מתוך ה'מגדלות מרקחים':
וצודה לי ציד (כז ג)
הקשה החזקוני איך אכל יצחק אבינו משחיטת עשו, הרי הוא היה מומר לעבודה זרה, דאסור לאכול משחיטתו. ואע"ג דיצחק אבינו לא היה יודע שהוא רשע, מ"מ איך מסתייע מילתא שיאכל דבר איסור, הרי אין הקב"ה מביא תקלה ע"י הצדיקים.
ותירץ שם דבאמת מה שהיה רגיל לאכול מצידו היה קודם שנעשה מומר, ועכשיו שנעשה מומר באמת לא אכל מצידו שהרי הקדימו יעקב. ובתוס' השלם כתבו ליישב עוד, די"ל דקודם מתן תורה שאני, ואע"פ שקיימו האבות את כל התורה, וצ"ב.
והנה בטעם הפסול של שחיטת מומר, בפסקי הריא"ז חולין ד. מבואר דהוי רק משום חשש דילמא לא שחיט שפיר, ואם עומד על גביו וראה ששחט כדין מותר לאכול משחיטתו. ולפי"ז מעיקרא לא קשה הקו' הנ"ל, די"ל דהאמת היתה דעשו שחיט שפיר, ואין פסול בעצם בשחיטתו, א"כ אין בזה משום תקלה ע"י הצדיקים.
אמנם דעת התוס' שם ג: דהפסול הוא מטעם דאינו "בר זביחה", והיינו דכדי להיות בר זביחה לא די במה שהוא מצווה על שחיטה אלא בעינן שיהיה מצווה ועושה. ולפי דעה זו יש לבאר התירוץ הנ"ל דקודם מתן תורה שאני, דרק לאחר מתן תורה אז שייך דין "בר זביחה", אבל קודם מתן תורה בלא"ה אין שייך "בר זביחה" דהרי לא נצטוו על הזביחה, אלא דמ"מ נהגו האבות לשחוט כאילו הם בר זביחה, אך אין שייך חסרון במה שעובר על דיני שחיטה, כיון דבלא"ה אינו מצווה בזה, א"כ אינו מגרע מה שאינו שומר ומקיים הלכות שחיטה, ועדיין צ"ע.
וצודה לי ציד (כז ג)
הקשה החזקוני איך אכל יצחק אבינו משחיטת עשו, הרי הוא היה מומר לעבודה זרה, דאסור לאכול משחיטתו. ואע"ג דיצחק אבינו לא היה יודע שהוא רשע, מ"מ איך מסתייע מילתא שיאכל דבר איסור, הרי אין הקב"ה מביא תקלה ע"י הצדיקים.
ותירץ שם דבאמת מה שהיה רגיל לאכול מצידו היה קודם שנעשה מומר, ועכשיו שנעשה מומר באמת לא אכל מצידו שהרי הקדימו יעקב. ובתוס' השלם כתבו ליישב עוד, די"ל דקודם מתן תורה שאני, ואע"פ שקיימו האבות את כל התורה, וצ"ב.
והנה בטעם הפסול של שחיטת מומר, בפסקי הריא"ז חולין ד. מבואר דהוי רק משום חשש דילמא לא שחיט שפיר, ואם עומד על גביו וראה ששחט כדין מותר לאכול משחיטתו. ולפי"ז מעיקרא לא קשה הקו' הנ"ל, די"ל דהאמת היתה דעשו שחיט שפיר, ואין פסול בעצם בשחיטתו, א"כ אין בזה משום תקלה ע"י הצדיקים.
אמנם דעת התוס' שם ג: דהפסול הוא מטעם דאינו "בר זביחה", והיינו דכדי להיות בר זביחה לא די במה שהוא מצווה על שחיטה אלא בעינן שיהיה מצווה ועושה. ולפי דעה זו יש לבאר התירוץ הנ"ל דקודם מתן תורה שאני, דרק לאחר מתן תורה אז שייך דין "בר זביחה", אבל קודם מתן תורה בלא"ה אין שייך "בר זביחה" דהרי לא נצטוו על הזביחה, אלא דמ"מ נהגו האבות לשחוט כאילו הם בר זביחה, אך אין שייך חסרון במה שעובר על דיני שחיטה, כיון דבלא"ה אינו מצווה בזה, א"כ אינו מגרע מה שאינו שומר ומקיים הלכות שחיטה, ועדיין צ"ע.