגלים, אינם מורידים אותו מאיסורו. וכה"ג כ' המאירי (ע"ז מג) וז"ל, חוץ משני פרצופין (שאסורים), והם צורת ארבע חיות הנזכרות במרכבה בדפוס אחד, או צורת אדם אפי' לבדו הואיל וארבעתן נזכרו על שמו כמ"ש עליהם דרך כלל ודמות אדם להנה. והעיר הרה"ג המו"ל מהר"א סופר נ"י, שבא לאסור צורת אדם עם כנפים ורגל עגל כאדם של ד' חיות. ע"ש. וכן ראיתי בשו"ת אזני יהושע (ס"ס יג) שהעיר על המהרי"ט הנ"ל, שאין ראיתו מכרעת כלל מד' מהר"ם מרוטנברג והר"ן הנ"ל. ע"ש. ולא ביאר כוונתו, ואולי ר"ל כמש"כ. ומכ"ש שי"ל בפשיטות ששינוי תבנית כף הרגל אינו כדאי להתיר צורת אדם. והכנפים אינם אלא תוספת בעלמא, ואין נגרע מצורתו הכללית דבר. וע' בשו"ת לב חיים ח"ב (סי' קעא), סיוע לזה. וניחא בזה גם מ"ש התוס' (ר"ה כד:) ד"ה לא תעשון אתי. מיהו קשיא דפרצוף אדם לחודיה תיפוק ליה מכרובים שעל הכפורת. וי"ל דלא מקרו שמשיי. ע"כ. ומאי קושיא הא הכרובים שעל הכפורת היו פורשי כנפים למעלה. וכבר עמד בזה הרה"ג מהר"א סופר הנ"ל בהערה לשם (עמוד קנד אות ד). ולפמש"כ ניחא קצת. וק"ל. והנה בנחל אשכול על ס' האשכול ח"ג (עמוד קלג) כ' לתרץ קו' התוס' והר"ן הנ"ל, דאצטריך לאסור דמות ד' פנים אפי' בצורה שוקעת. ואילו צורת אדם אינה אסורה אלא בבולטת. וכמ"ש הרמב"ם (ספ"ג מהע"ז) לחלק בין צורת אדם לצורת חמה ולבנה ומלאכים. ע"כ. והגאון מנחת חינוך (מצוה לט) העיר ג"כ בזה, וכ' להוכיח מדברי התוס' שלא תירצו כן, שגם במלאכים לא אסרו אלא בצורה בולטת ולא בשוקעת. (ע"כ). והעיר על הכ"מ שהשוה דעת הרמב"ם להתוס'. ע"ש. וכ"כ הגאון אור שמח (ספ"ג מהע"ז). ע"ש. וכבר קדמם בזה הגאון מהר"ש אלאגזי בס' לחם סתרים (ע"ז מג:) בתד"ה והא ר"ג. ע"ש. וע"ע בס' פרי האדמה ח"ג (ד"א רע"ד) מ"ש בזה. ואכמ"ל. וע' בט"ז (סי' קמא סק"ז). ודו"ק.
