• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

אחת ולתמיד! מה זה 'הנהגה'?

ניגש ישר ולענין.
אין שום דין במשפטי הממון שהוא לא 'הנהגה'.
יחלוקו - מה הסברא בזה, הרי פשוט שלא זה האמת וכי פשיטא לן ד"תרוויהו בהדי אגבהוה" [כדאמרי' בגמ' ב"ב ב:], הרי זהו מקרה רחוק שברור שזה לא מה שקרה, חוץ מזה א"א לא טען ככה, שניהם טענו שני טענות וזה שלכאו"א יש חצי זהו חידושם של בי"ד, וכמש"כ הפנ"י בדף ג: דאין דרכן של שותפין ללכת כך.

כדא"ג - אמנם ידועים דב' הרא"ש דאומר לעצמו מה בצע שאשמור נפשי וכ"ו וכ"ו אבל זה פשוט דלא זוהי הסברא אלא רק כעין דב' התוס' דבעי' ש'החלוקה תהיה יכולה להיות אמת' והיינו שרק צריך שסברת "כדא"ג" תהיה משהו מציאותי והיינו שאפשרי ע"י להגיע לאמת, ולעצם השאלה, אני חושב שהציבור מבין לבד שאין שום טעם לדין כדא"ג שזה באופן כמעט ברור אינו דין המביא לאמת.

הממע"ה -
מה הסברא בזה?
הרי מה הנתבע טוען - שזה אצלו וכדי להוציא הימנו צריך הוכחות, לכאו' צ"ב דהרי גם התובע מודה שזה אמור להיות אצל הנתבע משום ש[כגון..]הלוהו ולכך ודאי שמעותיו יהיו ברשותו אז מה המעלה בזה שזה אצלו וא"כ כיום אין שום מעלה לנתבע יותר מהתובע דהרי שניהם מסכימים עם הסיטואציה רק כ"א מסביר אותה בצורה שונה,
וק' א"כ מה המעליותא ב"מוחזק".

חזקה מה שיש לאדם תח"י הרי אלו שלו - ידועים דברי הנו"ב דהא קיי"ל דאדם שמת ויש אצלו חפצים המעידים על זהותו ל"מ להתיר את אשתו, ולכאו' הא קיי"ל דחמשלתי"ש.

מרא קמא - כן, כן גם אני מכיר את הסברות של "מהי"ת להסתפק וכדו'" אבל למעשה אין טעם אמיתי להביא למרא קמא, דהרי כולם מודים שהוא היה המרא קמא, ומה זה מוכיח לגבי הויכוח בינהם אז למה מביאים לו,

בעלות- דבר הקשה בפנ"ע ואכמ"ל.

עדים - מהי"ת להאמינם, שמא שקרנים המה, שמא זוממין המה, [בזה אני לא בטוח, אבל לנו תמיד טענו שעדים זה לא 'בירור המציאות' אלא 'הנהגה' ואפשר לחלוק].

שודא דדיני - איזה כוח יש לבי"ד לעשות כאלו דברים.

תקפו כהן מוציאין מידו - מדוע מוציאין מידו הרי עכשו התוקף מוחזק ולהוציא הימנו זה להוציא ממוחזק.

אני יכול להמשיך עוד ועוד אבל אני חושב שהת"ח קלטו את הענין.
אלא מה המענה לכל השאלות הללו, הנהגה!
מישהו יכול לבאר לי מה זה 'הנהגה'?
 
כל המושג פשרה זה כאשר אין אפשרות להגיע לחקר האמת
וכדי שיוכלו לחיות ביחד אנשים יש פשרות לכל מיני דברים
ועושים את הפשרות הכי קרוב לאמת וכעין הרא''ש שהבאת לגבי כדא''ג
ובזה אולי מתיישבת הסתירה הידועה בין הרא''ש שם לראש בתשובה האם כדא''ג הנהגה או דין
 
כל המושג פשרה זה כאשר אין אפשרות להגיע לחקר האמת
וכדי שיוכלו לחיות ביחד אנשים יש פשרות לכל מיני דברים
ועושים את הפשרות הכי קרוב לאמת וכעין הרא''ש שהבאת לגבי כדא''ג
ובזה אולי מתיישבת הסתירה הידועה בין הרא''ש שם לראש בתשובה האם כדא''ג הנהגה או דין
אגב, הסתירה מהרא"ש שם שכתוב שזה סילוק.
 
