ברע"ב (פסחים פ"א מ"א) כתב שהטעם שלא מועיל ביטול לבד, כיון שחוששים שמא ימצא גלוסקא יפה וימלך על ביטולו, וביאר התוי"ט דאתי מחשבה ומבטלת מחשבה. וכתב הגרע"א (בכו"ח, הובא במהדורת אריאלי) שלא אמרו שיזכה בה, כיון שאין זכייה באיסורי הנאה.
ולכאורה קשה דהא הראשונים מייתו ראיה מהגמ' בע"ז (מב.) שע"ז שהגביהה ישראל נחשבת ע"ז של ישראל ואין לה ביטול, דמוכח שיש זכייה באיסורי הנאה עכ"פ להוסיף בהן איסור, ועי' משנ"כ בנושא הקודם.
ואולי יש ליישב דהגרע"א ס"ל [בדעת הרע"ב והתוי"ט] שיש לחלק בין ע"ז לחמץ, וזה ע"פ הר"ן (ע"ז שם) שביאר שהטעם שיש זכייה בע"ז כיון שלפני הזכייה הגוי יכול לבטלה, ואמנם הר"ן למד מכאן גם לחמץ כיון שקודם הזכייה יש לו היתר לאחר הפסח, אבל יתכן שהגרע"א יחלק בין ע"ז שבידו כעת לכוף גוי לבטלה לבין חמץ שכעת אין לו היתר וצריך שיעבור זמן.
וסמך לחילוק זה שבגמ' בבכורות (יא.) מבואר שהגונב פטר חמור שאסור בהנאה לפי ר"ש, חייב כפל כיון שאפשר להתיר את האיסור על ידי פדיון, ואילו בפסחים (כט:) מבואר שחמץ של הקדש במועד נחשב רק גורם לממון כיון שיש לו היתר אחר הפסח, ובפשוטו יש לחלק כנ"ל שתלוי אם יש לו היתר כעת או לא. מיהו יתכן שהחילוק הוא בין מעילה [ששם צריך שיחשב פגם, עי' במנחת ברוך] לכפל.
ולכאורה קשה דהא הראשונים מייתו ראיה מהגמ' בע"ז (מב.) שע"ז שהגביהה ישראל נחשבת ע"ז של ישראל ואין לה ביטול, דמוכח שיש זכייה באיסורי הנאה עכ"פ להוסיף בהן איסור, ועי' משנ"כ בנושא הקודם.
ואולי יש ליישב דהגרע"א ס"ל [בדעת הרע"ב והתוי"ט] שיש לחלק בין ע"ז לחמץ, וזה ע"פ הר"ן (ע"ז שם) שביאר שהטעם שיש זכייה בע"ז כיון שלפני הזכייה הגוי יכול לבטלה, ואמנם הר"ן למד מכאן גם לחמץ כיון שקודם הזכייה יש לו היתר לאחר הפסח, אבל יתכן שהגרע"א יחלק בין ע"ז שבידו כעת לכוף גוי לבטלה לבין חמץ שכעת אין לו היתר וצריך שיעבור זמן.
וסמך לחילוק זה שבגמ' בבכורות (יא.) מבואר שהגונב פטר חמור שאסור בהנאה לפי ר"ש, חייב כפל כיון שאפשר להתיר את האיסור על ידי פדיון, ואילו בפסחים (כט:) מבואר שחמץ של הקדש במועד נחשב רק גורם לממון כיון שיש לו היתר אחר הפסח, ובפשוטו יש לחלק כנ"ל שתלוי אם יש לו היתר כעת או לא. מיהו יתכן שהחילוק הוא בין מעילה [ששם צריך שיחשב פגם, עי' במנחת ברוך] לכפל.
