שאלה בגדר האיסור של הבאה מחוץ לתחום
בס"ד
בין כסא לעשור תשפ"ב
ב''ה מעשה שהיה בישיבה שבה אני לומד ישיבת רש"ת בעיר כרמיאל שמונה בלי עין הרע מאות בחורים, והיה רכב של חבילות שנסע בערב ראש השנה תשפ''ב מבני ברק לכרמיאל והביא שם בתוכו יותר ממאה חבילות לבחורים שגרים בבני ברק, שהוריהם שלחו להם מידי דמאכל ליומי דר''ה שיאכלו לשמוח בר''ה [וכמו שנקטו ברוב הפוסקים שיש דין שמחה בר"ה] ויען נתאחר הרכב לצאת ויצא בערך בשעה שלוש וחצי מבני ברק, ועקב הפקקים הרבים בערב ר''ה, וחסימות הכבישים של המשטרה יען כי ברחו המחבלים מבית הכלא בגלבוע, היה הרבה מחסומים, ובשעה שש לקראת החג, פנה הרכב על כל החבילות להשאר בראש השנה בזכרון יעקב, ואותו בחור מהישיבה שאחראי על החבילות ולא רצה שכל האוכל שם יתקלקל וגם חשב שיהיה מותר בכזה מקרה, השיג גוי גרמני שלקח ברכבו [ולא ברכב של החבילות כי הוא רכב של ישראל ושייך בו שביתת בהמתו וכמ''ש בפוסקים ואכמ''ל בעניין זה] ויצא בערך אחרי השקיעה מזכרון יעקב והגיע לכרמיאל בשעה 8 וחצי בערך, והביא החבילות מרכבו ושמו הכל בקרור, וכמה רבנים שליט''א מרבני הישיבה צדדו בזה לאסור, דהרי סו''ס הגיע מחוץ לתחום, ולכן אסור להשתמש באוכל ובמה שהביאו, אבל מותר להביא לחבירו שלא יעשו החלפה, וכמו שכתב במשנ"ב, אבל כל אחד יכול להניח את האוכל ששלחו לו על שולחן חבירו, וכך גם יעשה גם חבריו ששלחו לו, וממילא יוכל לאכול מהאוכל של חבירו, ואם הוא בעצמו רוצה להשתמש באוכל, מותר לו לאכול רק מכדי שיעשו, כמה זמן שלוקח לרכב להגיע מזכרון יעקב לעיר כרמיאל.
והנה עיקרא דהאי דינא בדבר שבא מחוץ לתחום איתא בגמ' בביצה דף כד ע"ב, אמר רב פפא הלכתא, נכרי שהביא דורון לישראל ביום טוב, אם יש מאותו המין במחובר אסור, ולערב נמי אסורין בכדי שיעשו. ואם אין מאותו המין במחובר, תוך התחום מותר, חוץ לתחום אסור, והבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר.
ופירש''י שם במה שלישראל אחר מותר, לא שמעתי טעם מקובל בדבר, דאי משום מוקצה, אמאי מותר לישראל אחר, ואי משום שנעשה בו איסור בשבילו אם כן לישראל אחר נמי אסור, דנכרי שהדליק את הנר בשבת תנן (שבת קכב, א): אם בשביל ישראל אסור, ולא חלקו בינו לחברו, ויש לומר: דגבי איסור תחומין דרבנן לא אחמור כולי האי, ודיין אם אסרוהו על זה, עוד טעם כתב שם רש''י בסוגריים, טעם אחר נראה לי: מחוץ לתחום אסורין גזירה שמא ישלח בשבילו, והבא בשביל זה מותר לאחר דליכא למגזר בה, שאינו מכירו. עכ''ד, ובתוספות שם בד"ה הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר, תימה מה טעם זה אי הוי מוקצה אפילו לישראל אחר אסור ואי אסור לישראל ראשון בשביל שנעשה בהן איסור בשבילו אם כן לישראל אחר נמי אסורין כדאמרי' (שבת דף קכב.) נכרי שהדליק הנר אם בשביל ישראל אסור וליכא חלוק בין אותו ישראל לישראל אחר ותירץ רש"י דשמא גבי איסור תחומין דליכא אסורא אלא מדרבנן לא אחמור כולי האי ודי אי אסרינן על זה שהובאו בשבילו. ע''כ דברי התוס', ומוכח מדברי התוס' דנקטו הטעם הראשון, אבל לכאורה לפי הטעם הראשון י''ל סברא שכל האיסור דוקא למי שדאג שהנכרי ישלח לו דורון, אבל מי שלא שלח, אף שסו''ס שלחו דברים בשבילו לא נכלל בתוך האיסור, וכן נראה לדייק מדברי התוס' בשבת דף קכב ע''א בד''ה ואם בשביל ישראל אסור, כתבו לשאול מה החילוק בין הכא לבישול בשבת ויישבו, אבל בנכרי העושה לצורך ישראל אי שרית ליה אתי למימר לנכרי לעשות בשבילו עכ"ד התוס', וממילא נראה דלכל הבחורים יהיה מותר. דסו"ס יש לומר שכל האיסור הוא למי שקיבל מהנכרי ולא עבור כל הבחורים ששלחו עבורם ועליהם לא חל הגזירה, ואכתי יש לפלפל בזה.
וברמב''ם בפ''ו מהל' שבת ה''ח כתב ג''ע הטעם שאסור משום גזירה שמא יאמר לנכרי לעשות וכמ''ש בתוס' וז"ל הרמב"ם: ישראל שאמר לגוי לעשות לו מלאכה זו בשבת אף על פי שעבר ומכין אותו מכת מרדות מותר לו ליהנות באותה מלאכה לערב אחר שימתין י בכדי שתעשה, ולא אסרו בכל מקום עד שימתין בכדי שיעשו אלא מפני דבר זה, שאם תאמר יהא מותר מיד שמא יאמר לגוי לעשות לו וימצא הדבר מוכן מיד, וכיון שאסרו עד שימתין בכדי שיעשו לא יאמר לגוי לעשות לו שהרי אינו משתכר כלום מפני שהוא מתעכב לערב בכדי שיעשה דבר זה שנעשה בשבת. עכ"ד.
וסו''ס נראה לענ"ד שיש להחמיר בזה דסו''ס נעשה בשביל ישראל וכן מצאתי בשו"ת חלקת יעקב הערות לאורח חיים סימן פה, שכתב בהאי לישנא: מ"מ בהא שעכו"ם יעשה מלאכה בשבת לצורך ישראל גם לדבריהם איכא איסורא כמבואר להדיא בגמרא הנ"ל, והיינו שחכמים אסרו שישראל יהנה ממלאכת שבת וכן כתב רש"י ביצה כ"ד גבי עכו"ם שהביא דורון. ואף שהתוס' בשם חולקים על רש"י וכתבו שאיסורו כדי שלא יאמר לו בשבת, וכן הוא בתוס' שבת קכ"ב ד"ה ואם בשביל, מ"מ אפילו היכא דבאמירה עצמה ליכא איסורא, מצינו שאסרו להנות ממלאכת עכו"ם בשבת אף שלא שייך גזירה שמא יאמר לו, כהא דביצה כ"ד עכו"ם שהביא דורון מחוץ לתחום אסור למי שהובא בשבילו, אף שמותר לומר לעכו"ם לכרך פלוני תלך למחר, שאם יש שם בורגנין הולך (עי' שבת ק"נ תד"ה לכרך פלוני) ובע"כ לומר דחכמים לא פלוג, וכל שנעשית מלאכה לצורך ישראל בשבת אסור לו ליהנות ממנה. עכ"ד, ולפי דבריו סו''ס אין כאן מקום להקל דהא סו''ס נעשית המלאכה בשביל ישראל.
