'בוטק' החבר החכם שלכם!

[בכב]

אאה
אבל בשאר דברים הוא כן טוב?

 

[אושרי רביב]

Claude

Talk with Claude, an AI assistant from Anthropic

claude.ai

 

[בנימין לוריא]

Claude

Talk with Claude, an AI assistant from Anthropic

claude.ai

 

[בנימין לוריא]

ב"ה אכשור דרא, והבינה מלאכותית קיבלה עלייה בדרגה, וקיבלה הסמכה לרבנות.
שלחו לי קישור לאתר, שחסום בנטפרי, ושם הבינה מלאכותית כותבת תשובות הלכתיות וכו'.
זה הקישור:

Rav Dicta

הרב דיקטה הוא רב וירטואלי, שנוצר בטכנולוגיית AI. הוא נועד לענות למשתמש על שאלות הלכתיות בהתבסס על הספרות הרבנית הקלאסית. Rav Dicta is a virtual rabbi, created using AI technology. It is designed to answer users' halachic questions based on classical rabbinic literature.

rav.dicta.org.il

מצורף צילומי מסך:

ספוילר: שאלות לדוגמא

שאלה לרב,

מה יש לברך על בננה?
י״ז אדר ה׳תשפ״ה
הנה נשאלתי בדבר ברכת הבננה, ואבוא בזה להשיב בעזרת צור ישראל וגואלו.
איתא במתניתין בברכות (פרק ו משנה א) דאיכא חילוק בין ברכת פרי העץ לברכת פרי האדמה, ואיפליגו בה בגמרא (דף מ ע"א) בגדר ההבחנה, והכי איתא התם: "היכא דכי שקלת ליה לפירי איתיה לגווזא והדר מפיק" - דהיינו דבעינן שיהא הגזע קיים לאחר לקיטת הפרי ושיחזור ויוציא פירות.
והנה בעלי התוספות (שם ד"ה היכא) הוסיפו לבאר בזה דלא סגי במה שהגזע מתקיים זמן מועט, אלא בעינן דווקא שיתקיים ימים רבים ושיחזור ויתן פירותיו שנה אחר שנה מאותו גזע עצמו.
ומרן הטור (או"ח סי' רג) האריך בביאור הדברים, והעלה דכל היכא דהשרשים צריכים לגדול מחדש בכל שנה, אף דנשארים בקרקע, מיקרי פרי האדמה. וכן פסק מרן השולחן ערוך (שם סעיף א) והוסיף לחדש דבעינן שיוציא עליו מעצו דווקא, ולא משרשיו.
והשתא דאתינן להכי, הנה בנידון דידן בפרי הבננה, חזינן דלאחר שמוציא פירותיו כלה ונפסד הגזע המרכזי, והצמיחה החדשה באה מן השורש (הנקרא בלשון המומחים "ריזום") ולא מן הגזע. ומעתה לפי כל הני רבוותא קמאי ובתראי, ליכא למימר דמיקרי פרי העץ, שהרי חסר בתנאים היסודיים שנתבארו בדברי רבותינו.
אשר על כן נראה להלכה ולמעשה דברכתו "בורא פרי האדמה", ולית בה ספיקא.
וכל זה כתבתי לפום ריהטא דסוגיא ולפי עניות דעתי.
הכותב וחותם לכבוד התורה ולומדיה,הרב בינה דיקטאי
===========================
רשימת המקורות הרלוונטים
===========================

• משנה, ברכות, פרק ו משנה א
• תלמוד בבלי, ברכות דף לה עמוד א
• תלמוד בבלי, ברכות דף מ עמוד א
• תלמוד ירושלמי, ברכות, פרק ו הלכה א
• שולחן ערוך, אורח חיים הלכות ברכת הפירות, סימן רג סעיף א
• תוספות, ברכות דף מ עמוד א
• בית יוסף, אורח חיים הלכות ברכת הפירות, סימן רג
• בית הבחירה למאירי, ברכות דף לה עמוד א
• טור, אורח חיים הלכות ברכת הפירות, סימן רג

---

אלה לרב,

האם נשים חייבות בשמיעת פרשת זכור?
י״ז אדר ה׳תשפ״ה
הנה נשאלתי בדבר חיוב נשים בשמיעת פרשת זכור, ואבוא בזה להשיב כפי קוצר דעתי.
איתא בקרא (דברים כה:יז-יט): "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק", והנה יש לחקור אי נשים בכלל חיוב זה או לא. והנה הרמב"ם ז"ל בהלכות מלכים (פ"ה ה"ה) כתב דבעינן זכירה בפה דווקא, ומינה ילפינן דבעינן קריאה בציבור, אך לא נחית לבאר אי נשי מיחייבי בהאי מילתא.
והנה בספר החינוך (מצוה תרג) כתב להדיא דנשים פטורות מהאי חיובא, וטעמא דמילתא משום דלאו בנות מלחמה נינהו. ברם המנחת חינוך (שם) אזיל בשיטה אחרת לגמרי, ופליג עליה בתרתי: חדא, דהוי מצות עשה שלא הזמן גרמא, ועוד, דאית בה נמי לאו ד"לא תשכח".
ובשו"ת בנין ציון החדשות (סימן ח) מייתי בשם הגאון רבי נתן אדלר זצ"ל דס"ל דנשים חייבות, עד כדי כך דהוה מחייב אפילו למשרתת דידיה למיזל ולמשמע קריאת פרשת זכור. ואף דחה סברת החינוך, דאף דלאו בנות מלחמה נינהו, מ"מ שפיר מצו לאיחיובי בזכירת מעשה עמלק.
ומרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל בשו"ת יחוה דעת (ח"א סי' פד) העלה דאף דרוב אחרוני זמנינו נקטי דנשי פטירי, מ"מ שפיר דמי למיעבד לכתחילה להחמיר על עצמן ולמיזל לבי כנישתא למשמע קריאת הפרשה, והכי עדיף טפי למיפק מידי ספיקא.
ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ט סי' סח) כתב דהאידנא נהוג עלמא כדעת המחייבים, ובפרט בקהילות אשכנז דמקיימי קריאה מיוחדת לנשי.
ולדינא נראה דאף דאיכא פלוגתא רבתי בין רבוותא קמאי ובתראי, מ"מ המנהג המקובל ברוב תפוצות ישראל דנשי משתדלי למיזל ולמשמע קריאת פרשת זכור. ואף להני דסברי דפטורות מעיקר הדין, מ"מ הוי מילתא דחסידותא ושפיר דמי למיעבד הכי.
וה' יאיר עינינו בתורתו הקדושה,הרב בינה דיקטאי
===========================
רשימת המקורות הרלוונטים
===========================

