• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

בורא רפואות

אהרן כהן אמר:
מה זה אדים קרים, אנהילציה?
לחץ כדי להרחיב...
זה לא אינהלציה אלא מכשיר שממלאים אותו במים ומחברים לחשמל ואז הוא מוצאים אדים קרים האדים גורמים ללחות באויר והלחות הזו עוזרת שהליחה תבלע וכן עוזר לטיפול בשיעול
רופא אמר לנו זאת ובאמת כל פעם שילדינו הירושלימים משתעלים או עם לחות מציקות אנו שמים להם ומהר מאוד נרגע
 
אני אחד שאוהב להוסיף מלח בכל אוכל, ושמעתי שיש מלח הנקרא "מלח הימליה", שזה מלח שבא מהרי ההימליה, ואמרו לי שהוא אינו מזיק לגוף, ואדרבה יש בו מינירלים. (מלח בצבע ורדרד). מישהו יודע משהו על זה? אם באמת זה לא מזיק, או שזה רק יקר...? (15 ש"ח לקילו!).
 
מאן דהו אמר:
אני אחד שאוהב להוסיף מלח בכל אוכל, ושמעתי שיש מלח הנקרא "מלח הימליה", שזה מלח שבא מהרי ההימליה, ואמרו לי שהוא אינו מזיק לגוף, ואדרבה יש בו מינירלים. (מלח בצבע ורדרד). מישהו יודע משהו על זה? אם באמת זה לא מזיק, או שזה רק יקר...? (15 ש"ח לקילו!).
לחץ כדי להרחיב...
כל מלח בכמות גדולה הוא לא בריא.
ההפרש ברמת הנתרן הוא 1000 מ"ג ל100 גרם שזה לא משמעותי ולא מצדיק את המחיר הגבוה של המוצר, מה גם שיש במלח זה גם נגיעות של חול...
 

קבצים מצורפים

  • 20220714_224210.jpg
    20220714_224210.jpg
    1.3 MB · צפיות: 5
  • 20220714_224200.jpg
    20220714_224200.jpg
    602.9 KB · צפיות: 5
פשוט אמר:
כל מלח בכמות גדולה הוא לא בריא.
ההפרש ברמת הנתרן הוא 1000 מ"ג ל100 גרם שזה לא משמעותי ולא מצדיק את המחיר הגבוה של המוצר, מה גם שיש במלח זה גם נגיעות של חול...
לחץ כדי להרחיב...
אתה אומר את זה מידיעה, או מהשערה? כי אולי המינרלים שמגיע מההר הזה הוא מכסה את ההיזק של הנתרן?
 

מלח הימלאיה ורוד: מהו והאם הוא אכן יותר בריא ממלח השולחן?​

מלח הימאליה ורוד הוא סוג של סלע מלח המגיע ממחוז פאנג'אב של פקיסטן, שנמצא למרגלות ההימלאיה. אנשים מסוימים, מתארים את המלח ורוד כמלח הטהור ביותר שקיים ומשבחים את יתרונותיו הבריאותיים.
האם אכן מדובר במלח בריא יותר? בדקנו
מאת: מערכת אינפומד
תאריך פרסום: 14/08/2018


מלח אטלנטי ורוד דומה בהרכבו הכימי למלח שולחן, והוא מכיל עד ל-98% נתרן כלורי. שאר המלח מורכב ממינרלים שונים, לרבות אשלגן, מגנזיום וסידן. אלה נותנים למלח את הגוון הוורוד אשר מאפיין אותו. המינרלים האלה אמונים גם על טעמו של המלח הוורוד השונה מזה של מלח השולחן.

השימוש בסוג זה של מלח משותף למלח השולחן: המלח האטלנטי משמש לבישול, לתיבול של מזון ולשימורו. בשל המראה הייחודי המלח הוורוד הוא משמש לעיתים ככלי הגשה ומשטח לבישול והוא נצרך גם כמלח אמבט.