(ג) ומה שהקשה עוד המהרי"ט, עמ"ש הרא"ש דליכא חשדא אם אין כל הדמות שלם, מדתנן (ע"ז מא) מצא תבנית יד או תבנית רגל הרי אלו אסורים מפני שכיוצא בהן נעבד. ומוקי לה שמואל התם (ברע"ב) בעומדין על בסיסן. פי' שמושבן רחב וניכר שנעשו לכך מתחילה, שאל"כ שברי צלמים הם. אלמא דעובדין לאיברים. וכ"ש עיקר הכרת פנים דהיינו פרצוף פנים עם החוטם. ע"כ. ובאמת שגם הבית מאיר (סי' קמא ס"ז) עמד בקושיא זו מדנפשיה. ותירץ עפמ"ש הטור דבזה ניכר שמתחילתו נעשה כך לעבדו. ע"ש. משא"כ בצורת פנים לבד שי"ל שנעשה לשם נוי. וכן תירץ בפשיטות בשו"ת אזני יהושע (ס"ס יג). ותמה ע"ד המהרי"ט בזה. ע"ש. וכעין זה כ' השבילי דוד (סי' קמא ס"ק יב), שלא אסרו תבנית יד אלא בידוע שנעבד דקאי על אלילים בודאי. ע"ש. וע' בעה"ש (שם ס"ק יב) שתי' לקו' מהרי"ט דתבנית יד מיירי כשאינו על הכלים, אבל בכלים דלנוי הוא לא חיישינן אלא לפרצוף שלם. ע"ש. ואין צורך בזה. וגם דעת הפוסקים המתירים בצורת פנים לבד אפי' כשאינו על הכלים. ומ"ש עוד מהרי"ט שם, ותו אי בעינן גולם שלם, לא הו"ל לאסור בצורה בולטת שאינו גולם שלם, ומדאסרינן בחותמו בולט אלמא לאו גולם שלם בעינן. עכ"ל. לא זכיתי להבין דברי קדשו, שהרי מבואר בהרא"ש שם. דלא אסרינן בחותמו בולט אלא בגולם שלם, וכ"ה בתוס' ע"ז (מג:) ד"ה שאני. ומהיכא פשיט"ל להגאון ז"ל כל בתר איפכא עד שמקשה להרא"ש מזה. וכן מצאתי בשו"ת אזני יהושע (שם) שהפליא מאד על מהרי"ט בזה. גם מ"ש עוד המהרי"ט, ועוד פרצופות המקלחות מים בכרכים, מסתמא פרצוף פנים לבד הן, שעושים ע"פ הצנור שמקלח מפיו. עכ"ל. וכוונתו למ"ש בפ"ק דע"ז (יב) פרצופות המקלחים מים לכרכים לא יניח פיו על פיהם וישתה מפני שנראה כמשתחוה לע"ז. ופרש"י, דר"ל פרצופות אדם חלולים ונכנס סילון מים לאחוריהם לתוכן ויוצאים דרך פיהם. ע"כ. וראיתי בלחם סתרים ע"ז (מג סע"א) בתוס' סד"ה לא תעשון אתי, שהקשה ג"כ עמ"ש התוס' שם ומיהו אותם צורת אדם שצובעים בסדינים בצבעים ורקמה מותרים כיון שאין להם פרצוף שלם אלא חצי פרצוף. דהא בפ"ק גרסינן פרצופות המקלחים מים לא ישתה אדם מהם. ומשמע שאף שאין הגוף שלם אסור. ושו"ר כן בתשו' מהרי"ט. והוה מצינן לתרוצי דהתם איירי לענין איסור ע"ז, שנראה כמנשק לע"ז, והכא לענין איסור לא תעשון בעינן שיהא גוף שלם. אולם מלשון הרא"ש שכ' דליכא משום חשדא מוכח דאין חילוק. ע"כ. (וק"ק על מה שרצה לחלק בין איסור ע"ז לאיסור לא תעשון אתי, דא"כ למה התירו התוס' לגמרי, ולא אסרו משום חשדא דע"ז.) ולפע"ד יש להעיר ממ"ש הרמב"ם (פ"ג מהע"ז ה"ח), פרצופות המקלחות מים בפני עבודה זרה לא יניח פיו על פיהם וישתה, מפני שנראה כמנשק לע"ז. ע"כ. וכ"ה בטוש"ע יו"ד (סי' קנ). וע' בב"ח שם שכ"כ בה"ג ושכן עיקר. ולפ"ז נראה פשוט דאף בשאר פרצופים של בהמה חיה ועוף יש לאסור, דהואיל וקיימי קמי ע"ז, אכתי חיישינן למראית העין שנראה כמנשק לע"ז. (ומ"ש השלחן גבוה (בסי' קנ סק"ג) להתיר בשאר פרצופות של בהמה חיה ועוף, הואיל ופסקו הרמב"ם והטוש"ע שמותר לצור אותם אפי' בצורה בולטת, כ"ש שמותר לשתות