• דברים, פרק כה פסוק יז
• החינוך, פרשת כי תצא מצוה תרג
• משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים, פרק ה הלכה ה
• שו"ת בנין ציון, החדשות, סימן ח
• מנחת חינוך, פרשת כי תצא מצוה תרג אות א
• שו"ת יחוה דעת, חלק א סימן פד
• שו"ת מנחת יצחק, חלק ט סימן סח

 

[מוישי ס"ט]

ב"ה אכשור דרא, והבינה מלאכותית קיבלה עלייה בדרגה, וקיבלה הסמכה לרבנות.
שלחו לי קישור לאתר, שחסום בנטפרי, ושם הבינה מלאכותית כותבת תשובות הלכתיות וכו'.
זה הקישור:

Rav Dicta

הרב דיקטה הוא רב וירטואלי, שנוצר בטכנולוגיית AI. הוא נועד לענות למשתמש על שאלות הלכתיות בהתבסס על הספרות הרבנית הקלאסית. Rav Dicta is a virtual rabbi, created using AI technology. It is designed to answer users' halachic questions based on classical rabbinic literature.

rav.dicta.org.il

מצורף צילומי מסך:
הצג קובץ מצורף 31946
הצג קובץ מצורף 31947

ספוילר: שאלות לדוגמא

שאלה לרב,

מה יש לברך על בננה?
י״ז אדר ה׳תשפ״ה
הנה נשאלתי בדבר ברכת הבננה, ואבוא בזה להשיב בעזרת צור ישראל וגואלו.
איתא במתניתין בברכות (פרק ו משנה א) דאיכא חילוק בין ברכת פרי העץ לברכת פרי האדמה, ואיפליגו בה בגמרא (דף מ ע"א) בגדר ההבחנה, והכי איתא התם: "היכא דכי שקלת ליה לפירי איתיה לגווזא והדר מפיק" - דהיינו דבעינן שיהא הגזע קיים לאחר לקיטת הפרי ושיחזור ויוציא פירות.
והנה בעלי התוספות (שם ד"ה היכא) הוסיפו לבאר בזה דלא סגי במה שהגזע מתקיים זמן מועט, אלא בעינן דווקא שיתקיים ימים רבים ושיחזור ויתן פירותיו שנה אחר שנה מאותו גזע עצמו.
ומרן הטור (או"ח סי' רג) האריך בביאור הדברים, והעלה דכל היכא דהשרשים צריכים לגדול מחדש בכל שנה, אף דנשארים בקרקע, מיקרי פרי האדמה. וכן פסק מרן השולחן ערוך (שם סעיף א) והוסיף לחדש דבעינן שיוציא עליו מעצו דווקא, ולא משרשיו.
והשתא דאתינן להכי, הנה בנידון דידן בפרי הבננה, חזינן דלאחר שמוציא פירותיו כלה ונפסד הגזע המרכזי, והצמיחה החדשה באה מן השורש (הנקרא בלשון המומחים "ריזום") ולא מן הגזע. ומעתה לפי כל הני רבוותא קמאי ובתראי, ליכא למימר דמיקרי פרי העץ, שהרי חסר בתנאים היסודיים שנתבארו בדברי רבותינו.
אשר על כן נראה להלכה ולמעשה דברכתו "בורא פרי האדמה", ולית בה ספיקא.
וכל זה כתבתי לפום ריהטא דסוגיא ולפי עניות דעתי.
הכותב וחותם לכבוד התורה ולומדיה,הרב בינה דיקטאי
===========================
רשימת המקורות הרלוונטים
===========================

• משנה, ברכות, פרק ו משנה א
• תלמוד בבלי, ברכות דף לה עמוד א
• תלמוד בבלי, ברכות דף מ עמוד א
• תלמוד ירושלמי, ברכות, פרק ו הלכה א
• שולחן ערוך, אורח חיים הלכות ברכת הפירות, סימן רג סעיף א
• תוספות, ברכות דף מ עמוד א
• בית יוסף, אורח חיים הלכות ברכת הפירות, סימן רג
• בית הבחירה למאירי, ברכות דף לה עמוד א
• טור, אורח חיים הלכות ברכת הפירות, סימן רג