ניגש ישר ולענין.
מפחיד...
הרי זהו מקרה רחוק שברור שזה לא מה שקרה,
חסר לך באמונת חכמים, יינך יין נסך, אם חז"ל אומרים שזה מה שהיה - אז זה מה שהיה, ואם זה לא ככה - באמת הדין משתנה.
כמו שבחוקותיהם יש מקרים שבית המשפט [ייחרב במהרה] לא מתערב, ה"ה להבדיל רבי רבבות הבדלות, גם בדיננו יש מקרים שאנחנו לא מתערבים, וזהו הרעיון של כדא"ג, שכיון שאיננו מתערבים, תעשה מה שבא לך.
הממע"ה - מה הסברא בזה?
גמ' מפורשת בב"ק מו:, א"ר שמואל בר נחמני מניין להמוציא מחבירו עליו הראיה שנאמר (שמות כד, יד) מי בעל דברים יגש אליהם יגיש ראיה אליהם מתקיף לה רב אשי הא למה לי קרא סברא הוא דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא, ומי שהסברא הפשוטה הזו לא מתיישבת לו על המח, צריך ליישר את שכלו לשכל התורה,
הרי מה הנתבע טוען - שזה אצלו וכדי להוציא הימנו צריך הוכחות, לכאו' צ"ב דהרי גם התובע מודה שזה אמור להיות אצל הנתבע משום ש[כגון..]הלוהו ולכך ודאי שמעותיו יהיו ברשותו אז מה המעלה בזה שזה אצלו וא"כ כיום אין שום מעלה לנתבע יותר מהתובע דהרי שניהם מסכימים עם הסיטואציה רק כ"א מסביר אותה בצורה שונה,
לצערי הרב, לא זכיתי להבין את קושייתך, נכון שהתובע מודה שצריך להיות אצל הנתבע, אבל מה הוא טוען? שזה לא אמור להיות אצל הנתבע, אז בתור דיין אני אמור להסתכל כפי ראות עיניי ['אין לדיין אלא מה שעיניו רואות'], וזה בדיוק הטענה של המוציא מחבירו עליו הראיה, בשביל לשנות את הסתכלות הדיין על המקרה, אתה צריך להביא ראיה, בשביל לשנות מהפשטות.
חזקה מה שיש לאדם תח"י הרי אלו שלו - ידועים דברי הנו"ב דהא קיי"ל דאדם שמת ויש אצלו חפצים המעידים על זהותו ל"מ להתיר את אשתו, ולכאו' הא קיי"ל דחמשלתי"ש.
מה זה קשור להנהגה?
מרא קמא - כן, כן גם אני מכיר את הסברות של "מהי"ת להסתפק וכדו'" אבל למעשה אין טעם אמיתי להביא למרא קמא, דהרי כולם מודים שהוא היה המרא קמא, ומה זה מוכיח לגבי הויכוח בינהם אז למה מביאים לו,
כנ"ל לגבי המע"ה.
בעלות- דבר הקשה בפנ"ע ואכמ"ל.
???
שודא דדיני - איזה כוח יש לבי"ד לעשות כאלו דברים.
הכח שהתורה נתנה להם, כח המשפט והצדק, וכמובן שזה מבוסס על כך שהדיינים הם אנשים כשרים ועל כך שאין להם אלא מה שעיניהם רואות, הקשר להנהגה שוב לא ברור.
תקפו כהן מוציאין מידו - מדוע מוציאין מידו הרי עכשו התוקף מוחזק ולהוציא הימנו זה להוציא ממוחזק.
כיון שנעשה בדרך של תקיפה. זה לא שייך לו. גם בגזלן תשאל את אותה שאלה.
אלא מה המענה לכל השאלות הללו, הנהגה!
לא ברור, וכנ"ל.
מישהו יכול לבאר לי מה זה 'הנהגה'?
את המושג הנהגה שמעתי לראשונה בחיי לגבי ענייני ספיקות, בתחילת הש"ש והשער"י כולם מדברים ע"ז, ישנו צד שכשאומרים סד"א לחומרא זה לא הוכרע בבירור, שהרי תמיד יישאר הצד השני, אך מכיון שהתורה מכסה את כל שטחי ותחומי החיים, לכן יש לה מה להורות לך גם במקרים מסופקים, יש דרכי הנהגה גם כשהמציאות לא ברורה, זהו ענינה של ההנהגה, ואותו ענין שייך גם בדיני ממונות. [בפרט, שבסופו של דבר גם דיני ממונות תלויים בתורה, אז גם פה היא יכולה לצוות לך כיצד להתנהג].
 