מהם פיו על פיו כיון שאינן נעבדים. ודוקא בפרצוף אדם חיישינן. ע"כ. לפע"ד דבריו תמוהים, שהרי לשון הרמב"ם והש"ע מורה שהפרצופות מונחים מול פני עבודה זרה ממש, וממילא יש לחוש בכל הפרצופים. וזה ברור. ועכ"פ אף לדידיה י"ל דמיירי בפרצוף שלם עם כל הגוף.) ומעתה שפיר חיישינן להא גם בפרצופות בלי גוף. וכן מצאתי בס' פרי האדמה ח"ג (ד"א ע"ג), שדחה בפשיטות קו' הלחם סתרים הנ"ל, ותמה מאד עליו מד' הרמב"ם הנ"ל, דמוכח דמיירי שיש שם ע"ז ממש, והרואהו מרחוק סובר שמנשק לע"ז ולא משום הפרצוף גופיה. ע"ש. וע"ע בשו"ת אזני יהושע שם מ"ש בזה. וכנראה שכיון למש"כ. ע"ש. סוף דבר כל ראיות המהרי"ט ז"ל נגד הראשונים ומרן הש"ע אינם מכריעות כלל. והרי הוא כמבואר. והלום מצאתי בשו"ת שואל ומשיב קמא ח"ג (סי' עא) שדרך קסתו לדחות ראיות מהרי"ט הנ"ל. ע"ש. וכן ראיתי להגאון קרבן אליצור (דל"ו ע"ד) שכתב ג"כ לדחות ראיות מהרי"ט הנ"ל. ע"ש.
(ד) וחזי הוית להרב שלחן גבוה (סי' קמא ס"ק כח), שהביא דברי מהרי"ט בתשו' הנ"ל, וכתב, שאף מרן שלא העיר בזה בב"י, לא נכחד מעיניו שיש חולקים בזה על הרא"ש והטור, הלא הם מהר"ם מרוטנברג והר"ן, ולכן כתב בש"ע דין זה בשם יש מי שאומר בלשון יחיד, לומר שמכיון שרבותיו של הרא"ש חולקים עליו, למיחש מיהא בעי באיסור דאורייתא. ע"כ. ובאמת שכבר נתבאר לעיל שאין דברי מהרי"ט מוכרחים בזה, לעשות את מהר"ם מרוטנברג והר"ן חולקים על הרא"ש. ויותר הי"ל להשו"ג להעיר מד' הסמ"ג שכ' שאין להקל בזה. והובא בש"ך. ומ"ש מרן ד"ז בשם יש מי שאומר כן הוא דרך מרן לכתוב כיו"ב גם בהלכה פסוקה שאין שום חולק עליה. וכמ"ש הסמ"ע בחו"מ (סי' טז סק"ח). והחיד"א בברכ"י א"ח (ר"ס תרעב). וכ"כ הרבה אחרונים וקבצם כעמיר גורנה השד"ח בכללי הפו' (סי' יג אות כב). ודון מינה ואוקי באתרין. וכן ראיתי בשו"ת בית דוד (חיו"ד סי' עה) שכ', דמה שאנו מקיימין המנורות שיש בהם דמות ראש אדם בולטת, אף שמהרי"ט אוסר, משום שכבר נהגו כן מזמן קדמון כדברי מרן ז"ל. ע"ש. וכ"ש לפמ"ש העה"ש (סי' קמא ס"ק יב) שאף מהרי"ט לא כתב אלא לענין איסור עשייה דהוי מדאו', אבל במוצא או לענין שהייה דהוי משום חשד ע"ז, אפשר שגם הוא מודה דבעינן כל הגוף, הלא"ה מותר. ע"ש. [ולפע"ד ל"מ כן מראית מהרי"ט מדין מצא תבנית יד או רגל]. וע"ע להגאון ישועות יעקב (סי' קמא) שג"כ מחלק בין איסור עשיה לשהייה בעלמא. ע"ש. (ובפרט לדעת הפו' דס"ל דאיסור שהייה אינו אלא מדרבנן. אלא דלא נפקא מפלוגתא דרבוותא. וע' בביאורי הגר"א (ס"ק כא). ע"ש.) אולם באמת גם לענין עשיה העיקר כדעת הרא"ש והטור ומרן, שבצורת אדם שאינה שלמה יש להתיר. שמצאנו חברים רבים לסברתם. וכמ"ש ג"כ רבינו ירוחם בשם התוס'. וכ"ה דעת המרדכי. ומ"ש בשו"ת שאלת יעבץ ח"א (סי' קע) להחמיר בזה נגד הרא"ש, כשנעמוד על דבריו ונביאם בכור המבחן נראה שאין דבריו מוכרחים כלל. וכאשר עיני המעיין תחזינה מישרים. וכן דעת הגאון מהר"ח פלאג'י בשו"ת לב חיים ח"ב (סי' קעא) להקל בזה כדעת מרן בצורה שהיא ראש בלי גוף. ע"ש. וכ"פ בשו"ת אזני יהושע (סי' ג). ע"ש.
