אני צריך בוורד ספר שומר אמונים (מאמר בטחון והתחזקות עמוד רט"ו)

[יצחק כהן הי"ו]

ד"ה
נד) וז"ל שם מעשה נורא בעיר דמשק


תזכו למצוות

 

[ס"ט]

ד"ה
נד) וז"ל שם מעשה נורא בעיר דמשק


תזכו למצוות

איזה פרק זה?

 

[יצחק כהן הי"ו]

איזה פרק זה?

לא כתוב לי

אולי נד

 

[ס"ט]

לא כתוב לי

אולי נד

יש רק טז פרקים
עכ"פ זה לא מהשומר אמונים אלא הוספת המדפיסים. כמה דקות אעלה לכאן.

 

[ס"ט]

מצרף בבקשה את המעשה.
מן הראוי לציין שהמעשה במקורו הובא לראשונה בספר מתוק מדבש לרבי יצחק פרחי (פרק ה' דף יז ע"ב. והובא ג"כ בספר טעמי המנהגים למהרא"י שפרלינג עמ' תצז בהע' ע"ש.

מעשה נורא בעיר דמשק יע"א, בזמן הרב רבי משה גאלאנטי ז"ל, הוא היה איש צדיק חסיד בתכלית, והיה חכם בכל שבע חכמות אשר לא היה כמוהו בדורו, זולת גוי אחד ישמעאל, היה חכם בכל ז' חכמות שלם בכל, וזאת היתה יתירה להגוי מן החכם הרב האיש משה זלה"ה, שכל מי שהיה לו חולה, היה הולך אצל הגוי השי"ך הנזכר, והיה מתחנן לן שיתפלל על החולה, והיה מתפלל השי"ך בהתבודדות כחצי שעה, והיה אומר זה חי וזה מת בר מינן, להבדיל כרבי חנינא בן דוסא. וכאשר הגיעו הדברים באזני הרב ז"ל, תמה מאד על הדבר הזה, וכה אמר אל לבו, הזה הגוי יותר קדוש וטהור ממני, שמתגלים אליו ספרי חיים וספרי מתים, והלא עובד את ה' אני, ועוסק בתורת ה' ובמצותיו כל היום, ומדוע לא אהיה כמו הגוי השי"ך הזה, ולא תהא כהנת כפונדקית, ועל זה גדל צערו של הרב מאד, ויבקש אופן ללכת אל בית הגוי השי"ך הנזכר, ולהיות מצוי אצלו, ועל ידי גלגול דברים אפשר יגלה לו השי"ך באיזו סיבה זכה לכל הכבוד הזה.

ויקרא הרב את פרנס העיר, ויצו עליו לאמר, לך אצל השי"ך הנזכר, וכה תאמר אליו: רבן של ישראל שמע את שמעך הטוב, ויש את רצונו לבא אצלך ולהקביל פניך, אם תתן לו רשות, כי היה האיש ההוא גדול מעל כל השרים, וכל השרים הגדולים היו מרבים מתנות כדי לזכות לקבל פניו, ובאים ומשתחוים אליו כדי לקבל ברכתו, והוא לא היה יוצא מפלטין שלו החוצה, ולא היה מתראה להמון העם כלל. וילך פרנס העיר אצל השי"ך, וידבר אליו את כל דברי הרב אשר דבר. ויאמר אליו השי"ך, גם אני שמעתי את שמע הרב שלכם כי איש חכם הוא, וחפצי לראותו, ואם כן לך אמור לו בא יבא לא יאחר. וישב הפרנס אצל הרב, ויספר לו כל דברי השי"ך, ויקם הרב ז"ל וילך שם, ויהי כראות השי"ך פני הרב נשא חן בעיניו, ויקבלוהו בכבוד ובסבר פנים יפות, ויושיבהו לפניו ושאל בשלומו, ובתוך דבריהם שאל השי"ך את הרב ז"ל ויאמר: אני שמעתי עליך כי איש חכם אתה אתה, היש לך ידיעה בחכמה פלונית? ויאמר אליו, אדוני, חני אלקים מעט מחכמה הזאת, והתחיל השי"ךלנסות את הרב, ויפתח הרב את פיו בחכמה, וירא השי"ך כי הוא מלא וגדוש בזאת החכמה, והוא היה חושב בדעתו, כי אין כמוהו. וכאשר ראה חכמת הרב, קשר עמו אהבה רבה, וכה אמר אליו: אחי ידידי, דע לך כי שמחתני היום בחכמתך, כי על כן הנני מחלה פניך, שאל נא תמנע מהלוך אלי לפחות פעם אחת בשבוע, כדי להשתעשע עמך בחכמתך. וישלחהו בכבוד גדול.

