אשמח אם הת''ח יעברו על הדברים:
חולין ט. הטבח צריך שיבדוק -מבואר ברש''י שיש דין לבדוק האם שחט רוב [וכמבואר ברד''ה נשחטה] ולכאורה צריך ביאור מה ר' יהודה בא לחדש הלא כיון ששחט פשיטא שצריך לבדוק האם שחט כראוי או לא.
ובתוס' בד''ה ואסורה מבואר שיש רוב שרוב פעמים ששוחט שוחט כראוי ולכאורה מדובר ששוחט כמו שכל פעם שוחט וברוב המקרים כשוחט באופן הזה נשחט רוב סמנים ולפי''ז אפשר לומר שאע''פ שיש רוב אבל יש חיוב בדיקה מהתורה לבדוק ששחט כראוי שכל הדין לסמוך על רוב בדיעבד אבל לכתחילה צריך לבדוק מהתורה.
ואפשר לומר באופן אחר שבאמת מהתורה מחמת האי רובא גם לא צריך לבדוק אלא הוא דין דרבנן לבדוק.
פלוגתת הראשונים האם צריך לבדוק שמוטה[1].
עיין ברא''ש שכתב שהבדיקה היא רק אם שחט רוב ולא עיקור כיון שעל עיקור יש רוב כמו שמונה עשרה טריפות שא''צ לבדוק, ואפשר לבאר שהרא''ש ג''כ מודה שיש גם רוב לגבי האם שחט רוב סימנים כתוס' ואפ''ה רוב סמנין צריך לבדוק ועיקור לא אע''פ שלשניהם יש רוב והטעם בזה שהרוב של עיקור הוא רוב יותר חזק כיון שהוא רוב בחפצא שהבהמה בחזקת לא עקורה משא''כ הרוב של רב הוא רוב התלוי במעשה.
ועיין בשו''ת הרא''ש כלל כ' סימן יג שבנו הביא מחלוקת שדעת רבינו יונה וראביה שצריך לחוש לשמוטה ואילו הרא''ש וכן מדייק מרש''י ס''ל שלא צריך לחוש לשמוטה ורבינו יחיאל שאל את אביו הרא''ש מדוע לא חוששים לשמוטה והרא''ש כתב שכיון שבהמה בחזקת איסור קיימת צריך לבדוק אם שחט רוב סימנין או לא אבל א''צ לבדוק אם נשמט ודבריו צ''ב.
ביאור הב''ח במחלוקת הראשונים.
הב''ח ביאר שהמחלוקת האם צריך לבדוק שמוטה הוא האם שמוטה זה נבילה או שהיא טריפה שדעת הראשונים דס''ל שא''צ לבדוק כיון שס''ל ששמוטה טריפה וממילא אין חזקת שאינו זבוח אומרת שנשמט כיון שנשמט אינו סתירה לחזקה אבל בה''ג ס''ל ששמוטה היא נבילה וממילא החזקה שאינו זבוח אומרת שהוא לא שחט והבהמה נבילה לכן צריך לבדוק כיון שהחזקה מסייעת ,ועיי'ש שכתב סברות להחמיר כיון שבשעת השחיטה מחמת השחיטה הוא שומט את הסמנים[2].
ובאמת שהרמ''א סותר את דברי הב''ח שמצד אחד הוא פוסק ששמוטה היא נבילה ומצד שני ס''ל שא''צ לבדוק שמוטה רואים שלא תליא הא בהא, וביותר קשה שהלא נחלקו הראשונים בדין שמוטה [עיין פמ''ג סי' כד בשפתי דעת אות כד] שמביא שלדעת הרמב''ן אם נשמט מחיים הויא טריפה ואם נשמט בשעת שחיטה הויא נבילה[3] ומבואר מדברי הרמב''ן שבשעת שחיטה חשיב נבילה ואפ''ה הרמב''ן בסוגיין ס''ל שא''צ לבדוק שמוטה ונמצא סתירה ליסוד של הב''ח.
ועין בר''ן שהביא דברי בה''ג שצריך לבדוק אם לא שחט בסמנים עקורים והר''ן שואל עליו וז''ל ולא הודו לו דבהמה בחיים לאו בחזקת שנעקרו סימניה קיימא עכ''ל ואולי כוונתו שאין כוונתו לדין חזקה אלא כמו שכתב הרא''ש שרוב הבהמות לא נשמט מהם הסמנים אבל אין נראה בלשונו.