הרב @יהויחז במחמכ"ת , חבל לבזבז את זמנך, אינך מונח בסוגיות הללו כלל וכלל, אתה עונה מ'חסרון ידיעה' ולא מ'ידיעה'.
כך יצא לי מכל שלל תשובותיך, שאעלו חיוך על פני.
ייש"כ על ה'ושמחת בחגך'.
דמגוגיה זולה ופשוטה, מחילה, אבל זה אפילו קצת תינוקי, יש לך תשובות למה שכתבתי? ובכלל מאיפה אתה יודע אם אני מונח או לא מונח. לא יודע למה יש לי תחושה שאתה בחור בישיבה קטנה גג שיעור ב' שמנסה לעשות לומדע'ס.
 
חסר לך באמונת חכמים, יינך יין נסך, אם חז"ל אומרים שזה מה שהיה - אז זה מה שהיה, ואם זה לא ככה - באמת הדין משתנה.
א. הגמ' עצמה נוקטת בלשון 'אימור בהדי אהדדי אגבוהה' וכן בלשון ד'איכא למימר' ותו לא.
ב. הגמ' ס"ה אומרת שזה ודאי שבועת שוא מחמת שאפשר לומר שהם הגביהו יחד או שזה לא ודאי רמאי ושוב פעם, לא בגלל שבודאות הם הגביהו יחד אלא מחמת שזה שייך במציאות, עיי"ש ב"מ ב: וג.
כמו שבחוקותיהם יש מקרים שבית המשפט [ייחרב במהרה] לא מתערב, ה"ה להבדיל רבי רבבות הבדלות, גם בדיננו יש מקרים שאנחנו לא מתערבים, וזהו הרעיון של כדא"ג, שכיון שאיננו מתערבים, תעשה מה שבא לך.
ידועים דב' הרא"ש שזהו דין מסברא כמו שהבאתי לעיל, ורק בשו"ת הרשב"א באיזה שהוא מקום כתוב שזהו 'סילו', ורבו הבי' בזה.
וכן איתא ברשב"ם בב"ב לג א: "והרי הוא זכה בו מן הדין בדין כל דאלים גבר ואעפ שהודה עכשיו שהוא שלך הרי הוא כנותן לך את האילן מדעתו אף על פי שלא זכית בו מן הדין" עיי"ש.
מ' מפורשת בב"ק מו:, א"ר שמואל בר נחמני מניין להמוציא מחבירו עליו הראיה שנאמר (שמות כד, יד) מי בעל דברים יגש אליהם יגיש ראיה אליהם מתקיף לה רב אשי הא למה לי קרא סברא הוא דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא, ומי שהסברא הפשוטה הזו לא מתיישבת לו על המח, צריך ליישר את שכלו לשכל התורה,
עי' קובץ הערות סי' עא שהאריך בזה.
ושמעתי לבאר שכל הסוגיא שם עוסקת ב'רעותא של המוציא' ולא על ה'טיבותא של המחזיק' יעוי"ש שמביאים פסוקים כעין 'מי בעל דברים וכ"ו' וכן 'הממע"ה' ומאן דכאיב ליה כאיבא.
ולא חסר בזה ביאורים.
לצערי הרב, לא זכיתי להבין את קושייתך, נכון שהתובע מודה שצריך להיות אצל הנתבע, אבל מה הוא טוען? שזה לא אמור להיות אצל הנתבע, אז בתור דיין אני אמור להסתכל כפי ראות עיניי ['אין לדיין אלא מה שעיניו רואות'], וזה בדיוק הטענה של המוציא מחבירו עליו הראיה, בשביל לשנות את הסתכלות הדיין על המקרה, אתה צריך להביא ראיה, בשביל לשנות מהפשטות.
קיי"ל דתק"כ מוציאין מידו, ואל תצעק עלי לפני שאתה מבין למה אני מתכוון.
מה זה קשור להנהגה?
כפי שהסברתי בקצרה, דהא קיי"ל דחמשלתי"ש בשבועות לד ועוד, ומאידך גיסא אומר הנו"ב שלגבי היתר הגונה לגלות האם הוא בעלה או לא ע"י החפצים שנמצאים אצלו, התם אין סברא של חמשלתי"ש, ורואים שחמשלתי"ש אינה דין בעצם, דהא א"כ אין הבדל בין עגונה לבין משפטי הממון, ע"כ דזוהי רק הנהגה במשפטי הממון ולכן לגבי אוסרים ל"א את הסברא הזאת.