וכאשר עברו ב' ימים, לא היה יכול לעמוד השי"ך מרוב התשוקה, וישלח אל הרב ב' אנשים עבדים, וסוס לרכוב עליו, למען יהא אליו בכבוד גדול, ויחבק לו וינשק לו, ויאמר אליו, דע לך ידידי כי משעת פרידתך ממני, נפשי עם נפשך קשורה, ולא יכולתי עוד להמתין ולהתאפק עד ששלחתי אחריך למען תבא אלי, למען השקיט להבת התשוקה. ובתוך הדברים שאל לו השי"ך היש לך ידיעה מחכמה פלונית, ויען הרב ויאמר, חנני אלקי"ם ויתן לי גם את זה, והתחיל ולישא וליתן באותה חכמה, וראה השי"ך שגם בזה מלא וגדוש, וישמח שמחה גדולה, ויאמר אליו: אם נא מצאתי חן בעיניך, תבא אלי בכל ב' ימים, וכן עשה הרב, כי חפץ הוא בתכלית המבוקש. והיה בא אצלו ב' פעמים בשבוע, עד שראה השי"ך שהרב בקי בתכלית בכל הז' חכמות, והשי"ך היה חסר ממנו הקדמה בחכמה בז', בלעדה לא יוכל להיות שלם בחכמה הזאת. ועל זה שאל השי"ך להרב, היש לך ידיעה בחכמה פלונית, ויאמר לו, שבח לקל יתברך, שאני שלם בחכמה הזאת. אזי נפל השי"ך לרגלי הרב, ויאמר אליו, אם נא מצאתי חן בעיניך, למדני נא את החכמה הזאת, כי היא נעלמה ממני. אז אמר לו הרב, אדוני, אני כשלמדתי כל אלו החכמות, ביוקר עמדו לי, ולא למדתי אותם בחנם, גם אני לא אלמד אותך בחנם. אמר השי"ך להרב, נקבה שכרך עלי, ואתם בכל אשר תשית עלי, מאחר שאני שלם בכל החכמות, ואם אני נותן כסף וזהב לרוב כדי להשיג זאת החכמה, ולא יחסר ממני דבר, הלא מצער היא. אז אמר לו הרב, חלילה לי אם אמכור החכמה הזאת במחיר כסף או זהב, כי אם בחכמה אחרת שתלמדני. אמר לו השי"ך, וכי נעלם דבר ממך, הרי כל מה שאני יודע אתה בקי יותר ממני, ומה החכמה אשר אני יודע ואין אתה יודע. אמר לו הרב, יש בך חכמה נפלאה והיא רחוקה ממני, אמר לו מה היא החמה הזאת. אמר לו מה שאתה מתפלל על החולים, וספרי חיים וכו' לפניך הם גלוים, זאת החכמה היא נעלמה ממני, אם אתה תודיעני סוד החכמה הזאת, גם אני אודיעך החכמה אשר ממך נסתרה.

אז אמר לו השי"ך, הקשית לשאול, ולא יתכן שאגלה הדבר הזה לשום נברא שבעולם. אמר לו הרב: וגם אני, אי אפשר שאגלה החכמה הזאת אשר ממך נעלמה, אם לא על ידי חלופין חכמה תחת חכמה. אמר לו השי"ך, דע ידידי שאני מושבע מאבותי שלא אגלה הדבר הזה לשום אדם. אמר לו הרב, וגם אני מושבע שלא ללמוד החכמה הזאת לשום נברא, אבל אני אומר כיון שהוא לטובתי, כדי ללמוד חכמה אחרת מה שאין בי, בודאי מותר לי, ואין כאן שבועה, אם כן גם אתה מותר לך, מאחר שאין אתה מוכר החכמה בדמים, כי אם בחכמה אשר אתה צריך לה, ובה תהיה מושלם בכל חכמה.