ואולם היה נראה דכ''ז בנכרי שהביא דורון, אבל הכא אינו דורון, כן נראה לומר לכאורה, ממה שהעתיקו כל הראשונים והפוסקים דורון וכו' שהוא דוקא בדורון, ולא היכא שעשה עבודה. [ואמנם בעיקר האי איסורא נראה בתרומת הדשן סימן פג שהסיק שאין לאסור במה שנכרי הביא מחוץ לתחום אם לא נעשה מלאכה בגוף החפץ].
והאי דינא שדורון שהביא נכרי מחוץ לתחום כתב בשו''ע סימן תקט''ו ס''א, כתב בזה''ל: אינו יהודי שהביא דורון לישראל ביו''ט אם יש ממינו במחובר או שמחוסר צידה אסור אף למי שלא הובא בשבילו לאכלו בו ביום, והוסיף בשו''ע, ואפילו לטלטלן אסור, ולערב מותרים בכדי שיעשו, ובשני ימים טובים של גליות אם הובא ביום ראשון מותר מיד בליל יו''ט שני בכדי שיעשו, וברמ''א כתב, שיש מחמירין לאוסרו עד מוצאי יו''ט שני, והוסיף הרמ''א, ונוהגין להחמיר אם אינו צורך יו''ט לצורך אורחים יעו"ש עוד.
ובמג''א שם סקכ''ו בד"ה מותר אפי' וכו', כתב, שהרי אין העכו"ם מביא משלו כדי שנגזר שמא יאמר הבא לי (ב"י רשב"א) ונ"ל דבזה לכ"ע מותר דלא אסור משום שלא יהנה ממלאכת י"ט כיון דאינו נהנה מהמלאכה עצמה כן נ"ל, משמע שם דוקא בפירות שאין במינם במחובר לקרקע אבל אם יש במינם במחובר צריך חותם דחיישינן שהעכו"ם החליף טובים ברעים שתלשם היום וה"ה בדגים כמ"ש בי"ד סי' קי"ח ועמ"ש סי' תקי"ו וכ' בכ"ה סי' שכ"ה דוקא דורון אבל מי ששלח שליח לחבירו שיקנה לו בשר וישלחנו לו ויודע שיצטרך להביאו בי"ט אסור דהוי כאלו א"ל לעכו"ם להביאם בי"ט ובס' ת"ד סימן רכ"ה ורכ"ו כ' דדוקא כשנתעכב העכו"ם אבל אם השולח ידע שילך בשבת אפי' במתנה אסור עכ"ל וכ"מ בי"ד סימן צ"ח דהמבטל איסור אסור למי שנתבטל בשבילו עכ''ד.
ובמחצית השקל (שם סק"ג) כתב, שלא יהנה ממלאכת י"ט ויש לדקדק מדנקטו הגמ' והפוסקים עכו"ם שהביא דורון וכו' משמע דאם אין מביא בחנם רק הישראל קצץ לו מעות שיביא לו דגים מעי"ט והעכו"ם שהה והביאן בי"ט מותרין לערב מיד ואם הוא דבר שאין במינו במחובר ומחוסר צידה מותר אפי' בי"ט אפי' הביאו חוץ לתחום דהא אפי' עשה העכו"ם מלבוש בי"ט מותר ללבוש אם קצץ דעכו"ם אדעתיה דנפשיה קעביד כמ"ש סי' רנ"ב ס"ז ק"ו כשבא מח"ל ואפי' להמחמירים התם היינו במלאכה גמורה אבל בתחומין מודה וה"ה במלאכה גמורה שרי במוצאי י"ט ראשון בכ"ש וכ"מ בב"י סי' תקי"ז שכ' בשם המרדכי דההוא עובדא דליפת' דמחוז' ודיכרי דאיתא פ"ג דעירובין חנוני ישראל אמר קודם י"ט להביאן להם ופסקו את דמיהם ואיחרו העכו"ם והביאום בי"ט וכו' וכ"כ הראב"ן וא"כ ק' היאך התיר רבא ואמר אדעתיה דעכו"ם קאתי אלא ה"ק עכו"ם אדעת' דנפשיה קעביד כיון שקצץ עמו קודם י"ט ועסי' רמ"ז מיהו י"ל דדמי לעכו"ם שהדליק נר בשבת שאסור להשתמש בו אפי' קצץ משום דהעכו"ם עשאו אדעתא דהכי שהישראל ישתמש בו בשבת משא"כ מנעלים שלא נעשו דוקא להשתמש בו בשבת א"כ אפשר דמיני מאכל דמי לנר וצ"ע די"ל דוקא נר צריך להשתמש בו עכשיו דמחר בא ואיננו משא"כ מיני מאכל עכ"ד ויעו''ש עוד בכה''ח שם סקל''ג. ומ''מ מבואר שאם היה צריך להגיע מבעוד יום ונתעכב בדרך והביאו ביו''ט שמותר, והכא נמי היהודי היה אמור להגיע אבל היה אונס, ולא רצה שיגיע ביו''ט.
והאי דינא דנכרי שהביא מחוץ לתחום לכאורה נראה דהוא רק ביו''ט, [1] ואינו דין בשבת שהרי הובא דין זה רק בהלכות יו''ט, ואמנם לכאורה דהחידוש הוא דוקא ביו''ט שאיסור תחומין בו מדרבנן וכמו שנראה שם מרש"י, ואולם אינו פשוט כן דיש אחרונים שכתבו שאיסור תחומין ביו''ט מדאורייתא, ואולי גם לרש''י איסור תחומין מדאורייתא, וכוונתו שרק הכא שהיה ע''י נכרי איסורו רק מדרבנן. וגם הרי להדיא בשו''ע סימן שכ"ה מבואר דין גוי שהביא דבר מחוץ לתחום וכמ''ש שם להדיא יעו''ש בכל הסעיפים.
