אמונה או טיפשות

אלעזר אטיאס

Active member
נשאלתי
האם אדם שלא סוגר את רכבו וביתו מטענה שאם זה אמור להיגנב אזי זה יגנב גם אם אסגור את ביתי
והנה ודאי שמי שנועל את ביתו אין זה חסרון אמונה [וכמבואר בתשובת מרן הגרע"י ביחו"ד (ג פה) לענין עשיית ביטוח
וכן באופן שקאי על שמירת הנפש התורה מצוה ונשמרתם מאוד לנפשותכם
וכל השאלה היא רק לגבי רכוש
ואם יש מקור שצריך השתדלות לשמור על ממונו שלו [לא של אחרים, ולא לאבד ממון בידים שזה איסור בל תשחית

תודה רבה
 
לכאורה זה מפורש בחובת הלבבות שצריך להתנהג על פי הטבע. וז"ל:

ספר חובות הלבבות שער ד - שער הביטחון פרק ד
ועם ברור אמונתו, כי ענינו מסור אל גזרות הבורא יתעלה ושבחירת הבורא לו, היא הבחירה הטובה, הוא חייב להתגלגל לסבות תועלותיו ולבחר הטוב כנראה לו מן הענין, והאלהים יעשה מה שקדמה בו גזרתו. והדומה לזה, כי אדם אף על פי שקצו ומדת ימיו קשורים בגזרת הבורא יתברך, יש על האדם להתגלגל לסבות החיים במאכל ובמשתה ומלבוש ובמעון כפי צרכו, ולא יניח את זה על האלהים, שיאמר: אם קדם בגזרת הבורא שאחיה, ישאיר נפשי בגופי מבלי מזון כל ימי חיי, ולא אטרח בבקשת הטרף ועמלו. וכן אין ראוי לאדם להכנס בסכנות בבטחונו על גזרת הבורא, וישתה סמי המות או שיסכן בעצמו להלחם עם הארי והחיות הרעות ללא דוחק, או שישליך עצמו בים או באש והדומה לזה ממה שאין האדם בטוח בהן ויסכן בנפשו. וכבר הזהירנו הכתוב מזה במה שאמר: לא תנסו את ה' אלהיכם וגו' כי איננו נמלט בזה מאחד משני דברים, או שימות ויהיה הוא הממית את עצמו והוא נתבע על זה, כאלו המית זולתו מבני אדם, אף על פי שמותו על הדרך ההוא בגזרת האלהים וברשותו. וכבר הזהירנו, שלא להמית שום אדם בשום גלגול באמרו: לא תרצח, וכל אשר יהיה המומת קרוב אל הממית, יהיה העונש יותר ראוי, כמ"ש: על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו וגו'. וכן מי שהמית את עצמו יהיה ענשו גדול בלי ספק, מפני שמשלו בזה כעבד, שצוהו אדוניו לשמר מקום לזמן ידוע והזהירו, שלא יפרד ממנו עד שיבא שליח אדוניו אליו. וכיון שראה, שבושש השליח לבא, נפרד מן המקום קודם בואו, וקצף עליו אדוניו והענישו עונש גדול. וכן הממית את עצמו, יוצא מעבודת האלהים אל המרותו, בהכנסו בסכנת המות. ועל כן אתה מוצא שמואל ע"ה אומר: איך אלך ושמע שאול והרגני, ולא נחשב לו לחסרון בבטחונו על האלהים, אך היתה התשובה מאלהים לו במה שמורה, כי זריזותו בזה משובחת, ואמר לו: עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח לה' באתי ושאר הענין. ואילו היה זה קצור בבטחונו, היתה התשובה אליו: אני אמית ואחיה וגו' או הדומה לו, כמ"ש למשה ע"ה עת שאמר לו: כי כבד פה וכבד לשון אנכי, מי שם פה לאדם וגו'. ואם שמואל עם תום צדקתו, לא הקל להכנס בסבה קטנה מסבות הסכנה, אף על פי שהיה נכנס בה במצות הבורא יתברך, כשאמר: מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי, כל שכן שיהיה זה מגונה מזולתו, מבלתי מצות הבורא