כתב השו"ע (שו, ט), חולה דתקיף ליה עלמא ואמר שישלחו לומר לקרוביו את מצבו, מותר לומר לנכרי שילך חוץ מתחום שבת. ושמעתי להקשות, מדוע א"א לומר לחולה ששלחו, וכך לא תיטרף דעתו, אף שלא עשו כן.
והראוני שכעי"ז פסק השו"ע (של, א) שיולדת שהיא סומא מותר להדליק לה נר, והקשה המג"א (שם, ב) שיאמרו לה שהדליקו הנר ותתיישב דעתה, ותירץ שמ"מ היא רואה מראה הנר, ועוד שתוכל להראות להם אצבע או ב' אם ידעו. ולכאורה שני תירוצים אלו אינם שייכים כאן.
ויתכן לומר שגם כאן חוששים שיוודע לחולה באיזה אופן ששיקרו עליו, ואז תיטרף דעתו ששיקרו עליו. ועוד שבפעם הבאה שיחלה כבר תיטרף דעתו.
והראוני שכעי"ז פסק השו"ע (של, א) שיולדת שהיא סומא מותר להדליק לה נר, והקשה המג"א (שם, ב) שיאמרו לה שהדליקו הנר ותתיישב דעתה, ותירץ שמ"מ היא רואה מראה הנר, ועוד שתוכל להראות להם אצבע או ב' אם ידעו. ולכאורה שני תירוצים אלו אינם שייכים כאן.
ויתכן לומר שגם כאן חוששים שיוודע לחולה באיזה אופן ששיקרו עליו, ואז תיטרף דעתו ששיקרו עליו. ועוד שבפעם הבאה שיחלה כבר תיטרף דעתו.