(ה) וכן בקדש חזיתיה להש"ך (סי' קמא סוף ס"ק כה) שכ', ונראה שכל צורות שאסרנו אינם אסורים אלא בצורה שלימה ממש, כגון צורת אדם בשתי עינים וחוטם וכל הגוף. אבל לא חצי הציור כדרך קצת המציירים צד אחד של הצורה, שזה אינו אסור. כן נ"ל. ע"כ. והסביר כוונתו בשו"ת נהרי אפרסמון (סי' קיח), דקמ"ל הש"ך שאף אם עושה צורת אדם שלם בכל גופו, רק שמציירו על צד אחד כדרך שמציירים כן כ"פ שהצורה אינה עומדת נגדינו פנים אל פנים, ולא נראה מן הצורה רק עין אחת וחצי חוטם ואזן אחת ויד ורגל, שג"ז לא נקרא צורה שלימה ומותר. עכת"ד. ולפ"ז מ"ש הש"ך (בס"ק לב) שהמחמיר בכל זה תע"ב. (לחוש לדעת הסמ"ג שאוסר בצורת ראש לבד.) היינו דרך חומרא בעלמא, אבל מעיקר הדין משרא שרי. הן אמת שראיתי בשו"ת זרע אמת ח"ג (סי' קה) שכ', דאין כוונת הש"ך בזה בכל הגוף ממש, רק על הפרצוף לבד. ולא נחית השתא (במ"ש צורת אדם שלם בכל גופו) להתיר כשהפרצוף שלם ואין הגוף שלם, שזה תלוי במחלוקת שהביא אח"כ בס"ק לב הנ"ל. ע"כ. וכן נראה בקיצור ש"ע (סי' קסח ס"ב). מ"מ אף הזר"א מודה שבצורת אדם שלם מצד אחד שפיר דמי, וקיל טפי מפרצוף הראש לבד בב' עינים וחוטם שלם, וכמ"ש הזר"א שם ואפשר ג"כ דנקט בכל הגוף לאשמועינן רבותא שאפי' אם יהיה כל הגוף בחצי ציור, דהיינו כמו שמציירים במטבעות שעושים צד אחד של הצורה, אינו אסור. ע"כ. [וע' בזר"א שם שכ' שלזה כיוונו התוס' ע"ז (מג) סוד"ה לא תעשון אתי, מיהו אותן צורות אדם שצובעים בצבעים וכן ברקמה מותרים, כיון שאין להם פרצוף שלם אלא חצי פרצוף. דהיינו שעשויות מצד אחד. ע"ש. וקדמו הכנה"ג (בסי' קמא הגהב"י אות נה). ע"ש. ולפ"ז א"ש קושית השואל ומשיב קמא (ח"ג סי' עא) על המהרי"ט, שלא זכר מדברי התוס' הנ"ל דס"ל כהרא"ש שכל שאין פרצוף שלם מותר. ע"כ. והבין הרב בכוונת התוס' דר"ל שאין כל הגוף שלם רק פרצוף הפנים. ולפמ"ש הכנה"ג והזר"א בכוונתם לק"מ, די"ל שהכוונה שהצורות הללו היו רק מצד אחד. אולם בלחם סתרים (ע"ז מג) הבין כהשו"מ דר"ל פרצוף פנים בלא גוף ולהכי שרי. וכדעת הרא"ש. ובזה נתחזקה הערתינו לעיל (אות ב) ע"ד מהרי"ט, שלדבריו יהיו התוס' סותרים את עצמם. ע"ש. ודו"ק]. וכן מוכח בבית לחם יהודה (סי' קמא סק"ח) שהביא דברי הש"ך להלכה, דבחצי ציור כאותם המציירים צד אחד מותר. אף על פי ששם (סק"ט) ה"ד מהרי"ט שמחמיר בראש בלי גוף. ע"ש. וע"ע בס' בית יהודה עייאש (דקט"ו ע"ג) שהביא