מדוע הגוף שלנו זקוק למלח?​

נתרן הוא מינרל חיוני שכאמור מצוי בכמות גדולה מאוד בסוגי המלח השונים. הגוף זקוק לנתרן עבור מגוון רחב של פעולות: נתרן מסייע בשמירה על מאזן נוזלים תקין בגוף ובמניעת התייבשות, בהתכווצות והרפיה של השרירים, והוא תורם למניעת לחץ דם נמוך. מחקרים שונים הציעו כי צריכה של מלח עשויה למתן את הסיכון לזיהום ובחיסול של חיידקים מזיקים. מחקר נוסף שבוצע בחיות הוביל למסקנה שמלח יכול להיות בעל השפעה חיובית על סימפטומים מסוימים המאפיינים דיכאון.


הסכנות הבריאותיות שבנתרן​

למרות שנתרן חיוני לשמירה על הבריאות הכללית שלנו, חשוב להגביל את הצריכה של כל סוגי המלח. כמות גדולה מדי של נתרן עלולה לגרום להשפעות שליליות על המצב הפיזי.

אלה הסובלים מבעיות בכליות, בלב או בכבד, או אנשים הנמצאים בדיאטה המגבילה את צריכת הנתרן, צריכים להגביל את השימוש במלח, גם אם מדובר במלח הימליה ורוד.
גם אלה בעלי בריאות טובה, צריכים להגביל את כמויות המלח. דו"ח של המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) קובע כי למעלה מ -90% מהילדים ו -89% מהמבוגרים צורכים יותר מהכמות המומלצת של נתרן.
ההנחיות הנפוצות לצריכת נתרן גורסות כי יש לצרוך פחות מ-2300 מיליגרם, השווים לכף אחת של המינרל ולכפית של מלח, באופן יומי. אלה הסובלים מיתר לחץ דם צריכים להגביל את צריכת הנתרן ל 1500 מ"ג ליום.
במצבים בהם כמות הנתרן הנצרכת גבוהה יותר מזו הנדרשת לפעילות המערכות הפיזיות, הכליות מנסות לסלק את עודפי המינרל דרך השתן. כאשר הכליות אינן מצליחות להפריש את עודפי הנתרן מהגוף, הוא מתחיל להיערם בנוזל החוץ תאי. כתוצאה מכך נוצרת עלייה בנפח הדם והמים בגוף, ומופעל לחץ רב יותר על הלב וכלי הדם.
ישנם מספר מצבים בריאותיים הנקשרים לצריכה רבה מן הנדרש של נתרן, לרבות יתר לחץ דם, שבץ, נזק לכבד, אוסטאופורוזיס ומחלת כליות. צריכת רבה של מלח עלולה להביא גם להתפתחות מחלות אוטואימוניות שונות, כגון טרשת נפוצה, דלקת מפרקים שגרונית, זאבת ופסוריאזיס. מחקרים מ - 2015 מצביעים על קשר ישיר בין צריכת המלח והשמנת יתר, כאשר עלייה של גרם אחד ליום בצריכת המלח קשורה לעלייה של מעל 25% בסיכון להשמנה בקרב מבוגרים וילדים.
get-image

נתרן הוא מינרל חיוני המצוי בכמות גדולה במלח. הגוף זקוק לו לפעולות, כמו שמירה על מאזן נוזלים תקין ומניעת לחץ דם נמוך

מלח אטלנטי ורוד: כל המיתוסים והעובדות​

קיימות טענות רבות על אודות היתרונות הבריאותיים של המלח האקזוטי. כדי לעשות סדר בבלגן ולקבוע האם מדובר במלח בריא יותר קיבצנו 5 טענות לגבי המלח האטלנטי ואת האמת לגביהן:

1. המלח האטלנטי הוורוד מספק לנו מגוון של מינרלים חיוניים​

לא נכון.
המלח האטלנטי מכיל 84 סוגים של מינרלים. למרות זאת, בשל העובדה שכ- 98% ממנו מורכבים מנתרן, רק 2% ממנו מכילים מגוון אחר של מינרלים חיוביים, ובהתייחס לעובדה שצריכת המלח הנורמלית היא מוגבלת, המינרלים המצויים בו נצרכים בכמויות מזעריות שאינן צפויות לספק יתרונות בריאותיים משמעותיים.