ביאור הגרעק''א בפלוגתת הראשונים.
ועיין בהגרעק''א סי' א סק''ח שביאר סברת הר''ן שיש לשאול מדוע לא בודקים הוושט לכתחילה הלא אע''פ שיש רוב הלא גם בשחיטה יש רוב שרוב השוחטין בקיאין ואפ''ה צריך לבדוק וכתב ליישב שחז''ל החמירו רק אם יש ספק האם המעשה שחיטה שנעשה הוא כשר או פסול האם הוא שהה או דרס אבל לא חוששים לספק ממקום אחר שמא ניקב הוושט וטעם הדבר שיש חזקה שבהמה בחזקת שלימות שאם ישחטו אותה תהיה כשרה והיא חזקה חדשה ונפלאה, ועפי''ז ביאר סברת הר''ן שבהמה בחייה לאו בחזקת שנעקרו הסימנים ממנה וביאר שיש חזקה לבהמה שאם ישחטו אתה תהיה כשרה וזהו סברת הר''ן[4] וכל זה דוקא אם יש ספק אם נשמטה אבל אם שמוטה לפנינו ויש ספק מתי נשמט כיון שיש ריעותא בחזקה ממלא אסור.
והביאו שכעין החזקה שהגרעק''א כתב כאן מצאנו ביבמות ל: שאם יש צרת ערווה שיש ספק שמא נתגרשה יש חזקה שבתחילה בוודאי היתה נשואה והיתה צרת ערווה לענין שאם ימות לא תהיה זקוקה ליבם ויש לה חזקה לענין לפטור מייבום נגד הספק גירושין וברשב''א שם הקשה הלא היה לה גם חזקת אשת איש ומתרץ שכהיום בוודאי שבעלה מת א''כ חזקה זו נפלה והיה לנו חזקה שהיא פטורה מייבום לאחר מיתה אלא אתה רוצה להסתפק אם היה גירושין ע''ז מגיע החזקה שפוטרת אותה מייבום.
ובש''ך מבואר דרך אחרת שטעם הבה''ג כיון ששמוטה היא שכיח וכמו ריאה שכיון ששכיח טריפות לכן יש דין לבדוק והש''ך פוסק שצריך לבדוק שמוטה וכמו ריאה ומבאר שהבה''ג לשיטתו שבריאה ג''כ כיון שמצוי הוא פוסל אם לא בדקו אבל אנן דס''ל שבריאה זה רק לכתחילה גם בשמוטה זה רק לכתחילה.
הערה גדולה בשו''ע וברמ''א.
יעוין בהגהות הגרעק''א סי כה שהקשה על הרמ''א שמצד אחד פוסק שאין צריך לבדוק שמוטה ומצד שני פוסק בסימן כד' ששמוטה אי''ז טריפה אלא שהשחיטה לא מועלת וא''כ בהכרח שמה ששמואל אמר שכל טבח שאינו יודע עיקור היינו שמוטה והלא לפי הרמ''א אין דין לבדוק שמוטה תמיד ומדוע טבח שאינו יודע שמוטה אסור לאכול משחיטתו, וכתב הגרעק''א ליישב לפי שיטתו שבאמת שמוטה נעשה נבילה בשחיטה ואפ''ה א''צ לבדוק וכמו שביאר כיון שיש חזקה שלא נשמטו סימני הבהמה ולכן א''צ לבדוק ובאמת עיקור לשמואל זה פסק הגרגרת ולא שמוטה כיון שמותר לאכול גם אם הוא לא יודע שמוטה.
אבל יש לעיין טובא שכל תירוצו אינו יכון אלא לפי הרמ''א אבל השו''ע להדיא לקמן שעיקור היינו נשמטה וא''כ מימרא דשמואל שכל טבח שאינו יודע עיקור היינו נשמטה והדק''ל הלא אפילו אם לא בודק להדיא כשר ומדוע טבח שאינו יודע פסול וכבר העיר כן בפמ''ג כד סק''י.