---

אלה לרב,

האם נשים חייבות בשמיעת פרשת זכור?
י״ז אדר ה׳תשפ״ה
הנה נשאלתי בדבר חיוב נשים בשמיעת פרשת זכור, ואבוא בזה להשיב כפי קוצר דעתי.
איתא בקרא (דברים כה:יז-יט): "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק", והנה יש לחקור אי נשים בכלל חיוב זה או לא. והנה הרמב"ם ז"ל בהלכות מלכים (פ"ה ה"ה) כתב דבעינן זכירה בפה דווקא, ומינה ילפינן דבעינן קריאה בציבור, אך לא נחית לבאר אי נשי מיחייבי בהאי מילתא.
והנה בספר החינוך (מצוה תרג) כתב להדיא דנשים פטורות מהאי חיובא, וטעמא דמילתא משום דלאו בנות מלחמה נינהו. ברם המנחת חינוך (שם) אזיל בשיטה אחרת לגמרי, ופליג עליה בתרתי: חדא, דהוי מצות עשה שלא הזמן גרמא, ועוד, דאית בה נמי לאו ד"לא תשכח".
ובשו"ת בנין ציון החדשות (סימן ח) מייתי בשם הגאון רבי נתן אדלר זצ"ל דס"ל דנשים חייבות, עד כדי כך דהוה מחייב אפילו למשרתת דידיה למיזל ולמשמע קריאת פרשת זכור. ואף דחה סברת החינוך, דאף דלאו בנות מלחמה נינהו, מ"מ שפיר מצו לאיחיובי בזכירת מעשה עמלק.
ומרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל בשו"ת יחוה דעת (ח"א סי' פד) העלה דאף דרוב אחרוני זמנינו נקטי דנשי פטירי, מ"מ שפיר דמי למיעבד לכתחילה להחמיר על עצמן ולמיזל לבי כנישתא למשמע קריאת הפרשה, והכי עדיף טפי למיפק מידי ספיקא.
ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ט סי' סח) כתב דהאידנא נהוג עלמא כדעת המחייבים, ובפרט בקהילות אשכנז דמקיימי קריאה מיוחדת לנשי.
ולדינא נראה דאף דאיכא פלוגתא רבתי בין רבוותא קמאי ובתראי, מ"מ המנהג המקובל ברוב תפוצות ישראל דנשי משתדלי למיזל ולמשמע קריאת פרשת זכור. ואף להני דסברי דפטורות מעיקר הדין, מ"מ הוי מילתא דחסידותא ושפיר דמי למיעבד הכי.
וה' יאיר עינינו בתורתו הקדושה,הרב בינה דיקטאי
===========================
רשימת המקורות הרלוונטים
===========================

• דברים, פרק כה פסוק יז
• החינוך, פרשת כי תצא מצוה תרג
• משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים, פרק ה הלכה ה
• שו"ת בנין ציון, החדשות, סימן ח
• מנחת חינוך, פרשת כי תצא מצוה תרג אות א
• שו"ת יחוה דעת, חלק א סימן פד
• שו"ת מנחת יצחק, חלק ט סימן סח

במחילה רבתי מכבוד "הרב" הבינה מלאכותית. בשבוע שעבר הייתי בארה"ב ומסרתי שיעור בקהילה חשובה, ושאלתי אותם תוך כדי השיעור שאלה מסקרנת בדיני ממונות, ולאף אחד לא היתה תשובה, והם ממש רצו לדעת את התשובה, אמרתי להם שיחשבו על זה עד שבת.
בסוף השיעור ניגש אלי אחד עם מכשיר הטלפון שלו זורח מאושר שיש לו תשובה לשאלה. והתחיל לצטט לי שותי"ם וכו'. אבל במחילה רבתי לא קרב זה אל זה כל היום וכל הלילה. ואפילו לא מתחיל...

 

[בנימין לוריא]

במחילה רבתי מכבוד "הרב" הבינה מלאכותית. בשבוע שעבר הייתי בארה"ב ומסרתי שיעור בקהילה חשובה, ושאלתי אותם תוך כדי השיעור שאלה מסקרנת בדיני ממונות, ולאף אחד לא היתה תשובה, והם ממש רצו לדעת את התשובה, אמרתי להם שיחשבו על זה עד שבת.
בסוף השיעור ניגש אלי אחד עם מכשיר הטלפון שלו זורח מאושר שיש לו תשובה לשאלה. והתחיל לצטט לי שותי"ם וכו'. אבל במחילה רבתי לא קרב זה אל זה כל היום וכל הלילה. ואפילו לא מתחיל...

מדובר על בינה מלאכותית אחרת.
כפי שתוכל לראות לעיל, כל ה"בינות" טועות פעמים רבות בדבר הלכה וכו' ומטטים סתם מקורות, (הכי קרוב לאמת זה היה "שלוימי" שזה בינה של בחור ישיבה), אבל כאן זה משהו מיוחד שייועד במיוחד בשביל זה.
(לא יכול להיות שאותו אחד שאל את הבינה הזו, כיון שהיא עוד לא פתוחה לציבור הרחב).

 

[בכב]

בדיקטא אפשר להגיש בקשה לקבל גישה. אני הגשתי, ותוך שבוע קיבלתי גישה.
באמת, הAI הפתיע.
שאלתי אותו שאלות מסובכות, למדניות, מה שלא תרצו - והוא ענה קודם כל בשפה מאוד למדנית, וכן הוא מביא מקורות אמיתים לחלוטין (בדקתי), ציטוטים נכונים, ובאמת עונה מאוד מאוד אליבא דהלכתא.
אם מישהו רוצה לשאול אותו שאלות - יכול לכתוב פה, ואני יעשה לו את זה

 

[בנימין לוריא]

בדיקטא אפשר להגיש בקשה לקבל גישה. אני הגשתי, ותוך שבוע קיבלתי גישה.
באמת, הAI הפתיע.
שאלתי אותו שאלות מסובכות, למדניות, מה שלא תרצו - והוא ענה קודם כל בשפה מאוד למדנית, וכן הוא מביא מקורות אמיתים לחלוטין (בדקתי), ציטוטים נכונים, ובאמת עונה מאוד מאוד אליבא דהלכתא.
אם מישהו רוצה לשאול אותו שאלות - יכול לכתוב פה, ואני יעשה לו את זה

בוא נתחיל מלשאול אותו מה מברכים על במבה...

