ולפני עור לא תתן מכשול (יט יד)
כתבו האחרונים שבאיסור לפני עור כלולים שני דברים, האחד שלא ייעץ עצה רעה, והכונה בתיבת עיור שהוא סומא בדבר, והדבר השני הוא שאסור להכשיל את חבירו באיסור, וביאור עיור כתב הרמב"ם בפיה"מ (שביעית פ"ה מ"ו) שהכונה מי שסגרה עיניו התאוה והיצר הרע, וזה איסור בין אדם למקום.
וכתב האחיעזר (ח"ג סי' פ"א) שא"א לאסור זאת מדין עצה שאינה הוגנת כיון שהנכשל עושה זאת במזיד. ומוכח מכמה ראשונים, וכן מפורש ברמב"ן (ע"ז כב.), שהמכשיל את חבירו באיסור דרבנן אינו עובר בלפני עיור דאורייתא.
ויש לעיין מהזוה"ק (ח"ג דף פה., הובא באוצר המדרשים) "במאן דלא מטא להוראה ואורי... והאי אעבר משום ולפני עור לא תתן מכשול, בגין דאכשיל ליה לחבריה לעלמא דאתי". ומבואר לכאורה שאין זה בין אדם למקום אלא משום שגורם לו גהנום, וגם אם כן גם באיסור דרבנן שייך כן.
כתבו האחרונים שבאיסור לפני עור כלולים שני דברים, האחד שלא ייעץ עצה רעה, והכונה בתיבת עיור שהוא סומא בדבר, והדבר השני הוא שאסור להכשיל את חבירו באיסור, וביאור עיור כתב הרמב"ם בפיה"מ (שביעית פ"ה מ"ו) שהכונה מי שסגרה עיניו התאוה והיצר הרע, וזה איסור בין אדם למקום.
וכתב האחיעזר (ח"ג סי' פ"א) שא"א לאסור זאת מדין עצה שאינה הוגנת כיון שהנכשל עושה זאת במזיד. ומוכח מכמה ראשונים, וכן מפורש ברמב"ן (ע"ז כב.), שהמכשיל את חבירו באיסור דרבנן אינו עובר בלפני עיור דאורייתא.
ויש לעיין מהזוה"ק (ח"ג דף פה., הובא באוצר המדרשים) "במאן דלא מטא להוראה ואורי... והאי אעבר משום ולפני עור לא תתן מכשול, בגין דאכשיל ליה לחבריה לעלמא דאתי". ומבואר לכאורה שאין זה בין אדם למקום אלא משום שגורם לו גהנום, וגם אם כן גם באיסור דרבנן שייך כן.
