אתה משתמש בדפדפן לא מעודכן. ייתכן שהוא לא יציג אתר זה כראוי.
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
יש באוצר החכמה. תגיד מה אתה צריך ובעז"ה יביאו לך.
תודה רבה רבה..
אשמח לקבל כמה מהמובאות שם, וכדלהלן:
1. הליכות עולם חלק א' עמוד רצ"ה (יתכן גם אחרי עמוד זה, ולפי העניין).
2. מאור ישראל חלק ב' עמוד צ"ה צ"ו (יתכן גם אחרי עמוד זה, ולפי העניין).
3. שו"ת זבחי צדק חלק ב' סימן כ"ז.
4. יחוה דעת חלק ד' סימן נ"ד.
בתודה עצומה מראש..
אשמח לקבל כמה מהמובאות שם, וכדלהלן:
1. הליכות עולם חלק א' עמוד רצ"ה (יתכן גם אחרי עמוד זה, ולפי העניין).
2. מאור ישראל חלק ב' עמוד צ"ה צ"ו (יתכן גם אחרי עמוד זה, ולפי העניין).
3. שו"ת זבחי צדק חלק ב' סימן כ"ז.
4. יחוה דעת חלק ד' סימן נ"ד.
בתודה עצומה מראש..
מצורף.1. הליכות עולם חלק א' עמוד רצ"ה (יתכן גם אחרי עמוד זה, ולפי העניין).
מצורף.2. מאור ישראל חלק ב' עמוד צ"ה צ"ו (יתכן גם אחרי עמוד זה, ולפי העניין).
לא מצאתי שו"ת כזה.3. שו"ת זבחי צדק חלק ב' סימן כ"ז.
שאלה: מהו כיום ערכם של חמשת שקלים שחייבה התורה למצות פדיון הבן?4. יחוה דעת חלק ד' סימן נ"ד.
תשובה: בתורה (במדבר י"ח ט"ז) נאמר: ופדויו מבן חדש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקדש. ובתרגום אונקלוס מתרגם שהשקל הוא סלע, וכן מבואר בבכורות (דף ה ע"א ודף נ ע"א) ששקל הקדש הוא סלע, שהוא ארבעה דינרים. (וראה עוד בקידושין י"ב ע"א ובבבא מציעא מ"ד ע"ב). ומתבאר בדברי (הרמב"ם בפרק א' מהלכות עירובין הלכה י"ב, ובפרק א' מהלכות שקלים הלכה ו', ובפרק ו' מהלכות ביכורים הלכה ט"ו), ובכסף משנה שם, שכל דינר הוא שיעור דרהם וחצי כסף טהור, נמצא שהסלע הוא ששה דרהם, וחמשה סלעים הם שלשים דרהם כסף טהור. וכן פסק מרן בשלחן ערוך יורה דעה (סימן ש"ה סעיף א'), ששיעור חמשת שקלים לפדיון הבן הוא שלשים דרהם כסף +והנה הרא"ש (בפרק ח' דבכורות סימן ט') כתב בשם הגאונים: שהפרוטה משקל וחצי שעורה כסף, ויוצא ששיעור חמשת שקלים של פדיון הבן אלף ותשע מאות ועשרים שעורים כסף. וזהו לפי שהדינר קצ"ב פרוטות, כמבואר בקידושין (י"ב ע"א), והוא צ"ו שעורות, והסלע שהוא ארבעה דינרים יש בו משקל שפ"ד שעורות, וחמש סלעים עולים לחשבון אלף ותשע מאות ועשרים שעורות. וכן מתבאר מדברי הרמב"ם (בפרק ו' מהלכות ביכורים הלכה ט"ו). וראה עוד במעדני יום טוב על הרא"ש