2. המלח הוורוד מכיל פחות נתרן ממלח שולחן​

לא נכון.
אנשים מסוימים מאמינים כי מלח הימליה ורוד מכיל פחות נתרן ממלח שולחן, אך למעשה, שני סוגי המלח מכילים כ-98% של נתרן כלואוריד. אז מה הסיבה להנחה זו?בשל העובדה שגרגירי המלח הוורוד לרוב גדולים יותר מגרגרי מלח השולחן, באופן טבעי כל כפית מלח מכילה פחות נתרן. בנוסף, טעמו של המלח האקזוטי מלוח יותר וכתוצאה מכך יש צורך בכמות פחותה כדי לתבל כל מנה.
קראו עוד: כמה מלח באמת צריך לצרוך ביום?

3. מלח הימליה ורוד טבעי יותר ממלח שולחן​

נכון.
מלח השולחן מעובד מאוד ומערב מרכיבים שונים המסייעים במניעת התגבשותו, כמו מגנזיום קרבונט. מלח הימליה הוא טבעי יותר ולרוב לא מכיל כל תוסף מלאכותי.

4. מלח הימליה ורוד יכול למנוע התייבשות​

נכון.
יש הסבורים כי הוספת קמצוץ של מלח ורוד לארוחות או משקאות יכולה לעזור לגוף להשיג איזון נוזלים אופטימלי ולמנוע התייבשות. למרות שנתרן חיוני כדי לשמור על מאזן נוזלים תקין, והוא מצוי בכמויות גדולות במלח הוורוד, קיימים גם מקורות רבים אחרים לנתרן בהם גם מלח שולחני.

5. המלח הוורוד עשיר ביוד​

לא נכון.
יוד הוא מינרל לו הגוף זקוק כדי לשמור על פעילות תקינה של בלוטת התריס והמטבוליזם התאי. מבין המקורות המועדפים לצריכתו נמנים דגים, פירות ים, מוצרי חלב וביצים. מלח ים מועשר ביוד הוא מקור פופולארי נוסף לצריכת יוד. למרות שמלח ההימלאיה הוורוד עשוי להכיל כמות מסוימת של המינרל, סביר להניח שהוא מכיל פחות יוד מהמלח המועשר. לכן, אלה הסובלים מחוסר ביוד או שנמצאים בסיכון למחסור בו, עשויים להזדקק למקור אחר של המינרל, אם הם בוחרים להשתמש במלח אטלנטי ורוד באופן קבוע.
לסיכום, למרות שמלח ההימליה עשוי להיתפס כתפנית אקזוטית ואף בריאה יותר לתיבול המזונות השונים, עד כה לא נמצאו מספיק ראיות מדעיות המוכיחות כי הוא בריא יותר ממלח שולחן רגיל. החלפת מלח השולחן במלח ההימליה עשויה אמנם למתן את צריכת הנתרן, אבל כמו עם כל מלח אחר, כדי ליהנות ממנו ובמקביל לשמור על בריאות טובה – יש לצרוך אותו במתינות.
 

העתקתי מהמועצה לענף הלול

ביצה - אוכלים בטוח​


אך ורק ביצים מוחתמות !!!

יש לקנות אך רק ביצים מוחתמות, דבר המבטיח שעברו בדיקה, שיקוף, מיון ואריזה בתחנות מיון רשמיות המבוקרות על-ידי רופא וטרינר מומחה ואנשי מקצוע אחרים. במהלך השיקוף, כחלק מתהליך המיון, מוצאות מהשיווק ביצים פסולות, כהגדרתן בכללי המועצה לענף הלול.