 

[בכב]

להלן תשובתו:
ג׳ ניסן ה׳תשפ״ה

הנה נשאלתי בדבר ברכת החטיף המכונה "במבה", אשר נתחדש בדורנו ונתפשט מאד בקרב בני ישראל, והנני להשיב בעזהי"ת.

איתא בגמרא (ברכות לז ע"א) דכל שהוא מחמשת המינים הוא דמברכין עליו בורא מיני מזונות, ומינה נשמע דמה דלאו מחמשת המינין הוא, לית ביה האי דינא. וכן איתא בירושלמי (ברכות פ"ו ה"א) בהדיא דבכהאי גוונא מסתברא דמברכינן שהכל נהיה בדברו.

והנה הרשב"א (ברכות לו ע"א) האריך בזה וביאר דכל היכא דלא נטעי אינשי אדעתא דהכי, לא שייך לברוכי עליה ברכה מעין הפרי, אלא מברכינן שהכל. וכן נקט המאירי (שם) בסוגיין, דכל היכא דלא אורחיה דעלמא למיכל הכי, ברכתו שהכל.

ותוספות הרא"ש (שם) נמי סבירא ליה הכי, דכל מידי דלא נטעי אינשי אדעתא למיכל מיניה כשהוא רך, ברכתו שהכל. ומרן הבית יוסף (או"ח סי' רח:ב) פסק להדיא דהעושה פת או תבשיל ממיני קטניות, לית ביה דין מזון ומברכינן עליה שהכל.

ואף דאיכא למימר דשאני הכא דמערבין ביה קימחא דחיטי, כבר כתב מרן (או"ח סי' רח:א) דהיכא דמשימין קמח בתבשיל להקפותו, בטל הוא לגבי עיקר התבשיל.

אשר על כן, נראה לענ"ד דהמברך על הבמבה שהכל נהיה בדברו, שפיר עביד וכדין הוא מברך, דהא בוטנים מקטניות נינהו, ולא נטעי אינשי אדעתא דהכי, וקמח החיטה דמערבין ביה בטל ברובא.

וה' יאיר עינינו בתורתו אמן.

הק' בינה מלאכותית דיקטא פעיה"ק ירושלים תובב"א

===========================

רשימת המקורות הרלוונטים

===========================

• תלמוד בבלי, ברכות דף לז עמוד א
• תלמוד ירושלמי, ברכות, פרק ו הלכה א
• שו"ת אגרות משה, אורח חיים חלק ד, סימן מג
• שו"ת אור לציון, חלק ב פרק יד - דיני ברכות אות ב
• תוספות, ברכות דף לו עמוד א
• תוספות הרא"ש, ברכות דף לו עמוד א
• חידושי הרשב"א, ברכות דף לו עמוד א
• תוספות, ברכות דף לז עמוד א
• חידושי הרשב"א, ברכות דף לז עמוד א
• בית יוסף, אורח חיים הלכות ברכת הפירות, סימן רח
• טור, אורח חיים הלכות ברכת הפירות, סימן רח
• בית הבחירה למאירי, ברכות דף לו עמוד א

 

[בכב]

והנה עוד שאלה ששאלתי אותו פעם (מבוסס על גמ' בבא קמא ח.)


שאלה לרב,

היה לי מקרה: היה לי שלש שדות, ומכרתי את כולם לשמעון. כל יום שדה אחת. ביום ראשון את השדה הבינונית, יום שני את השדה הכי דפוקה, ויום שלישי את השדה הכי טובה. ואז נזכרתי שאני חייב כסף ליהודה, ואין לי מזומן בכלל!!! מאיזה שדה של שמעון הקונה שלי יהודה יגבה?


כ״ו אדר ה׳תשפ״ה
הנה נשאלתי בדבר שאלה חמורה בדיני גביית חוב, והנני להשיב כפי שעלה במצודתי אחר העיון בדברי רבותינו זצוק"ל.
איברא, דהנה איתא במתניתין (גיטין דף מח:) דבעל חוב גובה מן הבינונית, והוא יסוד מוסד בדיני גבייה. ברם, כד מעיינינן בסוגיא דגמרא (בבא קמא ח.) חזינן דכי איכא מכירת קרקעות בזה אחר זה, אישתני דינא.
והנה מרנא הטור (חו"מ סי' קיט) האריך בביאור הדברים, דהיכא דזבין נכסי בתלתא יומי ולא בחדא מחתא, משתנה סדר הגבייה. וכן העלה מרן השולחן ערוך (שם סעיף ד) להלכה למעשה בלשונו הזהב.
ואתי שפיר טעמא דמילתא לפי מה שביאר הלבוש (שם ס"א) דכל היכא דאיכא מכירה בתר מכירה, חשיבא מכירה בתרייתא כבני חורין לגבי קמייתא, ומן הדין דבעל חוב גובה מבני חורין ברישא.
וכבר האריך בזה מרן הבית יוסף (שם) והעלה דבכהאי גוונא דאיכא מכירה בימים נפרדים, על בעל חוב לגבות משדה אחרונה דווקא. וכן נמי כתב המאירי (בית הבחירה ב"ק ח:) בנידון דומה ממש לנידון דידן, דהיכא דעידית נמכרה באחרונה, גובה בעל חוב מינה.
אשר על כן, בנידון דידן דאיכא מכירת שדות בתלתא יומי, ושדה משובחת נמכרה ביומא בתרא, פשיטא ולית מאן דפליג דעל בעל חוב לגבות מהאי שדה משובחת קמייתא, דהא עדיפא סברת הכרונולוגיה על סברת האיכות בכהאי גוונא דמכירות בזה אחר זה.
וזאת אשר העליתי בעניותי, הק' בינה מלאכותית דדיקתא
נכתב ונחתם בחודש כסלו התשפ"ד, פה עיר הקודש ירושלים תובב"א
===========================
רשימת המקורות הרלוונטים
===========================