יתעלה. או שינצל בעזרת הבורא יתברך לו ויאבדו זכיותיו ויפסיד שכרו, כמ"ש רז"ל בזה הענין: לעולם אל יעמד אדם במקום סכנה ויאמר שעושין לו נס שמא אין עושין לו נס ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו, ואמר יעקב אע"ה: קטנתי מכל החסדים וגו', ואמר המתרגם בפרושו: זעירין זכוותי מכל חסדין ומכל טבוון. וכמו שאמרנו בחיים ובמות, כן נאמר בחיוב תביעת סבות הבריאות והמזון והמלבוש והדירה, והמדות הטובות, ולהרחיק שכנגדם עם ברור אמונתו. כי הסבות אין מועילות אותו בזה כלום, אלא בגזרת הבורא יתברך, כאשר יש לבעל האדמה לחרש אותה ולנקותה מן הקוצים ולזרעה ולהשקותה, אם יזדמנו לו מים, ויבטח על הבורא ית' להפרותה ולשמרה מן הפגעים, ותרבה תבואתה ויברך אותה הבורא, ואין ראוי לו להניח האדמה מבלי עבודה וזריעה בבטחונו על גזרת הבורא, שתצמיח האדמה בלתי זרע שקדם לו. וכן בעלי המלאכה והסחורה והשכירות מצווין לחזר על הטרף בהם עם הבטחון באלהים, כי הטרף בידו ורשותו, ושהוא ערב בו לאדם ומשלימו לו באיזו סבה שירצה, ואל יחשב, כי הסבה תועילהו או תזיקהו מאומה. ואם יבא לו טרפו על פנים מאופני הסבות, אשר התעסק בהם, ראוי לו, שלא יבטח על הסבה ההיא וישמח בה ויוסיף להחזיק בה ויטה לבו אליה, כי יחלש בטחונו באלהיו. אך אין ראוי לו לחשב, כי תועילנו יותר ממה שקדם בדעת הבורא, ואל ישמח בהדבקו בה וסבובו עליה, אך יודה הבורא, אשר הטריפו אחר יגעתו ולא שם עמלו וטרחו לריק, כמ"ש: יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. ואמר אחד מן החסידים: אני תמיה ממי שנותן לחברו מה שגזר לו אצלו הבורא, ואח"כ יזכיר לו טובתו עליו בו ויבקש להודות אותו עליו. ויותר אני תמיה ממי שקבל טרפו ע"י אחר, מוכרח לתתו לו, ויכנע לו ויפייסהו וישבחהו, ואם לא יבואהו הטרף על הפנים אשר סבב עליהם, אפשר שטרף יומו כבר קדם אצלו והוא ברשותו, או שבא לו על פנים אחרים. ועל איזה פנים שיהיה, ראוי לו להתעסק בסבות, ואל ירפה מחזר עליהם, כשהם ראויות למדותיו ולגופו ולאמונתו ולעולמו, כאשר קדמתי, ויבטח עם זה על אלהיו, שלא יעזבהו ולא ירפהו ולא יתעלם ממנו, כמ"ש: טוב ה' למעוז ביום צרה וגו'. וכן נאמר בענין הבריאות והחולי, כי על האדם לבטח בבורא בזה ולהשתדל בהתמדת הבריאות בסבות, אשר מטבעם זה ולדחות המדוה במה שנהגו לדחותו, כמו שצוה הבורא יתעלה: ורפא ירפא, מבלי שיבטח על סבות הבריאות והחולי, שהן מועילות או מזיקות אלא ברשות הבורא, וכאשר יבטח בבורא, ירפאהו מחליו בסבה ובלתי סבה, כמ"ש: ישלח דברו וירפאם וגו', ואפשר שירפאהו בדבר המזיק הרבה, כמו שידעת מענין אלישע במים הרעים, כמו שכתוב: והמים רעים והארץ משכלת, שריפא היזקם במלח, וכן: ויורהו ה' עץ וישלך אל המים, ואמרו הקדמונים, שהיה עץ של הרדופני, וכמוהו: ישאו דבלת תאנים וימרחו על השחין ויחי, וכבר ידעת מה שהיה מענין אסא, כשבטח על הרופאים והניח בטחונו באלהים בחליו, מהמוסר והתוכחה לו, ואמר הכתוב: כי הוא יכאיב ויחבש וגו'.
 