הפרטים המופיעים בחותמת שעל הביצים
  1. שם המשווק או סימנו המסחרי (למשל תנובה, גליקסמן ואחרים);
  2. גודל הביצה בספרות מגודל S ועד XL, בחנויות נמצא בד"כ את הגדלים M (מדיום), L (לארג'), XL (אקסטרה לארג') ;
  3. בשורה העליונה מודפס תאריך, שהוא התאריך האחרון לשיווק;
  4. בשורה התחתונה מודפסת המילה במקרר, ולאחריה המלצה על התאריך האחרון לשימוש (חודש לאחר התאריך האחרון לשיווק). ההמלצה על התאריך האחרון תקפה רק כאשר הביצים הובאו הביתה והוכנסו מיידית למקרר. אפשר להשתמש בביצים אלה גם מספר ימים מעבר לתאריך האחרון לשימוש, ובלבד ששהו כל הזמן במקרר. עדיף לרכוש מדי פעם ביצים טריות, בחנות אמינה וממוזגת, מאשר לרכוש ולאחסן בפעם אחת כמות גדולה מאוד של ביצים לתקופה ארוכה מדי.
קניית ביצים
כדאי לקנות ביצים רק בחנויות בהן הטמפרטורה היא בסביבות 20 מעלות צלסיוס.
יש להימנע מקניית ביצים בשווקים פתוחים, בהם הביצים נשמרות ללא קירור, ללא חותמת, ועל-פי-רוב ללא שני הדברים גם יחד.

סוגי הביצים שעל המדף
  1. ביצים רגילות, האמורות להגיע אל החנות עד כשבוע מההטלה;
  2. ביצים אורגניות - ביצים שהוטלו בתנאים של מרעה חופשי ומזון אורגני;
  3. ביצי חופש - ביצים שהוטלו בתנאים של מרעה חופשי ומזון רגיל;
  4. ביצי אומגה - ביצים בהן מזון המטילות מועשר בחומצת שומן אומגה 3.
אחסון הביצים בבית
בבית, יש להכניס את הביצים מיידית למקרר. מומלץ להשאיר את הביצים באריזתן המקורית על מדף בתוך המקרר, ולא בדלת המקרר. האריזה המקורית מגינה על הביצים מפני התייבשות וחדירת ריחות זרים.

השימוש בביצים שבורות וסדוקות
אין להשתמש בביצים שבורות, סדוקות, נוזלות ומלוכלכות, אלא לאפייה או לבישול מלא בלבד.

יתרונן של הביצים הטריות במיוחד
ככל שהביצים טריות יותר, כך הן בעלות טעם וארומה משובחים יותר.
העיקרון בטיפול בביצים הוא "קריר ומהיר", כלומר, להביא את הביצים מההטלה עד לצרכן בטמפרטורה מבוקרת ובמהירות. בביצה טרייה החלבון סמיך יותר, ועם פתיחתה החלבון גבוה והחלמון עגלגל ומוגבה. החלבון של ביצה טרייה מקציף טוב יותר, ולכן מתאים לבישולים הדורשים הקצפה ולאפייה, והחלמון ארומתי וטעים יותר.
גם מבחינה בקטריאלית יש חשיבות מכרעת ל"קריר ומהיר", כי גם אם היה חיידק כלשהו בביצה, בדרך זו אין לו די זמן ותנאים כדי להתפתח, להתרבות ולהגיע לרמה שיכולה לגרום להרעלת מזון.
לאנשים מבוגרים, לתינוקות או לכל מי שהמערכת החיסונית שלו נפגמה, מומלץ להשתמש בביצים טריות. הדבר מבטיח רמת בטיחות גבוהה יותר.