אז אמר לו השי"ך, הן לו יהי כדבריך, אבל קשה ממך הדבר, וירא אנכי שלא תוכל לעשות הדבר אשר צריך לדעת הסוד הגדול הזה, כי כבד ממך הדבר ולא תוכל עשוהו. אז אמר לו הרב, הרי אני מוכן לקבל עלי את כל הדבר הקשה, וכל אשר תאמר אלי אעשה.

אז אמר לו השי"ך, אם כן שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך, עתה קום ולך לביתך, והכן עצמך ביום הזה לעת ערב לקבל תענית ב' ימים רצופים, והזהר בסעודה שלא תאכל בשר ולא תשתה יין, ואחר הסעודה התקן עצמך לבית הטבילה, והלבש אותך מחלצות, ובשני ימים אלו שאתה מתענה, צריך שתטבול בקר וערב ופשפש במעשיך, כי אין צדיק בארץ כו'.

ויהי כאשר שמע הרב דברי השי"ך, נתלהב לבו ויאמר לו, כן אעשה כאשר דברת, ויאמר לו לך לשלום, וביום השלישי תבא אלי ואודיעך סוד הדבר הגדול הזה.

ויקם הרב, וילך אל ביתו בלב נשבר ונדכה, ויעש ככל אשר צוה עליו, ירד וטבל, ולבש בגדי לבן, וכן עשה בשני הימים כאשר צוה, והוא הוסיף שלא פסק תעניתו בליל השלישי. ויהי בבקר אחר גמר תפלתו הלך אצל השי"ך, וישא השי"ך את עיניו, וירא והנה הרב בא בלא כח, ויחרד לקראתו, ויאמר בא ברוך ה', שמצורת פניך ניכר שעשית ככל אשר צויתיך. אמר לו הרב, ועדיין אני בתענית. אמר לו השי"ך, יפה עשית ויישר כחך, מעתה בא עמי ואראה אותך הסוד הזה.

וילך אחריו אל חדר אחד, שמפתח חדר הזה לא היה נמסר לשום נברא כי אם בידו דוקא, ויפתח השי"ך את הפתח, ויכנסו שניהם יחדיו, ואת הדלת סגרו לבלתי יקרב איש זר אליהם, ויצאו מן החדר אל פרדס אחד נחמד למראה, ובאמצע הגן בריכה מלאה מים חיים נמשכת ממימי אמנה ופרפר, ובצד הבריכה ספסל אחד, ובו מוכנים ב' חליפות שמלות לבנות, אחד להרב ואחד לעצמו. ויאמר לו השי"ך להרב, הבה נרדה ונעשה טבילה טרם בואנו אל מקום המקודש, וירדו שניהם אל תוך הבריכה, ויעשו טבילה, ויחליפו שמלותיהם, וילכו שניהם יחדיו אל ירכתי הפרדס, והרב ז"ל משתאה ומחריש לדעת מה יהיה אחרית דבר.

וישא הרב עיניו, וירא בית אחד מבונה בתכלית היופי, ודלתותיו כסף מזוקק ומצוייר בכל מיני ציורים נאים, אשר אין כמוהו בהיכלי מלך, וכאשר קרב השי"ך לפתוח דלת הבית, אמר להרב הזהר להכנס לבית הזה במורא וברעדה, וממני תראה וכן תעשה. ויפתח הדלת, וירא והנה בנין מפואר לאין תכלית, ונגד פתח היכל קטן בתכלית היופי, ועל גבו פרוכת מרוקם באבנים טובות ומרגליות עד להפליא, ויכנס השי"ך אל הבית בחרדה גדולה, וישתחו ארצה ז' פעמים נגד ההיכל. ויחרד הרב חרדה גדולה עד מאוד, וחשב בדעתו שמא ח"ו יש איזה דבר בתוך ההכיל, ואיך אעשה כי השי"ך הזהירו שישתחוה, ועל כן טמטם עיניו הרב, ואמר 'שויתי ה' לנגדי' וישתחו לאפיו ארצה, כאשר עשה השי"ך, ואימה גדולה נפלה עליו, ויאמר לו השי"ך, קרב אל ההיכל הזה, ופתח אותו ושם תמצא מבוקשך, וזה אמר לו בקול נמוך ולב נשבר. מיד קרב הרב ופתח דלתי ההיכל, והמה היו זהב מזוקק, ואבנים טובות עליו, וירא בתוך ההיכל, לוח אחד בתכלית היופי, וכתוב בו צורת המנורה בציור נאה עד אין תכלית, וכתוב למעלה 'שויתי ה' לנגדי תמיד', ואותיות של שם הוי"ה גדולות מאד, והרב בראותו זה שמח שמחה גדולה בלבו, שלא השתחוה לבטלה, ופסע לאחוריו, והשתחוה ויצא, ויצאו שניהם יחדיו.

