בפסחים (ב, א) תנן, כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך בדיקה, ולמה אמרו שתי שורות במרתף, מקום שמכניסין בו חמץ. ופירש רש"י, אחרי שאמרנו כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך לבדוק, למה הוצרכו לבודקן, ומפרש, לא אמרו אלא במרתף שמכניסין בו חמץ, כגון מרתף שמסתפק ממנו יין לשולחנו, ופעמים שהשמש עומד למזוג יין ופתו בידו, וכשהיין כלה נכנס למרתף להביא יין.
ולכאורה קשה איך המשנה מקשה על הכלל של כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך בדיקה ממרתף, והרי מיניה וביה חזינן במתני' שצריך לבדוק רק שתי שורות, אלמא שמקום שאין מכניסים אין צריך בדיקה, ולכן יותר משתי שורות לא.
ובפשטות צ"ל שזה דרגות...
ולכאורה קשה איך המשנה מקשה על הכלל של כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך בדיקה ממרתף, והרי מיניה וביה חזינן במתני' שצריך לבדוק רק שתי שורות, אלמא שמקום שאין מכניסים אין צריך בדיקה, ולכן יותר משתי שורות לא.
ובפשטות צ"ל שזה דרגות...
עוד יש ליישב שכאן אין זה גדר רוב, אלא גדר אחזוקי איסורא לא מחזקינן, כמש"כ רבינו מנוח (הל' חמץ ומצה פ"ב ה"ז) לגבי ספק שגיררה חולדה, שאין חוששים כיון שלא מחזקינן ריעותא היכא דלא אשתכח, וזה מעין התירוץ הקודם, אבל יש קצת חילוק, עי' מה שנכתב לעיל בעניין אחזוקי איסורא לא מחזקינן, ושוב ראיתי בהגר"ז (סי' תל"ג סכ"ה) שאפילו במקום שמכניסין בו חמץ מדאורייתא אין חוששים כיון שכלל גדול בתורה שאחזוקי איסורא לא מחזקינן.
עוד יש ליישב לפי מה שדן הגר"ז שם שבכל חמץ אפילו במקום שכן מכניסים בו חמץ, יש כמה ספיקות, שמא לא הכניסו כלל או שהתעפש או שהוציאוהו, אלא שכיון שחז"ל חששו אפילו שמעיקר הדין אין צריך לחשוש, וכנ"ל (בדיבור הקודם), מה לי חד ספיקא מה לי תרי ספיקות. ולפי זה יתכן שגם ר"מ מודה כאן [עכ"פ במקום שאין מכניסים], כיון שיש כאן חוץ מהרוב גם ספק ספיקא, וספק ספיקא לבד דנו האחרונים אם לפי ר"מ מותר או לא, ושוב ראיתי כן בפנ"י, עיי"ש. ואמנם הגר"ז כתב שמטעם זה גם מקום שמכניסים בו חמץ מדאורייתא אין צריך בדיקה, אבל יש אחרונים שחלקו עליו, וס"ל שכן חוששים מדאורייתא שיתכן שיש חמץ. וי"ל שגם הם יודו שזה נקרא ספק ספיקא, אלא שאין הספיקות שקולים כיון שמצוי שמכניסים שם.