ביצים טריות מאוד - לא כביצים קשות
ביצים טריות מאד אינן מתאימות לבישול כביצים קשות, כי הקליפה "נדבקת" אל החלבון. רק לאחר 3-2 ימים מההטלה הביצים מתאימות לבישול כביצים קשות. הגורם לכך הוא בועות של פחמן דו-חמצני (CO2), שלפני יציאתן מהביצה "מדביקות" את הקליפה לחלבון. עם הטלתה, הביצה מכילה יחסית הרבה פחמן דו-חמצני, ולכן מגיבה חומצית. לאחר 2--3 ימים יוצא הגז דרך הקליפה, ותגובת הביצה הופכת בסיסית.

צבע קליפת הביצה
לצבע הקליפה אין כל כל קשר לאיכות הביצה, והוא תולדה של זן העופות.

צבע החלמון
לצבע החלמון אין קשר לאיכותו. צבע כתום/אדמדם הוא תולדה של תוסף במזון המטילה, ואין בו כל יתרון לעומת חלמון בהיר.

חשוב להימנע מפעולות אלה כדי לשמור על בטיחות הביצה:
  • מומלץ לא להפריד בין החלמון לבין החלבון על-ידי העברת התכולה בין 2 חצאי הקליפה, כי הדבר עלול לזהם את תוכן הביצה. עדיף לקנות מכשירון קטן וזול, העושה פעולה זו בקלות.
  • אין זה רצוי לרחוץ ביצים. גב הקליפה, גם כאשר הוא נראה נקי, עלול להכיל חיידקים, ויש להימנע מלהחדירם אל תוך הביצה עם פתיחתה, למשל על-ידי רחיצה לא נכונה. עם זאת, במקרה שבכל זאת רוחצים את הביצים, יש לעשות זאת רק לפני השימוש, במים בטמפרטורה גבוהה מעט מזו של הביצים, ואז לנגבן היטב לפני פתיחתן.
  • יש להימנע מהכנת מיונז בבית. המיונז הקנוי מיוצר מביצים שעברו פיסטור (כמו חלב) במפעל תעשייתי לעיבוד ביצים. כך יש ביטחון מלא שהמיונז חופשי מחיידקים.
  • רצוי להימנע מאכילת ביצה רכה, ביצייה רכה, מוס שוקולד וכיו"ב, בעיקר לאנשים מבוגרים, שאצלם המערכת החיסונית נחלשת, או לתינוקות, שאצלם המערכת החיסונית עדיין אינה מפותחת דיה.
  • חשוב לטגן ביצה די זמן משני הצדדים, עד שלא ישאר מרכיב נוזלי, בדרך כלל כ- 3-2 דקות מכל צד.
איך מזהים ביצה טרייה?
אפשר לזהות ביצה טרייה או לא טרייה בשתי דרכים:
  1. בביצה שלמה - בקליפתה;
  2. בביצה פתוחה - שלא בקליפתה.
ציפה במים (ביצה בקליפתה)
מניחים את הביצה בכלי שבו מים:
ביצה טרייה - נחה בצורה מאוזנת על תחתית הכלי.
ביצה פחות טרייה - החלק הרחב של הביצה מתחיל להתרומם, והחלק הצר מונח עדיין על תחתית הכלי.
ביצה לא טרייה - הביצה כולה צפה במים במצב מאונך, כאשר החלק הרחב כלפי מעלה.
ביצה ישנה/פסולה למאכל - הביצה צפה במים במצב מאונך, כאשר החלק הרחב בולט מחוץ למים.

הסבר למצבי הציפה השונים:
לאחר ההטלה נוצר בחלק הרחב/הפחוס של הביצה תא אוויר, ההולך וגדל עם הזמן ועם הטמפרטורה. ככל שהביצה מתיישנת יותר ומצויה בטמפרטורה גבוהה יותר, כן גדל גם תא האוויר. תא האוויר משמש כמצוף, והשינויים במצב הביצה במים נגזרים מגודלו.

