מתוך ה'מגדלות מרקחים':
כי עפר אתה ואל עפר תשוב (ג יט)
בעבודה זרה ח. "יום שנברא בו אדם הראשון כיון ששקעה עליו חמה אמר אוי לי שבשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי ויחזור עולם לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, היה יושב ובוכה כל הלילה וחוה בוכה כנגדו, כיון שעלה עמוד השחר אמר מנהגו של עולם הוא, עמד והקריב שור שקרניו קודמין לפרסותיו, שנאמר ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס. והקשה בספר יד דוד לרבי דוד אופנהיים זצ"ל בפרשת אמור, הרי לא עברו על שור זה שבעה ימים, שהרי נברא בחמישי והקריבו אדם הראשון בשבת, והוי ליה מחוסר זמן בתוך שמונת ימים, שהוא פסול להקרבה כדכתיב "שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן" וגו'.
ובשם הגרי"ז תירצו [מובא בשיעורי בנו הגרמ"ד הלוי זצ"ל עה"ת כאן], דכיון שכל מעשה בראשית בקומתן ובצביונם נבראו, אם כן הוי כמו שור שעברו עליו שמונת ימים. ויש להטעים לפי הטעם שכתב החינוך במצוה רצ"ג לאיסור הקרבת מחוסר זמן, שהוא משום ששלימות הקרבן שיהיה מבן שמונת ימים והלאה, כי קודם לכן איננו ראוי לכל דבר, ולא יחמוד איש אותו לאכלה ולסחורה ולתשורה, א"כ כיון דבצביונם נבראו לא שייך טעם זה.
וביד דוד שם כתב ליישב, דכתיב "כי יולד" והיה שבעת ימים תחת אמו, שהדין שבעת ימים תחת אמו הוא רק היכא שנולד, אבל שור של אדם הראשון כיון שלא נולד, אין בו דין המתנת שבעה ימים. ויש להטעים לפי דברי הגמ' בשבת קלה: דהטעמא דקרא של איסור הקרבת מחוסר זמן, הוא משום חשש נפל דשמא לא כלו לו חדשיו, ואם כן זה שייך רק היכא שנולד, וכן לפי מה שאמרו בויקרא רבה אמור פכ"ז דהטעם משום שמא נגחתו אמו בלידתו והוא בעל מום, ואינו ניכר עד ז' ימים, וגם זה שייך רק היכא שנולד. ועי' עוד באלשיך ובויקרא רבה שם, שנראה עוד טעם דזהו מרחמי ה' על בריותיו, להשאיר את הולד ז' ימים תחת אמו, דאותם הימים נחת היא להם, וזה שייך ג"כ רק היכא דאיכא אם.
אך באמת קשה דא"כ הוי ליה יוצא דופן, שהוא גם כן פסול להקרבה כיון שלא נולד. [ובספר פתוחי חותם לרבי אברהם אנג'יל משלוניקי זצ"ל מנחות סט: כתב להסתפק האם שור היורד מן השמים או שנברא בספר יצירה כשר להקרבה, וכתב מתחילה דכמו שחיטים שירדו מן השמים כשרים למנחות כמבואר בגמ' שם לפי' התוס', ה"נ בהמה הנבראת בספר יצירה כשרה לקרבן, אך כתב להסתפק האם פסולה מטעם מחוסר זמן, ושוב כתב שם דאפילו אם אינה פסולה מטעם מחוסר זמן מ"מ יש לפסול מטעם יוצא דופן כיון שלא נולד. ועוד דהוי ליה יתום כיון שאין לו אם, עכ"ד].
ויש לדון דכל הני פסולים הם רק בקרבנות ישראל, אבל בקרבנות בני נח ליכא פסול של מחוסר זמן ויוצא דופן ויתום, ולכן אדם הראשון שפיר היה יכול להקריב הך שור שקרנותיו קודמות לפרסותיו, ואין בזה חסרון בין מצד פסול יוצא דופן ובין מצד פסול מחוסר זמן. אמנם עדיין יש להעיר קצת מאבות דרבי נתן פ"א שגם האיל שהקריב אברהם אבינו תחת בנו היה מששת ימי בראשית וקרנותיו קודמות לפרסותיו, והרי אברהם אבינו קיים את כל התורה עד שלא ניתנה.