שם. ומרן הבית יוסף ביורה דעה (סימן ש"ה) השוה גם כן דעת הרא"ש בשם הגאונים לדעת הרמב"ם, וכתב שעולה למשקל שלשים דרהם. ע"ש. וזה גם כן מתבאר לפי מה שכתב הרמב"ם (בפרק א' מהלכות עירובין הלכה י"ב, ובפרק ו' מהלכות ביכורים הלכה ט"ו) ובכסף משנה שם, שהדינר משקלו צ"ו שעורים, ועולה למשקל דרהם וחצי, נמצא שהדרהם הוא ס"ד שעורים. וכן מבואר בדברי מרן השלחן ערוך ביורה דעה (סימן רצ"ד סעיף ו'). וכן כתב בהדיא בכפתור ופרח (פרק ט"ז עמוד שצ"ב). ושלשים פעם ס"ד שעורים יוצא בדיוק אלף תשע מאות ועשרים שעורים. ומעתה יוצא החשבון ברור שחמשת שקלים הם שלשים דרהם כסף. ולפי זה נראה שאף על פי שהרמב"ם בפירוש המשניות בכורות פרק ח' (מ"ט ע"ב) כתב בשם מר אביו שמשקל חמש סלעים הוא שלשים ואחד דרהם וחצי, לפי חשבון ס"א שעורים בכל דרהם. ע"ש. וכן הובא בכפתור ופרח (פרק ט"ז עמוד שצ"ג). וע"ש. מכל מקום אנו תופסים עיקר כדברי הרמב"ם בחיבורו בהלכות עירובין ובהלכות ביכורים הנ"ל, שיוצא ברור ששיעור דרהם משקל ס"ד שעורים. (שמאחר שהסלע הוא ששה דרהם, כמבואר בהלכות ביכורים ששיעור חלה שהוא חמש מאות ועשרים דרהם הוא שיעור שמונים וששה סלעים ושני שלישי סלע, והרי הסלע הוא שפ"ד שעורים, כמו שכתב בהלכות עירובין, וכן בפירוש המשניות לבכורות פרק ח' הנ"ל, יוצא שהדרהם הוא ס"ד שעורים). ולכן לא חשש מרן השלחן ערוך לזה, ופסק בסכינא חריפא שהוא שיעור שלשים דרהם כסף. [שוב ראיתי להגאון רבי אברהם חיים נאה בספר שיעורי תורה עמוד פג, שצידד שנפל טעות סופר בדברי הרמב"ם בפירוש המשניות הנ"ל, ושכן מוכח בחיבורו. ע"ש].+ וידוע שהדרהם הוא משקל שלשה גרם וחמישית (/שלשה גרם ושתי עשיריות/), וכמו שכתב בספר בירורי המדות (עמוד מ"ז). ויוצא איפוא ששלשים דרהם כסף שוים לתשעים וששה גרם כסף, ודי בזה מעיקר הדין לקיים מצות פדיון הבן. וכן פסק בשו"ת זבחי צדק חלק ב' (חלק יורה דעה סימן כ"ז), ששיעור חמשה שקלים לפדיון הבן שלשים דרהם שהם עשרים מיתקאל, שכל מיתקאל הוא דרהם וחצי. [וכמו שכתב בכפתור ופרח (פרק ט"ז עמוד שצ"ח) שהמיתקאל הוא דרהם וחצי. וכן כתב מרן בכסף משנה בפרק ב' מהלכות כלי המקדש הלכה ג', ובבית יוסף אבן העזר סימן ס"ו. וכן כתב המהר"ש ויטל בהגהותיו לאורח חיים סימן ק"צ, הובא בפתח הדביר חלק ב' דף כ' ע"ד. וכן כתב החסד לאברהם אזולאי מעין ב' נהר ס']. ע"ש. וראה בשו"ת התשב"ץ חלק ג' (סימן רכ"ו). ע"ש.
