תוצאות חיפוש

איני בקיא ברוב הסוגיא הזו, אך השאלה הזו של ״איך מרן פסק נגד המציאות בא״י״ לא מתחילה כשלומדים את הסוגיא משורשה. ר״ת בא לחידושו בגלל סתירה בר׳ יהודה בגמ׳, ר׳ יהודה כידוע לכולם היה בא״י, פשוט וברור שר״ת לא בא ליישב את ר׳ יהודה בעקבות המציאות בצרפת, כי ר״ת לא בא לחדש מציאות של צאת כוכבים, אלא ליישב...

בנושא התודות, אעתיק כאן תגובה שכתבתי בפורום שכן (לחצו על המילה ״תגובה״ לראות את התגובה בפורום המקורי, כדי להבין חלק מהנושא שהכנסתי בתגובה)

זה חומרא ששייך לחסידים. כמו שהם נוהגים לקלף עגבניה מחשש חמץ, או לא לאכול עם מזלג בפסח.

ממה שידוע לי אותו דבר, אך בשביל להביא חידוש שעדיין לא נאמר כאן, בהגדה של הבא״ח מובא שביו״ט שני של גלויות אומרים מגילת אסתר אחרי ההגדה משום מה.

שכיב מרע זה כל מחלה שמחמתה אדם מוגבל בתנועתו. נפ״מ לממונות. (כלומר, אפילו שפעת)

לי יש בעיה שהפורום הופך להיות יותר מדי רשת חברתית, מאשר פורום תורני. כתבתי בע״פ מאמר מסוים בפורום, אך הנושא נדחק לאחור משום נושא ״תמונות הראשל״צ״, ״קבלת פנים א׳״ ״קבלת פנים ב׳״. אני לא בא נגד נושאים שכאלו חלילה, אך מלבד שזה מראה כמה נושאים תורניים חשובים בפורום, זה גם מוריד לי את החשק לבקר בפורום.

בשטר המכירה לגוי (ראיתיו כמה פעמים) כתוב במפורש שמוכרים רק את החמץ הניכר לעין. חפץ שהוא לא חמץ לא נכלל במכירה.

אתה יכול אפילו להרים את החמץ בשביל להגיע שלא לדבר חמץ כמדומני. (הגאב״ד הרב אלחנן פרץ אמר לנו בכולל, שאפילו מוכר חנות יהודי שעשה מכירת חמץ, ועדיין מוכר את החמץ שלו בחג רח״ל, עדיין מכירתו מכירה אע״ג דמזלזל בה)

בפשוטו אין כאן שום מיחוש כיוון שהחמץ כבר נמכר. זה שזה סגור בנייר כסף או עם מדבקת חמץ, זה עבור היכר המוכר בעצם אילו איזורים בבית הוא מוכר את החמץ. הנייר כסף עצמו הוא אינו חמץ, ומה שכנראה הנחת בארון של החמץ הוא משום שכנראה היה קודם לכן במגע של חמץ, אם ישנו חמץ עליו ממש, הרי החמץ אינו שלך אלא של...

בשבת שחל בי״ד עדיין מותר לאכול חמץ עד שעה עשירית, לא מבערים את החמץ שאתה מעוניין לאכול בשבת.

בדקנו את החמץ וביערנו את הפורום? (לגופש״ע אין היום שום מצוה לבער את החמץ אם לא משום שלא נבטל את ביעור החמץ באש ונבוא לטעות בשנה הבאה, ורק בשבת אחרי זמן איסור החמץ יש לומר ״כל חמירא וכו׳״; אם לא אוכל חמץ בשבת יכול לומר את זה היום אחרי הביעור)

כעת עיינתי התם והתירו הוא מהערוך שלחן שיכול לקבל מספרדי. לא מכיר אמנם אשכנזי שיקל בזה בכזו קלות.

שו״ע תמד ס״א ארבעה עשר שחל להיות בשבת, בודקין ליל שלושה עשר, ומבערים הכל לפני השבת, ומשיירין מזון שתי סעודות לצורך השבת. דסעודה שלישית זמנה אחר המנחה, ואז אינו יכול לעשותה לא במצה ולא בחמץ, אלא במצה עשירה. וצריך לעשותה קודם שעה עשירית. הגה: ובמדינות אלו שאין נוהגין לאכול מצה עשירה, כדלקמן סימן...

השינוי בלשונות בשני התשובות הנ״ל מעט סותרות, בדין פלטה הוא כותב שהגעלה עדיף טפי דמשמע דעירוי מועיל מעיקר הדין, ואילו בקישור לעיל הוא כותב שמשמע ממרן שעירוי זה בדיעבד. ושמא חזר בו בתוך ב׳ ימים?

לרבנים שסוברים שזה חמץ גמור לכאורה לא. (בלי כניסה לדיון ההלכתי גופא)

השנה גם יש צורך אמיתי לאלו שלא מבשלים מצה לשבת ע״פ, לצורך סעודה שלישית.

בקישור הראשון מובא הרב ללוש שכותב שמספיק לערות במים רותחין מבעבעין, וכותב שמספיק ג׳ פעמים. בקישור השני הרב אושרי אזולאי בכלל מדבר בפלטה שגם כן מספיק עירוי. וממה שכותב: ומה שמרן זצוק"ל כתב בחצובה להגעילה לכתחילה ואם עירה עליה מים חמים, דיו בכך ואילו בפלטה היקל לכתחילה על ידי עירוי, צריך לומר...

אחרי זמן איסור חמץ ודאי שאסור לשייר. ומה שאמר הרב לפורר את החמץ הוא כדי שלא יהיה כזית בפירורים שזורקים ולא יהיה בזיון, וכיו״ב כתב מרן בחזו״ע פסח.

הנה כבר לא כתוב בתגובה המקורית, מרוצה? קישרתי לאיפה שחזרתי בי בהודעה הנ״ל. ע״ש.

ואני כותב שלכאורה לא מצינו מי שיחוש לזה למעשה.