ביצה פתוחה (ללא קליפה)
שוברים את הביצה ושופכים את תוכנה על צלחת שטוחה:
ביצה טרייה - נשארת צפופה על שטח קטן של הצלחת. החלמון בה גבוה, החלבון גבוה, ותא האוויר בקליפה קטן.
ביצה פחות טרייה - מתפשטת יותר על הצלחת. החלבון בה פחות סמיך ונמוך יותר, החלמון נמוך יותר, ותא האוויר בקליפה גדול יותר.
ביצה ישנה מאוד - מתפשטת על-פני שטח נרחב. החלבון מימי ונמוך מאוד, החלמון נמוך עם קמטים במעטפת, ותא האוויר בקליפה גדול מאוד. ביצה כזו אינה ראויה למאכל.
 
יש שמועות שיצאה "גירסא חדשה" של קורונא או של וירוס אחר, האם ידוע לכם על זה משהו? אני שבוע שעבר היו יומיים שהייתי חלש מאד (ללא חום. אמנם לא בדקתי אבל כך נראה). ולאחר מכן שתי בניי היה להם חום, אמנם אחד בדיוק יצאו לו שיניים... אבל גם לאחר שיצא זה נראה שהוא לא רגוע, וגם היום אני מגלה לו פריחה...
מישהו שמע על הוירוס הנ"ל, והאם זה כמו הקורנא ש"אין מה לעשות" רק לחכות עד שזה יעבור, בינתיים לשתות תה עם ג'ינג'ר שזה כמובן לא שייך לילדים... הרופא יכול להגיד שזה דלקת גרון ולשלוח אותו עם אנטיבוטיקה ואניהלצייה וגמרנו, השאלה אם זה נכון, כי לכאורה מה קרה, יש כ"כ הרבה פעמים דלקת גרון??? (אולי כן, באמת שאיני מבין בזה. אני רק שואל).
 
הודעה שקיבלתי היום

לקוחות לאומית,
אנו מזמינים אתכם לשמור על בריאותכם ולהתחסן נגד קורונה בחיסון החדש גם נגד זן האומיקרון. החיסון ניתן לאנשים מעל גיל 12 ונמצא יעיל, בטוח ומוביל ליצירת תגובה חיסונית משופרת.
יש לתאם תור באפליקציה, באתר או במוקד שירות הלקוחות בטלפון 507*.
להגנה מלאה לקראת החורף, אנו ממליצים גם להתחסן נגד שפעת. בבואכם לקבל חיסון נגד אומיקרון, תוכלו גם לקבל חיסון נגד שפעת (אם טרם התחסנתם). אין צורך בתור נוסף.
פרטים נוספים באתר לאומית.

שנה טובה, גמר חתימה טובה ובריאות שלמה,
לאומית, לנו זה אכפת
 
שמעתי שתפוחי אדמה כשמתחילים לנבוט או כשמשתנה מעט צבעם לירוק, אין לאוכלם, כי אז יש בהם רעלים, אפילו אם יסירו את האיזורים הללו. מישהו יודע על כך משהו?
 

@מאן דהו​

תפוחי אדמה ירוקים​

תפוח האדמה שייך למשפחת הסולניים ובתנאים מסוימים מייצר מולקולה רעילה בשם סולנין (solanine). זהו רעלן שגורם למגוון רחב של תופעות לוואי כמו כאבי בטן, הקאות, חום, כאבי ראש, הזיות, שיתוק, ובמינונים גבוהים גם האטה בנשימה ובקצב הלב. הסולנין מיוצר בעיקר כאשר תפוח האדמה מוריק בעקבות חשיפה לשמש וזה בהחלט סימן שזה הזמן לזרוק אותו לפח. אין טעם לקלף את החלק הירוק, משום שהסולנין לא מיוצר רק בו. זו גם הסיבה שעדיף לאחסן תפוחי אדמה בחושך. בשנות השישים של המאה הקודמת פותח זן תפוחי אדמה בשם "לנאפי" (Lenape) שיועד לטיגון צ'יפס מושלם. לרוע המזל, כחלק מתהליך ההשבחה הסתננה לזן הזה גם תכונה לא רצויה: ייצור מוגבר של סולנין. הדבר הקנה לזן הזה עמידות בפני מזיקים רבים, בהם בני האדם. גידולו הופסק לאחר מספר מקרים של הרעלה לפני שיצא לגידול תעשייתי.