והכנסת הגדולה (סימן ש"ה אות ד') כתב, שאף שמרן השלחן ערוך כתב ששיעור חיוב פדיון הבן שלשים דרהם, מכל מקום הסמ"ע בחשן משפט (סימן פ"ח סק"ב) כתב לפקפק על זה, שבזמן הזה אין די בשיעור זה לפדיון הבן. וגם הבית חדש שם כתב בשם תשובת מהר"י (סימן קנ"ב), שכמדומה אין אנו יכולים לצמצם כל כך בשיעור פדיון הבן וביתר הדברים הנוגעים לאיסור והיתר, וסיים הכנסת הגדולה, ולכן אף על פי שראיתי בזמנינו זה שיחד עשיר ואביון מדקדקים לתת שיעור שלשים דרהם כסף מזוקק לפדיון הבן, שהוא השיעור המבואר בשלחן ערוך, מכל מקום כיון שראינו מחלוקת בשיעור פדיון הבן, מן הראוי והנכון שלא לדקדק בשיעור זה, אלא יש לתת שיעור שאין בו שום ספק לכל הדעות, וכמו שכתב הבית חדש שם. ע"כ +הנה הסמ"ע בחשן משפט (סימן פ"ח סק"ב) כתב, שמה ששיערו הפוסקים לענין שיעור פדיון הבן על פי היסוד שפרוטה היא חצי שעורה כסף, (וכמו שכתב הרא"ש פרק ח' דבכורות סימן ט'), הוא שיעור שמינית מפעניק ווינר /מפני וינאי/, וקצת קשה לומר ששיעור זה יחשב ממון לקדש בו אשה, ושיהיו בית דין חייבים להזדקק לתביעתה וכו'. ואפשר שבימיהם היו המזונות בזול, ובעד פרוטה היו יכולים לקנות הרבה פירות, ולכן הפרוטה נחשבת ממון, ולפי זה בזמנינו שאין יכולים לקנות בפרוטה כי אם דבר מועט, היה לנו לומר שאין די בפרוטה לקידושי אשה ולשיעור פדיון הבן. וצ"ע. ע"כ. ובאמת שכבר ישב על מדוכה זו הריב"ש בתשובה (סימן קנ"ג), להשיב על דברי מי שהעיר על מה שכתבו הרמב"ם והגאונים ששיעור כתובה ל"ז דרהם וחצי, וכי שיעור זה לא תהיה קלה בעיניו להוציאה, והשיב, אתה שיערת באנשי מיורקה שעשירים שבה היו להם בתים מלאים כל טוב אוצרות זהב וכסף מרגליות ורוב פנינים וכו', ואשר אין לו כל אלה אפילו תהיה לו אומנות קלה ונקיה להתפרנס בריוח נקרא עני, אבל שער נא ביושבי הארץ הזאת שאינם מספיקים ללחם צר ומים במשורה, וישנים על הארץ או על שטיח עור, ומלבושיהם טלאי על גבי טלאי, ורובם הולכים יחפים, וכך היו בימי חז"ל, כמו ששיעור במזונות האשה, לפי שמשרה אשתו על ידי שליש (כתובות ס"ד ע"ב) וכו'. ותמה על עצמך איך אשה מתקדשת בפרוטה, שבדינר יש קצ"ב פרוטות, והוא דבר מועט עד מאד. וכן בית דין נזקקים לתביעת פרוטה וכו'. ע"ש. וכן העיר בזה על הסמ"ע בשו"ת בית יעקב (סימן קי"ג). וכן כתב התפארת ישראל על המשניות (שבועות פרק ו', בועז אות א'), לתמוה על הסמ"ע שמפקפק בדין קידושי אשה בפרוטה בזמן הזה, וזה אינו, שזהו שיעור קצוב לעולם, כדמוכח בקידושין (י"ב ע"א) סבר רב יוסף למימר פרוטה כל דהו וכו'. ע"ש. וראה עוד בשו"ת נחלת שבעה ח"א (סימן י"ב אות ה'). ע"ש. לפיכך מה שמפקפק הכנסת הגדולה בשיעור פדיון הבן על פי הסמ"ע, אין בפקפוקו ולא כלום. וכן מה שכתב הבית