ובחזו''ע יו''ט עמ' פב כתב, נכרי שהביא דורון לישראל ביו"א אם יש ממין הדורון במחובר או שמחוסר צידה אסור לאכול אותו בו ביום אפילו לאחרים, שלא הובא בשבילם ואפילו בטלטול אסור כיון שאינו ראוי לאכילה נחשב למוקצה וכו' ושיעור כדי שיעשו הוא כדי שילך הנכרי למקום ההוא שליקט ויגמור המלאכה ויחזור לכאן ואם יש ספק מהיכן הביאו שיעורו כדי שיביאנו מרחוק אלפיים אמה שהוא חוץ לתחום, ונכרי שהביא לישראל דגים ביו''ט שני שחל בערב שבת מחוץ לתחום, באופן שאין בהם חשש צידה ביו''ט, כיון שמותר לטלטלם הרי הם ראויים לישראל אחר מותר לבשלם לכבוד שבת עכ''ד. ויעו"ש בהערה שם בחזו''ע שפלפל מה הדין לגבי יו''ט שני, וכתב עוד בעמ' פה, ואם הביא דורון מדברים שאין במינם במחובר לקרקע אלא שהובאו מחוץ לתחום אסורים באכילה למי שהובאו בשבילו ולא בני ביתו ומותרים בטלטול, ולערב מותרים גם למי שהובאו בשבילו בכדי שיעשו, אבל לאחרים מותר להם אפילו לאוכלם ביו''ט שכיון שאיסור תחומין מדרבנן, לא החמירו חכמים לאוסרם לאחרים (רש"י ביצה כה.) ואם הזמין אורחים ליו''ט כיון שהם סמוכים על שלחנן הרי הם נחשבים כבני ביתו לאותו יו''ט [כמ''ש בעירובין (מ.) מאן דלא אכל סבר כל דאתי לבי ריש גלותא אדעתא דכולהו רבנן אתי] ואם נזדמנו לו במקרה אע''ם שלא יאכלו אצלו ממה שהביא הנכרי מחוץ לתחום, מכל מקום מותר להם להם ליטול ולאכול בביתם שהרי הבא לישראל זה מותר לישראל אחר (שו''ת הרדב''ז ח''א סימן תקסב), ובהערה שם קעח כתב, שבשו''ת בית דוד סימן רצה כתב להתיר לאורחים אם אין הגוי יודע שיש לישראל זה אורחים ביו''ט, וכן הביאו להלכה בחכמה ומוסר (דרך חקיך אות קסב) יעו"ש. [ויעו''ש עוד בחזו''ע שאם הוא ספר שמא באו מחוץ לתחום או לא אם הוא נכרי השרוי בעיר והדורון מצוי בעיר מותר ואם לאו אסור יעו"ש, ולפי''ז הכא לפי כל הנ''ל שיש כמה ספיקות מדרבנן, נימא דספק דרבנן לקולא]. וכן כתב להביא לדינא בילקוט יוסף יו''ט חול המועד עמ' תקלט שהביא כ"ז לדינא.
והנה כמה רבנים ציינו לי למש"כ בשו"ת יביע אומר חלק י אורח חיים סימן כה, וכן הובא בחזו''ע שבת חלק ד' עמוד תכז שנשאל בזה''ל: שאלה. מאת חייל צה"ל דתי. תבשיל שנתבשל כל צרכו מערב שבת והונח על הפלאטה של שבת, והובא על ידי הסעה ברכב צבאי בשבת מן הבסיס אל השדה שבו שבת החייל, האם מותר לחייל לאכול מן התבשיל בשבת, או מכיון שנעשית בו מלאכה של חילול שבת אסור לאכול ממנו בשבת?, ויעו''ש שהרחיב בכל דין דבר שיצא מרשות לרשות בשבת שמותר באכילה, וכ''ש שלא נעשה במזיד, וגם לא נעשה איסור בגוף החפץ, כיעו''ש בכל דבריו, ואמנם אכתי יש לחלק בין התם שהוי רק מרשות לרשות, להיכא דהוי הוצאה מחוץ לתחום שע''ז יש גזירה של נכרי שהביא דורון מחוץ לתחום. וכן יעו''ש שכתב הטעם שהוא משום פיקוח נפש לחייל שיכול משהו חם, וא"כ בע"כ דאין ראיה לכאן.
ועוד בענין זה רב אחד ציין למש''כ בביה''ל בריש סימן שיח בד"ה אחת משאר מלאכות, שכתב, אבל המוציא מרשות לרשות שלא נשתנה הדבר מכמות שהיה אם בשוגג מותר אילו לום ואפילו בו ביום ואם במזיד אסור אפילו לאחרים עד מוצאי שבת מיד ומכל מקום יש להחמיר בכל איסורי תורה כמו מבשל וכו' יעו''ש עוד בכל דברי הביה''ל, וגם ע''ז אמרתי לאותו רב שיש לומר שהתם מיירי רק במוציא מרשות לרשות, אבל לא מיירי על הגזירה של הבאה מחוץ לתחום, וגם י''ל שהרי גם במזיד אסור לאחרים, והכא הרי אמרו לפני שבת לגוי, ועברו על איסור אמירה לגוי כמבואר בשו''ע סימן ש''ז ס''ב יעו"ש.
והלום רב אחד טען לי שיש תשובה של הגר''ע יוסף זצוק''ל ולא זוכר היכן, שכותב שם שמותר לכבאי אש לחזור לביתו מחוץ לתחום בשבת, בשביל שמחת יו''ט בשביל ילדיו, וגם בזה לא ציין לן היכן התשובה, וגם י''ל שהתם הותר כדי שאנשים ילכו לעבוד במכבי אש, ויוכלו להציל, משא"כ הכא שיש אוכל בישיבה, וכל האוכל ששולחים זה תוס' שמחה ביו''ט, וגם התם בגוף האדם לא נעשה מלאכה, והותר לו לחזור כמו אנשים שעובדים בהצלה וכדו', משא''כ בהיכא שהנכרי הביא אוכל שדמיא לנכרי שהביא דורון שלכאורה יש לאסור בזה.
ועוד בעניין זה חכם אחד שיחיה טען לי שיש מקום לומר כיון שהגוי הביא את הרכב בזמן ר"ת, [וגם אם הביא אח''כ כיון שיכל להביא לפני זה אין בהא איסור] ממילא יש לצרף כאן את שיטת ר''ת לקולא, וממילא שלא יאסר כדין נכרי שהביא דורון שאסור, אבל אכתי יל''ע האם אפשר לסמוך ע"ז כיון דסו''ס הגיע אחרי ר"ת, וגם קשה לצרף את שיטת ר''ת לקולא דהרי לא נהגינן כמו ר''ת לקולא, מאחר דרק מחמירים כמו השו"ע בר"ת, אלא דסו''ס השו''ע כן פוסק כר"ת, ויל"ע עוד בזה.
ועוד יש לצרף בזה מה שמבואר ברמ''א סימן תקט''ו ס''ט ובמג''א שם סקכ''ז ובא''ר דקכ''ד ובחיי אדם כלל ק' סט''ז ובמשנ''ב סקע''ב ובכה''ח ס''ק קלג כתבו שבעינן שיהיה דעתו שיקבלו עליו, ולכן בשעת הדחק אפילו שלא ידע כלל שישלחו לו חפצים מותר לקבלם וליהנות מהם ביו''ט יעו''ש, וז''ל: המשנ''ב שם, ואין לאסור אלא בהיה לו לישראל עצמו פרות חוץ לתחום והביאם לו הנכרי ביו''ט, דכיון דידעו בהן הבעלים מבעוד יום ואסחו דעתא מניהו כיון שלא הביאם לחוץ התחום מערב יו''ט הו''ל מקצה, וכתב עוד שיש מקילין גם בזה, שהרי בעקרו לא הסתלק מהם ולא הכניסם לאוצר וכדומה, אלא שרחוק המקום עכבו מלהשתמש בהם ולא שיך בזה איסור מוקצה ודינו כמו שכתב המחבר ס''ה יעו"ש, וא''כ הכא נמי י''ל שלא ידעו הבחורים שישלחו החבילות ע''י הגוי, וגם י''ל דהתם הוי במחובר, וכ''ש הכא שלא נעשה מלאכה בגוף החפץ.
