צריך לברך על ההלל ביום העצמאות?

לא יתכן בעולם ששו"ת יין הטוב נדפס בשנת תש"ז, מאחר וכל הפולמוס הולך סובב סביב עניין הקמת המדינה אשר הוקמה בשנת תש"ח. אשע"כ נדצ"ל דנדפס בשנת תשי"ז.
כ"כ הרב בספרו לכלל ולפרט ח"א הלכות קצובות התשע"ח שער א'
שם מערכת לדור ולדורות, יום העצמאות ויום ירושלים, שאלה א',
עיי"ש
העורך כתב שם וז"ל: "תשובה זו פורסמה בשנת תשי"ח לקראת יום העצמאות העשירי, בכתב העת סיני והשנתון נועם, והובאה במלואה בשו"ת יין הטוב ח"ב אור"ח סי' י"א וכאן היא מובאת בקצרה"

ושם בספר לכלל ולפרט עמוד 20 פסק הרב ע"ה שאין לברך כלל ועיקר על ההל ביום העצמאות
ושם עמוד 23 פסק הרב ומי שלומד בישיבה שראש הישיבה אומר לברך, אז לא יברך היחיד אלא ישמעו מהש"ץ,
ושם עמוד 24 מנכ"ל הלשכה וז"ל: "ודעתו ידועה שכל עוד שאין שקט בארץ ואויבינו מסביב עוד הם מתנכלים לנו ונעזרים ע"י מדינות גדולות שונאות ישראל, לא יתכן לתקן תוכן כללי לימי הניסים יום ה' וכ"ח באייר וכל אחד נוהג כיום לפי רגשותיו"
 
נערך לאחרונה:
לא יתכן בעולם ששו"ת יין הטוב נדפס בשנת תש"ז, מאחר וכל הפולמוס הולך סובב סביב עניין הקמת המדינה אשר הוקמה בשנת תש"ח. אשע"כ נדצ"ל דנדפס בשנת תשי"ז.
חזק וברוך הערה במקום. בגלל שיש קצת בלבול במפתחות של המהודרה האחרונה זה גרם לי לבלבול בזה.

בעצם תשובה זו נדפסה באו"ח ח"ב סי' יא (ולא ח"א כמו שחשבתי בגלל הנ"ל) והיא נדפסה בשנת תשל"ט.
 
אסביר קצת על אותם הנוהגים כן, נובע הדבר מכך שביום זה הוכרז על מדינה ליהודים

ביום העצמאות התגלתה גבורתו ועצמאותו הרוחנית של עם ישראל, שהתבטאה ביכולתו להכריז הכרזה עצמאית, הכרזה הנובעת מפנימיותו, וזאת בלא לפחד מהגויים.

פגיעות רבות פגעה הגלות בעם ישראל. אולם נראה כי הפגיעה החמורה ביותר אינה הפגיעה הפיזית, אלא הפגיעה הרוחנית. כאשר אנו לא מולכים בעצמינו, ברגע שאנו נמצאים תחת שלטון גויים, אין ביכולתינו ליצור יצירות ללא התחשבות ברוח הגויים. במקום להיות עם שמנהיג את הגויים, עובר עם ישראל בגלותו למצב של מגיב למעשיהם של הגויים. על הפסוק "ועבדתם שם מעשה ידי אדם" אומר רש"י "משאתם עובדים לעובדיהם, כאילו אתם עובדים להם". עם ישראל בגלות אינו יכול ליצור יצירות שהן עצמיות לו, הוא חי את חייו בהתחשבות במה שיאמרו הגויים, והרי זה כאילו הוא עובד אותם.



יום ה’ באייר יכול לחול בימים: שני, רביעי, שישי ושבת. באותן שנים שיום העצמאות חל ביום שישי או שבת, יש חשש סביר שמסיבות יום העצמאות וטכסיו יגרמו לחילול שבת פומבי, לפיכך הוחלט על פי בקשת הרבנות הראשית, שכאשר יום ה’ באייר יחול ביום שבת או ביום שישי, יחגגו את יום העצמאות ביום חמישי (ג’ אייר או ד’ אייר). לאחר מכן נוכחו לדעת כי גם כאשר יום העצמאות חל ביום שני, ההכנות ליום הזיכרון שמתחיל במוצאי שבת גורמות ליהודים רבים לחלל שבת, לפיכך הוחלט על פי בקשת הרבנות הראשית שיום הזיכרון ויום העצמאות ידחו ביום, כך שיום הזיכרון יחול בה’ אייר ויום העצמאות בו’ אייר. יוצא איפה כי בפועל, מתוך ארבעה ימים שיום העצמאות יכול לחול בהם, בשלושה מהם מקדימים או דוחים את קיומו.

וכבר מצינו שמחמת חשש טלטול שופר ולולב בשבת ביטלו חכמים את מצוותם. ולכן כאשר חל ראש השנה בשבת, אין תוקעים בו בשופר. וכן כאשר חל יום ראשון של סוכות בשבת, אין נוטלים בו לולב. הרי שביטלו מצוות מהתורה כדי שלא יגיעו לחילול שבת. אולם את עצם היום שהוא מדאורייתא אין לשנות. אבל ימים שנקבעו על פי חכמים, דוחים או מקדימים.