דברי הש"ך הנ"ל להלכה. ע"ש. והגם שהכנה"ג (הגה"ט אות כב) הביא דברי הש"ך, וכ' ע"ז, ואני מגמגם בזה דאפ"ה איכא למיחש לחשדא. אך בהגהות ב"י אכתוב בס"ד שמדברי התוס' מוכח כהש"ך. עכ"ל. ושם בהגב"י (אות נה) סייע להש"ך מהתוס' ע"ז (מג) הנ"ל. (וע"ש שהביא דברי רבו המהרי"ט הנ"ל. ומ"ש הוא ז"ל בזה.) לפע"ד העיקר לדינא שאפשר להתיר בזה. והמחמיר לעצמו מתורת חסידות תע"ב. והמיקל יש לו ע"מ שיסמוך. וע' בשו"ת לב חיים ח"ב (סי' קעא). ובשו"ת דעת כהן (סי' סה). ודו"ק.
(ו) ומעתה הבא נבוא לנ"ד. הנה כבר נתבאר שיש מקום להקל בקניית בובות העשויות תבנית חצי גוף העליון בב' עינים וב' אזנים וחוטם שלם וצואר וידים. וכמו כן אפשר להקל באותם העשויות כאדם המצוייר מצד אחד, בעין אחת וחצי חוטם ויד אחת ורגל אחת, אף על פי שהן שלמות מכף רגל ועד ראש. ופש גבן לברורי אם אפשר להקל גם באותם העשויות תבנית אדם שלם בכל חלקי גופו ואיבריו. והנה בשו"ת מהרי"ט (חיו"ד סי' לה) בד"ה ומסתייעא נמי, כתב, דמ"ש הרמב"ם שאסור לעשות צורת אדם לנוי, היינו בדבר קבע, שיטעו לומר שיש בהם ממש. לאפוקי דרך עראי לפי שעה כגון לשחק בהם או להתלמד שרי. דלא אתי למטעי בהו. ולפי דרכנו למדנו שאותם פרצופות שעושים לתינוקות לשחק בהם, וכן אותם שעושים המשחקים לשחק בהם, הואיל ולאו בדרך קבע עבידי שרו. עכ"ל. וכיו"ב ראיתי עוד בשו"ת פרי השדה ח"ג (סי' לח), שנשאל אם מותר לסחור בחנות באלו הצורות הנקראות בובות. והביא ממ"ש ביו"ד (סי' קמא ס"ג) המוצא כלים ועליהם צורת חמה ולבנה או דרקון, אם הכלים מכובדים כגון שיראים נזמים וטבעות אסורים שבודאי נעשו לשם ע"ז. ואם הם מבוזים כגון כוסות ששותים בהם מותרים, שלא נעשו אלא לנוי. וה"נ הבובות שעיקר עשייתן לתינוקות לשחוק בהם ודרכן לגוללם בטיט ואשפה ובכ"מ מלוכלך ומטונף הוו כמבוזים שאין דרכם לעבדם וממילא ליכא חשדא. ושוב הביא דברי המהרי"ט הנ"ל. ע"ש. ולכאו' יד הדוחה נטויה לחלק בין צורות שע"ג כלים להנעשים בפני עצמם. ומ"מ נראה שמכיון דהתם ליכא חשדא כיון שמבוזים הם ה"נ ליכא חשדא. דזיל בתר טעמא. וכדאמרי' בע"ז (מד:) שע"ז שאינו נוהג בה מנהג אלהות שעומדת ע"פ הביב ומשתינין בפניה, אין לה דין ע"ז. ע"ש. וה"נ בבובות. וכ"מ קצת בתוס' ע"ז (מב:) ד"ה המוצא כלים. שאין חילוק בין אם היא לבדה או ע"ג הכלים. ע"ש. אלא דאכתי איכא למידק, ממ"ש התוס' ע"ז (מג:) ד"ה והא רב יהודה דאחרים