לכאורה זה מפורש בחובת הלבבות שצריך להתנהג על פי הטבע. וז"ל:
ספר חובות הלבבות שער ד - שער הביטחון פרק ד
ועם ברור אמונתו, כי ענינו מסור אל גזרות הבורא יתעלה ושבחירת הבורא לו, היא הבחירה הטובה, הוא חייב להתגלגל לסבות תועלותיו ולבחר הטוב כנראה לו מן הענין, והאלהים יעשה מה שקדמה בו גזרתו. והדומה לזה, כי אדם אף על פי שקצו ומדת ימיו קשורים בגזרת הבורא יתברך, יש על האדם להתגלגל לסבות החיים במאכל ובמשתה ומלבוש ובמעון כפי צרכו, ולא יניח את זה על האלהים, שיאמר: אם קדם בגזרת הבורא שאחיה, ישאיר נפשי בגופי מבלי מזון כל ימי חיי, ולא אטרח בבקשת הטרף ועמלו. וכן אין ראוי לאדם להכנס בסכנות בבטחונו על גזרת הבורא, וישתה סמי המות או שיסכן בעצמו להלחם עם הארי והחיות הרעות ללא דוחק, או שישליך עצמו בים או באש והדומה לזה ממה שאין האדם בטוח בהן ויסכן בנפשו. וכבר הזהירנו הכתוב מזה במה שאמר: לא תנסו את ה' אלהיכם וגו' כי איננו נמלט בזה מאחד משני דברים, או שימות ויהיה הוא הממית את עצמו והוא נתבע על זה, כאלו המית זולתו מבני אדם, אף על פי שמותו על הדרך ההוא בגזרת האלהים וברשותו. וכבר הזהירנו, שלא להמית שום אדם בשום גלגול באמרו: לא תרצח, וכל אשר יהיה המומת קרוב אל הממית, יהיה העונש יותר ראוי, כמ"ש: על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו וגו'. וכן מי שהמית את עצמו יהיה ענשו גדול בלי ספק, מפני שמשלו בזה כעבד, שצוהו אדוניו לשמר מקום לזמן ידוע והזהירו, שלא יפרד ממנו עד שיבא שליח אדוניו אליו. וכיון שראה, שבושש השליח לבא, נפרד מן המקום קודם בואו, וקצף עליו אדוניו והענישו עונש גדול. וכן הממית את עצמו, יוצא מעבודת האלהים אל המרותו, בהכנסו בסכנת המות. ועל כן אתה מוצא שמואל ע"ה אומר: איך אלך ושמע שאול והרגני, ולא נחשב לו לחסרון בבטחונו על האלהים, אך היתה התשובה מאלהים לו במה שמורה, כי זריזותו בזה משובחת, ואמר לו: עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח לה' באתי ושאר הענין. ואילו היה זה קצור בבטחונו, היתה התשובה אליו: אני אמית ואחיה וגו' או הדומה לו, כמ"ש למשה ע"ה עת שאמר לו: כי כבד פה וכבד לשון אנכי, מי שם פה לאדם וגו'. ואם שמואל עם תום צדקתו, לא הקל להכנס בסבה קטנה מסבות הסכנה, אף על פי שהיה נכנס בה במצות הבורא יתברך, כשאמר: מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי, כל שכן שיהיה זה מגונה מזולתו, מבלתי מצות הבורא יתעלה. או שינצל בעזרת הבורא יתברך לו ויאבדו זכיותיו ויפסיד שכרו, כמ"ש רז"ל בזה הענין: לעולם אל יעמד אדם במקום סכנה ויאמר שעושין לו נס שמא אין עושין לו נס ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו, ואמר יעקב אע"ה: קטנתי מכל החסדים וגו', ואמר המתרגם בפרושו: זעירין זכוותי מכל חסדין ומכל טבוון. וכמו שאמרנו בחיים ובמות, כן נאמר בחיוב תביעת סבות הבריאות והמזון והמלבוש והדירה, והמדות הטובות, ולהרחיק שכנגדם עם ברור אמונתו. כי הסבות אין מועילות אותו בזה כלום, אלא בגזרת הבורא יתברך, כאשר יש לבעל האדמה לחרש אותה ולנקותה מן הקוצים ולזרעה ולהשקותה, אם יזדמנו לו מים, ויבטח על הבורא ית' להפרותה ולשמרה מן הפגעים, ותרבה תבואתה ויברך אותה הבורא, ואין ראוי לו להניח האדמה מבלי עבודה וזריעה בבטחונו על גזרת הבורא, שתצמיח האדמה בלתי זרע שקדם לו. וכן בעלי המלאכה והסחורה והשכירות מצווין לחזר על הטרף בהם עם הבטחון באלהים, כי הטרף בידו ורשותו, ושהוא ערב בו לאדם ומשלימו לו באיזו סבה שירצה, ואל יחשב, כי הסבה תועילהו או תזיקהו מאומה. ואם יבא לו טרפו על פנים מאופני הסבות, אשר התעסק בהם, ראוי לו, שלא יבטח על הסבה ההיא וישמח בה ויוסיף להחזיק בה ויטה לבו אליה, כי יחלש בטחונו באלהיו. אך אין ראוי לו לחשב, כי תועילנו יותר ממה שקדם בדעת הבורא, ואל ישמח בהדבקו בה וסבובו עליה, אך יודה הבורא, אשר הטריפו אחר יגעתו ולא שם עמלו וטרחו לריק, כמ"ש: יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. ואמר אחד מן החסידים: אני תמיה ממי שנותן לחברו מה שגזר לו אצלו הבורא, ואח"כ יזכיר לו טובתו עליו בו ויבקש להודות אותו עליו. ויותר אני תמיה ממי שקבל טרפו ע"י אחר, מוכרח לתתו לו, ויכנע לו ויפייסהו וישבחהו, ואם לא יבואהו הטרף על הפנים אשר סבב עליהם, אפשר שטרף יומו כבר קדם אצלו והוא ברשותו, או שבא לו על פנים אחרים. ועל איזה פנים שיהיה, ראוי לו להתעסק בסבות, ואל ירפה מחזר עליהם, כשהם ראויות למדותיו ולגופו ולאמונתו ולעולמו, כאשר קדמתי, ויבטח עם זה על אלהיו, שלא יעזבהו ולא ירפהו ולא יתעלם ממנו, כמ"ש: טוב ה' למעוז ביום צרה וגו'. וכן נאמר בענין הבריאות והחולי, כי על האדם לבטח בבורא בזה ולהשתדל בהתמדת הבריאות בסבות, אשר מטבעם זה ולדחות המדוה במה שנהגו לדחותו, כמו שצוה הבורא יתעלה: ורפא ירפא, מבלי שיבטח על סבות הבריאות והחולי, שהן מועילות או מזיקות אלא ברשות הבורא, וכאשר יבטח בבורא, ירפאהו מחליו בסבה ובלתי סבה, כמ"ש: ישלח דברו וירפאם וגו', ואפשר שירפאהו בדבר המזיק הרבה, כמו שידעת מענין אלישע במים הרעים, כמו שכתוב: והמים רעים והארץ משכלת, שריפא היזקם במלח, וכן: ויורהו ה' עץ וישלך אל המים, ואמרו הקדמונים, שהיה עץ של הרדופני, וכמוהו: ישאו דבלת תאנים וימרחו על השחין ויחי, וכבר ידעת מה שהיה מענין אסא, כשבטח על הרופאים והניח בטחונו באלהים בחליו, מהמוסר והתוכחה לו, ואמר הכתוב: כי הוא יכאיב ויחבש וגו'.