חדש סימן פ"ח שאין אנו יכולים לצמצם כל כך בשיעור פדיון הבן, לא שייך לגבי דידן שאנו בקיאים בשיעור הדרהם שכתבו הרמב"ם והשלחן ערוך, ולכן אין בזה שום ספק שהשיעור הוא שלשים דרהם כסף, ואין לנו אלא דברי הגאונים והרמב"ם והשלחן ערוך, אשר רוח ה' דבר בם ומלתו על לשונם. והחומרא שכתב הרב פרי האדמה שעל פי זה נהגו לתת שלשים ואחד דרהם, מי שאינו רוצה לסמוך על דברי רבותינו הראשונים, אין זו דרך מוציאתו מידי ספק, שאולי גם זה לא יספיק לשיעור פדיון הבן. ומה שכתב בספר נהר מצרים (דף קכ"ט ע"ב) שחששו משום הפרש מזמן לזמן, זה אינו, שמעולם לא חששנו לכך בכל השיעורים של כזית וכביצה ורביעית, וכן לגבי נטילת חלה בברכה משיעור תק"כ דרהם, כמו שכתבו הרמב"ם והשלחן ערוך, וכן כתב בספר נהר מצרים (דף קל"ה ע"א). (וראה בתשובה להלן אחר סימן זה). ואף הרה"ג רבי יעקב קנייבסקי בספר שיעורין דאורייתא (עמוד כ"א), שפקפק על שיעור הדרהם בזמן הזה, שאפשר שנשתנה במשך מאות השנים הללו, ולכן כתב ששיעור חלה בברכה אלפיים ומאתים וחמישים גרם, ואילו לפי שיעור הרמב"ם והשלחן ערוך שהוא תק"כ דרהם, יוצא אלף ושש מאות וששים וששה גרם, מכל מקום בדין פדיון הבן כתב ששיעורו תשעים וששה גרם, וזהו כשיעור שלשים דרהם כסף, כמו שכתב בשלחן ערוך. ובאמת שהיה נראה לי שהוא סותר את עצמו בזה. (ושוב ראיתי מה שכתב בשיעורי תורה עמוד מ"ח ורפ"ט על דברי החזון איש בזה. ע"ש). ועל כל פנים הוספת דרהם אחד על שלשים דרהם לפדיון הבן, אין בה טעם כעיקר, רק חומרא בעלמא. וראיתי בשיעורי תורה (עמוד רצ"א) שגם כן פקפק על דברי הנהר מצרים, שהרי הפרי האדמה לא כתב שום טעם על הוספת דרהם אחד, ואם באמת יש חשש להפרש הדרהם מזמן לזמן, מה נרויח בתוספת דרהם אחד, ומי יודיענו שבזה יצאנו מידי כל ספק, ולכן כתב שהטעם הוא שחששו למה שכתב הרמב"ם בפירוש המשניות, ששיעור חמשת שקלים לפדיון הבן הוא שלשים ואחד דרהם וחצי. ואפשר שנפל טעות סופר בדברי הפרי האדמה וצריך לומר ל"א דרהם וחצי ע"כ. וגם זה אינו מחוור, שבאמת אין לחוש לכך, וכמו שביארנו לעיל, שהעיקר כמו שכתב הרמב"ם בחיבורו, שיוצא השיעור שלשים דרהם בדיוק, ולכן גם מרן השלחן ערוך לא חשש לזה. ואף הפרי האדמה לא הזכיר כלל דברי הרמב"ם בפירוש המשניות. לפיכך אין זה אלא חומרא בעלמא.+ ועל פי האמור כתב הגאון הראשון לציון רבי מיוחס בכר שמואל בספר פרי האדמה חלק א' (דף קמ"א ע"א), שהמנהג בירושלים דור אחר דור להחמיר ולתת שלשים ואחד דרהם כסף מזוקק למצות פדיון הבן. וכמו שכתב הכנסת הגדולה בשם הבית חדש הנ"ל. ע"ש. ולפי זה יהיה שיעור חמשת שקלים של פדיון הבן כמאה גרם כסף טהור. וכן כתב בספר נהר מצרים (בהלכות פדיון הבן דף קכ"ט ע"ב), שמשום הספק הוסיפו עוד דרהם