ודמי לבגדי שבת שכתב להביא בזה בספר נטעי גבריאל יו''ט ח''א עמ' שי שמותר אם הנכרי הביא בגדי שבת בכרמלית או במקום שאין בו רשות הרבים דהוי שבות דשבות במקום מצוה ושם בהערה כתב דכן הוא ע''פ המג''א סיק''ט, בוחמד משה סק''ו, ובמשנ''ב שם סקנ''ג, ובמקראי קודש סימן מו סי''ב. אלא דהתם לא מיירי מחוץ לתחום.
וגם יש לדון שכאן היה איסור אמירה לגוי וכאן היה אסור לומר לגוי, וא"כ אולי יש לקנוס בזה?
ועוד סברא בעניין זה אמר לי הגר''ש בארי שליט''א ראב''ד קרית ספר, שיש מקום לדון שלא הוי נקרא מחוץ לתחום כיון שזה הגיע ברכב, ואולם לענ''ד הרי הוא פלוגתא גדולה לענין רשות הרבים האם מחשבים את האנשים שבתוך הרכב שנמצאים ברה''ר כאילו עוברים ברה''ר. וגם י''ל דסו''ס הובא מחוץ לתחום, וסו''ס י''ל ששייך כאן לא פלוג.
ומצד דיני חושן משפט, יש לדון בתרי גווני, א אם האוכל היה מתקלקל יש לדון האם היו צריכים לשלם ע''כ, די''ל דסו''ס כ''ז מחמת שפשעו ויצאו מאוחר במקום בשעה 1 וחצי יצא הרכב בשעה 4 שצריכים לשלם על הנזק, ומאידך הוי מכת מדינה שהיה פקקים מחמת המחסומים.
אבל יש לדון שעתה שהגיע אבל אסור לאכול ולהשתמש בזה, ורק לאחרים מותר אפילו בלא החלפה, האם יש לשלם על החבילות מצד דיני חושן משפט, ואולם לענין חו''מ כיון שהיה מותר הורה לי הגר''ש בארי דיש לשלם, אבל סו''ס אמרתי לו שהאחראי קיבל עליו הוראות הרבנים בישיבה וכיון שכן יש מקום לומר שאין חיוב לשלם, ועשה על פיהם ולא נתן לקחת את החבילות, ואמר שאם דבר שאין לו מה לעשות כגון ששלחו רק מחזורים לא צריך לשלם, אבל אוכל ודברים שיכול להנות אח''כ הרי סו''ס הוא נהנה, ואמר שלכאורה יש לשלם חצי וכמבואר בשו"ע סימן של''ג ס''ה וז"ל: בד"א בדבר שאינו אבוד, אבל בדבר האבוד, כגון פשתן להעלות מהמשרה או ששכר חמור להביא חלילין למת או לכלה וכיוצא בהם, אחד פועל ואחד קבלן אינו יכול לחזור בו, אלא א''כ נאנס כגון שחלה, או ששמע שמת לו מת, וברמ''א שם כתב, ומיהו אינו צריך לשלם להם כל שכרם רק מה שעשו וידם על העליונה יעו''ש עוד בשו''ע, ועוד אמר הגר"ש בארי שליט''א דאולי הכא אינו דומה לקבלן, ויש עוד לפלפל, ואשמח לקבל בכל זה?
בברכת גמר חתימה טובה
ובברכת התורה
הצב''י י.א
[1] . וביסוד איסור תחומין ביו''ט איתא בגמ' בביצה דף טז ע''ב ת''ר יו''ט שחל להיות בער''ש אין מערבין לא עירובי תחומין ולא עירובי חצרות רבי אומר מערבין ערובי חצרות אבל לא ערובי תחומין, מפני שאתה אוסרו בדבר האסור לו ואי אתה אוסרי בדבר המותר לו אתמר רב אמר הלכה כתנא קמא ושמואל אמר הלכה כרבי, פירש''י שאתה אוסרו בדבר האסור לו, כח יש בידך לאסור עליו מלעשות צורך מחר דבר שהוא אסור בו ביום והיינו תחומין שאף ביו''ט אסור לצאת מן התחום, ואי אתה אוסרו אין כח בידךך לאסור לו מלתקן דבר שהוא מותר ביבו ביוםף, ואיסור טלטול חצרות ליתא ביו''ט יעו''ש, ובתוס' בכתובות דף ז ע''א בד''ה מתוך כתבו דהא דדנו בגמ' בביצה דאין עירוב והוצאה ליו''ט מדשרו בית הלל להוציא קטן ולולב היינו משום הוצאה אבל עירובי תחומין אין עניינה להוציאה יעו''ש, ובמהרש''א שם הקשה בזה''ל: וצריך ליתן טעם אמאי לא התירו נמי תחומין לצורך דהא אפילו מלאכה גמורה התירו מהאי טעמא דמתוך, ויש ליישב וק''ל עכ''ד. וכן כתב להקשות ברע''א בפסחים דף צג, ובשו''ת חת''ס או''ח סימן קמט ובשו''ת אבני נזר או''ח סימן שצג ס''ה, וכן בקונטרס ישוב הדעת בספר שיח השדה להגרח''ק שליט''א, כתבו שתחומין אינו מלאכה אלא דין מנוחה וזה לא הותר ביו''ט. וע''ע בקה''י סימן כ'.
ומ"מ הרי דין איסור תחומין ביו''ט הוא מה"ת, וכמ"ש בשו''ת חת''ס חאו''ח סימן קנב, וכתב שאף לדיות הסוברים שרק אבות מלאכות הוי בכלל הפסוק דכל מלאכה לא תעשו ואסרים ביו''ט ולא שאר איסורי שבת שאינם בכלל האבות מ''מ באיסורי תחומין מודו דאסורים מה''ת דנפקא לן מקרא דאל יצא איש ממקומו (שמות טז כט) דכתיב גבי בן וכיון דאף ביו''ט לא ירד המן ומה''ט פסקו הרי''ף והרמב''ם ובשו''ע סימן תקכ''ט דבעינן לחם משנה ביו''ט א''כ סברא הוא דה''ה ביו''ט יעו''ש עוד, ואמנם בשלמי תודה יו''ט סימן כה אות ב' כתב לדון בדבריו יעו''ש
ועיין עוד בפרי חדש סימן תצה בד''ה ברם שכתב לדון דמהכ''ת שיש איסור תחומין ביו''ט הרי כתוב בפסוק אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, ולא מוזכר יו''ט, ואולם כתב להוכיח מדברי רש''י ותוס' בחגיגה דף יז ע''ב שיש לזה דין דאורייתא כמו שבת.