ויאמר לו הרב, אתה אמרת לי שם אמצא מבוקשי, והנה לא נתגלה לי דבר זולת אשר ראיתי. אמר לו השי"ך: תדע אחי, שאלו האותיות גדולות אשר ראית, זה שמו של מי שאמר והיה העולם, הוא הבורא הוא היוצר, והיה השי"ך חושב בדעתו שאין דבר זה נגלה לשום בריה, ועוד תדע אחי, כי בבוא אדם לחלות פני שאתפלל על חולה שיש לו, אני יורד וטובל, ונכנס אל הבית הזה אשר ראית, באימה וביראה, ואני מתפלל שם לפני ההיכל, ואחר גמר התפילה, אני פותח שער ההיכל, ואם אני רואה שאותיות השם הקדוש מאירים ומזהירים זר"ח רב, אני יודע שהוא חי, ואם אני ראה ענן וערפל סביביו, אני יודע שהוא מת. וראה חיבתך אחי, שגליתי לך מה שלא גליתי לשום בריה.

וחזר הרב לביתו, והוריד כנחל דמעה, וכה אמר: "אוי לנו מיום הדין, ומה הישמעאל הזה, על ידי שידע שזה שמו של הקב"ה, כמה כבוד גדול עשה לו, וכמה מורא ופחד עולה על ראשו בשעה שנכנס לשם, ועל ידי זה זכה לכל הכבוד הזה, ואנן מה נענה, מה נאמר שיוצר מזה היה ראוי לנו לעשות, ובפרט בהיותנו מזכירים שם ה' ללבוש חרדה, ע"כ המעשה הנורא.

 

[צאלח מנצור]

מאיפה הביא זאת כב'?

 

[יצחק כהן הי"ו]

מצרף בבקשה את המעשה.
מן הראוי לציין שהמעשה במקורו הובא לראשונה בספר מתוק מדבש לרבי יצחק פרחי (פרק ה' דף יז ע"ב. והובא ג"כ בספר טעמי המנהגים למהרא"י שפרלינג עמ' תצז בהע' ע"ש.

מעשה נורא בעיר דמשק יע"א, בזמן הרב רבי משה גאלאנטי ז"ל, הוא היה איש צדיק חסיד בתכלית, והיה חכם בכל שבע חכמות אשר לא היה כמוהו בדורו, זולת גוי אחד ישמעאל, היה חכם בכל ז' חכמות שלם בכל, וזאת היתה יתירה להגוי מן החכם הרב האיש משה זלה"ה, שכל מי שהיה לו חולה, היה הולך אצל הגוי השי"ך הנזכר, והיה מתחנן לן שיתפלל על החולה, והיה מתפלל השי"ך בהתבודדות כחצי שעה, והיה אומר זה חי וזה מת בר מינן, להבדיל כרבי חנינא בן דוסא. וכאשר הגיעו הדברים באזני הרב ז"ל, תמה מאד על הדבר הזה, וכה אמר אל לבו, הזה הגוי יותר קדוש וטהור ממני, שמתגלים אליו ספרי חיים וספרי מתים, והלא עובד את ה' אני, ועוסק בתורת ה' ובמצותיו כל היום, ומדוע לא אהיה כמו הגוי השי"ך הזה, ולא תהא כהנת כפונדקית, ועל זה גדל צערו של הרב מאד, ויבקש אופן ללכת אל בית הגוי השי"ך הנזכר, ולהיות מצוי אצלו, ועל ידי גלגול דברים אפשר יגלה לו השי"ך באיזו סיבה זכה לכל הכבוד הזה.

