מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי (ב יב)
בסנהדרין נח: אמר רבי חנינא נכרי שהכה את ישראל חייב מיתה, שנאמר ויפן כה וכה וירא כי אין איש וגו'. וכתב בחידושי הר"ן שם, דמשמע שמדין גזל הוא, דמה לי חבל בגופו מה לי חבל בממונו, ולפי זה לא שנא כותי ולא שנא ישראל שוין בדבר. והקשה הר"ן א"כ למה מנו שפיכות דמים בכלל ז' מצוות, תיפוק ליה מדין מכה חבירו.
ולכאורה יש לתרץ בפשיטות, דמדין מכה חבירו שהוא מצד גזל הרי זה דוקא שלא מדעת חבירו, אבל אם חבירו מסכים אין בזה משום גזל, אבל רציחה אסורה בבני נח אפילו מדעתו ובהסכמתו של חבירו. וכמו באשת איש, דשלא מדעת חבירו הוי גזל בבני נח, ומדעתו אסור מצד עריות.
ובספר פרשת דרכים זוטא [לבעל מלא הרועים, אות י'] צידד ליישב, דנפקא מינה באיסור רציחה בבני נח, לגבי עובר, דבן נח נהרג על העוברים, ובעובר במעי אמו לא שייך גזל כיון דאינו אדם עדיין שנחשוב כאילו גזלו, ובאמת אם הכהו אינו חייב, ומ"מ מצד שפיכות דמים חייב, עכת"ד. ויש לעיין מנלן דאין חייב על גזל של עובר, והרי יש ממון לעובר כגון על ידי ירושה, עי' בבא בתרא קמב: ונדה מד:, וכי מותר לגזול ממנו את ממונו בעודו עובר.
ולפי זה יש לדחות מה שכתבנו לתרץ דנפק"מ באיסור רציחה בב"נ מדעתו, דאכתי יקשה למה לי קרא בסנהדרין נז: ד"שופך דם האדם באדם" דב"נ נהרג על העוברים, תיפו"ל משום גזל, והכא ליכא למימר דאיצטריך להיכא דעושה ברשות, דהרי עובר לאו בר נתינת רשות היא.
ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי (ב יב)
בסנהדרין נח: אמר רבי חנינא נכרי שהכה את ישראל חייב מיתה, שנאמר ויפן כה וכה וירא כי אין איש וגו'. וכתב בחידושי הר"ן שם, דמשמע שמדין גזל הוא, דמה לי חבל בגופו מה לי חבל בממונו, ולפי זה לא שנא כותי ולא שנא ישראל שוין בדבר. והקשה הר"ן א"כ למה מנו שפיכות דמים בכלל ז' מצוות, תיפוק ליה מדין מכה חבירו.
ולכאורה יש לתרץ בפשיטות, דמדין מכה חבירו שהוא מצד גזל הרי זה דוקא שלא מדעת חבירו, אבל אם חבירו מסכים אין בזה משום גזל, אבל רציחה אסורה בבני נח אפילו מדעתו ובהסכמתו של חבירו. וכמו באשת איש, דשלא מדעת חבירו הוי גזל בבני נח, ומדעתו אסור מצד עריות.
ובספר פרשת דרכים זוטא [לבעל מלא הרועים, אות י'] צידד ליישב, דנפקא מינה באיסור רציחה בבני נח, לגבי עובר, דבן נח נהרג על העוברים, ובעובר במעי אמו לא שייך גזל כיון דאינו אדם עדיין שנחשוב כאילו גזלו, ובאמת אם הכהו אינו חייב, ומ"מ מצד שפיכות דמים חייב, עכת"ד. ויש לעיין מנלן דאין חייב על גזל של עובר, והרי יש ממון לעובר כגון על ידי ירושה, עי' בבא בתרא קמב: ונדה מד:, וכי מותר לגזול ממנו את ממונו בעודו עובר.
ולפי זה יש לדחות מה שכתבנו לתרץ דנפק"מ באיסור רציחה בב"נ מדעתו, דאכתי יקשה למה לי קרא בסנהדרין נז: ד"שופך דם האדם באדם" דב"נ נהרג על העוברים, תיפו"ל משום גזל, והכא ליכא למימר דאיצטריך להיכא דעושה ברשות, דהרי עובר לאו בר נתינת רשות היא.