אחד, ובסך הכל יש לתת סך שלשים ואחד דרהם כסף מזוקק. ע"ש. וכן כתב הרב הגאון רבי אברהם חיים נאה בספר שיעורי תורה (סימן ג' סעיף מ"ג) ששיעור חמשת שקלים לפדיון הבן, מן הדין די בשלשים דרהם שהם תשעים וששה גרם ומשהו. (שלפי שהדרהם הוא בדיוק נמרץ שלשה גרם ומאתיים וחמש מאיות, יוצא ששלשים דרהם עולים לסך תשעים וששה גרם וחמש עשרה עשיריות). אך יש להחמיר ולתת שלשים ואחד דרהם וחצי, שהם כמאה ואחד גרם. ע"ש. והרב הגאון רבי שלמה יוסף זוין בספרו סופרים וספרים (חלק מדרש וזוהר עמוד שלש מאות ושלשים), סייעו שכן דעת הגאון רבי זלמן, בעל התניא, שכתב ששיעור חמשת שקלים לפדיון הבן הוא משקל שמונה לוט רוסי כסף נקי, וכל לוט רוסי הוא שתים עשרה גרם וחצי, נמצא שבסך הכל עולה למאה גרם. ע"ש. (וראה בשיעורי תורה השלם עמוד רפ"ז שהביא דבריו, וכתב לפלפל עוד בזה). וכן כתב הרה"ג רבי יעקב קנייבסקי בספרו שיעורין דאורייתא (עמוד ל"ה אות י"ז) ששיעור פדיון הבן תשעים וששה גרם, שהוא עשרים וארבעה שילינג, אלא שלפי שהמטבעות נשחקים ונפחתים, יש לתת עשרים וחמשה שילינג, ושכן נוהגים. ע"ש. ובאמת שכבר כתבו האחרונים ששיעור הדרהם שכתבו הרמב"ם ומרן השלחן ערוך וסיעתם לא נשתנה כלל במשך כל הדורות עד זמנינו ועד בכלל. וכן עינינו הרואות אצל כל גדולי הדור שלפנינו שהיו משערים שיעור כביצה ושיעור רביעית ושיעור חלה במשקל הדרהם, כדברי הרמב"ם השלחן ערוך, והקבלה והמעשה הם עמודים גדולים בהוראה, כמו שכתב הרמב"ם (בפרק י' מהלכות שמיטה ויובל הלכה ו'). (וראה עוד בשו"ת ישכיל עבדי חלק ד' חלק אורח חיים סימן ל"ב). ולכן גם לענין פדיון הבן מן הדין די בשלשים דרהם, שהוא השיעור המדוייק בדיוק נמרץ.
בסיכום: מעיקר הדין די בשיעור שלשים דרהם כסף מזוקק למצות פדיון הבן, או שיווי השיעור הנ"ל, אולם לפי המנהג שנהגו מדורי דורות בירושלים, יש לתת שלשים ואחד דרהם כסף טהור, או שיוויו, שהוא כמאה גרם כסף טהור, ולפי מחיר הכסף כיום, שקילוגרם שוה ארבעת אלפים שקל, במטבע ישראלי, יוצא ששיעור מאה גרם כסף למצות פדיון הבן הוא שיווי ארבע מאות שקל. (ויש לעקוב תמיד אחר מחיר הכסף, ולתת בהתאם למחירו, שיעור שלשים ואחד דרהם).
ולשאלת הנהלת החברה הממשלתית למדליות ומטבעות, אם אפשר לפדות הבן הבכור במדליות? השבתי לאור הנ"ל, שמותר לפדות הבן הבכור במדליות, אף על פי שאינן הילך חוקי, שאין עליהן כל ערך נקוב, ואינן מטבעות רשמיים המונפקים על ידי בנק ישראל, וזהו באופן שכל מדליה יש בה עשרים גרם כסף טהור. ובחמש מדליות יש מאה גרם כסף טהור, שיש בזה די לשיעור חמשת שקלים למצות פדיון הבן. ונכון לציין סביב כל מדליה את הפסוק: ופדויו מבן חדש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקדש.
