מתוך ה'מגדלות מרקחים':
והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו (יז יט)
בתוספתא סנהדרין פ"ד ה"ד, ואין רשות להדיוט לקרות בה [בספר התורה של המלך], שנאמר וקרא בו כל ימי חייו הוא ולא אחר. והקשו האחרונים, למה צריך ילפותא לזה שאסור להדיוט לקרות בה, תיפוק ליה שאסור להשתמש בכלי תשמישו של המלך כדתנן בסנהדרין כב. וילפינן לה מדכתיב שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך.
ובהגהות מים חיים לבעל הפרי חדש בהלכות מלכים פ"ג ה"א כתב דאסמכתא בעלמא הוא, ובאמת הוי מדין שאין משתמשין בכלי תשמישו, וכתב שמה"ט השמיטו הרמב"ם, משום דנכלל במה שכתב שאין משתמשין בשאר כלי תשמישו.
עוד יש לומר, שתשמיש של ספר תורה אינו דומה לשאר כלי תשמישו שהם לצורך גופו של המלך, אבל ספר תורה שהוא לצורך מצוה של המלך אינו נחשב כלי תשמישו, ולכך בעינן קרא לזה.
ויש לדון ליישב עוד, דהנה מצד שום תשים עליך מלך, יש לומר דהיתה מועילה מחילה של המלך, ואע"פ שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, מ"מ במקום מצוה שאני, וכדאיתא בסוטה מא. עי"ש, וא"כ היכא דאין להדיוט ס"ת אחר והמלך רוצה למחול לו בשביל מצות תלמוד תורה, היה מותר מצד דין כבוד מלכות, ולזה צריך קרא ד"וקרא בו" ולא אחרים.
ובנחל אשכול על האשכול הלכות ס"ת הביא תשובת אביו רבי אברהם אויערבך זצ"ל שכתב ליישב דנפקא מינה לענין מלך בן מלך, שמלך משתמש בשרביטו של מלך כדאיתא בסנהדרין שם, אך כאן הוי גזירת הכתוב "ולא אחר", וכן צידד האדר"ת בהערותיו על התוספתא סנהדרין שם, ועי' בספר עטרת זקנים בחי' עמ"ס סנהדרין מש"כ לדון בזה.
והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו (יז יט)
בתוספתא סנהדרין פ"ד ה"ד, ואין רשות להדיוט לקרות בה [בספר התורה של המלך], שנאמר וקרא בו כל ימי חייו הוא ולא אחר. והקשו האחרונים, למה צריך ילפותא לזה שאסור להדיוט לקרות בה, תיפוק ליה שאסור להשתמש בכלי תשמישו של המלך כדתנן בסנהדרין כב. וילפינן לה מדכתיב שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך.
ובהגהות מים חיים לבעל הפרי חדש בהלכות מלכים פ"ג ה"א כתב דאסמכתא בעלמא הוא, ובאמת הוי מדין שאין משתמשין בכלי תשמישו, וכתב שמה"ט השמיטו הרמב"ם, משום דנכלל במה שכתב שאין משתמשין בשאר כלי תשמישו.
עוד יש לומר, שתשמיש של ספר תורה אינו דומה לשאר כלי תשמישו שהם לצורך גופו של המלך, אבל ספר תורה שהוא לצורך מצוה של המלך אינו נחשב כלי תשמישו, ולכך בעינן קרא לזה.
ויש לדון ליישב עוד, דהנה מצד שום תשים עליך מלך, יש לומר דהיתה מועילה מחילה של המלך, ואע"פ שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, מ"מ במקום מצוה שאני, וכדאיתא בסוטה מא. עי"ש, וא"כ היכא דאין להדיוט ס"ת אחר והמלך רוצה למחול לו בשביל מצות תלמוד תורה, היה מותר מצד דין כבוד מלכות, ולזה צריך קרא ד"וקרא בו" ולא אחרים.
ובנחל אשכול על האשכול הלכות ס"ת הביא תשובת אביו רבי אברהם אויערבך זצ"ל שכתב ליישב דנפקא מינה לענין מלך בן מלך, שמלך משתמש בשרביטו של מלך כדאיתא בסנהדרין שם, אך כאן הוי גזירת הכתוב "ולא אחר", וכן צידד האדר"ת בהערותיו על התוספתא סנהדרין שם, ועי' בספר עטרת זקנים בחי' עמ"ס סנהדרין מש"כ לדון בזה.
◆ ◆ ◆
ויש להסתפק, בגדר הך גזירת הכתוב "וקרא בו ולא הדיוט", האם הוא באמת מצד כבוד המלך, ואע"פ שצריך ילפותא משום דמסברא אין זה חשוב תשמיש, מ"מ מה שנתחדש בהך גזה"כ הוא דגם זה הוי תשמיש ובכלל כבוד המלך, או דבאמת מצד כבוד המלך ודין אין משתמשין בשרביטו ליכא בזה, רק הוי דין חדש מצד "והיתה עמו", שאסור לאחר לקרות בספר תורה זה כדי שיהיה הס"ת פנוי למלך [וכצד זה מסתבר לפי התירוצים הנ"ל דנפק"מ היכא שלא שייך איסור אין משתמשין בשרביטו כגון ע"י מחילה או למלך אחר, דדוחק לומר שבזה החמירה התורה יותר מצד כבוד המלך, אלא דהוי דין חדש מצד והיתה עמו וממילא אסור גם באופנים שלא שייך האיסור של אין משתמשים בשרביטו].
והנה למלך היו שני ספרי תורה, כמבואר ברמב"ם מלכים פ"ג ה"א, אחד שמניחו בבית גנזיו שהוא מצווה בו ככל אחד מישראל שחייב במצות כתיבת ספר תורה, והשני לא יזוז מלפניו. ובספר אניה דיונה לרבי משה ליטש רוזנבוים זצ"ל דיין דפרשבורג בהלכות ס"ת סי' ע"ר פ"ב אות ד', כתב לדון בהך דינא ד"וקרא בו ולא הדיוט" האם דין זה הוא רק בס"ת השני שכותב לו המלך ותלוי בזרועו, או גם בהס"ת שיש למלך בבית גנזיו. ובפשוטו תלוי בהנ"ל, דאי הוי רק גילוי שגם זה בכלל כלי תשמישו א"כ אין חילוק, עכ"פ היכא שאירע שנשתמש המלך בס"ת שבבית גנזיו, אבל מצד הדין "והיתה עמו" זה שייך רק בהס"ת שעמו, [ובאמת קרא ד"וקרא בו" איירי בהך ס"ת].
עוד מסתפק שם, האם דין זה נוהג גם לאחר מיתת המלך. והנה אם הוי מצד כבוד מלכות, הרי דין "אין משתמשין בשרביטו" הוא גם לאחר מיתתו, שהרי אין מייבמין את אשתו של המלך מה"ט, אך אם הוי דין מצד "והיתה עמו", א"כ אין זה שייך אלא בחיי המלך.
ועי' בספר הנ"ל שכתב די"ל דכיון דכתיב "וקרא בו כל ימי חייו", ממילא גם הילפותא וקרא בו הוא ולא אחר הוי רק כל ימי חייו, וזה מתאים לדברינו. [ולפי זה נדחה תירוץ האחרונים הנ"ל דנפק"מ למלך אחר, דלאחר שעמד מלך אחר והמלך הראשון כבר מת א"כ באמת ליכא לדינא ד"וקרא בו" הוא ולא אחר].