אור השבת - טורטיה

קורסיה

Well-known member
מה ש @הרב שמעון ללוש שליט"א דיבר בשבוע שעבר (פרשת תצוה) שעל טורטיה מטוגנת יש לברך מזונות משום שהיא נעשית טפילה למילוי שבתוכו והעיקר הוא הבשר והמילוי, וגם באולמות מביאים אותם רק כמנה ראשונה ואין היא עיקר האכילה

לכאורה לא תמיד המציאות כך, שהרי ישנם ברחבי הארץ מסעדות שלמות רק לטורטיה והיא מנה חשובה מאוד ומשביעה, ומדוע נחשיב אותה כטפלה לבשר, בשונה משאר לחמים שממלאים בהם בשר? ואינו דומה לבורקס או סיגרים, שהם ניכרים שבאו לאכילת עראי מפני גודלם ואינם מאכל חשוב, ואף אם יאכלו כתחליף לארוחה, זה רק מוכיח שהוא תחליף מהיר ואינו עיקרי.

וראיתי בתשובת הרב בקובץ בית יוסף משם ראיתי את דברי מרן ביבי"א ח"ח ס' כא אות ו' בדין הכנפייה שאחר ממלאים אותה לאחר אפייתה באגוזים ושקדים וסוכר ואח"כ מטגנים אותה בשמן ונותנים עליה דבש, בודאי שאחר כל זה לא נשאר עליה צורת לחם, ואף שנאפית מקודם, מ"מ ע"י הטיגון יצאה מתורת לחם, ואין לברך עליה המוציא אלא במ"מ, ודומה למה שכתב הרמב"ם בתשובה שהקטאייף על אף שהוא המוציא אם אח"כ מילאוהו וטיגנוהו בשמן מברך עליו במ"מ. עכ"ל. ומכל זה משמע שכל הסיבה לברך מזונות בגלל שמלאוהו במיני מתיקה ומחמת הטיגון פקע ממנו תורת לחם. אך בטורטיה המציאות שונה שנשאר דומה למקור רק קצת יבש (מה שנקרא קריספי)

גם משו"ת ישכיל עבדי ח"א (ס' י אות לה) שהרב הביא בתשובה הנ"ל, אפשר להוכיח כנ"ל. שכתב לתרץ בדעת הרמב"ם, אם מברכים על הקטאייף המוציא, מדוע אם מלאוהו וטיגנוהו יתהפך ברכתו למזונות. ובתירוץ הראשון כתב - דמאחר דמילאם בפירות ותבלין וכיוצא נשתנו ונתבטלו מתורת לחם, דומיא דפת הנשרה ביין או חביצה שאין בפירורין כזית וה"נ ע"י המילוי והטיגון נתבטלו מתורת לחם. עכ"ל. ומוכח שכתב כן מחמת שכך היא המציאות, שע"י המילוי והטיגון כבר לא ניכר עליו שם פת, ולכן הוא דומה לפת הנשרה ביין ששם ודאי נשתנה כל צורת הלחם.

ואולי אפשר להוסיף ולומר, שמה שכתב הישכיל עבדי עוד תירוץ משום דדבר זה הווה ורגיל למלאם ולטגנם א"כ הוי כאילו בשעת אפייה היה דעתו לכך לאוכלו בטיגון בלי קביעות וא"כ כשטיגנו הדר דינא למפרע כאילו מעולם לא חל עליו החיוב מעיקרא. עכ"ל. כיוון שהוקשה לרב ישכ"ע שהרי גם ביין בעינן שיהיה פחות מכזית, ואף יותר מכזית מברך המוציא ואילו לפי דבריו נראה שקטאייף יש בו כזית. לכן הוצרך להביא עוד סברא.

ושבתי ובדקתי כיצד הדרך בחנויות של טורטיה ומצאתי שהרבה מהמנות שהם מציעים הם ללא טיגון וחלקן עם טיגון קל (בלי פירורי לחם). כך שקשה לומר שהטורטיה נעשית בשביל הטיגון, אלא ודאי שנעשית בשביל מילוי, אך מילוי לא הופך את הלחם למזונות

אשמח לקבל את תשובת הרב
 
שוב מצאתי בהלכה ברורה ח"ח אוצרות יוסף ר"ס י' שפירש כן בדעת הרמב"ם, שמחמת הטיגון נעשה מזונות, ולא מחמת המילוי, משום שדעת הרמב"ם שנילוש בשמן הוי פת הבאה בכיסנין ולא ממולא. ע"ש.
 
