מתוך ה'מגדלות מרקחים':
וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים (ב כה)
בשמות רבה פרשה א' סי' ל"ו "וירא אלקים שעשו תשובה וכו', וידע אלקים שאפילו אחד בחבירו לא היה יודע אלא הקדוש ברוך הוא לבדו, וזה מכוון את לבו וזה מכוון לבו ועושין תשובה, ואף על פי שעשו תשובה לא יצאו משם אלמלא זכות האבות, מפני שמדת הדין מקטרגת עליהן על העגל שהיו עתידין לעשות", ע"כ. וקשה, הרי כתיב (בראשית כא יז) כי שמע אלקים אל קול הנער באשר הוא שם, ופירשו חז"ל דאע"פ שבניו עתידים להמית את ישראל בצמא, אין הקב"ה דן אותו אלא לפי מעשיו של עכשיו. א"כ למה לולי זכות אבות היה מועיל הקטרוג של מדת הדין.
וביפה תואר כתב ליישב דאע"פ שאין מענישין אדם על מה שעתיד לחטוא, מ"מ אינו ראוי שיעשו לו ניסים, [וישמעאל שאני דהיה שם מים והיה מחוסר רק לפקוח עיניהם לראותו]. ובמרכבת המשנה על המכילתא פרשת יתרו מכילתא דבחדש פרשה א' כתב ליישב, דעבודה זרה שאני דדנין בה על שם סופו, והביא שכן שיטת התנחומא לך לך סי' י"ג דעבודה זרה מכה לפניה, ולכן תשש כחו של אברהם אבינו כשהגיע למקום שעתיד ירבעם להעמד את עגלי הזהב, אע"פ שעדיין לא עבד. אמנם קשה על תירוצים אלו, דלקמן פרשה ג' איתא במדרש רבה להדיא גם על יציאת מצרים, ראה ראיתי בעני עמי ישראל, ב' ראיות, גם שעתידים לקבל את התורה, וגם שעתידים לחטוא בעגל, ואעפ"כ אין אני דן אותם אלא לפי מעשים של עכשיו ולא על מה שעתידים לחטוא, ע"כ. הרי דמהני ג"כ שיעשו להם ניסים, וגם בעבודה זרה.
ויש לתרץ על פי דברי הרמב"ם תשובה פ"ב ה"ב "התשובה היא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד וכו' ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם". ממילא בכדי שיוכלו להגאל בזכות התשובה לחוד, על זה אמרו במדרש בפרשה א' הנ"ל דלא היתה תשובה שלימה שיעיד עליה יודע תעלומות וכו', דאדרבה גלוי לפניו שעתידים לחטוא בעגל, וממילא לא הספיקה זכות התשובה, ולכן היו צריכים ג"כ לזכות אבות. אבל בפרשה ג' איירי לאחר שהקב"ה דן להצילם עכ"פ מצד זכות אבות, מ"מ נימא דכיון שעתידים לחטוא לא ינצלו מצד עונש על העתיד, ועל זה קאמר דאין עונשים את האדם על מה שעתיד לחטוא.
וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים (ב כה)
בשמות רבה פרשה א' סי' ל"ו "וירא אלקים שעשו תשובה וכו', וידע אלקים שאפילו אחד בחבירו לא היה יודע אלא הקדוש ברוך הוא לבדו, וזה מכוון את לבו וזה מכוון לבו ועושין תשובה, ואף על פי שעשו תשובה לא יצאו משם אלמלא זכות האבות, מפני שמדת הדין מקטרגת עליהן על העגל שהיו עתידין לעשות", ע"כ. וקשה, הרי כתיב (בראשית כא יז) כי שמע אלקים אל קול הנער באשר הוא שם, ופירשו חז"ל דאע"פ שבניו עתידים להמית את ישראל בצמא, אין הקב"ה דן אותו אלא לפי מעשיו של עכשיו. א"כ למה לולי זכות אבות היה מועיל הקטרוג של מדת הדין.
וביפה תואר כתב ליישב דאע"פ שאין מענישין אדם על מה שעתיד לחטוא, מ"מ אינו ראוי שיעשו לו ניסים, [וישמעאל שאני דהיה שם מים והיה מחוסר רק לפקוח עיניהם לראותו]. ובמרכבת המשנה על המכילתא פרשת יתרו מכילתא דבחדש פרשה א' כתב ליישב, דעבודה זרה שאני דדנין בה על שם סופו, והביא שכן שיטת התנחומא לך לך סי' י"ג דעבודה זרה מכה לפניה, ולכן תשש כחו של אברהם אבינו כשהגיע למקום שעתיד ירבעם להעמד את עגלי הזהב, אע"פ שעדיין לא עבד. אמנם קשה על תירוצים אלו, דלקמן פרשה ג' איתא במדרש רבה להדיא גם על יציאת מצרים, ראה ראיתי בעני עמי ישראל, ב' ראיות, גם שעתידים לקבל את התורה, וגם שעתידים לחטוא בעגל, ואעפ"כ אין אני דן אותם אלא לפי מעשים של עכשיו ולא על מה שעתידים לחטוא, ע"כ. הרי דמהני ג"כ שיעשו להם ניסים, וגם בעבודה זרה.
ויש לתרץ על פי דברי הרמב"ם תשובה פ"ב ה"ב "התשובה היא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד וכו' ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם". ממילא בכדי שיוכלו להגאל בזכות התשובה לחוד, על זה אמרו במדרש בפרשה א' הנ"ל דלא היתה תשובה שלימה שיעיד עליה יודע תעלומות וכו', דאדרבה גלוי לפניו שעתידים לחטוא בעגל, וממילא לא הספיקה זכות התשובה, ולכן היו צריכים ג"כ לזכות אבות. אבל בפרשה ג' איירי לאחר שהקב"ה דן להצילם עכ"פ מצד זכות אבות, מ"מ נימא דכיון שעתידים לחטוא לא ינצלו מצד עונש על העתיד, ועל זה קאמר דאין עונשים את האדם על מה שעתיד לחטוא.