ויקרא הרב את פרנס העיר, ויצו עליו לאמר, לך אצל השי"ך הנזכר, וכה תאמר אליו: רבן של ישראל שמע את שמעך הטוב, ויש את רצונו לבא אצלך ולהקביל פניך, אם תתן לו רשות, כי היה האיש ההוא גדול מעל כל השרים, וכל השרים הגדולים היו מרבים מתנות כדי לזכות לקבל פניו, ובאים ומשתחוים אליו כדי לקבל ברכתו, והוא לא היה יוצא מפלטין שלו החוצה, ולא היה מתראה להמון העם כלל. וילך פרנס העיר אצל השי"ך, וידבר אליו את כל דברי הרב אשר דבר. ויאמר אליו השי"ך, גם אני שמעתי את שמע הרב שלכם כי איש חכם הוא, וחפצי לראותו, ואם כן לך אמור לו בא יבא לא יאחר. וישב הפרנס אצל הרב, ויספר לו כל דברי השי"ך, ויקם הרב ז"ל וילך שם, ויהי כראות השי"ך פני הרב נשא חן בעיניו, ויקבלוהו בכבוד ובסבר פנים יפות, ויושיבהו לפניו ושאל בשלומו, ובתוך דבריהם שאל השי"ך את הרב ז"ל ויאמר: אני שמעתי עליך כי איש חכם אתה אתה, היש לך ידיעה בחכמה פלונית? ויאמר אליו, אדוני, חני אלקים מעט מחכמה הזאת, והתחיל השי"ךלנסות את הרב, ויפתח הרב את פיו בחכמה, וירא השי"ך כי הוא מלא וגדוש בזאת החכמה, והוא היה חושב בדעתו, כי אין כמוהו. וכאשר ראה חכמת הרב, קשר עמו אהבה רבה, וכה אמר אליו: אחי ידידי, דע לך כי שמחתני היום בחכמתך, כי על כן הנני מחלה פניך, שאל נא תמנע מהלוך אלי לפחות פעם אחת בשבוע, כדי להשתעשע עמך בחכמתך. וישלחהו בכבוד גדול.

וכאשר עברו ב' ימים, לא היה יכול לעמוד השי"ך מרוב התשוקה, וישלח אל הרב ב' אנשים עבדים, וסוס לרכוב עליו, למען יהא אליו בכבוד גדול, ויחבק לו וינשק לו, ויאמר אליו, דע לך ידידי כי משעת פרידתך ממני, נפשי עם נפשך קשורה, ולא יכולתי עוד להמתין ולהתאפק עד ששלחתי אחריך למען תבא אלי, למען השקיט להבת התשוקה. ובתוך הדברים שאל לו השי"ך היש לך ידיעה מחכמה פלונית, ויען הרב ויאמר, חנני אלקי"ם ויתן לי גם את זה, והתחיל ולישא וליתן באותה חכמה, וראה השי"ך שגם בזה מלא וגדוש, וישמח שמחה גדולה, ויאמר אליו: אם נא מצאתי חן בעיניך, תבא אלי בכל ב' ימים, וכן עשה הרב, כי חפץ הוא בתכלית המבוקש. והיה בא אצלו ב' פעמים בשבוע, עד שראה השי"ך שהרב בקי בתכלית בכל הז' חכמות, והשי"ך היה חסר ממנו הקדמה בחכמה בז', בלעדה לא יוכל להיות שלם בחכמה הזאת. ועל זה שאל השי"ך להרב, היש לך ידיעה בחכמה פלונית, ויאמר לו, שבח לקל יתברך, שאני שלם בחכמה הזאת. אזי נפל השי"ך לרגלי הרב, ויאמר אליו, אם נא מצאתי חן בעיניך, למדני נא את החכמה הזאת, כי היא נעלמה ממני. אז אמר לו הרב, אדוני, אני כשלמדתי כל אלו החכמות, ביוקר עמדו לי, ולא למדתי אותם בחנם, גם אני לא אלמד אותך בחנם. אמר השי"ך להרב, נקבה שכרך עלי, ואתם בכל אשר תשית עלי, מאחר שאני שלם בכל החכמות, ואם אני נותן כסף וזהב לרוב כדי להשיג זאת החכמה, ולא יחסר ממני דבר, הלא מצער היא. אז אמר לו הרב, חלילה לי אם אמכור החכמה הזאת במחיר כסף או זהב, כי אם בחכמה אחרת שתלמדני. אמר לו השי"ך, וכי נעלם דבר ממך, הרי כל מה שאני יודע אתה בקי יותר ממני, ומה החכמה אשר אני יודע ואין אתה יודע. אמר לו הרב, יש בך חכמה נפלאה והיא רחוקה ממני, אמר לו מה היא החמה הזאת. אמר לו מה שאתה מתפלל על החולים, וספרי חיים וכו' לפניך הם גלוים, זאת החכמה היא נעלמה ממני, אם אתה תודיעני סוד החכמה הזאת, גם אני אודיעך החכמה אשר ממך נסתרה.