ב"ה
שלום וברכה,
לכאורה לא תמיד המציאות כך, שהרי ישנם ברחבי הארץ מסעדות שלמות רק לטורטיה והיא מנה חשובה מאוד ומשביעה, ומדוע נחשיב אותה כטפלה לבשר, בשונה משאר לחמים שממלאים בהם בשר?
את המציאות שכתבתי, היא ממה שהשיבו לי כל מי ששאלתי מאז שהייתי עסוק בכתיבת התשובה בקובץ בית יוסף מלפני כמה שנים ועד היום, תמיד משיבים לי פה אחד כפי שכתבתי בעניותי.
אבל גם לפי המציאות שכבודו הוסיף, לכאורה נצטרך לחלק בין מקומות כאלו, לכל האולמות המסעדות והבתים ששם זה בסגנון של מנה ראשונה ולא מנה עיקרית.
ובעיקר שאלתו מדוע נחשיב כטפלה לבשר בשונה מלחם ממולא בבשר, לענ"ד החילוק ברור מאד שכשאוכל לחם במילוי בשר מתכוין לאכול לחם ולשבוע ממנו וממלא אותו בבשר להשלים ולהשביח השביעה והטעם, אבל הלחם הוא עיקר לעצמו והבשר חשוב לעצמו, משא"כ טורטייא במילוי בשר, שמהות הדף בצק מקבל מהות של מעטפת בעלמא שעניינה לאחוז המילוי בקיבוץ אחד, ולכל היותר להוסיף מעט בטעם ובשביעה של הבשר שבתוכה. זה לא "לחם עם בשר", אלא "בשר שנתקבץ ונאחז ע"י מעטפת דקה של עיסה", והוא ממש כמו "ממולאים" של אורז בגמבה, שהאורז עיקר, והגמבה מעטפת לאחוז האורז, ורבים שלא אוכלים או לא מסיימים הגמבה, אלא את העיקר שהוא האורז עם התיבול בסגנונו היחודי במעטפת זו.
ראיתי בתשובת הרב בקובץ בית יוסף משם ראיתי את דברי מרן ביבי"א ח"ח ס' כא אות ו' בדין הכנפייה שאחר ממלאים אותה לאחר אפייתה באגוזים ושקדים וסוכר ואח"כ מטגנים אותה בשמן ונותנים עליה דבש, בודאי שאחר כל זה לא נשאר עליה צורת לחם,
לא ידעתי מדוע ודאי לא נשאר צורת לחם, אדרבא בכל הפוס' שדברו מדברי הרמב"ם הללו לא נזכר מאומה מאיבוד צורת לחם, רק שקיבל מהות חדשה של עראי ותול"מ. והרי דברי הרמב"ם איירי לכל היותר בכמו מופלתא שמצפה אותה בדבש ומטגן, וכי איבדה צורת לחם?!
ודומה למה שכתב הרמב"ם בתשובה שהקטאייף על אף שהוא המוציא אם אח"כ מילאוהו וטיגנוהו בשמן מברך עליו במ"מ. עכ"ל. ומכל זה משמע שכל הסיבה לברך מזונות בגלל שמלאוהו במיני מתיקה ומחמת הטיגון פקע ממנו תורת לחם. אך בטורטיה המציאות שונה שנשאר דומה למקור רק קצת יבש
וכי בקטאייף איבד צורת לחם?! א"כ מדוע ירד למזונות, כי הפך למהות של עראי מחמת המתיקה ובזה איבדה "חשיבות פת". וה"נ ביארנו שהפך למהות של עראי שהוגדרה העיסה כמעטפת בעלמא, שזה הרבה יותר גריעותא מאילו טוגנה בפחות מכזית, או מחיפוי מתיקה, שעדין נחשבת לעיקר המאכל ואעפ"כ איבדה חשיבות פת, וק"ו שהוגדרה כמעטפת, שבזה איבדה חשיבות פת.
גם משו"ת ישכיל עבדי ח"א (ס' י אות לה) שהרב הביא בתשובה הנ"ל, אפשר להוכיח כנ"ל. שכתב לתרץ בדעת הרמב"ם, אם מברכים על הקטאייף המוציא, מדוע אם מלאוהו וטיגנוהו יתהפך ברכתו למזונות. ובתירוץ הראשון כתב - דמאחר דמילאם בפירות ותבלין וכיוצא נשתנו ונתבטלו מתורת לחם, דומיא דפת הנשרה ביין או חביצה שאין בפירורין כזית וה"נ ע"י המילוי והטיגון נתבטלו מתורת לחם. עכ"ל. ומוכח שכתב כן מחמת שכך היא המציאות, שע"י המילוי והטיגון כבר לא ניכר עליו שם פת, ולכן הוא דומה לפת הנשרה ביין ששם ודאי נשתנה כל צורת הלחם.
מחילה מכת"ר, א"כ מה הקשה הרב ישכיל עבדי, מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר?! ועוד דחביצא שאין בפירורין כזית הרי לא איבדה צורת לחם?!
ובאמת כשיתבונן כבודו יבחין בוודאי שכוונת הרב ישכיל עבדי מבוארת בקושיא, וכי בשביל מילוי יהפך למזונות אף שיש בו כזית? ותירץ, שאחרי המילוי נשתנו בהגדרתם, שנהפכו ממהות של לחם למהות של פת כסנין, כמו שבפת הנשרה ביין, שנשתנית מהותו מחמת שאיבד צורת לחם, או חביצא שהוא לחם מבושל או מטוגן בפחות מכזית, שאף שיש עליו צורת לחם אבל ירד בחשיבותו ע"י הטיגון בצירוף מדתו הקטנה מכזית, שלכן אין עליו עוד "חשיבות פת", ולכן אותו דבר כשמילא את הקטאייף בפירות ותבלין וטיגן איבד את "חשיבות הלחם" והפך למזונות, שזה עוד אופן שלישי שמונה הרב ישכיל עבדי להפוך המוציא למזונות, א. נשרה ביין, שאיבד צורתו וחשיבותו. ב. טוגן בפחות מכזית, שאיבד גודלו וגם בושל. ג. שנתמלא בפירות וטוגן, שאיבד מהותו כפת גמור שנאכל לקבע וטוגן כך. והרי הוא כמבואר.
ושבתי ובדקתי כיצד הדרך בחנויות של טורטיה ומצאתי שהרבה מהמנות שהם מציעים הם ללא טיגון וחלקן עם טיגון קל (בלי פירורי לחם). כך שקשה לומר שהטורטיה נעשית בשביל הטיגון, אלא ודאי שנעשית בשביל מילוי, אך מילוי לא הופך את הלחם למזונות
לענ"ד הבדיקה בזה צריכה להיות איך הדרך להגיש אותם, וכן להכין אותם בבית, ובזה לפי מה שאמרו לי מזה שנים כאמור, הוא: בבית, או ממלאים סלטים מגלגלים ואוכלים, ואז המוציא. או ממלאים עוף או בשר סוגרים מטגנים ואוכלים, ואז מזונות. ובאולמות, בבר שבחוץ מצוי חימום קל ע"ג משטח חם, ושם מורחים סלאטים מחממים קלות ומגישים ואוכלים, המוציא. ובפנים כמנה ראשונה, ממלאים בכל טוב בשר ודעימיה עוטפים מטגנים ואוכלים, מזונות. לפי שממציאות זו שביארו לי ועוד שאלות ששאלתי, נתקבל אצלי שהייעוד הוא לאחד משני האופנים, וכאמור. א"כ אף אם האופן האחד יותר קורה בפועל מהשני, אבל הייעוד במהותו הוא לאחד משני אופנים אלו, ולכן כשמגיע לייעד של המילוי וטיגון, נחשב שמעיקרא נעשה לכך, והרי הוא כמבואר.