• משנה, גיטין, פרק ה משנה א
• רמב"ם, גיטין, פרק ה משנה א
• תלמוד בבלי, גיטין דף מח עמוד ב
• תלמוד בבלי, בבא קמא דף ח עמוד א
• תלמוד ירושלמי, גיטין, פרק ה הלכה א
• משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלוה ולוה, פרק יט הלכה א
• טור, חושן משפט הלכות אפותיקי, סימן קיט
• כנסת הגדולה, הגהות טור חושן משפט הלכות אפותיקי, סימן קיט
• בית יוסף, חושן משפט הלכות אפותיקי, סימן קיט
• שולחן ערוך, חושן משפט הלכות אפותיקי, סימן קיט סעיף א
• לבוש, חושן משפט הלכות אפותיקי, סימן קיט סעיף א
• שולחן ערוך, חושן משפט הלכות אפותיקי, סימן קיט סעיף ד
• תרומת הכרי, חושן משפט הלכות אפותיקי, סימן קיט סעיף ד
• ערוך השולחן, חושן משפט הלכות אפותיקי, סימן קיט סעיף ב
• תוספות, בבא קמא דף ח עמוד ב
• חידושי הרשב"א, בבא קמא דף ח עמוד ב
• בית הבחירה למאירי, גיטין דף מח עמוד ב
• חידושי הריטב"א, גיטין דף מח עמוד ב
• בית הבחירה למאירי, בבא קמא דף ח עמוד ב
• מגיד משנה, הלכות מלוה ולוה, פרק יט הלכה א
• לחם משנה, הלכות מלוה ולוה, פרק יט הלכה א

 

[בכב]

@בנימין לוריא
העלתי

 

[בנימין לוריא]

להלן תשובתו:
ג׳ ניסן ה׳תשפ״ה

הנה נשאלתי בדבר ברכת החטיף המכונה "במבה", אשר נתחדש בדורנו ונתפשט מאד בקרב בני ישראל, והנני להשיב בעזהי"ת.

איתא בגמרא (ברכות לז ע"א) דכל שהוא מחמשת המינים הוא דמברכין עליו בורא מיני מזונות, ומינה נשמע דמה דלאו מחמשת המינין הוא, לית ביה האי דינא. וכן איתא בירושלמי (ברכות פ"ו ה"א) בהדיא דבכהאי גוונא מסתברא דמברכינן שהכל נהיה בדברו.

והנה הרשב"א (ברכות לו ע"א) האריך בזה וביאר דכל היכא דלא נטעי אינשי אדעתא דהכי, לא שייך לברוכי עליה ברכה מעין הפרי, אלא מברכינן שהכל. וכן נקט המאירי (שם) בסוגיין, דכל היכא דלא אורחיה דעלמא למיכל הכי, ברכתו שהכל.

ותוספות הרא"ש (שם) נמי סבירא ליה הכי, דכל מידי דלא נטעי אינשי אדעתא למיכל מיניה כשהוא רך, ברכתו שהכל. ומרן הבית יוסף (או"ח סי' רח:ב) פסק להדיא דהעושה פת או תבשיל ממיני קטניות, לית ביה דין מזון ומברכינן עליה שהכל.

ואף דאיכא למימר דשאני הכא דמערבין ביה קימחא דחיטי, כבר כתב מרן (או"ח סי' רח:א) דהיכא דמשימין קמח בתבשיל להקפותו, בטל הוא לגבי עיקר התבשיל.

אשר על כן, נראה לענ"ד דהמברך על הבמבה שהכל נהיה בדברו, שפיר עביד וכדין הוא מברך, דהא בוטנים מקטניות נינהו, ולא נטעי אינשי אדעתא דהכי, וקמח החיטה דמערבין ביה בטל ברובא.

וה' יאיר עינינו בתורתו אמן.

הק' בינה מלאכותית דיקטאפעיה"ק ירושלים תובב"א

===========================

רשימת המקורות הרלוונטים

===========================

• תלמוד בבלי, ברכות דף לז עמוד א
• תלמוד ירושלמי, ברכות, פרק ו הלכה א
• שו"ת אגרות משה, אורח חיים חלק ד, סימן מג
• שו"ת אור לציון, חלק ב פרק יד - דיני ברכות אות ב
• תוספות, ברכות דף לו עמוד א
• תוספות הרא"ש, ברכות דף לו עמוד א
• חידושי הרשב"א, ברכות דף לו עמוד א
• תוספות, ברכות דף לז עמוד א
• חידושי הרשב"א, ברכות דף לז עמוד א
• בית יוסף, אורח חיים הלכות ברכת הפירות, סימן רח
• טור, אורח חיים הלכות ברכת הפירות, סימן רח
• בית הבחירה למאירי, ברכות דף לו עמוד א

אז אתה שם לב כמה אי דיוקים והשמטות יש ב"תשובה" זו.
חוץ מזה שלא הזכיר את כל האחרונים שדנו בזה, ואת הצד לברך "האדמה", גם כתב שמערבים בו קמח חיטה.
מה שאומר שחסר לו פרטים גם במציאות וגם בהלכה...