בס"ד
בין כסא לעשור תשפ"ב
ב''ה מעשה שהיה בישיבה שבה אני לומד ישיבת רש"ת בעיר כרמיאל שמונה בלי עין הרע מאות בחורים, והיה רכב של חבילות שנסע בערב ראש השנה תשפ''ב מבני ברק לכרמיאל והביא שם בתוכו יותר ממאה חבילות לבחורים שגרים בבני ברק, שהוריהם שלחו להם מידי דמאכל ליומי דר''ה שיאכלו לשמוח בר''ה [וכמו שנקטו ברוב הפוסקים שיש דין שמחה בר"ה] ויען נתאחר הרכב לצאת ויצא בערך בשעה שלוש וחצי מבני ברק, ועקב הפקקים הרבים בערב ר''ה, וחסימות הכבישים של המשטרה יען כי ברחו המחבלים מבית הכלא בגלבוע, היה הרבה מחסומים, ובשעה שש לקראת החג, פנה הרכב על כל החבילות להשאר בראש השנה בזכרון יעקב, ואותו בחור מהישיבה שאחראי על החבילות ולא רצה שכל האוכל שם יתקלקל וגם חשב שיהיה מותר בכזה מקרה, השיג גוי גרמני שלקח ברכבו [ולא ברכב של החבילות כי הוא רכב של ישראל ושייך בו שביתת בהמתו וכמ''ש בפוסקים ואכמ''ל בעניין זה] ויצא בערך אחרי השקיעה מזכרון יעקב והגיע לכרמיאל בשעה 8 וחצי בערך, והביא החבילות מרכבו ושמו הכל בקרור, וכמה רבנים שליט''א מרבני הישיבה צדדו בזה לאסור, דהרי סו''ס הגיע מחוץ לתחום, ולכן אסור להשתמש באוכל ובמה שהביאו, אבל מותר להביא לחבירו שלא יעשו החלפה, וכמו שכתב במשנ"ב, אבל כל אחד יכול להניח את האוכל ששלחו לו על שולחן חבירו, וכך גם יעשה גם חבריו ששלחו לו, וממילא יוכל לאכול מהאוכל של חבירו, ואם הוא בעצמו רוצה להשתמש באוכל, מותר לו לאכול רק מכדי שיעשו, כמה זמן שלוקח לרכב להגיע מזכרון יעקב לעיר כרמיאל.
והנה עיקרא דהאי דינא בדבר שבא מחוץ לתחום איתא בגמ' בביצה דף כד ע"ב, אמר רב פפא הלכתא, נכרי שהביא דורון לישראל ביום טוב, אם יש מאותו המין במחובר אסור, ולערב נמי אסורין בכדי שיעשו. ואם אין מאותו המין במחובר, תוך התחום מותר, חוץ לתחום אסור, והבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר.
ופירש''י שם במה שלישראל אחר מותר, לא שמעתי טעם מקובל בדבר, דאי משום מוקצה, אמאי מותר לישראל אחר, ואי משום שנעשה בו איסור בשבילו אם כן לישראל אחר נמי אסור, דנכרי שהדליק את הנר בשבת תנן (שבת קכב, א): אם בשביל ישראל אסור, ולא חלקו בינו לחברו, ויש לומר: דגבי איסור תחומין דרבנן לא אחמור כולי האי, ודיין אם אסרוהו על זה, עוד טעם כתב שם רש''י בסוגריים, טעם אחר נראה לי: מחוץ לתחום אסורין גזירה שמא ישלח בשבילו, והבא בשביל זה מותר לאחר דליכא למגזר בה, שאינו מכירו. עכ''ד, ובתוספות שם בד"ה הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר, תימה מה טעם זה אי הוי מוקצה אפילו לישראל אחר אסור ואי אסור לישראל ראשון בשביל שנעשה בהן איסור בשבילו אם כן לישראל אחר נמי אסורין כדאמרי' (שבת דף קכב.) נכרי שהדליק הנר אם בשביל ישראל אסור וליכא חלוק בין אותו ישראל לישראל אחר ותירץ רש"י דשמא גבי איסור תחומין דליכא אסורא אלא מדרבנן לא אחמור כולי האי ודי אי אסרינן על זה שהובאו בשבילו. ע''כ דברי התוס', ומוכח מדברי התוס' דנקטו הטעם הראשון, אבל לכאורה לפי הטעם הראשון י''ל סברא שכל האיסור דוקא למי שדאג שהנכרי ישלח לו דורון, אבל מי שלא שלח, אף שסו''ס שלחו דברים בשבילו לא נכלל בתוך האיסור, וכן נראה לדייק מדברי התוס' בשבת דף קכב ע''א בד''ה ואם בשביל ישראל אסור, כתבו לשאול מה החילוק בין הכא לבישול בשבת ויישבו, אבל בנכרי העושה לצורך ישראל אי שרית ליה אתי למימר לנכרי לעשות בשבילו עכ"ד התוס', וממילא נראה דלכל הבחורים יהיה מותר. דסו"ס יש לומר שכל האיסור הוא למי שקיבל מהנכרי ולא עבור כל הבחורים ששלחו עבורם ועליהם לא חל הגזירה, ואכתי יש לפלפל בזה.
וברמב''ם בפ''ו מהל' שבת ה''ח כתב ג''ע הטעם שאסור משום גזירה שמא יאמר לנכרי לעשות וכמ''ש בתוס' וז"ל הרמב"ם: ישראל שאמר לגוי לעשות לו מלאכה זו בשבת אף על פי שעבר ומכין אותו מכת מרדות מותר לו ליהנות באותה מלאכה לערב אחר שימתין י בכדי שתעשה, ולא אסרו בכל מקום עד שימתין בכדי שיעשו אלא מפני דבר זה, שאם תאמר יהא מותר מיד שמא יאמר לגוי לעשות לו וימצא הדבר מוכן מיד, וכיון שאסרו עד שימתין בכדי שיעשו לא יאמר לגוי לעשות לו שהרי אינו משתכר כלום מפני שהוא מתעכב לערב בכדי שיעשה דבר זה שנעשה בשבת. עכ"ד.
וסו''ס נראה לענ"ד שיש להחמיר בזה דסו''ס נעשה בשביל ישראל וכן מצאתי בשו"ת חלקת יעקב הערות לאורח חיים סימן פה, שכתב בהאי לישנא: מ"מ בהא שעכו"ם יעשה מלאכה בשבת לצורך ישראל גם לדבריהם איכא איסורא כמבואר להדיא בגמרא הנ"ל, והיינו שחכמים אסרו שישראל יהנה ממלאכת שבת וכן כתב רש"י ביצה כ"ד גבי עכו"ם שהביא דורון. ואף שהתוס' בשם חולקים על רש"י וכתבו שאיסורו כדי שלא יאמר לו בשבת, וכן הוא בתוס' שבת קכ"ב ד"ה ואם בשביל, מ"מ אפילו היכא דבאמירה עצמה ליכא איסורא, מצינו שאסרו להנות ממלאכת עכו"ם בשבת אף שלא שייך גזירה שמא יאמר לו, כהא דביצה כ"ד עכו"ם שהביא דורון מחוץ לתחום אסור למי שהובא בשבילו, אף שמותר לומר לעכו"ם לכרך פלוני תלך למחר, שאם יש שם בורגנין הולך (עי' שבת ק"נ תד"ה לכרך פלוני) ובע"כ לומר דחכמים לא פלוג, וכל שנעשית מלאכה לצורך ישראל בשבת אסור לו ליהנות ממנה. עכ"ד, ולפי דבריו סו''ס אין כאן מקום להקל דהא סו''ס נעשית המלאכה בשביל ישראל.