ואולי צריך לומר עפ''י סברת הב''ח הנ''ל שמצוי שבשעת השחיטה הוא שומט את הסמנים וכל פעם סומכים ע''ז ששם לב שלא שמט בשחיטתו אבל אם אינו יודע שאסור לשחוט בשמוטה לא ישים לבו ובפמ''ג כתב שמא יתפוס בסמנים בעצמם.
כמה ענינים להלכה.
צורת הבדיקה -מבואר בטור שבראייה בעלמא הוא רואה האם הוא שחט את רוב הסמנים אבל עין בט'ז שהביא שצריך להכניס את ידו ולבדוק האם שחט רוב וברמ''א מבואר בדיקה אחרת עיי'ש.
בדיקת הגרמה -ברש''י לא נראה שצריך אבל הרמב''ן והרא''ש הביאו שצריך והב''י הביא שלא נהגו וביאר שאפשר לשער האם הוא הגרים או לא והפמ''ג בשם התבואות שור מחלק שתלוי איפה הוא שחט אם במקום הקרוב להגרמה או לא.
[1] בעיקר דין עיקור נח' הראשונים שלפי רש''י הכוונה הוא פסק את הגרגרת והתוס' בד''ה כולהו ביארו בדבריו שפסק הגרגרת הכוונה שחתך עם סכין פגומה ואילו לבה''ג הכוונה שנשמטו הסימנין לפני השחיטה.
[2] ועיי'ש שכתב שאף לפי רש''י ששמוטה היא טריפה בשעת שחיטה היא נבילה ולפי''ז לכאורה נפל כל היסוד שהלא שיטת רש'י שא''צ לבדוק שמוטה ואפילו שס''ל שבשעת שחיטה הויא נבילה.
[3] ועיין בדבריו שכתב שהויא הלכה למשה מסיני וכתב שאולי אפשר לומר בזה נתינת טעם כיון שבשעת שחיטה הסמנים זזים הוא לא שוחט כראוי ולכאורה לפי סברתו אין מובן כלל מדוע לא יבדוק שמוטה הלא הויא ממש כהספק האם שחט רוב או לא.
[4] ועדיין יש להעיר שלשון הר''ן היה צריך להיות שבהמה בחזקת שלא נעקרו סימניה.
מצורף הנ"ל בקובץ Word.
דין בדיקת הסימנים
חולין ט. הטבח צריך שיבדוק -מבואר ברש''י שיש דין לבדוק האם שחט רוב [וכמבואר ברד''ה נשחטה] ולכאורה צריך ביאור מה ר' יהודה בא לחדש הלא כיון ששחט פשיטא שצריך לבדוק האם שחט כראוי או לא.
ובתוס' בד''ה ואסורה מבואר שיש רוב שרוב פעמים ששוחט שוחט כראוי ולכאורה מדובר ששוחט כמו שכל פעם שוחט וברוב המקרים כשוחט באופן הזה נשחט רוב סמנים ולפי''ז אפשר לומר שאע''פ שיש רוב אבל יש חיוב בדיקה מהתורה לבדוק ששחט כראוי שכל הדין לסמוך על רוב בדיעבד אבל לכתחילה צריך לבדוק מהתורה.
ואפשר לומר באופן אחר שבאמת מהתורה מחמת האי רובא גם לא צריך לבדוק אלא הוא דין דרבנן לבדוק.
פלוגתת הראשונים האם צריך לבדוק שמוטה[1].
עיין ברא''ש שכתב שהבדיקה היא רק אם שחט רוב ולא עיקור כיון שעל עיקור יש רוב כמו שמונה עשרה טריפות שא''צ לבדוק, ואפשר לבאר שהרא''ש ג''כ מודה שיש גם רוב לגבי האם שחט רוב סימנים כתוס' ואפ''ה רוב סמנין צריך לבדוק ועיקור לא אע''פ שלשניהם יש רוב והטעם בזה שהרוב של עיקור הוא רוב יותר חזק כיון שהוא רוב בחפצא שהבהמה בחזקת לא עקורה משא''כ הרוב של רב הוא רוב התלוי במעשה.
ועיין בשו''ת הרא''ש כלל כ' סימן יג שבנו הביא מחלוקת שדעת רבינו יונה וראביה שצריך לחוש לשמוטה ואילו הרא''ש וכן מדייק מרש''י ס''ל שלא צריך לחוש לשמוטה ורבינו יחיאל שאל את אביו הרא''ש מדוע לא חוששים לשמוטה והרא''ש כתב שכיון שבהמה בחזקת איסור קיימת צריך לבדוק אם שחט רוב סימנין או לא אבל א''צ לבדוק אם נשמט ודבריו צ''ב.