 

[יש תקוה]

שאלה לרב,

מה מעמדם של הגויים בימינו? האם חלים עליהם כל הדינים של עכו"ם בגמרא?
י״ז אדר ה׳תשפ״ה
הנה נשאלתי בדבר חמור זה אשר רבים נתחבטו בו, ואבוא בעזרת השי"ת לברר הדברים כפי כוחי הדל.
איתא בתוספתא (עבודה זרה ח:ד) דכל בני נח מחוייבים בז' מצוות, והוא יסוד גדול בכל דיני אומות העולם. וכבר האריך בזה הרמב"ם (הל' מלכים ח:יא) דמי שמקיים אותן מפני שנצטווה מפי הגבורה, הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא.
והנה מרן הכסף משנה (הל' ע"ז ט:ב) כבר אשתעי לן דאיכא לאפרושי בין עובדי ע"ז ממש לשאינם עובדים, אף דהרמב"ם גופיה (שם ט:ד) אכתי החשיב לנוצרים כעובדי ע"ז.
ואתא המאירי (ב"ק לז:ב, ע"ז כו:א, נז:ב) ואפליג טובא בהאי מילתא, וחידש לן חידוש עצום דאיכא למימר דכל האומות הגדורות בדרכי דתות ונימוסים לאו בכלל עובדי ע"ז נינהו כלל וכלל, ודברי התלמוד החמורים לא איירי אלא בעובדי ע"ז קדמונים.
וכן אשכחן בטור (יו"ד קמח) דמייתי בשם רשב"ם אליבא דרש"י דלאו עובדי אליל נינהו בזמן הזה, והכי איפסיקא הלכתא בשולחן ערוך (יו"ד קמח:יב). והלבוש (שם) נמי אסהיד הכי בהדיא.
ובדורות האחרונים, החתם סופר (שו"ת יו"ד קלא) אף דמיקל בכמה מילי, מ"מ סבירא ליה דאכתי איכא למיחש לענין פולחנם. והרב משה פיינשטיין זצ"ל (אג"מ יו"ד ב:ז) דן בארוכה בגדרי שבע מצוות בני נח. ומרן הגר"ע יוסף זצ"ל (יחו"ד ד:מה) החמיר טפי בדין הנוצרים.
ולמעשה, רוב רבוותא קמאי ובתראי ס"ל דלא שייכי הני דיני חומרא דתלמודא בזמנינו, חדא משום דנשתנו הדורות ותו דאיכא משום דרכי שלום ומניעת איבה, ועוד דפרנסתן דישראל תליא בהו. ואף דאיכא פלוגתא בהאי מילתא, מ"מ הכי נקטינן למעשה דגויים בזמנינו דמאמינים באל אחד או דנטרי אורחות מוסר, לא חיילי עלייהו הני גזירות דאיתנהו בש"ס לגבי עובדי ע"ז.
וה' יאיר עינינו בתורתו אמן.
הק' בינה מלאכותית דיקטא חונה פה עיה"ק ירושלים ת"ו
===========================
רשימת המקורות הרלוונטים
===========================

• תוספתא, עבודה זרה, פרק ח הלכה ד
• משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים, פרק ח הלכה יא
• משנה תורה לרמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק ט הלכה ד
• בית הבחירה למאירי, בבא קמא דף לז עמוד ב
• בית יוסף, יורה דעה הלכות עבודת כוכבים, סימן קמח
• שיירי כנסת הגדולה, הגהות בית יוסף יורה דעה הלכות עבודת כוכבים, סימן קמח
• שולחן ערוך, יורה דעה הלכות עבודת כוכבים, סימן קמח סעיף יב
• לבוש, יורה דעה הלכות עבודת כוכבים, סימן קמח סעיף יב
• שו"ת חתם סופר, חלק ב סימן קלא
• שו"ת אגרות משה, יורה דעה חלק ב, סימן ז
• שו"ת ציץ אליעזר, חלק טו סימן מז
• בית הבחירה למאירי, עבודה זרה דף כו עמוד א
• תפארת ישראל, יכין אבות, פרק ג משנה יד
• החינוך, פרשת ואתחנן מצוה תכו
• שו"ת בנין ציון, בנין ציון, סימן סג
• שו"ת יחוה דעת, חלק ד סימן מה
• תוספות, עבודה זרה דף נז עמוד ב
• כסף משנה, הלכות עבודה זרה, פרק ט הלכה ב
• בית הבחירה למאירי, עבודה זרה דף נז עמוד ב
• לחם משנה, הלכות עבודה זרה, פרק ט הלכה א
• טור, יורה דעה הלכות עבודת כוכבים, סימן קמח
• שיירי כנסת הגדולה, הגהות טור יורה דעה הלכות עבודת כוכבים, סימן קמח

 

[בכב]

@בנימין לוריא , אתה בוודאי צודק. אבל, אין לו את כל ספרי המפרשים. יש לו מאגר ניכר של ראשונים ואחרונים - אבל לא הכל.
אבל בוודאי אתה מודה שהוא ממש מפתיע... (?)