ואולם היה נראה דכ''ז בנכרי שהביא דורון, אבל הכא אינו דורון, כן נראה לומר לכאורה, ממה שהעתיקו כל הראשונים והפוסקים דורון וכו' שהוא דוקא בדורון, ולא היכא שעשה עבודה. [ואמנם בעיקר האי איסורא נראה בתרומת הדשן סימן פג שהסיק שאין לאסור במה שנכרי הביא מחוץ לתחום אם לא נעשה מלאכה בגוף החפץ].
והאי דינא שדורון שהביא נכרי מחוץ לתחום כתב בשו''ע סימן תקט''ו ס''א, כתב בזה''ל: אינו יהודי שהביא דורון לישראל ביו''ט אם יש ממינו במחובר או שמחוסר צידה אסור אף למי שלא הובא בשבילו לאכלו בו ביום, והוסיף בשו''ע, ואפילו לטלטלן אסור, ולערב מותרים בכדי שיעשו, ובשני ימים טובים של גליות אם הובא ביום ראשון מותר מיד בליל יו''ט שני בכדי שיעשו, וברמ''א כתב, שיש מחמירין לאוסרו עד מוצאי יו''ט שני, והוסיף הרמ''א, ונוהגין להחמיר אם אינו צורך יו''ט לצורך אורחים יעו"ש עוד.
ובמג''א שם סקכ''ו בד"ה מותר אפי' וכו', כתב, שהרי אין העכו"ם מביא משלו כדי שנגזר שמא יאמר הבא לי (ב"י רשב"א) ונ"ל דבזה לכ"ע מותר דלא אסור משום שלא יהנה ממלאכת י"ט כיון דאינו נהנה מהמלאכה עצמה כן נ"ל, משמע שם דוקא בפירות שאין במינם במחובר לקרקע אבל אם יש במינם במחובר צריך חותם דחיישינן שהעכו"ם החליף טובים ברעים שתלשם היום וה"ה בדגים כמ"ש בי"ד סי' קי"ח ועמ"ש סי' תקי"ו וכ' בכ"ה סי' שכ"ה דוקא דורון אבל מי ששלח שליח לחבירו שיקנה לו בשר וישלחנו לו ויודע שיצטרך להביאו בי"ט אסור דהוי כאלו א"ל לעכו"ם להביאם בי"ט ובס' ת"ד סימן רכ"ה ורכ"ו כ' דדוקא כשנתעכב העכו"ם אבל אם השולח ידע שילך בשבת אפי' במתנה אסור עכ"ל וכ"מ בי"ד סימן צ"ח דהמבטל איסור אסור למי שנתבטל בשבילו עכ''ד.
ובמחצית השקל (שם סק"ג) כתב, שלא יהנה ממלאכת י"ט ויש לדקדק מדנקטו הגמ' והפוסקים עכו"ם שהביא דורון וכו' משמע דאם אין מביא בחנם רק הישראל קצץ לו מעות שיביא לו דגים מעי"ט והעכו"ם שהה והביאן בי"ט מותרין לערב מיד ואם הוא דבר שאין במינו במחובר ומחוסר צידה מותר אפי' בי"ט אפי' הביאו חוץ לתחום דהא אפי' עשה העכו"ם מלבוש בי"ט מותר ללבוש אם קצץ דעכו"ם אדעתיה דנפשיה קעביד כמ"ש סי' רנ"ב ס"ז ק"ו כשבא מח"ל ואפי' להמחמירים התם היינו במלאכה גמורה אבל בתחומין מודה וה"ה במלאכה גמורה שרי במוצאי י"ט ראשון בכ"ש וכ"מ בב"י סי' תקי"ז שכ' בשם המרדכי דההוא עובדא דליפת' דמחוז' ודיכרי דאיתא פ"ג דעירובין חנוני ישראל אמר קודם י"ט להביאן להם ופסקו את דמיהם ואיחרו העכו"ם והביאום בי"ט וכו' וכ"כ הראב"ן וא"כ ק' היאך התיר רבא ואמר אדעתיה דעכו"ם קאתי אלא ה"ק עכו"ם אדעת' דנפשיה קעביד כיון שקצץ עמו קודם י"ט ועסי' רמ"ז מיהו י"ל דדמי לעכו"ם שהדליק נר בשבת שאסור להשתמש בו אפי' קצץ משום דהעכו"ם עשאו אדעתא דהכי שהישראל ישתמש בו בשבת משא"כ מנעלים שלא נעשו דוקא להשתמש בו בשבת א"כ אפשר דמיני מאכל דמי לנר וצ"ע די"ל דוקא נר צריך להשתמש בו עכשיו דמחר בא ואיננו משא"כ מיני מאכל עכ"ד ויעו''ש עוד בכה''ח שם סקל''ג. ומ''מ מבואר שאם היה צריך להגיע מבעוד יום ונתעכב בדרך והביאו ביו''ט שמותר, והכא נמי היהודי היה אמור להגיע אבל היה אונס, ולא רצה שיגיע ביו''ט.
והאי דינא דנכרי שהביא מחוץ לתחום לכאורה נראה דהוא רק ביו''ט, [1] ואינו דין בשבת שהרי הובא דין זה רק בהלכות יו''ט, ואמנם לכאורה דהחידוש הוא דוקא ביו''ט שאיסור תחומין בו מדרבנן וכמו שנראה שם מרש"י, ואולם אינו פשוט כן דיש אחרונים שכתבו שאיסור תחומין ביו''ט מדאורייתא, ואולי גם לרש''י איסור תחומין מדאורייתא, וכוונתו שרק הכא שהיה ע''י נכרי איסורו רק מדרבנן. וגם הרי להדיא בשו''ע סימן שכ"ה מבואר דין גוי שהביא דבר מחוץ לתחום וכמ''ש שם להדיא יעו''ש בכל הסעיפים.
