זה?
שאלה: רבים וכן שלמים נוהגים שכאשר השליח צבור אומר בחזרת התפלה בברכת השנים של ימות החורף, שמרה והצילה שנה זו מכל דבר רע, ומכל מיני משחית, ומכל מיני פורענות, עונים אחריו אמן אחר כל משפט, וכן יש נוהגים ביעלה ויבוא, שכאשר אומר השליח צבור זכרנו ה' אלהינו בו לטובה, ופקדנו בו לברכה, והושיענו בו לחיים טובים, אחר כל משפט עונים אמן, וכיוצא בזה בתפלת תענו ותעתרו בימים הנוראים, כשאומר השליח צבור שערי אורה, שערי ברכה, וכו', עונים אמן, האם מנהג זה נכון על פי ההלכה?
תשובה: בשבועות (ל"ו ע"א) אמר רבי יוסי בר' חנינא, אמן בו האמנת דברים, שנאמר (ירמיה כ"ח ו') ויאמר ירמיה הנביא אמן כן יעשה ה' יקם ה' את דבריך. ופירש רש"י, בו האמנת דברים, וראוי לענות אמן על דבר תפלה ותחינה, שהוא לשון מאמת הדברים, שיהי רצון שיהיה אמת כן עכ"ל. וכתב בספר ארחות חיים (בדיני עניית אמן שאחר הלכות קריאת ספר תורה, סימן ג'), ראיתי בתשובת הגאונים שמותר לענות אמן אחר הרחמן שבסוף ברכת המזון. וכן מפורש בהלכות גדולות וכן עיקר. ואמר רבי יוסי בר' חנינא אמן יש בו האמנת דברים, כלומר, בקשת רחמים מאת ה' שיתקיימו דבריו, וכשם שירמיה אמר אמן כן יעשה ה' אחר דברי ריצוי, כך אנו אומרים אמן אחר דברי תחינה כגון אחר הרחמן דברכת המזון ע"כ. וזו לשון המגן אברהם (סימן רט"ו סק"ג): איתא במדרש, כששומע שאחד מתפלל איזה דבר, או שמברך לישראל, אפילו בלא הזכרת ה', חייב לענות אמן. ולכן עונים אמן אחר הרחמן דברכת המזון. (וכן כתב בבן איש חי פרשת מסעי אות ט"ו). והגאון הנצי"ב בספר העמק שאלה (סימן נ"ג סוף אות ב') כתב, שפשוט דלאו דוקא חייב, שאין זה אלא ממדת חסידות ע"ש. ומלשון הארחות חיים הנ"ל סיוע לדבריו. ומכאן יש ללמוד לנידון שלנו, שאין בזה איסור משום אמן יתומה, שאינו אלא כמתפלל שיאמנו דברי השליח צבור ויעתר ה' לתפלתו ותחינתו.
ובספר שבולי הלקט השלם (סימן כ"ג) כתב, נשאל רבינו האי גאון, מקום שאין שם כהן לישא כפיו, והשליח צבור אומר: אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת בתורה, האם ראוי לענות אמן אחר כל פסוק של ברכת כהנים, או צריך לעשות שינוי בין ברכת הכהנים עצמם, לבין ברכת השליח צבור, שלא לענות אמן אחריו, והשיב, אין המנהג אצלינו לענות אמן אחר כל פסוק ופסוק שאומר השליח צבור, לפי שמפי הכהן הן שלש ברכות, ואילו השליח צבור מסדרן כעין ברכה אחת, וזה מנהג מובחר, אלא שהעונה אמן על כל פסוק ופסוק שאומר השליח צבור, אין מחזירים אותו. ויש כזה הרבה בסדר ברכות, כגון באמירת יעלה ויבוא, כשאומר השליח צבור זכרנו ה' אלהינו בו לטובה וכו', יש שעונים אמן אחר כל ברכה וברכה, ויש עונים אמן לבסוף ע"כ. ומשמע שאין שום איסור לומר אמן אחר כל משפט בברך עלינו או ביעלה ויבוא וכיו"ב. והרמב"ם (בפרק ט"ו מהלכות תפלה הלכה י') כתב, שאם אין שם כהן, והשליח צבור אומר אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת בתורה וכו', אין העם עונים אמן אחר פסוקי ברכת כהנים. וכן כתב המאירי (סוטה מ' ע"א) בד"ה כל שאין כהן ע"ש. וראיתי בשו"ת יכין ובועז חלק א' (סימן כ"ה) שכתב, כשאין הכהנים נושאים כפיהם, והשליח צבור אומר אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת בתורה, כתב רבינו האי גאון, שאין מנהגם לענות אמן אחר כל פסוק ופסוק, ומי שנהג לומר אמן אינו נמנע, והרמב"ם כתב שאין העם עונים אמן אחר השליח צבור שאומר פסוקי ברכת כהנים, וכיון שיש מחלוקת בדבר, הנוהג לענות אמן אין מעכבים אותו מלענות ומי שאינו נוהג לענות אמן אין מכריחים אותו לענות ע"כ. ומרן