כי עפר אתה ואל עפר תשוב (ג יט)
בעבודה זרה ח. "יום שנברא בו אדם הראשון כיון ששקעה עליו חמה אמר אוי לי שבשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי ויחזור עולם לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, היה יושב ובוכה כל הלילה וחוה בוכה כנגדו, כיון שעלה עמוד השחר אמר מנהגו של עולם הוא, עמד והקריב שור שקרניו קודמין לפרסותיו, שנאמר ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס. והקשה בספר יד דוד לרבי דוד אופנהיים זצ"ל בפרשת אמור, הרי לא עברו על שור זה שבעה ימים, שהרי נברא בחמישי והקריבו אדם הראשון בשבת, והוי ליה מחוסר זמן בתוך שמונת ימים, שהוא פסול להקרבה כדכתיב "שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן" וגו'.
ובשם הגרי"ז תירצו [מובא בשיעורי בנו הגרמ"ד הלוי זצ"ל עה"ת כאן], דכיון שכל מעשה בראשית בקומתן ובצביונם נבראו, אם כן הוי כמו שור שעברו עליו שמונת ימים. ויש להטעים לפי הטעם שכתב החינוך במצוה רצ"ג לאיסור הקרבת מחוסר זמן, שהוא משום ששלימות הקרבן שיהיה מבן שמונת ימים והלאה, כי קודם לכן איננו ראוי לכל דבר, ולא יחמוד איש אותו לאכלה ולסחורה ולתשורה, א"כ כיון דבצביונם נבראו לא שייך טעם זה.
וביד דוד שם כתב ליישב, דכתיב "כי יולד" והיה שבעת ימים תחת אמו, שהדין שבעת ימים תחת אמו הוא רק היכא שנולד, אבל שור של אדם הראשון כיון שלא נולד, אין בו דין המתנת שבעה ימים. ויש להטעים לפי דברי הגמ' בשבת קלה: דהטעמא דקרא של איסור הקרבת מחוסר זמן, הוא משום חשש נפל דשמא לא כלו לו חדשיו, ואם כן זה שייך רק היכא שנולד, וכן לפי מה שאמרו בויקרא רבה אמור פכ"ז דהטעם משום שמא נגחתו אמו בלידתו והוא בעל מום, ואינו ניכר עד ז' ימים, וגם זה שייך רק היכא שנולד. ועי' עוד באלשיך ובויקרא רבה שם, שנראה עוד טעם דזהו מרחמי ה' על בריותיו, להשאיר את הולד ז' ימים תחת אמו, דאותם הימים נחת היא להם, וזה שייך ג"כ רק היכא דאיכא אם.
אך באמת קשה דא"כ הוי ליה יוצא דופן, שהוא גם כן פסול להקרבה כיון שלא נולד. [ובספר פתוחי חותם לרבי אברהם אנג'יל משלוניקי זצ"ל מנחות סט: כתב להסתפק האם שור היורד מן השמים או שנברא בספר יצירה כשר להקרבה, וכתב מתחילה דכמו שחיטים שירדו מן השמים כשרים למנחות כמבואר בגמ' שם לפי' התוס', ה"נ בהמה הנבראת בספר יצירה כשרה לקרבן, אך כתב להסתפק האם פסולה מטעם מחוסר זמן, ושוב כתב שם דאפילו אם אינה פסולה מטעם מחוסר זמן מ"מ יש לפסול מטעם יוצא דופן כיון שלא נולד. ועוד דהוי ליה יתום כיון שאין לו אם, עכ"ד].
ויש לדון דכל הני פסולים הם רק בקרבנות ישראל, אבל בקרבנות בני נח ליכא פסול של מחוסר זמן ויוצא דופן ויתום, ולכן אדם הראשון שפיר היה יכול להקריב הך שור שקרנותיו קודמות לפרסותיו, ואין בזה חסרון בין מצד פסול יוצא דופן ובין מצד פסול מחוסר זמן. אמנם עדיין יש להעיר קצת מאבות דרבי נתן פ"א שגם האיל שהקריב אברהם אבינו תחת בנו היה מששת ימי בראשית וקרנותיו קודמות לפרסותיו, והרי אברהם אבינו קיים את כל התורה עד שלא ניתנה.