ובחזו''ע יו''ט עמ' פב כתב, נכרי שהביא דורון לישראל ביו"א אם יש ממין הדורון במחובר או שמחוסר צידה אסור לאכול אותו בו ביום אפילו לאחרים, שלא הובא בשבילם ואפילו בטלטול אסור כיון שאינו ראוי לאכילה נחשב למוקצה וכו' ושיעור כדי שיעשו הוא כדי שילך הנכרי למקום ההוא שליקט ויגמור המלאכה ויחזור לכאן ואם יש ספק מהיכן הביאו שיעורו כדי שיביאנו מרחוק אלפיים אמה שהוא חוץ לתחום, ונכרי שהביא לישראל דגים ביו''ט שני שחל בערב שבת מחוץ לתחום, באופן שאין בהם חשש צידה ביו''ט, כיון שמותר לטלטלם הרי הם ראויים לישראל אחר מותר לבשלם לכבוד שבת עכ''ד. ויעו"ש בהערה שם בחזו''ע שפלפל מה הדין לגבי יו''ט שני, וכתב עוד בעמ' פה, ואם הביא דורון מדברים שאין במינם במחובר לקרקע אלא שהובאו מחוץ לתחום אסורים באכילה למי שהובאו בשבילו ולא בני ביתו ומותרים בטלטול, ולערב מותרים גם למי שהובאו בשבילו בכדי שיעשו, אבל לאחרים מותר להם אפילו לאוכלם ביו''ט שכיון שאיסור תחומין מדרבנן, לא החמירו חכמים לאוסרם לאחרים (רש"י ביצה כה.) ואם הזמין אורחים ליו''ט כיון שהם סמוכים על שלחנן הרי הם נחשבים כבני ביתו לאותו יו''ט [כמ''ש בעירובין (מ.) מאן דלא אכל סבר כל דאתי לבי ריש גלותא אדעתא דכולהו רבנן אתי] ואם נזדמנו לו במקרה אע''ם שלא יאכלו אצלו ממה שהביא הנכרי מחוץ לתחום, מכל מקום מותר להם להם ליטול ולאכול בביתם שהרי הבא לישראל זה מותר לישראל אחר (שו''ת הרדב''ז ח''א סימן תקסב), ובהערה שם קעח כתב, שבשו''ת בית דוד סימן רצה כתב להתיר לאורחים אם אין הגוי יודע שיש לישראל זה אורחים ביו''ט, וכן הביאו להלכה בחכמה ומוסר (דרך חקיך אות קסב) יעו"ש. [ויעו''ש עוד בחזו''ע שאם הוא ספר שמא באו מחוץ לתחום או לא אם הוא נכרי השרוי בעיר והדורון מצוי בעיר מותר ואם לאו אסור יעו"ש, ולפי''ז הכא לפי כל הנ''ל שיש כמה ספיקות מדרבנן, נימא דספק דרבנן לקולא]. וכן כתב להביא לדינא בילקוט יוסף יו''ט חול המועד עמ' תקלט שהביא כ"ז לדינא.
והנה כמה רבנים ציינו לי למש"כ בשו"ת יביע אומר חלק י אורח חיים סימן כה, וכן הובא בחזו''ע שבת חלק ד' עמוד תכז שנשאל בזה''ל: שאלה. מאת חייל צה"ל דתי. תבשיל שנתבשל כל צרכו מערב שבת והונח על הפלאטה של שבת, והובא על ידי הסעה ברכב צבאי בשבת מן הבסיס אל השדה שבו שבת החייל, האם מותר לחייל לאכול מן התבשיל בשבת, או מכיון שנעשית בו מלאכה של חילול שבת אסור לאכול ממנו בשבת?, ויעו''ש שהרחיב בכל דין דבר שיצא מרשות לרשות בשבת שמותר באכילה, וכ''ש שלא נעשה במזיד, וגם לא נעשה איסור בגוף החפץ, כיעו''ש בכל דבריו, ואמנם אכתי יש לחלק בין התם שהוי רק מרשות לרשות, להיכא דהוי הוצאה מחוץ לתחום שע''ז יש גזירה של נכרי שהביא דורון מחוץ לתחום. וכן יעו''ש שכתב הטעם שהוא משום פיקוח נפש לחייל שיכול משהו חם, וא"כ בע"כ דאין ראיה לכאן.
ועוד בענין זה רב אחד ציין למש''כ בביה''ל בריש סימן שיח בד"ה אחת משאר מלאכות, שכתב, אבל המוציא מרשות לרשות שלא נשתנה הדבר מכמות שהיה אם בשוגג מותר אילו לום ואפילו בו ביום ואם במזיד אסור אפילו לאחרים עד מוצאי שבת מיד ומכל מקום יש להחמיר בכל איסורי תורה כמו מבשל וכו' יעו''ש עוד בכל דברי הביה''ל, וגם ע''ז אמרתי לאותו רב שיש לומר שהתם מיירי רק במוציא מרשות לרשות, אבל לא מיירי על הגזירה של הבאה מחוץ לתחום, וגם י''ל שהרי גם במזיד אסור לאחרים, והכא הרי אמרו לפני שבת לגוי, ועברו על איסור אמירה לגוי כמבואר בשו''ע סימן ש''ז ס''ב יעו"ש.
והלום רב אחד טען לי שיש תשובה של הגר''ע יוסף זצוק''ל ולא זוכר היכן, שכותב שם שמותר לכבאי אש לחזור לביתו מחוץ לתחום בשבת, בשביל שמחת יו''ט בשביל ילדיו, וגם בזה לא ציין לן היכן התשובה, וגם י''ל שהתם הותר כדי שאנשים ילכו לעבוד במכבי אש, ויוכלו להציל, משא"כ הכא שיש אוכל בישיבה, וכל האוכל ששולחים זה תוס' שמחה ביו''ט, וגם התם בגוף האדם לא נעשה מלאכה, והותר לו לחזור כמו אנשים שעובדים בהצלה וכדו', משא''כ בהיכא שהנכרי הביא אוכל שדמיא לנכרי שהביא דורון שלכאורה יש לאסור בזה.
ועוד בעניין זה חכם אחד שיחיה טען לי שיש מקום לומר כיון שהגוי הביא את הרכב בזמן ר"ת, [וגם אם הביא אח''כ כיון שיכל להביא לפני זה אין בהא איסור] ממילא יש לצרף כאן את שיטת ר''ת לקולא, וממילא שלא יאסר כדין נכרי שהביא דורון שאסור, אבל אכתי יל''ע האם אפשר לסמוך ע"ז כיון דסו''ס הגיע אחרי ר"ת, וגם קשה לצרף את שיטת ר''ת לקולא דהרי לא נהגינן כמו ר''ת לקולא, מאחר דרק מחמירים כמו השו"ע בר"ת, אלא דסו''ס השו''ע כן פוסק כר"ת, ויל"ע עוד בזה.
ועוד יש לצרף בזה מה שמבואר ברמ''א סימן תקט''ו ס''ט ובמג''א שם סקכ''ז ובא''ר דקכ''ד ובחיי אדם כלל ק' סט''ז ובמשנ''ב סקע''ב ובכה''ח ס''ק קלג כתבו שבעינן שיהיה דעתו שיקבלו עליו, ולכן בשעת הדחק אפילו שלא ידע כלל שישלחו לו חפצים מותר לקבלם וליהנות מהם ביו''ט יעו''ש, וז''ל: המשנ''ב שם, ואין לאסור אלא בהיה לו לישראל עצמו פרות חוץ לתחום והביאם לו הנכרי ביו''ט, דכיון דידעו בהן הבעלים מבעוד יום ואסחו דעתא מניהו כיון שלא הביאם לחוץ התחום מערב יו''ט הו''ל מקצה, וכתב עוד שיש מקילין גם בזה, שהרי בעקרו לא הסתלק מהם ולא הכניסם לאוצר וכדומה, אלא שרחוק המקום עכבו מלהשתמש בהם ולא שיך בזה איסור מוקצה ודינו כמו שכתב המחבר ס''ה יעו"ש, וא''כ הכא נמי י''ל שלא ידעו הבחורים שישלחו החבילות ע''י הגוי, וגם י''ל דהתם הוי במחובר, וכ''ש הכא שלא נעשה מלאכה בגוף החפץ.