ביאור הב''ח במחלוקת הראשונים.
הב''ח ביאר שהמחלוקת האם צריך לבדוק שמוטה הוא האם שמוטה זה נבילה או שהיא טריפה שדעת הראשונים דס''ל שא''צ לבדוק כיון שס''ל ששמוטה טריפה וממילא אין חזקת שאינו זבוח אומרת שנשמט כיון שנשמט אינו סתירה לחזקה אבל בה''ג ס''ל ששמוטה היא נבילה וממילא החזקה שאינו זבוח אומרת שהוא לא שחט והבהמה נבילה לכן צריך לבדוק כיון שהחזקה מסייעת ,ועיי'ש שכתב סברות להחמיר כיון שבשעת השחיטה מחמת השחיטה הוא שומט את הסמנים[2].
ובאמת שהרמ''א סותר את דברי הב''ח שמצד אחד הוא פוסק ששמוטה היא נבילה ומצד שני ס''ל שא''צ לבדוק שמוטה רואים שלא תליא הא בהא, וביותר קשה שהלא נחלקו הראשונים בדין שמוטה [עיין פמ''ג סי' כד בשפתי דעת אות כד] שמביא שלדעת הרמב''ן אם נשמט מחיים הויא טריפה ואם נשמט בשעת שחיטה הויא נבילה[3] ומבואר מדברי הרמב''ן שבשעת שחיטה חשיב נבילה ואפ''ה הרמב''ן בסוגיין ס''ל שא''צ לבדוק שמוטה ונמצא סתירה ליסוד של הב''ח.
ועין בר''ן שהביא דברי בה''ג שצריך לבדוק אם לא שחט בסמנים עקורים והר''ן שואל עליו וז''ל ולא הודו לו דבהמה בחיים לאו בחזקת שנעקרו סימניה קיימא עכ''ל ואולי כוונתו שאין כוונתו לדין חזקה אלא כמו שכתב הרא''ש שרוב הבהמות לא נשמט מהם הסמנים אבל אין נראה בלשונו.
ביאור הגרעק''א בפלוגתת הראשונים.
ועיין בהגרעק''א סי' א סק''ח שביאר סברת הר''ן שיש לשאול מדוע לא בודקים הוושט לכתחילה הלא אע''פ שיש רוב הלא גם בשחיטה יש רוב שרוב השוחטין בקיאין ואפ''ה צריך לבדוק וכתב ליישב שחז''ל החמירו רק אם יש ספק האם המעשה שחיטה שנעשה הוא כשר או פסול האם הוא שהה או דרס אבל לא חוששים לספק ממקום אחר שמא ניקב הוושט וטעם הדבר שיש חזקה שבהמה בחזקת שלימות שאם ישחטו אותה תהיה כשרה והיא חזקה חדשה ונפלאה, ועפי''ז ביאר סברת הר''ן שבהמה בחייה לאו בחזקת שנעקרו הסימנים ממנה וביאר שיש חזקה לבהמה שאם ישחטו אתה תהיה כשרה וזהו סברת הר''ן[4] וכל זה דוקא אם יש ספק אם נשמטה אבל אם שמוטה לפנינו ויש ספק מתי נשמט כיון שיש ריעותא בחזקה ממלא אסור.
והביאו שכעין החזקה שהגרעק''א כתב כאן מצאנו ביבמות ל: שאם יש צרת ערווה שיש ספק שמא נתגרשה יש חזקה שבתחילה בוודאי היתה נשואה והיתה צרת ערווה לענין שאם ימות לא תהיה זקוקה ליבם ויש לה חזקה לענין לפטור מייבום נגד הספק גירושין וברשב''א שם הקשה הלא היה לה גם חזקת אשת איש ומתרץ שכהיום בוודאי שבעלה מת א''כ חזקה זו נפלה והיה לנו חזקה שהיא פטורה מייבום לאחר מיתה אלא אתה רוצה להסתפק אם היה גירושין ע''ז מגיע החזקה שפוטרת אותה מייבום.