לדעתי זה לא קשור כ"כ לנידון דידן
דלענין פרנסה מבואר בגמרא (ברכות לה) דמעט עשו ועלו בידן
והנה גם אם לא לעבוד כלל זה דרגה גדולה
בנידון דידן זה יותר קל כי זה רק נידון על דבר שקיים
 
לא רואה בכלל מקום לשאלה.....
יעקב אבינו חזר על פחים קטנים בלילה לבדו למרות שלעולם יכנס אדם בכי טוב וכו' והמהלך בדרך יחידי וכו'... ולמדו מזה חז"ל שצדיקים ממונם חביב עליהם יותר מגופם..
וכן ר' מאיר חשש כ"כ לשמור על ממונו כידוע בגמ' המעשה דר' מאיר דייק בשמא...
ורב חסדא וכן אבא חלקיה שהיו הולכים בין הקוצים היו מגביהים בגדיהם אמרו זה (בשרו) מעלה ארוכה וזה (בגדיו) אינו מעלה ארוכה...
וכמה פעמים מקלים בהלכה במקום הפסד ממון, והתורה חסה על ממונם של ישראל...

מה שצריך לדון לדעתי אם הוא לא בכלל מאמרם "איזהו שוטה? המאבד מה שנותנים לו"...
 
נערך לאחרונה:
יישר כח
אבל המקורות שהבאת אינם לנידון דידן לפי דבמקרות הנ"ל זה איבוד ממונו בידים וזה איסור בל תשחית
אבל בנידון דידן השאלה היא לגבי לשמור על הקיים באופן שלא ודאי שיהיה נזק
 
יישר כח
אבל המקורות שהבאת אינם לנידון דידן לפי דבמקרות הנ"ל זה איבוד ממונו בידים וזה איסור בל תשחית
אבל בנידון דידן השאלה היא לגבי לשמור על הקיים באופן שלא ודאי שיהיה נזק
רואים מכל הנ"ל ומעוד הרבה מקורות, כמה הקפידו רבותינו על שמירת רכושם, ונהגו על פי דרך ההשתדלות הטבעית ע"מ לשמור את ממונם, שהרי מדוע יעקב חזר בלילה על זוטות?? הרי אם נגזר שיפסידם, לא יעזור שיחזור... ואם לא נגזר שיפסידם, הרי הם ימתינו לו עד מחר כשיאור היום... א"כ מה החיפזון לצאת בלילה כשיש סכנות??
וכן בר' מאיר אם נגזר שיפסיד כספו הרי יגנבו לו אותו גם מתחת לאדמה.. ואם לא נגזר שיפסיד מי יוכל לקחת ממנו? הן אמת שכשתלוי בבני אדם שהם בעלי בחירה, הבחירה נתונה בידם אן להרע או להיטיב, וכמו שכתב האורה"ח הקדוש שיותר קשה להנצל מבעל בחירה...
וכן אבא חלקיה ורב חסדא, אם נגזר שיקרעו בגדיהם הרי שהם יקרעו בכל זאת ואם לא נגזר שיקרעו אז מדוע צריכים להגביהם??
אלא רואים שעל האדם מוטלת החובה לעשות את ההשתדלות הנורמלית ע"פ הטבע, לשמור על רכושו שלא ינזק או יגנב...
וזה כלל לא סותר לעניין מה שנגזר בשמים, שהרי הקב"ה הוא זה שטבע את הטבע וכך רצונו שיתנהג העולם בצורה טבעית ולכן על האדם הרגיל (לאפוקי חסיד גמור כדלהלן בדברי הרמב"ן) מוטלת ההשתדלות להמנע מהיזק, ולהשיג המועיל לו, כפי ההשתדלות הנורמלית... ואם נגזר שיפסיד או ינזק כמובן שההשתדלות לא תועיל, אך ודאי שאם הוא לא עושה שום השתדלות, איהו דאזיק אנפשיה..