לעומת זאת, אם תפוח האדמה מתחיל לנבוט (מוציא עיניים), אפשר להסיר את העיניים ולאכול את היתר.

אין טעם לקלף את החלק הירוק, משום שלא רק הוא מכיל סולנין. תפוחי אדמה שהוריקו | צילום: Shutterstock

אין טעם לקלף את החלק הירוק, משום שלא רק הוא מכיל סולנין. תפוחי אדמה שהוריקו | צילום: Shutterstock

קירור וטיגון​

כדי לשמור על טריות תפוחי האדמה לאורך זמן, רבים נוהגים לאחסן אותם בקירור. הקירור מאט תהליכים ביוכימיים של הבשלה וריקבון ומעכב גם את תהליך ההורקה של תפוח האדמה בעיקר בגלל החושך שבמקרר. העמילן בתנאים אלו נוטה יותר להתפרק לסוכרים פשוטים כמו גלוקוז.
הבעיה מתחילה כשמטגנים או אופים את תפוח האדמה. החום הגבוה מפרק את מולקולות הסוכר הפשוטות ומזרז תגובה שלהן עם חומצות אמינו, אבני הבניין של חלבונים. התגובה הזאת נקראת "תגובת מייאר" (Maillard), על שם הכימאי הצרפתי שתיאר אותה לפני יותר ממאה שנים. היא באה לידי ביטוי בצבע השחום ובריח הנעים של תפוח אדמה אפוי או מטוגן. תוצר לוואי של התגובה הזו הוא מולקולה בשם אקריל אמיד (acrylamide). ככל שמטגנים או אופים את תפוח האדמה יותר זמן, רמות האקריל אמיד עולות. אינדיקציה טובה לכך היא הצבע – ככל שתפוח האדמה מזהיב, משחים ולאחר מכן משחיר, כך נדע שרמות החומרים המזיקים בו גבוהות יותר.
אמנם מדובר במולקולה שבמינונים גבוהים עלולה לפגוע במערכת העצבים ונמצאה כמסרטנת בבעלי חיים, אך מחקרים לא מצאו כי המינון שבני אדם צורכים מסרטן. הכמות המרבית המותרת לאדם ביום היא 195 מ"ג אקריל אמיד לאדם ששוקל 75 ק"ג, כמות כזו מצויה בערך ב-16 שקיות של חטיף צ'יפס.

דרך אחת לצמצם את כמות האקריל אמיד שנוצר היא להשרות אותם במים לפני הבישול, כי המים ממסים גלוקוז ומסלקים חלק ממנו מתפוח האדמה. בישול במים עדיף על טיגון, גם בגלל שהטמפרטורה נמוכה יותר, וגם בגלל שלא צריך להוסיף שמן, שהוא כשלעצמו אינו בריא בצריכה מופרזת.
מחקר שפורסם ב-2017 הראה קשר בין צריכה מוגזמת של תפוחי אדמה מטוגנים, לפחות פעמיים או שלוש בשבוע, לסיכון מוגבר למוות ממחלות לב. הסיכון הזה אינו מוגבל רק לתפוחי אדמה אלא למזונות מטוגנים באופן כללי. לראיה, בתפוחי אדמה שבושלו בדרכים בריאות יותר לא נמצא קשר כזה. לכן, במסעדה או בבית, אפשר ורצוי להחליף את הצ'יפס בפירה.
 
חזור
חלק עליון