וכמובן שאיני אומר קבלו דעתי, רק מבאר איך למדתי בעניותי נידון זה בזמנו, ובינתיים במשך השנים ככל שדיברו עימי נתחזק אצלי אמיתות הענין לענ"ד.

בברכה רבה,
שבוע טוב מוברך!
 
לכל האולמות המסעדות והבתים ששם זה בסגנון של מנה ראשונה ולא מנה עיקרית.
בתור מנה ראשונה מביאים גם כבד, דג אמנון או סלמון (שהוא גם יקר יותר), חזה עוף, קציצות, כל מיני בצקים ממולאים בשר. (זה מה שעולה בזיכרוני) וכי כל אלו נחשבים למנה לא חשובה בגלל שמביאים אותם ראשונה? במסעדות יכולים לשלם עליהם טבין ותקילין
לענ"ד החילוק ברור מאד שכשאוכל לחם במילוי בשר מתכוין לאכול לחם ולשבוע ממנו וממלא אותו בבשר להשלים ולהשביח השביעה והטעם, אבל הלחם הוא עיקר לעצמו והבשר חשוב לעצמו,
כך בדיוק נחשב הטורטיה, כפי שניסיתי להסביר, שכיום נהפך להיות מאכל חשוב ונפוץ מאוד בפני עצמו, לא פחות מלאפה (שגם היא ממולאת)

לענ"ד דברי ההלכה ברורה שהזכרתי למעלה ברור מללו. הרי אין לרמב"ם שלוש שיטות מה נקרא פת הבאה בכיסנין, אין לו מחלוקת כמו שאנו פוסקים. אלא רק נילוש בשמן ומיני מתיקה וכד'. ולכן כיון שע"י הטיגון נשתנה צורתו נחשב למזונות. ואם הרעיון היה רק מדין טפל, היה צריך לברך עליו כברכת הדבר הממולא, שכפי שכתבו בדין הכנפייה היה צריך לברך עליו העץ.
וכן כל לשונות הפוסקים כולל הרב ישכיל עבדי אין בהם משמעות של עיקר וטפל, אולי רק ברמז דק. ואם איתא שזו היתה כוונתם א"כ העיקר חסר מן הספר, למה כתבו הגדרה הנשמעת לצד אחד ולבסוף התכוונו לצד אחר? אלא יש לפרשם כפשוטם לענ"ד
 
חזור
חלק עליון