אז אמר לו השי"ך, הקשית לשאול, ולא יתכן שאגלה הדבר הזה לשום נברא שבעולם. אמר לו הרב: וגם אני, אי אפשר שאגלה החכמה הזאת אשר ממך נעלמה, אם לא על ידי חלופין חכמה תחת חכמה. אמר לו השי"ך, דע ידידי שאני מושבע מאבותי שלא אגלה הדבר הזה לשום אדם. אמר לו הרב, וגם אני מושבע שלא ללמוד החכמה הזאת לשום נברא, אבל אני אומר כיון שהוא לטובתי, כדי ללמוד חכמה אחרת מה שאין בי, בודאי מותר לי, ואין כאן שבועה, אם כן גם אתה מותר לך, מאחר שאין אתה מוכר החכמה בדמים, כי אם בחכמה אשר אתה צריך לה, ובה תהיה מושלם בכל חכמה.

אז אמר לו השי"ך, הן לו יהי כדבריך, אבל קשה ממך הדבר, וירא אנכי שלא תוכל לעשות הדבר אשר צריך לדעת הסוד הגדול הזה, כי כבד ממך הדבר ולא תוכל עשוהו. אז אמר לו הרב, הרי אני מוכן לקבל עלי את כל הדבר הקשה, וכל אשר תאמר אלי אעשה.

אז אמר לו השי"ך, אם כן שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך, עתה קום ולך לביתך, והכן עצמך ביום הזה לעת ערב לקבל תענית ב' ימים רצופים, והזהר בסעודה שלא תאכל בשר ולא תשתה יין, ואחר הסעודה התקן עצמך לבית הטבילה, והלבש אותך מחלצות, ובשני ימים אלו שאתה מתענה, צריך שתטבול בקר וערב ופשפש במעשיך, כי אין צדיק בארץ כו'.

ויהי כאשר שמע הרב דברי השי"ך, נתלהב לבו ויאמר לו, כן אעשה כאשר דברת, ויאמר לו לך לשלום, וביום השלישי תבא אלי ואודיעך סוד הדבר הגדול הזה.

ויקם הרב, וילך אל ביתו בלב נשבר ונדכה, ויעש ככל אשר צוה עליו, ירד וטבל, ולבש בגדי לבן, וכן עשה בשני הימים כאשר צוה, והוא הוסיף שלא פסק תעניתו בליל השלישי. ויהי בבקר אחר גמר תפלתו הלך אצל השי"ך, וישא השי"ך את עיניו, וירא והנה הרב בא בלא כח, ויחרד לקראתו, ויאמר בא ברוך ה', שמצורת פניך ניכר שעשית ככל אשר צויתיך. אמר לו הרב, ועדיין אני בתענית. אמר לו השי"ך, יפה עשית ויישר כחך, מעתה בא עמי ואראה אותך הסוד הזה.

וילך אחריו אל חדר אחד, שמפתח חדר הזה לא היה נמסר לשום נברא כי אם בידו דוקא, ויפתח השי"ך את הפתח, ויכנסו שניהם יחדיו, ואת הדלת סגרו לבלתי יקרב איש זר אליהם, ויצאו מן החדר אל פרדס אחד נחמד למראה, ובאמצע הגן בריכה מלאה מים חיים נמשכת ממימי אמנה ופרפר, ובצד הבריכה ספסל אחד, ובו מוכנים ב' חליפות שמלות לבנות, אחד להרב ואחד לעצמו. ויאמר לו השי"ך להרב, הבה נרדה ונעשה טבילה טרם בואנו אל מקום המקודש, וירדו שניהם אל תוך הבריכה, ויעשו טבילה, ויחליפו שמלותיהם, וילכו שניהם יחדיו אל ירכתי הפרדס, והרב ז"ל משתאה ומחריש לדעת מה יהיה אחרית דבר.