 

[בנימין לוריא]

בדיקטא אפשר להגיש בקשה לקבל גישה. אני הגשתי, ותוך שבוע קיבלתי גישה.

אני הגשתי היום וקיבלתי.

 

[בנימין לוריא]

@בנימין לוריא , אתה בוודאי צודק. אבל, אין לו את כל ספרי המפרשים. יש לו מאגר ניכר של ראשונים ואחרונים - אבל לא הכל.
אבל בוודאי אתה מודה שהוא ממש מפתיע... (?)

מפתיע - כן, אבל עדיין א"א לסמוך עליו הלכה למעשה...

 

[בכב]

ברור שא"א לסמוך עליו הלכה למעשה. הם כותבים את זה במפורש.
ויפה שקיבלת תוך זמן כזה קצר...

 

[בנימין לוריא]

@בנימין לוריא , אתה בוודאי צודק. אבל, אין לו את כל ספרי המפרשים. יש לו מאגר ניכר של ראשונים ואחרונים - אבל לא הכל.

לגמרי. בעיקר ראשונים ואחרונים אבל לא אחרוני זמננו...
לדוגמא, לגבי מצה עשירה, הוא דן רק לגבי עצם המצה עשירה, אבל לא ספציפית כיום עם חומרי ההתפחה וכו'.

שאלה לרב,
האם מותר לאכול עוגיות מצה עשירה של חברת "פפושדו" בפסח, או שיש בהם חשש של חמץ גמור?

ג׳ ניסן ה׳תשפ״ה
הנה נשאלתי בדבר עוגיות מצה עשירה הנעשות בבית החרושת "פפושדו", אי שרי למיכלינהו בפסח או דילמא אית בהו חששא דחימוץ גמור.
והנה איתא בגמרא פסחים (דף לה ע"א) דעיסה שנילושה במי פירות דינא אחרינא אית לה לענין חימוץ. ואיפליגו בה רבוותא קמאי ובתראי בביאור הדברים ובהלכה למעשה.
והרמב"ם ז"ל (הל' חמץ ומצה פ"ה ה"ב) כתב בלישנא חריפא דעיסה שנילושה במי פירות לחודייהו לא מיחמצא כלל אלא מסרחת, ברם הוסיף אזהרתא רבתי דכי מיתערב בהו מיא כל דהו, הני מילי מחמיצין שפיר.
ומרן השולחן ערוך (או"ח סי' תסב ס"א) נקט כוותיה, ושרי בהדיא למיכל מצה דאיתעבידא במי פירות בפסח.
אמנם הפרי מגדים (או"ח משב"ז סי' תסב) העלה חששא רבה דכד מיתערבי מי פירות בהדי מיא, ממהרי טפי לאחמוצי מעיסה דמיא לחודייהו, והוי חמץ גמור מדאורייתא.
ולגבי בני אשכנז, הערוך השולחן (או"ח סי' תסב ס"א-ו) נקיט בשיטה מחמרת טובא, וכתב דמנהגא דאבותינו למנועי נפשייהו ממצה עשירה בכלל, לבר מחולים וזקנים דצריכי לה. ותקיף להו בלישנא חריפא למאן דלא חייש למנהגא הדין.
והכנסת הגדולה (הגה"ט או"ח סי' תסב) יעץ ליראי ה' להיזהר בדבר, ולמימנע מאכילת מצה עשירה עד יומא בתרא דפסחא.
אשר על כן, בנידון דידן יש לחלק:
לבני ספרד - אי מיתעבידן הני עוגיות במי פירות לחודייהו בלא תערובת מיא כלל, ותחת השגחה מעולה דמבטחא דלא נפל בהו טיפת מים בכל תהליך הייצור, שפיר דמי למיכלינהו.
לבני אשכנז - כבר הורה הערוך השולחן דמנהגא קדישא להימנע ממצה עשירה בפסח, זולת לחולים וזקנים דלא מצו למיכל מצה רגילה.
ולכולי עלמא - איכא חששא רבה אי איכא צד כל דהו דנפלו מים בתערובת, דהוי חשש חמץ גמור אליבא דהפרי מגדים ושאר אחרונים.
הלכך, בלא ידיעה ברורה על תהליך הייצור והשגחה מעולה, לא מצינא להתיר הני עוגיות באופן חד משמעי. והמחמיר תבוא עליו ברכה.
וה' יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות, החותם לכבוד התורה ולומדיה,הרב בינה מלאכותית דיקטוס זצ"ל
===========================
רשימת המקורות הרלוונטים
===========================

• תלמוד בבלי, פסחים דף לה עמוד א
• משנה תורה לרמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ה הלכה ב
• שולחן ערוך, אורח חיים הלכות פסח, סימן תסב סעיף א
• שולחן ערוך הרב, אורח חיים הלכות פסח, סימן תסב סעיף א
• פרי מגדים, אורח חיים משבצות זהב הלכות פסח, סימן תסב הקדמה
• ערוך השולחן, אורח חיים הלכות פסח, סימן תסב סעיף א-ו
• חידושי הריטב"א, פסחים דף לה עמוד א
• תוספות רי"ד, פסחים דף לה עמוד א
• מגיד משנה, הלכות חמץ ומצה, פרק ה הלכה ב
• טור, אורח חיים הלכות פסח, סימן תסב
• כנסת הגדולה, הגהות טור אורח חיים הלכות פסח, סימן תסב
• בית הבחירה למאירי, פסחים דף לה עמוד א

 

[בנימין לוריא]

לא אחרוני זמננו...