ואעתיק פה לשון הרמב"ן בפירושו לאיוב (לו ז) שמבאר באר היטב את העניין:

לא יגרע מצדיק עיניו - זה הכתוב מפרש ענין גדול בענין ההשגחה , ובאו בו פסוקים רבים. כי אנשי התורה והאמונה התמימה יאמינו בהשגחה , כי האל ישגיח וישמור אנשי מין האדם; כמו שכתוב "גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו" (יר' לב , יט); ואמר דוד: "כי כל לבבות דורש יי' וכל יצר מחשבות מבין" (דה"א כח , ט). ולא בא בתורה או בנבואה שיהיה האל משגיח ושומר אישי שאר הבריות שאינן מדברות , רק שומר את הכללים בכלל 'השמים וצבאם'; ולכן הותרה השחיטה לצורך האדם , וגם לכפר על נפשותינו בדמם על המזבח. והטעם הזה ידוע וברור , כי האדם , מפני שהוא מכיר את אלהיו , ישגיח עליו וישמור אותו; ולא כן שאר הבריות שאינן מדברות ואינן יודעות בוראם. ומן הטעם הזה ישמור את הצדיקים , כי כאשר לבם ועיניהם תמיד עמו , כן עיני יי' עליהם מראשית השנה ועד אחרית שנה (ע"פ דב' יא , יב) , עד כי החסיד הגמור הדבק באלהיו תמיד ולא יפרד , הדבק במחשבתו בו בענין מענייני העולם - יהיה נשמר תמיד מכל מקרי הזמן , אפילו ההוים בטבע , וישתמר מהם בנס יעשה לו תמיד , כאלו יֵחָשב מכת העליונים , אינם מבני ההויה וההפסד למקרי העתים; וכפי קרבתו להדבק באלהיו ישתמר שמירה מעולה. והרחוק מן האל במחשבתו ובמעשיו , ואפילו לא יתחייב מיתה בחטאו אשר חטא , יהיה משולח ונעזב (ע"פ יש' כז , י) למקרים. ובאו בזה פסוקים רבים: אמר דוד עליו השלום: "רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחשך ידמו" (? ש"א ב , ט); אמר , כי הקרובים אליו - בתכלית השמירה; והרחוקים ממנו מזומנים למקרים ואין להם מציל מן הנזק , כמו ההולך בחשך אשר נפילתו קרובה אם לא ישתמר וילך לאט (ראה מו"נ ג , יח). ואמר: "כי לא בחרב ובחנית יהושיע יי'" (ש"א יז , מז); וכתיב "עין יי' אל יראיו המיחלים לחסדו" (ראה תה' לג , יח); יאמר , כי עיניו עליהם כאשר הם מיחלים לו תמיד ונפשם דבקה עמו. ומפני שרוב העולם מן הכת הזאת האמצעית , צותה התורה החלץ הנלחמים , וענין משוח מלחמה להשיב היראים: "ולא ימס את לבב אחיו כלבבו" (דב' כ , ח); וכל תקון המערכות אשר בתורה או בנביאים , כגון "וישאל דוד ביי' ויאמר לא תעלה הסב אל אחריהם ובאת להם ממול בכאים" וגו' (ש"ב ה , כג); וכגון "לך ומשכת בהר תבור ולקחת עמך עשרת אלפים איש" (שו' ד , ו). כי אם ראוים הם , יוצאים במעט גוי ונוצחים בלי נשק , ואילו היו חייבים בנצוח עַם , לא יועיל למו; רק הענין , כי ראוים להתנהג בדרך הטבע והמקרה. והענין הזה בארו הרב זצ"ל ביאור יפה בספר מורה הנבוכים (ג , יח , נא) עכ"ל

א"כ אנחנו רובם ככולם מונהגים ע"פ טבע ודרך העולם, ולכן מוטלת עלינו ההשתדלות הטבעית. (ומה נקרא השתדלות נורמלית עיין במסילת ישרים פרק ט שמבאר זה בטטו"ד)
 
סתם שאלה,
קרה פעם שגנבים נכנסו לבית של מישהו דרך הדלת הפתוחה?
...
לנו קרה היינו אצל ההורים שבת נכנסו דרך הדלת לקחו לי את המפתחות של הרכב גנבו אותו, ובתוך הרכב שכחתי את התיק של המחשב ובתוכו המחשב עם כונן של אוצר החכמה ופרוייקט השו"ת וזה החלק הטוב.. על המחשב היו סיכומים של שנה וחצי בכולל ועוד סיכומים בהרבה נושאים הלכתיים וכלום לא היה מגובה בכלל לא ידעתי איך מגבים ושיש דבר כזה.. כפרת עוונות אמיתי הצטערתי כמה שבועות על זה.
וחוץ מזה גנבו את הארנק, ת"ז, כסף ועוד הרבה דברים את התיק של התפילין מצאתי זרוק בחוץ על הרצפה עם הטלית ימ"ש וזכרם חבורה של ערבים וכל זה בליל שבת, והמשטרה זיהתה את הרכב עבר את מחסום קלנדייה ואין שום סיכוי שהיא נכנסת לשטח הזה.
הם ל"ע באים מיד עם כלים "כבדים" ...
השאלה היא, אם כן, האם יש תועלת כל שהיא בנעילת הדלת?
אז כדאי לנעול שלפחות ישמעו משהו או יעכב אותם .
 
