תוצאות חיפוש

עיין בספר ברכי נפשי ח"א (סימן י"א דף נ"ג סד"ה ומה גם), ובספרו נר יהודה (סימן ו' דף קכ"א).

במקרה ראיתי כרגע בספר גם אני אודך של הרב אביטבול סי' כא, בשם מנחה לחיים סי' א סל"ד, מהגרח"ק: "לא הוי ניחא ליה למרן [החזו"א] זצ''ל שיאחז החתן ביד הכלה בדרכם לחדר היחוד לעיני הציבור". ובעצם הנושא, מבני אשכנז יודעני (ויש ישיבות שזה ההוראה הרשמית) שהצדיקים שבהם נותנים יד רק סמוך ממש לכניסה לחדר ייחוד

לגבי חברון (שזה המסופר כאן) זה ודאי נכון

לרקוד בהקפות שניות עם לולבים, מכירים כזה מנהג? ישן? חדש? היכן עוד קיים?

בס"ד הנה התעורר ויכוח בין הלומדים אם יש "קפנדריא" בסוכה או"ד אדרבא יעבור דרך הסוכה להרוויח עוד כמה רגעים של מצות סוכה והנה בספר חזו"ע (אין לי עכשיו אפשרות להעלות צילום - מי שיוכל תע"ב) כתב לאסור, וציין לספר מאה שערים וכן בספר פסקי תשובות סי' תרל בהערה 39 כתב בזה"ל 39. אלא שאין לעשות סוכה קפנדריא...

אפשר תעתיק מויקפדיה אולי מה כתוב בערכו?

הוא ביקש מרוקאי... הנה למשל

אודה אם מישהו יוכל לכתוב תוכן התירוצים לשאלותיי הנ"ל ושכמ"ה

והתעוררתי בס"ד דהנה עיקר חיליה דהיביע אומר במה שפסק שחוזר הש"ץ לברכת אתה קדוש, הוא מדברי המאירי ברכות לד., שכתב: בית הבחירה למאירי מסכת ברכות דף לד עמוד א ויראה לי שאם טעה אף באחרונות וראשונות ונזכר קודם שיגמור את הברכה שאינו חוזר אלא לראש הברכה יש מי שאומר שאם טעה שליח צבור בתפלה שניה שלו באתה...

עצם ההלכה שחכם שלום סובר לחזור לראש [וכדעת הבן איש חי], הובא שם בשם "מנחת שלום סימן א'" [ולפי הכתוב במבוא שם עמוד הוא מתלמידו רבי שי קבסה שליט"א]. והמעשה הנ"ל שהבאתי, בשם "כתבי תלמידים".

מקורות של מה?

אינה ה' לידי היום ספר "דברי שלום" מפסקי חכם שלום כהן זצ"ל וראיתי שם (פי"ד ס"ד) שדעתו שש"ץ חוזר לראש, [ולא כדעת היבי"א, יעוי"ש שהרחיב], ושם בהערה [סוף עמוד צח] כתבו: "אמנם פעם הש"ץ טעה בישיבה, וחזר רק לאתה קדוש והמשיך בתפילתו ולא חזר לתחילת התפילה מחמת שסמך על דעת החזו"ע, ולא חייבו רבינו לחזור...

בס"ד ש"ץ שטעה וחתם האל הקדוש, וכבר התחיל אתה חונן, ושוב תיקנו אותו והש"ץ הולך לאור פסקי היביע אומר שפסק שבכה"ג חוזר לברכת "אתה קדוש" ולא חוזר לתחילת התפלה איברא, רוב הקהל, היה מציבור שפוסק שבכה"ג צריך הש"ץ לחזור לראש [ההולכים לפ"ד הבן איש חי, או מבני אשכנז] מה הדין? [השאלה התעוררה ב"שטיבלאך"...

אולי צריך לבדוק בתאריכים של התשובות שמא זו משנה ראשונה וזו אחרונה יש איזה קונטרס שראיתי לאחרונה שאסף את כל כללי ספיקות וספק ספיקא מספרי היבי"א, יש כאן מישהו שמכיר ויכול להביא כאן? (אולי הרב @בנימין לוריא או הרב @ע"ה ס"ט )

אולי. אבל בכללות זה לא קשור, יש סוגיה של מחלוקות של פשטנים ומקובלים ויש של מנהגים. הרבה פעמים זה קשור זב"ז. אבל לא בהכרח.

צודק לכאורה. נקטתי כדוגמא ואין זו דוגמא נכונה כדבריך.

אפילו שיש "הפסק" אמרינן סב"ל ולא לברך וזהו מחמת המנהג אבל אם היה המנהג לברך כנד"ד של וידוי - יברך

אפשר הסבר מה לא ברור? אנסה שוב [ואולי אני טועה, תקנו אותי] הטעם שלא לעשות וידוי, משום הפסק, ואז הברכה תהיה לבטלה, ועל זה כתבתי, שאם המנהג כך אין לחוש לברכה לבטלה הרב @בנימין לוריא טען שאין כזה דבר סב"ל במקום מנהג באופן שהנידון הוא על "הפסק" ולזה הבאתי כמה דוגמאות שעל נידונים של "הפסק" דנו בהם...

אם אני מבין דבריך אתה רוצה לומר שכל הכלל של סב"ל הוא במקום שיש מחלוקת על הברכה, או על המצוה? זה נידון בפ"ע כידוע מדברי הרדב"ז וכו' אבל הכלל של סב"ל במקום מנהג נאמר גם במקומות שיש לחוש להפסק אתן כמה דוגמאות של "הפסק" שהפוסקים התייחסו ודנו באריכות מצד המנהג [ואף שיש שאסרו בכ"ז אין הטעם מצד שאי"ז...

{לא מצאתי שנידון בפורום...} שאלני ח"א, לדעת מרן הגרע"י זצ"ל שאין לומר וידוי בין התקיעות משום הפסק במקום שיש מנהג ברור שעושים וידוי בין התקיעות וכד' האר"י ז"ל, האם יש לומר כאן שאין אומרים סב"ל במקום מנהג, או לא, ומדוע.