ביקשתי ממנו לשאול את ה"רב" בעצמו על דעתו בעניין...

שאלה לרב,
האם אפשר לפסוק הלכה רק מעיון בספרי הראשונים והאחרונים בלי לעיין בספרי אחרוני זמננו?

ג׳ ניסן ה׳תשפ״ה
בס"ד
הנה נשאלתי בדבר חמור זה, אשר רבים מן המורים נכשלים בו, והוא עניין הפסיקה מתוך ספרי רבותינו הראשונים והאחרונים בלבד, מבלי לעיין בדברי פוסקי זמננו שליט"א. והנני להשיב בעזהי"ת.
איתא בגמרא (עבודה זרה ז ע"א) דאיכא קפידא רבה בעניין זה, ורבותינו בעלי התוספות והריטב"א והרשב"א שם האריכו טובא בביאור חומר העניין, דבעינן דווקא התייעצות עם חכמי הדור.
וכבר הרעיש עולמות רבינו הרמב"ם (הל' ת"ת פ"ה ה"ד) וקרא תיגר על המורים הוראה בטרם הגיעו להוראה, וכינה אותם בלשונו החריפה "רשע שוטה וגס הרוח". והדברים מבהילים.
ומרן הטור (יו"ד סי' רמב) נמי הזהיר בזה טובא, ובתריה אזיל מהרי"ק (שורש קסט) דאתי עלה מטעם כבודם של רבותינו הקדמונים.
איברא, דמרן הבית יוסף (יו"ד סי' רמב) חילק בהאי מילתא בין היכא דאיכא דין מפורש בפוסקים, דבכה"ג שפיר דמי לסמוך אספרי, להיכא דבעינן השוואת מילתא למילתא, דבזה צריך זהירות יתירה.
ובשולחן ערוך (יו"ד סי' רמב סל"א) פסק דלא יורה במקום דאיכא רב מופלג ממנו בחכמה, אף דלאו רביה מובהק הוא, והלבוש והש"ך הסכימו לדבריו.
והנה בעל הלחם משנה כבר עמד על שינויא דדרי, דבזמן קדמון היה עיקר הלימוד בעל פה תחת יד רבו, ואילו בדורות האחרונים נשתנה הדבר והספרים המה המלמדים. וכן הביא בשיירי כנסת הגדולה בשם מהרשד"ם.
ובפתחי תשובה (יו"ד סי' רמב סק"ח) הביא דברי המהרש"א דבתחילה אסר לפסוק מן השו"ע לחוד, אך לאחר חיבורי הט"ז והש"ך ומג"א דמבארי טעמי המילתא, שפיר דמי.
וכן כתב הרב משה פיינשטיין (אג"מ יו"ד ח"א סי' קא) דבזמנינו שרי ולעיתים אף מיחייב לפסוק מתוך העיון בספרים, ובלבד דאיכא תלתא: חדא, דמבין שפיר טעמי המילתא ולא מצטט בעלמא. ותו, דלא פליג אפוסקים מפורסמים כהשו"ע. ותו, דאית ליה ראיות מספיקות לדבריו.
ומכל הלין נראה לענ"ד דאף דמעיקר הדין בדורותינו שפיר דמי לפסוק מתוך ספרי רבותינו, מ"מ היכא דאפשר להתייעץ עם פוסקי זמננו שליט"א, הכי עדיף טפי, ובפרט במילי דאית בהו חידוש או דבעו עיונא טפי. והכל לפי העניין והמורה.
וה' יצילנו משגיאות ויורנו מתורתו נפלאות, החותם בדמע, הרב בינה מלאכותית זצ"ל, אב"ד דק"ק דיקטה
===========================
רשימת המקורות הרלוונטים
===========================

• תלמוד בבלי, עבודה זרה דף ז עמוד א
• משנה תורה לרמב"ם, הלכות ממרים, פרק א הלכה ב
• משנה תורה לרמב"ם, הלכות תלמוד תורה, פרק ה הלכה ד
• שו"ת מהרי"ק, מהרי"ק, סימן קסט
• שולחן ערוך, יורה דעה הלכות כבוד רבו ותלמיד חכם, סימן רמב סעיף לא
• לבוש, יורה דעה הלכות כבוד רבו ותלמיד חכם, סימן רמב סעיף לא
• ש"ך, יורה דעה הלכות כבוד רבו ותלמיד חכם, סימן רמב ס"ק נא
• פתחי תשובה, יורה דעה הלכות כבוד רבו ותלמיד חכם, סימן רמב ס"ק ח
• שו"ת אגרות משה, יורה דעה חלק א, סימן קא
• תוספות, עבודה זרה דף ז עמוד א
• חידושי הריטב"א, עבודה זרה דף ז עמוד א
• חידושי הרשב"א, עבודה זרה דף ז עמוד א
• כסף משנה, הלכות תלמוד תורה, פרק ה הלכה ד
• בית יוסף, יורה דעה הלכות כבוד רבו ותלמיד חכם, סימן רמב
• שיירי כנסת הגדולה, הגהות בית יוסף יורה דעה הלכות כבוד רבו ותלמיד חכם, סימן רמב
• טור, יורה דעה הלכות כבוד רבו ותלמיד חכם, סימן רמב
• שיירי כנסת הגדולה, הגהות טור יורה דעה הלכות כבוד רבו ותלמיד חכם, סימן רמב
• בית הבחירה למאירי, עבודה זרה דף ז עמוד א
• לחם משנה, הלכות תלמוד תורה, פרק ה הלכה ד

 

[בכב]