לנו קרה היינו אצל ההורים שבת נכנסו דרך הדלת לקחו לי את המפתחות של הרכב גנבו אותו, ובתוך הרכב שכחתי את התיק של המחשב ובתוכו המחשב עם כונן של אוצר החכמה ופרוייקט השו"ת וזה החלק הטוב.. על המחשב היו סיכומים של שנה וחצי בכולל ועוד סיכומים בהרבה נושאים הלכתיים וכלום לא היה מגובה בכלל לא ידעתי איך מגבים ושיש דבר כזה.. כפרת עוונות אמיתי הצטערתי כמה שבועות על זה.
וחוץ מזה גנבו את הארנק, ת"ז, כסף ועוד הרבה דברים את התיק של התפילין מצאתי זרוק בחוץ על הרצפה עם הטלית ימ"ש וזכרם חבורה של ערבים וכל זה בליל שבת, והמשטרה זיהתה את הרכב עבר את מחסום קלנדייה ואין שום סיכוי שהיא נכנסת לשטח הזה.

אז כדאי לנעול שלפחות ישמעו משהו או יעכב אותם .
עכשיו אתה מזכיר לי שחבר סיפר לי לפני שנים, שעובדי ניקיון בבניין נכנסו לביתו הפתוח ולקחו מהסלון לפטופ...
 
לנו קרה היינו אצל ההורים שבת נכנסו דרך הדלת לקחו לי את המפתחות של הרכב גנבו אותו, ובתוך הרכב שכחתי את התיק של המחשב ובתוכו המחשב עם כונן של אוצר החכמה ופרוייקט השו"ת וזה החלק הטוב.. על המחשב היו סיכומים של שנה וחצי בכולל ועוד סיכומים בהרבה נושאים הלכתיים וכלום לא היה מגובה בכלל לא ידעתי איך מגבים ושיש דבר כזה.. כפרת עוונות אמיתי הצטערתי כמה שבועות על זה.
וחוץ מזה גנבו את הארנק, ת"ז, כסף ועוד הרבה דברים את התיק של התפילין מצאתי זרוק בחוץ על הרצפה עם הטלית ימ"ש וזכרם חבורה של ערבים וכל זה בליל שבת, והמשטרה זיהתה את הרכב עבר את מחסום קלנדייה ואין שום סיכוי שהיא נכנסת לשטח הזה.
מצער לקרוא,
המקום ימלא חסרונך ..
 
לנו קרה היינו אצל ההורים שבת נכנסו דרך הדלת לקחו לי את המפתחות של הרכב גנבו אותו, ובתוך הרכב שכחתי את התיק של המחשב ובתוכו המחשב עם כונן של אוצר החכמה ופרוייקט השו"ת וזה החלק הטוב.. על המחשב היו סיכומים של שנה וחצי בכולל ועוד סיכומים בהרבה נושאים הלכתיים וכלום לא היה מגובה בכלל לא ידעתי איך מגבים ושיש דבר כזה.. כפרת עוונות אמיתי הצטערתי כמה שבועות על זה.
וחוץ מזה גנבו את הארנק, ת"ז, כסף ועוד הרבה דברים את התיק של התפילין מצאתי זרוק בחוץ על הרצפה עם הטלית ימ"ש וזכרם חבורה של ערבים וכל זה בליל שבת, והמשטרה זיהתה את הרכב עבר את מחסום קלנדייה ואין שום סיכוי שהיא נכנסת לשטח הזה.
ויי ישר עלה לי איזה דמות של רב שהיה עושה מזה מטעמים. שהערבים הללו קראו את הסיכומים שלך, והתגיירו כי זה הדליק להם את הניצוץ....
 
חזור
חלק עליון