הכח שהתורה נתנה להם, כח המשפט והצדק, וכמובן שזה מבוסס על כך שהדיינים הם אנשים כשרים ועל כך שאין להם אלא מה שעיניהם רואות, הקשר להנהגה שוב לא ברור.
לזה קוראים הנהגה, ואין ענין להתוכח על כך.
כנ"ל לגבי המע"ה.
אכן כן.
כיון שנעשה בדרך של תקיפה. זה לא שייך לו. גם בגזלן תשאל את אותה שאלה.
בגזלן אין לו כוח, ובתקפו כהן לשניהם יש את אותו הכוח בדיוק בחפץ.
אני יכול להמשיך להראות לך שאינך מונח בסוגיות וחבל על זמנך.
 
א. הגמ' עצמה נוקטת בלשון 'אימור בהדי אהדדי אגבוהה' וכן בלשון ד'איכא למימר' ותו לא.
וכיון שיש כזה צד, לכן ההכרעה היא שיחלוקו.
ידועים דב' הרא"ש שזהו דין מסברא כמו שהבאתי לעיל
מה זה סותר למה שאני אמרתי? נכון, זה דין מסברא, שאומר שבי"ד מסתלקים. לא הבנתי מה מצאת ברשב"ם דלא כוותי.
עי' קובץ הערות סי' עא שהאריך בזה.
ושמעתי לבאר שכל הסוגיא שם עוסקת ב'רעותא של המוציא' ולא על ה'טיבותא של המחזיק' יעוי"ש שמביאים פסוקים כעין 'מי בעל דברים וכ"ו' וכן 'הממע"ה' ומאן דכאיב ליה כאיבא.
ולא חסר בזה ביאורים.
התשובה במילה אחת. התחמקות. אתה ניסית להבין מה הפירוש המע"ה. הסברתי לך. אין ענין בכח לא להבין.
קיי"ל דתק"כ מוציאין מידו, ואל תצעק עלי לפני שאתה מבין למה אני מתכוון.
שם הדיין ידע שהיתה תקיפה [אם הבנתי נכון למה אתה מתכוון, וזה לא בושה לא להבין למה אתה מתכוון, אתה כותב ברמזים].
לזה קוראים הנהגה, ואין ענין להתוכח על כך.
למה קוראים לזה הנהגה? זה דין ודאי. אם זה מה שאני רואה אז זה מה שאני פוסק. ענין ההנהגה ניתן במקום שיכול להיות לי צד שני, ואני נוקט להתנהג כמו צד פלוני, אך בדינים אם יש צד שני אז צריכים בדין להתייחס גם אליו.
ובתקפו כהן לשניהם יש את אותו הכוח בדיוק בחפץ.
מלבד הנקודה שהוא מוחזק בחפץ, היא נקודת פתיחה שמוסיפה המון.
אני יכול להמשיך להראות לך שאינך מונח בסוגיות וחבל על זמנך.
עדיין לא ראיתי.
 
ומה עם כל אלה, לא ענית לי תשובה.
לא ברור, וכנ"ל.
את המושג הנהגה שמעתי לראשונה בחיי לגבי ענייני ספיקות, בתחילת הש"ש והשער"י כולם מדברים ע"ז, ישנו צד שכשאומרים סד"א לחומרא זה לא הוכרע בבירור, שהרי תמיד יישאר הצד השני, אך מכיון שהתורה מכסה את כל שטחי ותחומי החיים, לכן יש לה מה להורות לך גם במקרים מסופקים, יש דרכי הנהגה גם כשהמציאות לא ברורה, זהו ענינה של ההנהגה, ואותו ענין שייך גם בדיני ממונות. [בפרט, שבסופו של דבר גם דיני ממונות תלויים בתורה, אז גם פה היא יכולה לצוות לך כיצד להתנהג].
 
חזור
חלק עליון