ואזכה לחדש
Active member
ניגש ישר ולענין.
אין שום דין במשפטי הממון שהוא לא 'הנהגה'.
יחלוקו - מה הסברא בזה, הרי פשוט שלא זה האמת וכי פשיטא לן ד"תרוויהו בהדי אגבהוה" [כדאמרי' בגמ' ב"ב ב:], הרי זהו מקרה רחוק שברור שזה לא מה שקרה, חוץ מזה א"א לא טען ככה, שניהם טענו שני טענות וזה שלכאו"א יש חצי זהו חידושם של בי"ד, וכמש"כ הפנ"י בדף ג: דאין דרכן של שותפין ללכת כך.
כדא"ג - אמנם ידועים דב' הרא"ש דאומר לעצמו מה בצע שאשמור נפשי וכ"ו וכ"ו אבל זה פשוט דלא זוהי הסברא אלא רק כעין דב' התוס' דבעי' ש'החלוקה תהיה יכולה להיות אמת' והיינו שרק צריך שסברת "כדא"ג" תהיה משהו מציאותי והיינו שאפשרי ע"י להגיע לאמת, ולעצם השאלה, אני חושב שהציבור מבין לבד שאין שום טעם לדין כדא"ג שזה באופן כמעט ברור אינו דין המביא לאמת.
הממע"ה - מה הסברא בזה?
הרי מה הנתבע טוען - שזה אצלו וכדי להוציא הימנו צריך הוכחות, לכאו' צ"ב דהרי גם התובע מודה שזה אמור להיות אצל הנתבע משום ש[כגון..]הלוהו ולכך ודאי שמעותיו יהיו ברשותו אז מה המעלה בזה שזה אצלו וא"כ כיום אין שום מעלה לנתבע יותר מהתובע דהרי שניהם מסכימים עם הסיטואציה רק כ"א מסביר אותה בצורה שונה,
וק' א"כ מה המעליותא ב"מוחזק".
חזקה מה שיש לאדם תח"י הרי אלו שלו - ידועים דברי הנו"ב דהא קיי"ל דאדם שמת ויש אצלו חפצים המעידים על זהותו ל"מ להתיר את אשתו, ולכאו' הא קיי"ל דחמשלתי"ש.
מרא קמא - כן, כן גם אני מכיר את הסברות של "מהי"ת להסתפק וכדו'" אבל למעשה אין טעם אמיתי להביא למרא קמא, דהרי כולם מודים שהוא היה המרא קמא, ומה זה מוכיח לגבי הויכוח בינהם אז למה מביאים לו,
בעלות- דבר הקשה בפנ"ע ואכמ"ל.
עדים - מהי"ת להאמינם, שמא שקרנים המה, שמא זוממין המה, [בזה אני לא בטוח, אבל לנו תמיד טענו שעדים זה לא 'בירור המציאות' אלא 'הנהגה' ואפשר לחלוק].
שודא דדיני - איזה כוח יש לבי"ד לעשות כאלו דברים.
תקפו כהן מוציאין מידו - מדוע מוציאין מידו הרי עכשו התוקף מוחזק ולהוציא הימנו זה להוציא ממוחזק.
אני יכול להמשיך עוד ועוד אבל אני חושב שהת"ח קלטו את הענין.
אלא מה המענה לכל השאלות הללו, הנהגה!
מישהו יכול לבאר לי מה זה 'הנהגה'?
אין שום דין במשפטי הממון שהוא לא 'הנהגה'.
יחלוקו - מה הסברא בזה, הרי פשוט שלא זה האמת וכי פשיטא לן ד"תרוויהו בהדי אגבהוה" [כדאמרי' בגמ' ב"ב ב:], הרי זהו מקרה רחוק שברור שזה לא מה שקרה, חוץ מזה א"א לא טען ככה, שניהם טענו שני טענות וזה שלכאו"א יש חצי זהו חידושם של בי"ד, וכמש"כ הפנ"י בדף ג: דאין דרכן של שותפין ללכת כך.
כדא"ג - אמנם ידועים דב' הרא"ש דאומר לעצמו מה בצע שאשמור נפשי וכ"ו וכ"ו אבל זה פשוט דלא זוהי הסברא אלא רק כעין דב' התוס' דבעי' ש'החלוקה תהיה יכולה להיות אמת' והיינו שרק צריך שסברת "כדא"ג" תהיה משהו מציאותי והיינו שאפשרי ע"י להגיע לאמת, ולעצם השאלה, אני חושב שהציבור מבין לבד שאין שום טעם לדין כדא"ג שזה באופן כמעט ברור אינו דין המביא לאמת.
הממע"ה - מה הסברא בזה?
הרי מה הנתבע טוען - שזה אצלו וכדי להוציא הימנו צריך הוכחות, לכאו' צ"ב דהרי גם התובע מודה שזה אמור להיות אצל הנתבע משום ש[כגון..]הלוהו ולכך ודאי שמעותיו יהיו ברשותו אז מה המעלה בזה שזה אצלו וא"כ כיום אין שום מעלה לנתבע יותר מהתובע דהרי שניהם מסכימים עם הסיטואציה רק כ"א מסביר אותה בצורה שונה,
וק' א"כ מה המעליותא ב"מוחזק".
חזקה מה שיש לאדם תח"י הרי אלו שלו - ידועים דברי הנו"ב דהא קיי"ל דאדם שמת ויש אצלו חפצים המעידים על זהותו ל"מ להתיר את אשתו, ולכאו' הא קיי"ל דחמשלתי"ש.
מרא קמא - כן, כן גם אני מכיר את הסברות של "מהי"ת להסתפק וכדו'" אבל למעשה אין טעם אמיתי להביא למרא קמא, דהרי כולם מודים שהוא היה המרא קמא, ומה זה מוכיח לגבי הויכוח בינהם אז למה מביאים לו,
בעלות- דבר הקשה בפנ"ע ואכמ"ל.
עדים - מהי"ת להאמינם, שמא שקרנים המה, שמא זוממין המה, [בזה אני לא בטוח, אבל לנו תמיד טענו שעדים זה לא 'בירור המציאות' אלא 'הנהגה' ואפשר לחלוק].
שודא דדיני - איזה כוח יש לבי"ד לעשות כאלו דברים.
תקפו כהן מוציאין מידו - מדוע מוציאין מידו הרי עכשו התוקף מוחזק ולהוציא הימנו זה להוציא ממוחזק.
אני יכול להמשיך עוד ועוד אבל אני חושב שהת"ח קלטו את הענין.
אלא מה המענה לכל השאלות הללו, הנהגה!
מישהו יכול לבאר לי מה זה 'הנהגה'?
