בירך על פרי בידו ונפל ונאבד או נמאס

[יאיר יחזקאל]

שלום רב,
השו"ע כתב שאם רוצה לאכול משאר הפירות שלפניו, עליו לברך עליהם שנית אפילו הם ממין אחד. ובפשטות אפילו אם בשעת הברכה על הפרי שנפל היתה דעתו עליהם בפירוש.
והרמ"א הגהה שאם הייתה דעתו בפירוש על אותן פירות אינו צריך לברך עליהם שוב.
וראיתי שנחלקו אחרונים אם הוא חולק על מרן או מפרש דבריו.

בכל אופן, דברי הרמ"א מקורם מכמה ראשונים (ראב"ד, ר"ת, אבודרהם ואף לרמב"ם אין הכרע שאינו כך, אף שבב"י כתב להשוות דעתו לרא"ש והוא להדיא כתב שאף שדעתו על שאר הפירות צריך לברך).

וישנן ראשונים שכתבו בדעת הראב"ד ור"ת הנ"ל, דאיירי בסתמא (ולא כהב"י והרמ"א) ואפ"ה אינו צריך לחזור ולברך כשהיו לפניו הפירות ועוד שיש שיטות שכן הוא דעת הרא"ש ומרן. וכ"כ עוד כמה פוסקים לדינא. ומדוע לא חש להם מרן הראשל"צ בילקו"י ברכות (סעיף יז') שם פסק שאם לא היתה דעתו עליהם, אף שהיו לפניו חוזר ומברך? למה לא יאמר סב"ל, אחרי שכבר חש לדעתם אליבא דהרמ"א וכדברי הרה"ג דוד יוסף בהל"ב? וכ"כ הביאור הלכה ג"כ.

 

[הרב שמעון ללוש]

ב"ה
שלום וברכה,
לדעת מרן הש"ע אפילו אם היתה דעתו על השאר חוזר ומברך,
ולכן כשמדובר בסתמא איכא ס"ס בצירוף דעת מרן הש"ע, שמא אפילו בדעתו על השאר חוזר ומברך, ואת"ל שבזה אינו חוזר, שמא בסתמא חוזר, וכיון שדעת מרן הש"ע בכל אופן לברך, לכן מברכים בס"ס, כנודע.

בברכה רבה