וישא הרב עיניו, וירא בית אחד מבונה בתכלית היופי, ודלתותיו כסף מזוקק ומצוייר בכל מיני ציורים נאים, אשר אין כמוהו בהיכלי מלך, וכאשר קרב השי"ך לפתוח דלת הבית, אמר להרב הזהר להכנס לבית הזה במורא וברעדה, וממני תראה וכן תעשה. ויפתח הדלת, וירא והנה בנין מפואר לאין תכלית, ונגד פתח היכל קטן בתכלית היופי, ועל גבו פרוכת מרוקם באבנים טובות ומרגליות עד להפליא, ויכנס השי"ך אל הבית בחרדה גדולה, וישתחו ארצה ז' פעמים נגד ההיכל. ויחרד הרב חרדה גדולה עד מאוד, וחשב בדעתו שמא ח"ו יש איזה דבר בתוך ההכיל, ואיך אעשה כי השי"ך הזהירו שישתחוה, ועל כן טמטם עיניו הרב, ואמר 'שויתי ה' לנגדי' וישתחו לאפיו ארצה, כאשר עשה השי"ך, ואימה גדולה נפלה עליו, ויאמר לו השי"ך, קרב אל ההיכל הזה, ופתח אותו ושם תמצא מבוקשך, וזה אמר לו בקול נמוך ולב נשבר. מיד קרב הרב ופתח דלתי ההיכל, והמה היו זהב מזוקק, ואבנים טובות עליו, וירא בתוך ההיכל, לוח אחד בתכלית היופי, וכתוב בו צורת המנורה בציור נאה עד אין תכלית, וכתוב למעלה 'שויתי ה' לנגדי תמיד', ואותיות של שם הוי"ה גדולות מאד, והרב בראותו זה שמח שמחה גדולה בלבו, שלא השתחוה לבטלה, ופסע לאחוריו, והשתחוה ויצא, ויצאו שניהם יחדיו.

ויאמר לו הרב, אתה אמרת לי שם אמצא מבוקשי, והנה לא נתגלה לי דבר זולת אשר ראיתי. אמר לו השי"ך: תדע אחי, שאלו האותיות גדולות אשר ראית, זה שמו של מי שאמר והיה העולם, הוא הבורא הוא היוצר, והיה השי"ך חושב בדעתו שאין דבר זה נגלה לשום בריה, ועוד תדע אחי, כי בבוא אדם לחלות פני שאתפלל על חולה שיש לו, אני יורד וטובל, ונכנס אל הבית הזה אשר ראית, באימה וביראה, ואני מתפלל שם לפני ההיכל, ואחר גמר התפילה, אני פותח שער ההיכל, ואם אני רואה שאותיות השם הקדוש מאירים ומזהירים זר"ח רב, אני יודע שהוא חי, ואם אני ראה ענן וערפל סביביו, אני יודע שהוא מת. וראה חיבתך אחי, שגליתי לך מה שלא גליתי לשום בריה.

וחזר הרב לביתו, והוריד כנחל דמעה, וכה אמר: "אוי לנו מיום הדין, ומה הישמעאל הזה, על ידי שידע שזה שמו של הקב"ה, כמה כבוד גדול עשה לו, וכמה מורא ופחד עולה על ראשו בשעה שנכנס לשם, ועל ידי זה זכה לכל הכבוד הזה, ואנן מה נענה, מה נאמר שיוצר מזה היה ראוי לנו לעשות, ובפרט בהיותנו מזכירים שם ה' ללבוש חרדה, ע"כ המעשה הנורא.

ישר כח גדול
עזרת לי מאוד
חסכת לי הרבה זמן
תודה רבה

 

[ס"ט]

ישר כח גדול
עזרת לי מאוד
חסכת לי הרבה זמן
תודה רבה

בשמחה רבה צדיק