הבית יוסף (או"ח סימן קכ"ז) כתב, וזו לשונו: כתב הר"ד אבודרהם, נשאל הרי"ף אם צריכים הקהל לענות אמן כשאומר השליח צבור הפסוקים של ברכת כהנים, והשיב שאין צריך לענות אמן אלא כששומעים מפי המברך, ולכן יש מקצת יחידים שעונים כן יהי רצון במקום אמן עכ"ד הרד"א. וכן כתב הרמב"ם בסוף הלכות תפלה, שאין העם עונים אמן. וכן הוא [בשבולי הלקט] שהשיב רב האי גאון, שאין מנהג אצלינו לענות אמן אחר כל פסוק שאומר השליח צבור, לפי שמפי הכהן ג' ברכות הן, והשליח צבור מסדרן כעין ברכה אחת ע"כ. ובפסקי רבינו אליהו מלונדריש (עמוד קי"ח) כתב, וזו לשונו: ואותם העונים אמן (בימים הנוראים) אחר היום תאמצנו וכו', ואחר זכרנו ה' אלהינו בו לטובה, וכיוצא בזה, נראה לי שאין זו אמן יתומה, אף על פי שאין בהן ברכה והזכרת שם ומלכות, שכן מצינו גם בדברי הנביאים, אמן כן יעשה ה', והוא לשון שיאמנו דבריו ויתקיימו, וכמו שאמרו (בשבועות ל"ו ע"א) אמן בו האמנת דברים וכן פירש רש"י שם. אבל כששליח צבור אומר פסוקי ברכת כהנים, נראה שאין לענות אחריו אמן, לפי שאין אלו דברי בקשה ותחינה, אלא סיפור דברים הוא, ומכל מקום אחר פסוק אחרון של ברכת כהנים נכון לענות אמן, שאז הוא מסיים תפלת ברכנו ע"כ. ולפי זה נראה שגם לדעת הרי"ף והרמב"ם הנ"ל יכולים לענות אמן אחר השליח צבור בברך עלינו וביעלה ויבוא וכיוצא בזה.
וראיתי בספר מאמר מרדכי (סימן קכ"ז סק"ו) שהביא דברי הדרישה שם, שנתן טעם על מה שעונים אמן ביעלה ויבוא אחר זכרנו ה' אלהינו בו לטובה, מפני שהיא תפלה המתוקנת לשליח צבור עצמו, ולא דמי לברכת כהנים. וכתב על זה, ואינו נראה לי, שמכיון שאינו רק כמבקש רחמים, ראוי שלא לענות אמן, אלא כן יהי רצון, וכמו שכתב הר"ד אבודרהם בדין ברכת כהנים של השליח צבור ע"ש. ולא זכר שר מדברי השבולי הלקט הנ"ל, שהביא בשתיקה המנהג של העונים אמן ביעלה ויבוא, ולא ערער על כך. ולפי דברי רבינו אליהו מלונדריש שמחלק בין ברכת כהנים של השליח צבור, לזכרנו ה' אלהינו בו לטובה, נחה שקטה כל הארץ, שהמנהג לענות אמן ביעלה ויבוא אין בו פקפוק לכל הדעות. ומכל שכן לפי מה שכתב בשו"ת יכין ובועז, שאין למחות במי שעונה אמן בכל אלה. ובשו"ת כתונת יוסף (חלק אורח חיים סימן ט"ז) בשם חמדת ימים כתב, שאין לענות אמן אחר זכרנו ה' אלהינו בו לטובה וכו', כדין פסוקי ברכת כהנים שאומר השליח צבור, שאין לענות אחריו אמן ע"ש. ואין דבריו מוכרחים, והעיקר כמו שכתבנו. ועיין עוד בשו"ת בנין עולם (חלק אורח חיים סימן ה') שכתב, שבאמצע ברכת המזון לא יענה אמן אחר זכרנו ה' אלהינו בו לטובה שביעלה ויבוא, שאין אמן זה חיוב אלא מנהג ע"ש. משמע שעל כל פנים מנהג נכון לומר אמן כשעומד במקום שמותר להפסיק. וגם הלום ראיתי להרה"ג רבי יחיא צאלח זצ"ל, אב בית הדין בצנעא אשר בתימן, בסידור עץ חיים חלק א' (דף קס"ד ע"ב) שכתב, שכאשר השליח צבור מברך בפורים אחר קריאת המגילה, האל הרב את ריבנו, והנוקם את נקמתינו וכו', נהגו העם לענות אמן אחר כל פרט ופרט מהברכה, ואין להזיזם ממנהגם, כי מנהג קדמונים הוא. וכיוצא בזה מצאנו לרבינו האי גאון בתשובה שהובא בשבולי הלקט (סימן י'), שיש מקומות שעונים אמן אחר השליח צבור ביעלה ויבוא כשאומר זכרנו ה' אלהינו בו לטובה, ופקדנו בו לברכה וכו', והוא הדין לכאן ע"כ. וכן כתב הרה"ג רבי שמואל ב"ר יוסף עדני בספר נחלת יוסף (במנהגים דף י' ע"ב) ע"ש. ומעתה נראה שהוא הדין לענין אמן שאומרים אחר היום תאמצנו, או שערי אורה, או אחר רצה נא במנוחתינו, קדשנו במצותיך וכו', וכל כיוצא בזה. והנח להם לישראל, שיש להם על מה שיסמוכו.
