בדרך שיחה (עמ' עדר) נשאל הגרח"ק זללה"ה אם עדיף ללכת ברחוב שאין בו חילול שבת, או ברחוב שנוסעים בו הרבה, ואלו גויים הם. והשיב, שבברכות (נג, א) מבואר שנר של חיה ושל חולה הוי נר ששבת, ואילו נר של גוי אינו נר ששבת. וחזינן שגם ע"י גוי ה"ז חילול שבת, אף שגוי אינו מצווה, ואדרבה, גוי ששבת חייב מיתה, והגברא אסור לו לשבות, מ"מ המעשה הוא חילול שבת, עכ"ד.
ויל"ע ממש"כ הנתיה"מ (סי' שמח סק"ד) שהטעם שמותר מדאורייתא לשלוח עכו"ם שיבשל בשבת [ואין איסור מצד שיש שליחות מעשה לעכו"ם], הוא משום שאין בכך כלל עבירה [ועיי"ש במלואי משפט (הע' 12)], ולכאורה מבואר שם שחולק.
ויל"ד אם האיסור הוא הטורח או היצירה. והמהרי"ל דיסקין כתב על הגמ' הנ"ל שמה שנחשב שלא שבת הוא מצד איסור אמירה לעכו"ם. והריטב"א (הלכות ברכות) כתב שהסיבה שנר של יולדת כשר, כיון שהקילו בזה כדי שלא יבואו להחמיר. ולפי"ז יל"ד שאפילו בלי איסור כלל, עצם המציאות שהודלק בשבת פוסל, אפי' נפל דליקה מהשמים.
ויל"ע ממש"כ הנתיה"מ (סי' שמח סק"ד) שהטעם שמותר מדאורייתא לשלוח עכו"ם שיבשל בשבת [ואין איסור מצד שיש שליחות מעשה לעכו"ם], הוא משום שאין בכך כלל עבירה [ועיי"ש במלואי משפט (הע' 12)], ולכאורה מבואר שם שחולק.
ויל"ד אם האיסור הוא הטורח או היצירה. והמהרי"ל דיסקין כתב על הגמ' הנ"ל שמה שנחשב שלא שבת הוא מצד איסור אמירה לעכו"ם. והריטב"א (הלכות ברכות) כתב שהסיבה שנר של יולדת כשר, כיון שהקילו בזה כדי שלא יבואו להחמיר. ולפי"ז יל"ד שאפילו בלי איסור כלל, עצם המציאות שהודלק בשבת פוסל, אפי' נפל דליקה מהשמים.
