בביצה (כא, ב) מבואר שאסור להזמין גוי ביום טוב, שמא ירבה בשבילו, ובפשוטו ה"ה מומר, כי כתב המשנ"ב שאסור לבשל בשביל מומר.
ומובא בשם הגריש"א שיש עצה, שישבע שלא ירבה לו, וכשיש גם איסור שבועה - אין את הגזירה.
ויש להוסיף שאמנם שבועה לא חלה על דבר מצווה - י"א שלאיסור זה כן חל,
ואכן כאן לא צריך לזה, כי בלא"ה למומר הרי לא יבשל דברים אסורים, ודברים מותרים - מותר מדאורייתא משום הואיל, וכל הגזירה היא לחלק מהראשונים מכח האיסור דרבנן, ועל איסור דרבנן חלה שבועה.
מיהו לכאורה זהו חידוש עצום לומר שכמתווסף איסור אין את הגזירה,
רק אולי היה אפשר לתת עצה [אם כי היא קצת קשה], שישבע שאינו מבשל ואינו עושה שום דבר שאסור בשבת בין ליהודי ובין לגוי, וא"כ כלפיו זה כמו שבת, ואין את הגזירה.
ומובא בשם הגריש"א שיש עצה, שישבע שלא ירבה לו, וכשיש גם איסור שבועה - אין את הגזירה.
ויש להוסיף שאמנם שבועה לא חלה על דבר מצווה - י"א שלאיסור זה כן חל,
ואכן כאן לא צריך לזה, כי בלא"ה למומר הרי לא יבשל דברים אסורים, ודברים מותרים - מותר מדאורייתא משום הואיל, וכל הגזירה היא לחלק מהראשונים מכח האיסור דרבנן, ועל איסור דרבנן חלה שבועה.
מיהו לכאורה זהו חידוש עצום לומר שכמתווסף איסור אין את הגזירה,
רק אולי היה אפשר לתת עצה [אם כי היא קצת קשה], שישבע שאינו מבשל ואינו עושה שום דבר שאסור בשבת בין ליהודי ובין לגוי, וא"כ כלפיו זה כמו שבת, ואין את הגזירה.