עיינתי מעט ביחו"ד ח"ב סי' ל"ב, ובחזו"ע שבת ח"א עמ' קצ"ו, אחר שהביא דברי החיד"א בעניין הדלקת נר שבת של כלה בבית חמותה וכד', כתב על דבריו:

ותמהתי, מכיון שגם בדברי החיד"א וגם בהלכה שפסק בהלכה למעלה, וכן במשך ההערה, לא מצינו חילוק אם חלוקין בעיסתן או לא, ובכל אופן יש לה לברך בחדרה גם אם לא חלוקין בעיסתן, ולמה כתב "וחלוקין בעיסתן"?
ולאחמ"כ ראיתי בילקו"י שבת כרך א' ח"ב סי' רס"ג ס"ק ל"ה שהעתיק דבריו וכתב:

ולפי"ז אתי שפיר, דאין הכוונה שכעת הם חלוקים בעיסתם, אלא שבד"כ בימי החול הם חלוקים בעיסתם, אבל כעת, אפי' אינם חלוקים בעיסתם, הוא הדין.
אך לפי"ז יצא חידוש, שלכאו' כלה ובעלה שמתגוררים בבית הוריהם בקביעות (כגון מיד אחרי החתונה וכד') וסמוכים על שולחן הוריהם ואינם חלוקים בעיסתן, נראה שגם אם מייחדים להם חדר לשינה, לא תברך שם על הדלקת נר שבת. וכן אפשר דה"ה נמי באשה שמגיעה למשך כחודש ימים אחר לידתה לבית אמה, ויש לה שם חדר מיוחד ביחד עם בעלה.
אולם במאמר מרדכי (סי' רס"ג ס"ק ו'), וכן ברב פעלים ח"ב סי' נ', כתבו שגם בכה"ג תברך בעצמה. וכ"כ במנוחת אהבה ח"א פ"ד סעיף ח' (ובהערה 22). דיש גם את הטעם שיש שלום בית.
ואם כך הוא הדין, עדיין יש להבין מש"כ מרן זצ"ל "שחלוקות בעיסתן" דאף בלא"ה ה"ה. (וגם אין צריך לומר כמש"כ הילקו"י דבשאר ימי החול חלוקים בעיסתם, דהא גם בלא"ה ה"ה).
אכן אפשר דבאמת לפי הילקו"י הדין הכי, דבכה"ג לא תברך, ומשום הצד שיש סו"ס טעם של שלום בית, כבר כתב בילקו"י הנ"ל (בס"ק ל"ד):


ותמהתי, מכיון שגם בדברי החיד"א וגם בהלכה שפסק בהלכה למעלה, וכן במשך ההערה, לא מצינו חילוק אם חלוקין בעיסתן או לא, ובכל אופן יש לה לברך בחדרה גם אם לא חלוקין בעיסתן, ולמה כתב "וחלוקין בעיסתן"?
ולאחמ"כ ראיתי בילקו"י שבת כרך א' ח"ב סי' רס"ג ס"ק ל"ה שהעתיק דבריו וכתב:

ולפי"ז אתי שפיר, דאין הכוונה שכעת הם חלוקים בעיסתם, אלא שבד"כ בימי החול הם חלוקים בעיסתם, אבל כעת, אפי' אינם חלוקים בעיסתם, הוא הדין.
אך לפי"ז יצא חידוש, שלכאו' כלה ובעלה שמתגוררים בבית הוריהם בקביעות (כגון מיד אחרי החתונה וכד') וסמוכים על שולחן הוריהם ואינם חלוקים בעיסתן, נראה שגם אם מייחדים להם חדר לשינה, לא תברך שם על הדלקת נר שבת. וכן אפשר דה"ה נמי באשה שמגיעה למשך כחודש ימים אחר לידתה לבית אמה, ויש לה שם חדר מיוחד ביחד עם בעלה.
אולם במאמר מרדכי (סי' רס"ג ס"ק ו'), וכן ברב פעלים ח"ב סי' נ', כתבו שגם בכה"ג תברך בעצמה. וכ"כ במנוחת אהבה ח"א פ"ד סעיף ח' (ובהערה 22). דיש גם את הטעם שיש שלום בית.
ואם כך הוא הדין, עדיין יש להבין מש"כ מרן זצ"ל "שחלוקות בעיסתן" דאף בלא"ה ה"ה. (וגם אין צריך לומר כמש"כ הילקו"י דבשאר ימי החול חלוקים בעיסתם, דהא גם בלא"ה ה"ה).
אכן אפשר דבאמת לפי הילקו"י הדין הכי, דבכה"ג לא תברך, ומשום הצד שיש סו"ס טעם של שלום בית, כבר כתב בילקו"י הנ"ל (בס"ק ל"ד):