כאשר פורים חל בשבת, ביום שישי קוראים במגילה ומחלקים מתנות לאביונים, בשבת קוראים את הקריאה בתורה ואומרים ‘על הניסים’, וביום ראשון עורכים סעודה ושולחים מנות (שו”ע או”ח תרפח, ו, מ”ב יח, להלן יז, ה). וכאשר תשעה באב חל בשבת, דוחים את התענית ליום ראשון (ועי’ שו”ע או”ח תקנא, ד; תקנד, יט).

וכן לגבי יום העצמאות, הכל לפי התקנה, שבאותו יום שהוחלט על פי נציגי הציבור והרבנות הראשית לחוג את יום הקמת המדינה

אכן מעניין שגם מועד הכרזת המדינה הוקדם כדי שלא לחלל שבת. שכן מועד פקיעת המנדט הבריטי היה בליל שבת בשעה שתים עשרה בלילה, אלא שראשי מועצת העם לא רצו להכריז על הקמת המדינה תוך חילול שבת, על כן הקדימו את ההכרזה ליום שישי בצהרים – ה’ באייר.

רצונם של ראשי הציונות היה להיות עם חופשי בארצינו ולהעבירנו על דתינו

וזה שברוך ה' מעז יצא מתוק, ומזימתם לא צלחה, צריכים להודות להקב"ה בכפליים


אבל ודאי שלא ביום שחשבו לאבד את תורת ישראל לדורותיה
 
נערך לאחרונה על ידי מנחה:
רצונם של ראשי הציונות היה להיות עם חופשי בארצינו ולהעבירנו על דתינו

וזה שברוך ה' מעז יצא מתוק, ומזימתם לא צלחה, צריכים להודות להקב"ה בכפליים


אבל ודאי שלא ביום שחשבו לאבד את תורת ישראל לדורותיה
אינני אומר הלל אבל זה איננו טיעון.

רצונם לא היה כפוף ליום הזה.
אבל כן ביום הזה קיבלנו את א"י.
אף אחד לא אומר הלל על בן גוריון ועל בית המשפט העליון.

אומרים על התהליך שעם ישראל שב לא"י ומה יותר מוצהר מהיום הזה שבו הוקמה מדינת ישראל שהיא סוף סוף בית לכל יהודי.

השלטון היה רע ועדיין רע והדרך רחוקה מאוד ולא לזה פיללו אבותינו בגלות, אבל להגיד תודה על הזכות וההצלחות שה' עושה עימנו צריך.
 
אינני אומר הלל אבל זה איננו טיעון.

רצונם לא היה כפוף ליום הזה.
אבל כן ביום הזה קיבלנו את א"י.
אף אחד לא אומר הלל על בן גוריון ועל בית המשפט העליון.

אומרים על התהליך שעם ישראל שב לא"י ומה יותר מוצהר מהיום הזה שבו הוקמה מדינת ישראל שהיא סוף סוף בית לכל יהודי.

השלטון היה רע ועדיין רע והדרך רחוקה מאוד ולא לזה פיללו אבותינו בגלות, אבל להגיד תודה על הזכות וההצלחות שה' עושה עימנו צריך.
צודק. וזו הייתה השקפת מרן זיע"א ואין עוררין לכך.

ברור שההשקפה הייתה שונה מרבני הציונות הדתית שראו בכך נס גלוי שחובה לומר הלל וכו', וכולם יודעים. ומרן זיע"א לא אמר הלל, אך מאידך לא אמר תחנון והקפיד לעשות דרשות (גם כשלא היה בתפקיד ציבורי) ושיש להודות להקב"ה על הניסים שכן היו עמנו, והיו. ומי שאינו מודה על יום זה ה"ה טיפש וכפוי טובה וכו'. והדברים ידועים מוקלטים וכתובים.

נראלי שאף אחד לא חולק על זה. חלוקים במבחן התוצאה איך וכמה יש להודות.

והורצה להחכים, יקרא את תשובת מרן ביביע אומר על כל יתרונות המדינה וחסרנותיה. ועל אף שלא אמר הלל מוזר שהשתמש שם במילים "אבל הנכון לומר הלל" כשפירט את יתרונות. עיינו שם.
 
נערך לאחרונה:
אינני אומר הלל אבל זה איננו טיעון.

רצונם לא היה כפוף ליום הזה.
אבל כן ביום הזה קיבלנו את א"י.
אף אחד לא אומר הלל על בן גוריון ועל בית המשפט העליון.

אומרים על התהליך שעם ישראל שב לא"י ומה יותר מוצהר מהיום הזה שבו הוקמה מדינת ישראל שהיא סוף סוף בית לכל יהודי.

השלטון היה רע ועדיין רע והדרך רחוקה מאוד ולא לזה פיללו אבותינו בגלות, אבל להגיד תודה על הזכות וההצלחות שה' עושה עימנו צריך.
ביום אשר שיברו האויבים לשלוט בהם ונהפוך הוא.

הרב זאיד אמר, לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום העצמאות

אפס קצהו תראה
1_1.webp1_2.webp1_3.webp
 

הודעות אחרונות

חזור
חלק עליון