ובש''ך מבואר דרך אחרת שטעם הבה''ג כיון ששמוטה היא שכיח וכמו ריאה שכיון ששכיח טריפות לכן יש דין לבדוק והש''ך פוסק שצריך לבדוק שמוטה וכמו ריאה ומבאר שהבה''ג לשיטתו שבריאה ג''כ כיון שמצוי הוא פוסל אם לא בדקו אבל אנן דס''ל שבריאה זה רק לכתחילה גם בשמוטה זה רק לכתחילה.
הערה גדולה בשו''ע וברמ''א.
יעוין בהגהות הגרעק''א סי כה שהקשה על הרמ''א שמצד אחד פוסק שאין צריך לבדוק שמוטה ומצד שני פוסק בסימן כד' ששמוטה אי''ז טריפה אלא שהשחיטה לא מועלת וא''כ בהכרח שמה ששמואל אמר שכל טבח שאינו יודע עיקור היינו שמוטה והלא לפי הרמ''א אין דין לבדוק שמוטה תמיד ומדוע טבח שאינו יודע שמוטה אסור לאכול משחיטתו, וכתב הגרעק''א ליישב לפי שיטתו שבאמת שמוטה נעשה נבילה בשחיטה ואפ''ה א''צ לבדוק וכמו שביאר כיון שיש חזקה שלא נשמטו סימני הבהמה ולכן א''צ לבדוק ובאמת עיקור לשמואל זה פסק הגרגרת ולא שמוטה כיון שמותר לאכול גם אם הוא לא יודע שמוטה.
אבל יש לעיין טובא שכל תירוצו אינו יכון אלא לפי הרמ''א אבל השו''ע להדיא לקמן שעיקור היינו נשמטה וא''כ מימרא דשמואל שכל טבח שאינו יודע עיקור היינו נשמטה והדק''ל הלא אפילו אם לא בודק להדיא כשר ומדוע טבח שאינו יודע פסול וכבר העיר כן בפמ''ג כד סק''י.
ואולי צריך לומר עפ''י סברת הב''ח הנ''ל שמצוי שבשעת השחיטה הוא שומט את הסמנים וכל פעם סומכים ע''ז ששם לב שלא שמט בשחיטתו אבל אם אינו יודע שאסור לשחוט בשמוטה לא ישים לבו ובפמ''ג כתב שמא יתפוס בסמנים בעצמם.
כמה ענינים להלכה.
צורת הבדיקה -מבואר בטור שבראייה בעלמא הוא רואה האם הוא שחט את רוב הסמנים אבל עין בט'ז שהביא שצריך להכניס את ידו ולבדוק האם שחט רוב וברמ''א מבואר בדיקה אחרת עיי'ש.
בדיקת הגרמה -ברש''י לא נראה שצריך אבל הרמב''ן והרא''ש הביאו שצריך והב''י הביא שלא נהגו וביאר שאפשר לשער האם הוא הגרים או לא והפמ''ג בשם התבואות שור מחלק שתלוי איפה הוא שחט אם במקום הקרוב להגרמה או לא.
[1] בעיקר דין עיקור נח' הראשונים שלפי רש''י הכוונה הוא פסק את הגרגרת והתוס' בד''ה כולהו ביארו בדבריו שפסק הגרגרת הכוונה שחתך עם סכין פגומה ואילו לבה''ג הכוונה שנשמטו הסימנין לפני השחיטה.
[2] ועיי'ש שכתב שאף לפי רש''י ששמוטה היא טריפה בשעת שחיטה היא נבילה ולפי''ז לכאורה נפל כל היסוד שהלא שיטת רש'י שא''צ לבדוק שמוטה ואפילו שס''ל שבשעת שחיטה הויא נבילה.
[3] ועיין בדבריו שכתב שהויא הלכה למשה מסיני וכתב שאולי אפשר לומר בזה נתינת טעם כיון שבשעת שחיטה הסמנים זזים הוא לא שוחט כראוי ולכאורה לפי סברתו אין מובן כלל מדוע לא יבדוק שמוטה הלא הויא ממש כהספק האם שחט רוב או לא.
[4] ועדיין יש להעיר שלשון הר''ן היה צריך להיות שבהמה בחזקת שלא נעקרו סימניה.
מצורף הנ"ל בקובץ Word.
נערך לאחרונה:
