תלמיד מר"ן
Well-known member
לחו"ר הפורום הנכבד
מרן שליט"א בילקו"י ברכות עמ' תלט בהלכה למעלה כתב וז"ל: אלמנה אסורה לגדל כלב מפני החשד, וכן הדין בכל אשה שאין לה בעל. וכל הרוצה לגדל כלב בתוך ביתו ילך לחכם לשאול על דבר ההלכה בנידונו.
ובהערות למטה כתב וז"ל : וכ׳ בשאילת יעב״ץ (סי׳ יז) דלרבויי נקט אלמנה, דלכל אשה אסור, אלא דסד״א לארמלתא שרי טפי, דלא בעיא ליה לטיול אלא לשמור הבית מאריא וגנבי, כיון דלית לה בעל אסור משום חשדא. ואצ״ל שאסור לנשים דעלמא שמגדלות אותו לשעשוע בלבד. דאיכא למיחש טפי מחשדא גרידא. דמתיא לידי זימה נמי. ולעולם אפי׳ בחד איתא להך חששא. ביחוד באותן המיוחדים לשעשוע וטיול. מיהו בטפי מחד פשיטא דאיסור גמור הוא לכל אדם ובכל כלב, אם לא כשיש לאדם בתים וחצרות הרבה שצריכין אחד, או לבעל צאן ובקר הרבה, דלא סגי ליה בחד אפי׳ לעדר אחד. עכ״פ יותר מהצורך לא הותר בשום אופן. משו״ה לא פסקוה הפוסקים. ואית ביה איסור מוסיף. ביחוד באותן כלבים חלקים שאין להן שערות וקונים אותן בדמים יקרים לשחק ולהשתעשע בהן. וגם משום מושב לצים אסור לשחוק עמהן. שהוא ממש מעשה ערלים בר מנן. ודי בזו הערה לאוזן שומעת.
ובהמשך העלה : ויש מקום לעיין לפ״ז, אם יש לאסור גם לאיש לגדל כלבה, שלפי הטעם שאסרו באלמנה לגדל כלב לכאורה יש גם לאסור על איש שחי לבדו (אלמן, גרוש) לגדל כלבה כדי שלא יבוא לידי מכשול. וכן יש לעיין איך הדין באשה גרושה, שלכאורה גם אצלה שייך הטעם שתאוותה מרובה (לאפוקי רווקה שעדיין לא טעמה טעם ביאה). אמנם למעשה נראה שאין לנו אלא מ״ש חז״ל לאסור להדיא, ואין לנו להוסיף איסורים מדעתנו, ואין לאסור אלא לאלמנה בלבד. וכן ראיתי בספר נטעי גבריאל (דיני יחוד פרק נה סעי׳ ה) שכתב שמותר לאיש לגדל כלבה.
לפי"ז מה דעתו הרמתה לאסור או להתיר?
מרן שליט"א בילקו"י ברכות עמ' תלט בהלכה למעלה כתב וז"ל: אלמנה אסורה לגדל כלב מפני החשד, וכן הדין בכל אשה שאין לה בעל. וכל הרוצה לגדל כלב בתוך ביתו ילך לחכם לשאול על דבר ההלכה בנידונו.
ובהערות למטה כתב וז"ל : וכ׳ בשאילת יעב״ץ (סי׳ יז) דלרבויי נקט אלמנה, דלכל אשה אסור, אלא דסד״א לארמלתא שרי טפי, דלא בעיא ליה לטיול אלא לשמור הבית מאריא וגנבי, כיון דלית לה בעל אסור משום חשדא. ואצ״ל שאסור לנשים דעלמא שמגדלות אותו לשעשוע בלבד. דאיכא למיחש טפי מחשדא גרידא. דמתיא לידי זימה נמי. ולעולם אפי׳ בחד איתא להך חששא. ביחוד באותן המיוחדים לשעשוע וטיול. מיהו בטפי מחד פשיטא דאיסור גמור הוא לכל אדם ובכל כלב, אם לא כשיש לאדם בתים וחצרות הרבה שצריכין אחד, או לבעל צאן ובקר הרבה, דלא סגי ליה בחד אפי׳ לעדר אחד. עכ״פ יותר מהצורך לא הותר בשום אופן. משו״ה לא פסקוה הפוסקים. ואית ביה איסור מוסיף. ביחוד באותן כלבים חלקים שאין להן שערות וקונים אותן בדמים יקרים לשחק ולהשתעשע בהן. וגם משום מושב לצים אסור לשחוק עמהן. שהוא ממש מעשה ערלים בר מנן. ודי בזו הערה לאוזן שומעת.
ובהמשך העלה : ויש מקום לעיין לפ״ז, אם יש לאסור גם לאיש לגדל כלבה, שלפי הטעם שאסרו באלמנה לגדל כלב לכאורה יש גם לאסור על איש שחי לבדו (אלמן, גרוש) לגדל כלבה כדי שלא יבוא לידי מכשול. וכן יש לעיין איך הדין באשה גרושה, שלכאורה גם אצלה שייך הטעם שתאוותה מרובה (לאפוקי רווקה שעדיין לא טעמה טעם ביאה). אמנם למעשה נראה שאין לנו אלא מ״ש חז״ל לאסור להדיא, ואין לנו להוסיף איסורים מדעתנו, ואין לאסור אלא לאלמנה בלבד. וכן ראיתי בספר נטעי גבריאל (דיני יחוד פרק נה סעי׳ ה) שכתב שמותר לאיש לגדל כלבה.
לפי"ז מה דעתו הרמתה לאסור או להתיר?