עשו לו. דה"ט שאסור להשהותו פן יחשדוהו לומר שהוא עשאו ועבר על לא תעשון אתי. ע"ש. וה"נ איבעי לן למיחש לחשדא דעשייה, שבזה אין חילוק בין מכובדים למבוזים. אולם כד דייקת פורתא לק"מ, דהא כ' התוס' שם, דהא דמשני בגמי שאני רב יהודה דחותמו בולט היה, ר"ל ולא היה משום חשד עשייה אלא משום חשד ע"ז. ומשמע דלפי המסקנא לא חיישינן לחשדא דעשייה. ובביאורי הגר"א (סי' קמא סוף ס"ק כא) נראה שאיסור השהייה הוא משום חשד דעשייה. וע' במקור מים חיים שם שהעיר עליו מד' התוס' הנ"ל שלפי האמת לא חיישינן אלא משום חשדא דע"ז. ע"ש. וכן מצאתי להגאון הנצי"ב בס' העמק שאלה (סי' נז אות ג), שאחר שהאריך בזה סיים בזה"ל, היוצא מזה דהתוס' והרמב"ם והרמב"ן והר"ן כולהו ס"ל דלא חיישינן לחשדא דעשיה. וכן דעת רבינו (השאילתות) ובה"ג. והכי נהוג להשהות אפילו צורת אדם שלם. ומשום דבזה"ז ליכא חשדא דע"ז כמ"ש הר"ן ובביאורי הגר"א ס"ק יח. ע"כ. וכיו"ב כ' הגאון נחל אשכול על ס' האשכול ח"ג (ס"ס נ), שלפי מ"ש רבינו ורוה"פ אין איסור תורה אלא בעשייה, יש ללמד סניגוריא על חכמי ישראל שלא מיחו בעשירי עם שיש להם בחדרי משכיותם תנורים עם צורת אדם בולטת, שכיון שכל האיסור הוא משום חשד ע"ז, ולא היתה גזירה כללית, שהרי התירו בנשיא לפרקים ולהתלמד, ובזה"ז שאפי' גוים אין עובדים לצורת אדם ליכא חשדא וכמ"ש כה"ג התוס' (ביצה ו) ושו"ר כן בחכמת אדם כלל פה (וע"ש בבינת אדם סי' פט). ע"כ. וע"ע בשו"ת בית דוד (חיו"ד סי' עד). ובמ"ש על דבריו בשו"ת תפארת אדם (ס"ס לו). ובס' קהל יהודה (סי' קמא). וע"ע בשו"ת אזני יהושע (סי' יג). ובשו"ת פרי השדה ח"ב (סי' סו). ובשו"ת זקן אהרן ח"ב (סי' מז). ע"ש.
(ז) כלל העולה שהנוהגים לקנות בובות לילדיהם הקטנים לשם שחוק ושעשוע, יש להם על מה שיסמוכו. ובכ"ז טוב להחמיר שלא לקנות בובות העשויות תבנית אדם שלם בכל חלקי גופו ואיבריו, רק חצי גוף העליון, או כאותם הנראות מצד אחד דהיינו עין אחת וחצי חוטם ויד ורגל. ומכללן של דברים יש ללמוד דה"ה לסחור בהם למכור ולקנות מותר. אבל אין להקל בעשייתן. ואותם בתי חרושת העושים זאת לכתחלה מאן לימא לן דברצון חכמים עבוד. והשואל על זה לעשות מעשה לכתחלה מורים לו לאיסור. ואף על פי שהגאון מהרי"ט מיקל בזה אף בעשייה, קשה לסמוך על דבריו לעשות מעשה לכתחלה, כיון שהוא איסור תורה. ומ"מ אין למחות בחזקה בידי המקילים. הנלע"ד כתבתי. והשי"ת יעב"א.
