ניכר מדבריך שבאמת בא לדון, באמת להוכיח, ולא באת להיות צודק. ואכן, רוב דבריך נתיישבו על לייבי, אך דבר אחר אכתי מטריד את מנוחתי, והיינו, מה אכפ''ל מאיזה טעם כתב הגרשז''א להתיר, הרי סו''ס אם יש שו''ע מפורש הרי מעתה אין מקום להתיר, תם ונשלם, ואיך יצאה הוראה תחת ידו להתיר.