ודמי לבגדי שבת שכתב להביא בזה בספר נטעי גבריאל יו''ט ח''א עמ' שי שמותר אם הנכרי הביא בגדי שבת בכרמלית או במקום שאין בו רשות הרבים דהוי שבות דשבות במקום מצוה ושם בהערה כתב דכן הוא ע''פ המג''א סיק''ט, בוחמד משה סק''ו, ובמשנ''ב שם סקנ''ג, ובמקראי קודש סימן מו סי''ב. אלא דהתם לא מיירי מחוץ לתחום.
וגם יש לדון שכאן היה איסור אמירה לגוי וכאן היה אסור לומר לגוי, וא"כ אולי יש לקנוס בזה?
ועוד סברא בעניין זה אמר לי הגר''ש בארי שליט''א ראב''ד קרית ספר, שיש מקום לדון שלא הוי נקרא מחוץ לתחום כיון שזה הגיע ברכב, ואולם לענ''ד הרי הוא פלוגתא גדולה לענין רשות הרבים האם מחשבים את האנשים שבתוך הרכב שנמצאים ברה''ר כאילו עוברים ברה''ר. וגם י''ל דסו''ס הובא מחוץ לתחום, וסו''ס י''ל ששייך כאן לא פלוג.
ומצד דיני חושן משפט, יש לדון בתרי גווני, א אם האוכל היה מתקלקל יש לדון האם היו צריכים לשלם ע''כ, די''ל דסו''ס כ''ז מחמת שפשעו ויצאו מאוחר במקום בשעה 1 וחצי יצא הרכב בשעה 4 שצריכים לשלם על הנזק, ומאידך הוי מכת מדינה שהיה פקקים מחמת המחסומים.
אבל יש לדון שעתה שהגיע אבל אסור לאכול ולהשתמש בזה, ורק לאחרים מותר אפילו בלא החלפה, האם יש לשלם על החבילות מצד דיני חושן משפט, ואולם לענין חו''מ כיון שהיה מותר הורה לי הגר''ש בארי דיש לשלם, אבל סו''ס אמרתי לו שהאחראי קיבל עליו הוראות הרבנים בישיבה וכיון שכן יש מקום לומר שאין חיוב לשלם, ועשה על פיהם ולא נתן לקחת את החבילות, ואמר שאם דבר שאין לו מה לעשות כגון ששלחו רק מחזורים לא צריך לשלם, אבל אוכל ודברים שיכול להנות אח''כ הרי סו''ס הוא נהנה, ואמר שלכאורה יש לשלם חצי וכמבואר בשו"ע סימן של''ג ס''ה וז"ל: בד"א בדבר שאינו אבוד, אבל בדבר האבוד, כגון פשתן להעלות מהמשרה או ששכר חמור להביא חלילין למת או לכלה וכיוצא בהם, אחד פועל ואחד קבלן אינו יכול לחזור בו, אלא א''כ נאנס כגון שחלה, או ששמע שמת לו מת, וברמ''א שם כתב, ומיהו אינו צריך לשלם להם כל שכרם רק מה שעשו וידם על העליונה יעו''ש עוד בשו''ע, ועוד אמר הגר"ש בארי שליט''א דאולי הכא אינו דומה לקבלן, ויש עוד לפלפל, ואשמח לקבל בכל זה?
בברכת גמר חתימה טובה
ובברכת התורה
הצב''י י.א
[1] . וביסוד איסור תחומין ביו''ט איתא בגמ' בביצה דף טז ע''ב ת''ר יו''ט שחל להיות בער''ש אין מערבין לא עירובי תחומין ולא עירובי חצרות רבי אומר מערבין ערובי חצרות אבל לא ערובי תחומין, מפני שאתה אוסרו בדבר האסור לו ואי אתה אוסרי בדבר המותר לו אתמר רב אמר הלכה כתנא קמא ושמואל אמר הלכה כרבי, פירש''י שאתה אוסרו בדבר האסור לו, כח יש בידך לאסור עליו מלעשות צורך מחר דבר שהוא אסור בו ביום והיינו תחומין שאף ביו''ט אסור לצאת מן התחום, ואי אתה אוסרו אין כח בידךך לאסור לו מלתקן דבר שהוא מותר ביבו ביוםף, ואיסור טלטול חצרות ליתא ביו''ט יעו''ש, ובתוס' בכתובות דף ז ע''א בד''ה מתוך כתבו דהא דדנו בגמ' בביצה דאין עירוב והוצאה ליו''ט מדשרו בית הלל להוציא קטן ולולב היינו משום הוצאה אבל עירובי תחומין אין עניינה להוציאה יעו''ש, ובמהרש''א שם הקשה בזה''ל: וצריך ליתן טעם אמאי לא התירו נמי תחומין לצורך דהא אפילו מלאכה גמורה התירו מהאי טעמא דמתוך, ויש ליישב וק''ל עכ''ד. וכן כתב להקשות ברע''א בפסחים דף צג, ובשו''ת חת''ס או''ח סימן קמט ובשו''ת אבני נזר או''ח סימן שצג ס''ה, וכן בקונטרס ישוב הדעת בספר שיח השדה להגרח''ק שליט''א, כתבו שתחומין אינו מלאכה אלא דין מנוחה וזה לא הותר ביו''ט. וע''ע בקה''י סימן כ'.
ומ"מ הרי דין איסור תחומין ביו''ט הוא מה"ת, וכמ"ש בשו''ת חת''ס חאו''ח סימן קנב, וכתב שאף לדיות הסוברים שרק אבות מלאכות הוי בכלל הפסוק דכל מלאכה לא תעשו ואסרים ביו''ט ולא שאר איסורי שבת שאינם בכלל האבות מ''מ באיסורי תחומין מודו דאסורים מה''ת דנפקא לן מקרא דאל יצא איש ממקומו (שמות טז כט) דכתיב גבי בן וכיון דאף ביו''ט לא ירד המן ומה''ט פסקו הרי''ף והרמב''ם ובשו''ע סימן תקכ''ט דבעינן לחם משנה ביו''ט א''כ סברא הוא דה''ה ביו''ט יעו''ש עוד, ואמנם בשלמי תודה יו''ט סימן כה אות ב' כתב לדון בדבריו יעו''ש
ועיין עוד בפרי חדש סימן תצה בד''ה ברם שכתב לדון דמהכ''ת שיש איסור תחומין ביו''ט הרי כתוב בפסוק אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, ולא מוזכר יו''ט, ואולם כתב להוכיח מדברי רש''י ותוס' בחגיגה דף יז ע''ב שיש לזה דין דאורייתא כמו שבת.
