כתב השו"ע סי' תי"ח ס"ד וסי' תק"ע ס"ג שמדברי הרמב"ם נראה שהאיסור לצום בר"ח הוא מדאורייתא, ולפי"ז נוטה השו"ע לומר שהנשבע לצום בר"ח לא חלה השבועה, ועיי"ש בסי' תי"ח במשנ"ב סקי"ב [ובסי' תק"ע סקי"ד]. ולכאורה צריך לבאר שמדובר בנשבע על ר"ח מסויים כי אם נשבע באופן כללי הלא א' דר"ח (שאחרי חודש מלא) הוא רק מדרבנן, וא"כ צריכה השבועה לָחוּל גם על היום השני משום "כולל", וכמבואר בשו"ע או"ח סי' תפ"ה שהנשבע לא לאכול מצה חל גם על ליל פסח משום "כולל"; וע"כ שהשו"ע מדבר בנשבע בסוף חודש חסר על הר"ח הקרוב, או שאמר מפורש שלא יאכל בר"ח דאורייתא, ויתכן שהשו"ע לא פירט זאת כי פשוט כן, או כיון שלא הכריע כן, [וגם בדעת הרמב"ם זה רק "לכאורה"].
לכאורה יש לדון שגם אם זה דרבנן אבל מצווה ועומד מהר סיני בלא תסור
מבואר בגמ' יומא ע"ג ע"ב ששבועה חלה על איסור דרבנן [שם זה לקיים, ופה זה לבטל; אמנם בפשוטו אין הבדל וכן מבואר בשו"ע שם]. ובאמת מכאן שואל הרמב"ן על הרמב"ם שכל העובר על איסור דרבנן עובר על "לא תסור".
יוסף דהן
Well-known member
מתוך כת''י ידי כהן נדרי אשלם
ואם קבלו בלשון "הרי עלי", שהוא לשון נדר, צריך התרת חכם, משום שנדר חל אפילו על דבר מצוה, דנדר אוסר את החפץ או המאכל עליו ואין שום ציווי על החפץ[1].
[1] שו"ע (או"ח סי' תקע סעי' א). והוסיף שיפתח בחרטה שיאמר לו: אלו שמת אל לבך שיארעו בהם אלו הימים לא היית נודר, ומתיר לו. משנ"ב (ס"ק ב ג). וראה עוד להלן (בפרק כד) אם רשאי להתיר את הנדר מיד, או שצריך להמתין ליום שיחול הנדר.
שאלה על קבלת תענית
קיבל על עצמו להתענות בימים מסוימים ואחד מהימים חל בימים שאסור להתענות בהם, כגון שבתות וימים טובים, או ראש חודש חנוכה ופורים, או ערב יום הכיפורים, אם קבל את התענית בלשון "קבלת תענית" בעלמא, אין צריך התרה, כיון שאין כח בקבלתו לחול על ימים אלו.ואם קבלו בלשון "הרי עלי", שהוא לשון נדר, צריך התרת חכם, משום שנדר חל אפילו על דבר מצוה, דנדר אוסר את החפץ או המאכל עליו ואין שום ציווי על החפץ[1].
[1] שו"ע (או"ח סי' תקע סעי' א). והוסיף שיפתח בחרטה שיאמר לו: אלו שמת אל לבך שיארעו בהם אלו הימים לא היית נודר, ומתיר לו. משנ"ב (ס"ק ב ג). וראה עוד להלן (בפרק כד) אם רשאי להתיר את הנדר מיד, או שצריך להמתין ליום שיחול הנדר.
יוסף דהן
Well-known member
פתח כשעבר על מצוה אחת
עבירות הקלות בעיני אנשים ומורגלים בהם, פותחים ולא חוששים שיתבייש להודות, כגון שנדר שלא ישאיל כליו לחבירו, או שלא לשאול בשלומו, פותחים לו אילו ידעת שאתה עובר על לא תקום או לא תשנא את אחיך בלבבך, לא היית נודר[1].וכן בכגון שנדר להתענות לזמן מסוים, ואירע בו שבתות וימים טובים וראש חודש, מתירים לו הנדר ופותחים לו בהם, שאומרים לו אילו שמת ללבך שיפגעו בתוך הזמן הזה אלו הימים לא היית נודר, והותר כל הנדר[2].
[1] משנה (נדרים סה:). טור (סי' רכח). שו"ע (סעי' י). ט"ז (ס"ק יג). ש"ך (ס"ק יז).
[2] משנה (נדרים סו.). טור (סי' רטו). שו"ע (סעי' ב).
נושאים דומים בפורום
