מתוך ה'מגדלות מרקחים':
אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם (יב טז)
הגמ' בפסחים מז. מקשה על המבואר במשנה שאפיית לחם הפנים אינה דוחה יו"ט, ולכן אם חל יו"ט בערב שבת אין אופים בו את לחם הפנים, למ"ד צרכי שבת נעשים ביו"ט, א"כ מדוע אין אופים מיו"ט לשבת. ומתרצת הגמ' שם, דאין זה לצורך השבת הקרובה, שהרי לחם הפנים מסדרים אותו בשבת זו ונאכל רק לשבת הבאה, ושבות רחוקה לא התירו [ועי' ברבינו חננאל שם שפירש, שצורך אוכל נפש של שבת הסמוכה ליו"ט נעשים ביו"ט, אבל לא לצורך השבת הבאה שיש ימי חול בינתיים].
והקשה בספר פרי הלולים (זולקווא תקכ"ז) פרשת תרומה, הרי הוי ג"כ צורך השבת הקרובה, דאיתא בגמ' "ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד" שאסור לסלק הישנה עד שיסדר תיכף החדשה, ולפי"ז אם לא יאפה לחם הפנים ביו"ט ולא יהיה לו לסדר על השולחן בשבת לחם הפנים חדשים, אסור לסלק הישנה ולא יהיה להם לאכול לחם הפנים באותו שבת עצמו, והוי שבות קרובה, אף דלהך לחם שאופין ביו"ט הוי שבות רחוקה הלא מכח זה אינו יכול לאכול הלחם באותו שבת והוי שבות קרובה, וצ"ע. עכ"ד.
והנה כל הקושיא היא על פי המבואר בירושלמי שקלים פ"ו ה"ג, דאם אין שם לחם אחר בשבת, מניחים את הלחם של שבוע העבר לשבת הבאה, דכתיב לחם פנים לפני תמיד אפילו לחם פסול, עי"ש. אמנם רש"י ביומא כא. כתב, דאם ימצא פסול בלחם הפנים הנאפה לצורך שבת, אין חילוף והשולחן עומד ריקם עד שבת הבאה, וזה דלא כהירושלמי הנ"ל. ולפי"ז י"ל דהבבלי פליג על הירושלמי, וסבירא ליה דבכל אופן יסלקו את הלחם הפנים הישן גם אם לא יהיה חדש וכדברי רש"י הנ"ל.
אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם (יב טז)
הגמ' בפסחים מז. מקשה על המבואר במשנה שאפיית לחם הפנים אינה דוחה יו"ט, ולכן אם חל יו"ט בערב שבת אין אופים בו את לחם הפנים, למ"ד צרכי שבת נעשים ביו"ט, א"כ מדוע אין אופים מיו"ט לשבת. ומתרצת הגמ' שם, דאין זה לצורך השבת הקרובה, שהרי לחם הפנים מסדרים אותו בשבת זו ונאכל רק לשבת הבאה, ושבות רחוקה לא התירו [ועי' ברבינו חננאל שם שפירש, שצורך אוכל נפש של שבת הסמוכה ליו"ט נעשים ביו"ט, אבל לא לצורך השבת הבאה שיש ימי חול בינתיים].
והקשה בספר פרי הלולים (זולקווא תקכ"ז) פרשת תרומה, הרי הוי ג"כ צורך השבת הקרובה, דאיתא בגמ' "ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד" שאסור לסלק הישנה עד שיסדר תיכף החדשה, ולפי"ז אם לא יאפה לחם הפנים ביו"ט ולא יהיה לו לסדר על השולחן בשבת לחם הפנים חדשים, אסור לסלק הישנה ולא יהיה להם לאכול לחם הפנים באותו שבת עצמו, והוי שבות קרובה, אף דלהך לחם שאופין ביו"ט הוי שבות רחוקה הלא מכח זה אינו יכול לאכול הלחם באותו שבת והוי שבות קרובה, וצ"ע. עכ"ד.
והנה כל הקושיא היא על פי המבואר בירושלמי שקלים פ"ו ה"ג, דאם אין שם לחם אחר בשבת, מניחים את הלחם של שבוע העבר לשבת הבאה, דכתיב לחם פנים לפני תמיד אפילו לחם פסול, עי"ש. אמנם רש"י ביומא כא. כתב, דאם ימצא פסול בלחם הפנים הנאפה לצורך שבת, אין חילוף והשולחן עומד ריקם עד שבת הבאה, וזה דלא כהירושלמי הנ"ל. ולפי"ז י"ל דהבבלי פליג על הירושלמי, וסבירא ליה דבכל אופן יסלקו את הלחם הפנים הישן גם אם לא יהיה חדש וכדברי רש"י הנ"ל.
◆ ◆ ◆
ונראה עוד, דאין זה ברור דדבר כזה נחשב מכשירי אוכל נפש, לדחות את היו"ט, דיש לדון באם עכו"ם נטל ממנו את פתו, ויכול לאפות פת אחרת לצורך העכו"ם ולתת לו ועי"ז יתן לו העכו"ם את הפת הראשונה, האם חשיב מכשירי אוכל נפש, דאפשר שאין זה נחשב מכשירין, דהוי תולדה רחוקה של המלאכה.
ועוד מסתבר לכאורה, דאפילו אם נימא דזה נחשב מכשירי אוכל נפש, מ"מ אם הפת הראשונה והפת השניה הם שוים לגבי אכילה בכמותם ובאיכותם, אין שום היתר לאפות לצורך הנכרי ולפדות את הפת הראשונה, דאין צורך אוכל נפש לפדות אותה, דהרי יכול לאפות את הפת השניה לצורך עצמו ולאכול אותה בעצמה, והכי עדיף שהאפיה עצמה תהיה לצורך הישראל ויהיה זה אוכל נפש ממש, מאשר לאפות פת עבור העכו"ם רק בתורת מכשירי אוכל נפש. וממילא הכא שמצד האוכל נפש בשבת הרי יכול הוא לאפות פת לשבת גופא, אין היתר לאפות כדי לתתו לגבוה על מנת שיוכל לאכול את הלחם הפנים של שבת שעברה, דבאופן זה הוא רק מכשירי אוכל נפש, ועליו לאפות פת חולין לאכילה לעצמו, [ומצד צרכי גבוה, הרי סבירא לן דלכם ולא לגבוה, וכל הנידון רק משום צרכי אכילה, ומצד האכילה אין צורך דוקא בלחם הפנים של שבת שעברה].
וביותר י"ל, דמכשירי אוכל נפש שיכולים לעשותן מערב יו"ט אינן דוחים יו"ט, א"כ כיון דיכול לאפות את הלחם הפנים מערב יו"ט שוב אי"ז דוחה יו"ט. ואע"פ שבעלמא אפיית פת דוחה יו"ט, היינו משום דהפת טובה יותר לאכילה כשנאפית בו ביום, ומשום הכי אם היינו מתירין שבות רחוקה ג"כ, היה מותר לאפות כדי שהאכילה בשבת הבאה תהיה בפת חדשה וטובה יותר, אך מ"מ אחרי שאין מתירים שבות רחוקה, וא"כ אין אנו דנין מצד האכילה של הפת הזאת הנאפית עכשיו, שהיא בשבת הבאה דהוי שבות רחוקה, ואנו דנין רק בתורת מכשירים שעי"ז יהיה אפשר לאכול את הלחם של שבת שעברה, הרי לצורך זה אין שום חילוק אם נאפה את הפת החדשה מערב יו"ט או ביו"ט עצמו, והוי מכשירין שאפשר לעשותן מערב יו"ט, ופשוט.
